עדיין חשוך בשעה חמש בבוקרו של יום בדצמבר, כשהמתנדבת הישראלית ג'ואנה צ'ן נכנסת לחניון במעבר הצבאי תרקומיא, דרומית לירושלים, המפריד בין ישראל לרשות הפלסטינית.
"ריק פה בצורה מוזרה בימים אלו", אומרת צ'ן, ומציינת כי פרט למתנדב נוסף שהגיע ברכב וכמה חיילים, אין איש בשטח. "לפני 7 באוקטובר, המקום הזה תמיד היה עמוס באנשים, סצנה צפופה של פלסטינים מהגדה המערבית בדרכם לעבודה בתוך שטחי ישראל".
צ'ן היא נהגת מתנדבת בתוכנית משותפת לישראלים ולפלסטינים המאפשרת לחולים פלסטינים לקבל טיפול רפואי בבתי חולים בישראל. התוכנית, "בדרך להחלמה" שמה, הוקמה ב-2010 בתרומה של לאונרד כהן ונמשכת מאז ללא הפסקה. והיא משרתת מטופלים מהגדה המערבית מאז ה-7 באוקטובר 2023, למרות המלחמה בעזה.
שורות המתנדבים התדלדלו בעקבות מתקפת חמאס. שישה מתנדבים – ויויאן סילבר, אלי אורגד, עדי דגן, תמי זוכמן, חיים כצמן וחיים פרי – נרצחו במהלך הפלישה של חמאס ליישובי העוטף. שניים נוספים, עודד ויוכבד ליפשיץ, היו בין החטופים. מספר שבועות לאחר מכן שוחררה יוכבד, בעוד שעודד, בן 84, נותר בשבי.
באותו בוקר של דצמבר, אישה המחזיקה במושב לרכב ובמזוודה קטנה ביד אחת, תוך שהיא אוחזת בילדה קטנה בשנייה, עוברת דרך שער תרקומיא.
צ'ן מסייעת לדועא אבו שייחה לחבר את מושב הילד למכונית שלה לפני שמתחילה נסיעה של שעה למרכז הרפואי שיבא בתל השומר. השמש עולה לאיטה כאשר אבו שייחה מסבירה שהיא מביאה את בתה בת החמש, רוקיה, מהעיר דורא שבגדה המערבית לטיפולים בשיבא באופן קבוע כבר ארבע שנים.
אבו שייחה מסבירה שהיא מביאה את בתה בת החמש לטיפולים בשיבא באופן קבוע כבר ארבע שנים. "כשגילו שיש לה גידול בגזע המוח, הרופאים בבית החולים הממשלתי בחברון אמרו לנו שהיא צריכה לקבל טיפול בישראל"
"כשעשינו לרוקיה סריקות שגילו שיש לה גידול בגזע המוח, הרופאים בבית החולים הממשלתי בחברון אמרו לנו שהיא צריכה לקבל טיפול בישראל", מספרת אבו שייחה. "היא הייתה רק בת שנה. זה היה מאוד קשה בהתחלה, כשהיא קיבלה כימותרפיה. בילינו הרבה זמן בבית החולים, פעם אחת היינו שם במשך חודשיים. אבל עכשיו זה קל יותר ומצבה יציב".
אבו שייחה היא מורה לאנגלית, אבל הטיפול ברוקיה בת החמש ובבנה הקטן מקשה עליה לעבוד. מצבם הכלכלי הורע כאשר בעלה, שעבד בענף הבנייה בישראל, איבד את עבודתו לאחר הפסקת היתרי הכניסה לפועלים פלסטינים בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר ותחילת המלחמה בעזה.
הרשות הפלסטינית מממנת את הוצאות בית החולים, אך אינה מכסה את עלויות הנסיעה. "זה עולה לי 100 שקל למונית מהבית שלי לתרקומיא ואז 400 שקל לשיבא. זה יוצא 1,000 שקל לכל הנסיעה, ולעיתים אנחנו צריכים לעשות את זה כמה פעמים בחודש", מסבירה אבו שייחה.
![אדם אבו אל-רוב, ילד פלסטיני בן שש החולה בסרטן העיניים, יושב לצד אביו, ממון, ברכב המונע על ידי יעל נוי, מתנדבת ישראלית מארגון "דרך להחלמה" (צילום: Jack Guez/AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/01/dichek-3.jpg "אדם אבו אל-רוב, ילד פלסטיני בן שש החולה בסרטן העיניים, יושב לצד אביו, ממון, ברכב המונע על ידי יעל נוי, מתנדבת ישראלית מארגון "דרך להחלמה" (צילום: Jack Guez/AFP)")
לפי משרד החוץ האמריקאי, השכר היומי הממוצע בגדה המערבית עומד על 137 שקל, בעוד ששיעור האבטלה הגיע ל-29% ברבעון האחרון של 2023, בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר בדרום ישראל.
כאשר נשאלת אבו שייחה איך זה בשבילה ובשביל בתה לבלות לילות בבית החולים, היא מציינת שפגשה במהלך השנים אימהות ישראליות רבות, שגם הן מגיעות שוב ושוב לבית החולים שיבא לטיפולים. "אנחנו ישנות באותו חדר, ויש לנו קשרים", היא אומרת.
השכר היומי הממוצע בגדה עומד על 137 שקל, בעוד ששיעור האבטלה הגיע ל-29% ברבעון האחרון של 2023. "זה עולה 100 שקל למונית מהבית שלי לתרקומיא ואז 400 שקל לשיבא. 1,000 שקל לכל הנסיעה", מסבירה אבו שייחה
כשצ'ן מביעה דאגה לגבי כל הקשיים שלה, אבו שייחה עוצרת ואז מגיבה במחשבה. "לפעמים אנחנו רואות מטופלים אחרים ומבינות שהמצב שלנו טוב יותר", היא אומרת, ומדגישה שרוקיה הולכת לגן ילדים רגיל ושבעלה והיא מגדלים אותה בצורה הכי נורמלית שאפשר, כמעט כאילו שאינה סובלת ממחלתה.
"זו דרך, דרך חיים שאנחנו חייבות לחיות איתה ולהביט עליה מכל הזוויות", היא מוסיפה. התגובה האחרונה של אבו שייחה גורמת לצ'ן לחייך בהערכה. "זו באמת דרך יפה להציג את זה", היא אומרת.
ביטול על רקע תרבותי
עד שהשתיים מגיעות לבית החולים, צ'ן כבר שיתפה את אבו שייחה באתגרים הרפואיים שעברה משפחתה, והאווירה ברכב הופכת חמה ומוכרת.
צ'ן, שנולדה בבריטניה, עלתה לישראל כנערה מיורקשייר יחד עם משפחתה. היא עיתונאית לשעבר במגזין Newsweek וכיום עובדת כמתרגמת ספרותית, כולל עבודות של משוררים וסופרים כמו אגי משעול ותהילה חכימי.
צ'ן, שנולדה בבריטניה, עלתה לישראל כנערה יחד עם משפחתה. אחרי השבעה באוקטובר, כשכתבה על קשריה עם ישראלים ופלסטינים, ציינה: "ליבי שלי היה בסערה. זה לא קל לצעוד על קו האמפתיה, לחוש תשוקה לשני הצדדים"
בנוסף, היא כותבת שירה ומאמרים למגזינים ספרותיים. כמה חודשים אחרי שהחלה מלחמת עזה, פרסמה טור אישי במגזין Guernica שגרם לסערה בינלאומית בלתי צפויה. במאמר שכותרתו From the Edges of a Broken World, תיארה ברגישות את ההלם שהותיר בה פרוץ המלחמה. במשך כמה שבועות, לדבריה, לא יכלה לתרגם או להתנדב.
כשכתבה על קשריה עם ישראלים ופלסטינים, ציינה: "ליבי שלי היה בסערה. זה לא קל לצעוד על קו האמפתיה, לחוש תשוקה לשני הצדדים".
למרות שעורך המגזין אישר את המאמר, שאר הצוות התפטר במחאה לאחר שקראו אותו. היא הואשמה בכך שהיא "אישה קולוניאליסטית לבנה שמגדלת ילדים רצחניים". המו"ל הסיר את פרסום המאמר והתנצל על פרסומו.
האירוניה במגזין קטן הנושא את שמו של ציורו האנטי-מלחמתי המפורסם של פיקאסו, ודוחה מאמר שמביע צער על מלחמה, לא חמקה מעיניהם של עיתונים גדולים יותר. ה-Los Angeles Times העיר: "לאחר שסופרת הביעה סימפתיה לישראלים במאמר, הכול התפוצץ במגזין ספרותי". ה-Nation תקף את "הצביעות המביכה" והוסיף ש"מאמר של פעילת שלום ישראלית חושף צד בשמאל שלא מסוגל להתמודד עם ניואנסים היסטוריים".
למרות שעורך המגזין אישר את המאמר, שאר הצוות התפטר במחאה. צ'ן הואשמה שהיא "אישה קולוניאליסטית לבנה שמגדלת ילדים רצחניים". המו"ל הסיר את פרסום המאמר והתנצל על פרסומו, מה שיצר סערה חדשה
לאחר שהמאמר הדחוי פורסם ב-Washington Monthly, צ'ן הוצפה בתגובות מכל העולם. "אני מקבלת בממוצע כמה מאות מיילים ביום", אומרת צ'ן. "אבל הבנתי די מהר שזה לא קשור אליי או לאיכות הכתיבה שלי, אלא למשהו הרבה יותר גדול".
הדבר הגדול יותר שצ'ן מציינת הוא העוינות כלפי ישראל שמפגינים רבים בעולם הספרות מאז פרוץ המלחמה בעזה. זה כולל את הסופרת האירית סאלי רוני, שעמדה בראש יוזמה של יותר מ-1,000 סופרים ואנשי מקצוע מעולם ההוצאה לאור שהתחייבו להחרים מוסדות תרבות ישראליים, וכן עשרות סופרים קנדים שמשך את ספריהם מההתמודדות לפרס הספרותי הלאומי גילר בשל קשרי הספונסרים עם עסקים ישראליים.
צ'ן לא נרתעת. כמה שבועות לאחר תחילת המלחמה, חזרה להתנדב בנסיעות השבועיות שלה והמשיכה לכתוב מאמרים אישיים. במאמר שפרסמה לאחרונה במגזין Lilith תחת הכותרת "אני לא הולכת לשתוק", היא מגנה את ההתפשטות הגוברת של האנטישמיות.
![יעל נוי, מנהלת ארגון "דרך להחלמה", בגבול עזה-ישראל, ממנו מתנדבים ישראלים פגשו מטופלים פלסטינים והסיעו אותם לבתי חולים בישראל (צילום: דרך להחלמה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/01/dichek-6.jpg "יעל נוי, מנהלת ארגון "דרך להחלמה", בגבול עזה-ישראל, ממנו מתנדבים ישראלים פגשו מטופלים פלסטינים והסיעו אותם לבתי חולים בישראל (צילום: דרך להחלמה)")
בדרך לשלום?
צ'ן היא אחת מכ-1,300 מתנדבים ישראלים שהשתתפו בשנים האחרונות בתוכנית "בדרך להחלמה". "לפני מלחמת עזה, היינו מסיעים עד 1,000 מטופלים בשבוע", אומרת יעל נוי, מנהלת התוכנית. "אבל 35% מהמטופלים הללו היו מעזה, ומאז ה-7 באוקטובר לא יכולנו להמשיך עם תוכנית עזה".
נוי מציינת שגם ב-8 באוקטובר 2023, יום לאחר הפלישה של חמאס והטבח הנורא, המשיכו מתנדבים להסיע פלסטינים מהגדה המערבית לבתי חולים בישראל. "אבל מכיוון שבתי החולים היו עמוסים מאוד בטיפול בכמות גדולה כל כך של פצועים מהמתקפה, נאלצנו להפחית את מספר המטופלים שהובאו לבתי החולים", נזכרת נוי.
גם ב-8 באוקטובר 2023, יום לאחר הטבח הנורא בעוטף, המשיכו מתנדבים של התוכנית להסיע פלסטינים מהגדה המערבית לבתי חולים בישראל, אך התוכנית בעזה הופסקה
"בדרך להחלמה" נוסדה על ידי יובל רוט, שאחיו אודי נרצח על ידי מחבלי חמאס ב-1993. "יובל היה חבר בארגון של ישראלים ופלסטינים שכולים, וכאשר אחד מהחברים שבנו שם ביקש ממנו עזרה בהסעת מטופל פלסטיני לבית החולים רמב"ם, יובל הבין שיש כאן צורך שלא נענה", אומרת נוי, שמסבירה את עלויות הנסיעה הגבוהות שהפלסטינים נאלצים לשאת.
![פעילת השלום ויויאן סילבר (משמאל), שנרצחה בביתה בקיבוץ בארי על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והייתה מתנדבת בתוכנית "דרך להחלמה" (צילום: באדיבות המשפחה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/01/dichek-7.jpg "פעילת השלום ויויאן סילבר (משמאל), שנרצחה בביתה בקיבוץ בארי על ידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והייתה מתנדבת בתוכנית "דרך להחלמה" (צילום: באדיבות המשפחה)")
נוי מציינת שרוט ארגן נהגים מתנדבים בצורה בלתי פורמלית במשך כמה שנים. "ואז, כשלאונרד כהן קרא מאמר על מה שיובל עושה, הוא החליט לתרום", אומרת נוי. הכספים שהעניק המשורר והזמר הקנדי האגדי אפשרו לרוט להקים עמותה ולהרחיב את הפעילות.
נוי נשארת אופטימית לגבי עתיד תוכנית ההתנדבות. "בשנה האחרונה, למרות כל הקשיים שלנו, יותר מ-100 מתנדבים חדשים הצטרפו אלינו ונשארים מחויבים".
גם מתנדבים ותיקים רבים נשארים מחויבים
נוי נשארת אופטימית לגבי עתיד תוכנית ההתנדבות. "בשנה האחרונה, למרות כל הקשיים שלנו, יותר מ-100 מתנדבים חדשים הצטרפו אלינו ונשארים מחויבים".
גם מתנדבים ותיקים רבים נשארים מחויבים.
"יש כל כך הרבה דברים בעולם היום שאני לא בטוחה לגביהם, אבל זה דבר אחד שאני בטוחה שהוא הדבר הנכון לעשות", אומרת צ'ן. "אני חושבת שכל מי שהיה לו ילד חולה יבין את זה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולא הבנתי ממך מה המטרה שלך בסיוע הזה?
להציל פלסטינים?
למה שלא תיקחי אותם לירדן או סוריה? למה ישראל צריכה להעמיד מיטה עבורם?
מה הם עשו,סליחה על השאלה, שמגיע להם טיפול כמו לאזרח יהודי משלם מיסים?
ההתנדבות הזו היא סוג של יריקה במדינה בה את נמצאת אני מניח שאת לא מבינה את זה כי את רוצה לעשות כל כך טוב.
החברים המגעילים שלך הם אלה שיצרו את הבעיה ומה את עושה?מנסה למצוא פתרונות לעקוף את הבעיה האמיתית. גם את כמו כולם אינך רואה לעתיד אלא לקטוף הצלחות בהווה.
את מצילה רוצחים ואנסים. את מצילה אנשים חולים בנפשם. מצילה אנשים שאין להם עתיד בישראל יותר. מוטב תלכי לסודן
אין גבול לדבר אחד. לטמטום ולרוע שלך. "כל המרחם על האכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים". את מרחמת על מפלצות אדם, אנשים שפירקו את ויויאן סילבר לחתיכות קטנות, שאי אפשר לזהות. גם היא ריחמה עליהם והם רצחו אותה ועוד אלפיים ישראלים בשמחה. הכניסו תינוקות לתנורים, קשרו אב ואם בחוטי ברזל והדליקו. אנסו והתעללו. במקום לרחם על יהודים, חסרי אמצעים ולקחת אותם לבתי חולים את מסיעה מחבלים ומחבלות, שהידים קטנים וגדולים, לבתי חולים על חשבון משלמי המיסים הישראלים ומטופלים בבתי חולים שלנו, לצד חיילים פצועים ומשפחותיהם, ופצועים מטבח ה 7.10 ופיגועים שנעשו על ידי בני משפחה של המחבלים שאת מטפלת בהם. את כלבה ארורה ואני מאחל לך מעומק הלב מוות איטי ומייסר בידי אותם ארורים שאת עוזרת להם. אמן
פעם כשמתנדב כזה היה טוען שהוא בונה גשר לשלום עוד אפשר היה לקבל את זה בשם בספק שאולי הוא צודק. היום, כשיודעים שהשובה של עמית סוסנה סיפר לה על הטיפול שבתו הקטנה קיבלה בישראל, וכשיודעים שאת סינוואר עצמו הצלנו מגידול במוח, וכשיודעים שאף לא אחד מכל אותם בני משפחה שקיבלו סיוע מהמתנדבים האלה- לא בא והציל חטופים או יצא נגד הנהגת חמאס – היום אנחנו יודעים שכל המתנדבים כאן הם סייעני טרור ומייצרי מחבלים, שמצילים ומטפחים את דור העתיד של בני השטן.
הגיע הזמן שמערכת החוק הישראלית תיתן על התופעה את הדעת.
את טיפשה צריכה חהצטרף לתנועה האמיתית בדרך להחלמה – טיפשות היא לא הדרך הנכונה להתמודד עם עם של פושעים כאלה.
נראה שלא צפית במעשי הזועה שנעשו באזרחי ישרטל וגם בכמוך " נשמות טובות" .
להמדיך לפעול כפי שפעלת זה ממש טימטום !
תקראו את הכתבה שפסיכיאטרים גדולים כמובן שזאת מחלה חשוכת מרפא השמאל הרדיקלי יש לי בת דודה שנולדה נכה לא נשואה בת 60 חייה לבד משחקת אותה אריסטוקרטית אבל מתה על תשומת לב שיגידו איזה מהממת אבל אף אחד לא יודיע שבהלוויה של אבא שלה ממש לא רצתה להתאבל כי היה מרוקאי לא מפותח
פסיכים לא מתים,הם מתחלפים
מוסר נוצרי,רוצחים את משפחתך ועמך
ואתה מוביל את האויב האכזר לטיפול בבית חולים ..האויב מבית דפוק יותר,מסוכן יותר ואכזר יותר מהאויב מבחוץ……..כי אפילו את הראיה המינימלית מי טוב ומי רע,אין לו יכולת להבחין….שמאלניות כזאת קיצונית,ממש מחלת נפש.
וכנראה ללא מרפא…..
מעניין אם חרדים שלא יכולים לשלם נסיעות לטיפולים היו פונים למתנדבות "הרחמניות" האילו, עבור ילדיהם, גם היו נענים בעזרה בשמחה כזו??
אני בטוחה שלא!!!!!
בטח היו אומרים להם לכו לעבוד, למרות שהרבה מהם עובדים היום, ולמרות המצב המיוחד של הילד, אצלם זה לא יתקבל ולא יהיה מובן, כי הם חרדים, עצוב!!!!!!
גם מי ששבה את עמית סוסנה והתעלל בה הוסע ע"י מתנדבים כי בתו חלתה בסרטן . הוא דאג להגיד לעמית כמה הוא מעריך את מערכת הבריאות בישראל ולאות תודה הצטרף לחמאס ורצח יהודים.
תמימות , לא למדנו כלום
החונטה * הפשיסטית האשכנזית** חסרי– כבוד בשם * החמלה** אם– כן, "" מה קרה לויויאן סילברררררר… נירצחה!!!! בשם מי??? בשם החמלה?!?!…אוו ,, בשם הטימטום האשכנזי חסר– הכבוד שלכם??
הן חושבות שהם יותר טובות
מכולם . סתם קוקיות
חסרות אחריות
כאילו לנו לא כואב על ילדים
אבל יש הבדל גדול
שאתה מבין שצוחקים לך
בפנים ועוד רוצחים אונסים
חוטפים …. דייי נגמר אין שום אמונה יותר
מעוניין בתחושת מוסריות ועליונות?
שאל אותן כיצד!
בשעתיים התנדבות בשבוע תוכל גם להרגיש נעלה וגם לסייע לאוייב! הידד!
ואם מדי פעם תעבור בך המחשבה שמא הוריו של הילד החולה פעילי חמאס (מי מקבל אישורים אם לא הם?) או שמא ההורים עשויים לרגל עבור האוייב (לפי אחת המתנדבות כך קרה בעזה)- למי אכפת? עוד כתבה מפרגנת בעיתון ותחזור תחושת המצפון המצוחצח.