השוואה בין השבעתו הראשונה של דונלד טראמפ ב-2017 לבין זו השנייה השבוע מראה מעין קפיצת דרך שהאליטות הכלכליות והפוליטיות של ארצות הברית והבוחרים הדמוקרטים עברו דרך שלבי האבל של מודל קובלר-רוס.

לאורך הקדנציה הראשונה היה נדמה שארצות הברית הליברלית במצב קבוע של הכחשה. בכל פעם שטראמפ הפר עוד נורמה מקובלת, היה הלם מחודש, תחושה מתמשכת של "לא יכול להיות". ארבע שנים לאחר מכן, נראה שארה"ב קפצה היישר לשלב ההשלמה.

לא היו השבוע הפגנות סוערות לקראת ההשבעה כפי שהיו ב-2016. אילי ההייטק הגדולים החליטו לשתף פעולה עם טראמפ – אילון מאסק כבר לפני שנה ויותר, ג'ף בזוס מלפני כמה חודשים כאשר אסר על "הוושינגטון פוסט" לפרסם מאמר תמיכה בקמלה האריס ומארק צוקרברג רק לאחרונה, כאשר הסיר את בדיקת העובדות בפייסבוק ובאינסטגרם. שלושתם נכחו בטקס ההשבעה.

גם פוליטיקאים דמוקרטים הביעו נכונות לעבוד עם טראמפ – בניגוד לאסטרטגיית האדמה החרוכה של הרפובליקאים מול ברק אובמה ב-2009 – כך ג'ון פטרמן, הסנטור מפנסילבניה שיצא להגנתו של טראמפ, וכן ראש העיר ניו יורק אריק אדמס, המואשם כיום בפרשת שחיתות.

על אף שההון הפוליטי של טראמפ גבוה ממה שעמד לרשותו בכל שלב בקדנציה הקודמת – ובמידה רבה גם ממה שעמד לרשות ביידן ואובמה – הוא גם עומד בפני אתגרים לא פשוטים, בעיקר בקונגרס

על אף שההון הפוליטי של טראמפ גבוה ממה שעמד לרשותו בכל שלב בקדנציה הקודמת – ובמידה רבה גם ממה שעמד לרשות ג'ו ביידן בקדנציה שלו ולרשות אובמה בשתי הקדנציות שלו – הוא גם עומד בפני אתגרים לא פשוטים, בעיקר בקונגרס.

הנשיא הנבחר דונלד טראמפ נכנס לאירוע השבעתו כנשיא ה־47 של ארה"ב, וושינגטון, 20 בינואר 2025 (צילום: Kenny Holston/The New York Times / POOL / AFP)

למרות שהרפובליקאים שולטים בשני הבתים, שליטתו של טראמפ בסיעה בסנאט מוגבלת, כפי שאפשר היה לראות בזכייתו של ג'ון ת'ון, הסנטור מדרום דקוטה, במרוץ למנהיגות הסנאט לאחר פרישתו של מיץ' מקונל. ת'ון הוא המועמד הכי אנטי-טראמפיסטי מבין אלה שרצו, וטראמפ תמך במועמדותו של ריק סקוט מפלורידה.

מצד שני, הרפובליקאים בסנאט היו מאוד נוחים לטראמפ בשימועים למשרות בקבינט, גם במנויים הזויים למדי, כמו זה של פיט הגסת' לתפקיד שר ההגנה. העובדה שמאסק איים על סנאטורים מתנדנדים כמו ג'וני ארנסט כי ישקיע מאות מיליוני דולרים בקמפיין נגדה אם תתנגד בוודאי עזרה.

בבית הנבחרים המצב אף יותר בעייתי לטראמפ: הרוב הרפובליקאי עומד על חמישה חברים בלבד, ושניים מהם עומדים לעזוב – אלין סטפניק מניו יורק לתפקיד השגרירה באו"ם ודאג קולינס מג'ורג'יה לתפקיד השר לענייני חיילים משוחררים.

בבית הנבחרים המצב אף יותר בעייתי לטראמפ: הרוב הרפובליקאי עומד על חמישה חברים בלבד, ושניים מהם עומדים לעזוב – אלין סטפניק לתפקיד השגרירה באו"ם ודאג קולינס למשרד לענייני חיילים משוחררים

אלה מחוזות אדומים, כך שמחליפיהם כנראה יהיו רפובליקאים, אבל עדיין תיוותר תקופת מעבר בה הרוב יהיה קטן יותר. וכפי שראינו בפרשת הדחתו של קווין מקארתי, הסיעה הרפובליקאית בבית הנבחרים מאוד מפולגת, אם כי מייק ג'ונסון מצליח לנהל אותה לא רע.

עם זאת, גם לנשיא יש כוחות לא מבוטלים, ונראה שטראמפ הפעם כבר מנוסה יותר בהפעלת הממשל מאשר בקדנציה הראשונה. בנאום ההשבעה הצהיר טראמפ בבוטות: "nothing will stand in our way".

דונלד טראמפ מושבע לנשיא ה־47 של ארה"ב, וושינגטון, 20 בינאור 2025 (צילום: SAUL LOEB / POOL / AFP)

לקראת ההשבעה ובנאום ההשבעה עצמו טראמפ שחרר הצהרות בומבסטיות על גל פעילות נשיאותית שיבצע עם כניסתו לתפקיד, אך בכניסה לפרטים נראה שרמת המוכנות והיכולת של הממשל החדש מאוד שונה בין תחומים שונים.

ברמה האישית, טראמפ בבירור מתכוון לנסות להתנקם בגורמי אכיפת החוק שניסו, ונכשלו, להעניש אותו על פשעיו. הוא מתכוון לחון 1,500מהמורדים שפלשו לגבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021, אם כי כנראה לא כאלה שהורשעו בעברות חמורות.

הוא גם לא יהסס להשתמש בכוח החנינה למטרות סחר פוליטי – כך, למשל, דווח שטראמפ שוקל לחון את ראש העיר אדמס מההאשמות נגדו עוד לפני משפט כפרס על הגעתו לטקס ההשבעה. הוא מתכנן תוכנית שאפתנית של פוליטיזציה של הממשל הפדרלי, והפיכת אלפי משרות ממשרות מקצועיות לכאלה שמאוישות במנויים פוליטיים.

גם הטייקונים הטכנולוגיים, בראשות מאסק, שמקדמים את עצמם לעמדות כוח בשלטון החדש יעצבו את המדיניות הפדרלית – למשל בדיני תחרות או בהקצאת חוזים פדרליים – לטובתם. בתחומים אלה, סביר גם שממשל טראמפ יצליח, ונראה את רמת השחיתות בממשל האמריקאי עולה ואת עוצמת ואמינות שלטון החוק יורדת.

גם הטייקונים הטכנולוגיים, בראשות מאסק, שמקדמים את עצמם לעמדות כוח בשלטון החדש יעצבו את המדיניות הפדרלית – למשל בדיני תחרות או בהקצאת חוזים – לטובתם

נושא נוסף שטראמפ נראה אפקטיבי בו עוד לפני ההשבעה הוא מדיניות החוץ. זה מאוד מובהק ביחס למלחמה שלנו ולעסקת החטופים שממשל ביידן נכשל כשלון חרוץ בלאכוף אותה על ראש הממשלה בנימין נתניהו ואילו טראמפ הצליח.

הנשיא דונלד טראמפ מברך את משפחות בני הערובה המוחזקים בעזה במהלך אירוע מצעד ההשבעה הנשיאותי בוושינגטון. 20 בינואר 2025. (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

אבל סגנונו הבריוני קוצר בינתיים הצלחות גם בתחומים אחרים – איומיו מול דנמרק הצליחו להעלות לדיון אפשרות להגדלת המעורבות האמריקאית בגרינלנד, למשל, ואיומיו על פנמה ביחס לתשלומים לארה"ב בתעלה – אינטרס אמריקאי ארוך שנים – גם הם מפעילים לחץ משמעותי על המנהיגות הפנמית.

גם מנהיגי אירופה ושאר העולם התקדמו מתבנית ההלם שבה פעלו בקדנציה הקודמת והחלו להפנים את קיומו של טראמפ ולראות איך אפשר לעבוד איתו. מאידך, לא ברור שאיומיו במכסים על מקסיקו אכן ימנעו הגירה ממקסיקו ושמכסים על קנדה יביאו לאיזושהי תוצאה – שכן לא ברור מה בכלל התוצאה שטראמפ מעוניין בה.

בנוסף, כושר הריכוז והעניין הקצר של טראמפ ידוע, וקשה לראות אותו מציב מטרה אסטרטגית ארוכת טווח ומקדם אותה. גרינלנד, למשל, כבר לא הופיעה בנאום ההשבעה, וגם ביחס לישראל מסר טראמפ מסרים סתורים – כאשר מחד בטקס ההשבעה הצהיר על מחויבותו לשחרור כל החטופים ומאידך בתשובה לשאלה בחדר הסגלגל ענה שהוא לא בטוח שהפסקת האש תחזיק מעמד שכן "זו המלחמה שלהם, לא שלנו".

בטווח הבינוני, ארה"ב עומדת בפני אפשרות ריאלית של משבר בינלאומי בעוצמה לא מוכרת בעשורים האחרונים, למשל אם סין תפלוש לטאיוואן, ולא ברור אם הממשל יהיה אפקטיבי

בטווח הבינוני, ארה"ב עומדת בפני אפשרות ריאלית של משבר בינלאומי בעוצמה לא מוכרת בעשורים האחרונים, למשל אם סין תפלוש לטאיוואן, ולא ברור אם ממשל טראמפ יהיה אפקטיבי. ארה"ב גם עומדת לפרוש מארגונים בינלאומיים מקצועיים ולא פוליטיים, כמו ארגון הבריאות העולמי, בצעד שנראה שהמטרה שלו בעיקר סמלית ולא ברור איזו תועלת אמיתית הוא יכול להשיג.

דונלד טראמפ חותם על צווים נשיאותיים מייד עם השבעתו לתפקיד נשיא ארצות הברית, 20 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Matt Rourke)

במדיניות הפנים, הנושא המובהק ביותר עליו רץ טראמפ הוא הגירה, והוא הבטיח גירוש המוני של מהגרים לא חוקיים מייד עם כניסתו לתפקיד. בצווים הנשיאותיים עליהם כבר חתם יש שלל פעולות להגבלת הגירה – למשל, להחזיר את המדיניות לפיה מבקשי מקלט צריכים להישאר במדינה ממנה הגיעו בזמן שהתיק שלהם מתברר ולא יכולים להישאר בינתיים בארה"ב – וגם החלו טיהורים במערכת המשפט בנושאי הגירה.

טראמפ הכריז כי יבטל את האזרחות האוטומטית למי שנולד בארה"ב. קשה לראות את הצו הזה שורד את בית המשפט העליון כי הוא מנוגד לתיקון ה-14 לחוקה, אבל עם ההרכב הזה של בית המשפט אין לדעת

כמו כן, טראמפ הכריז כי יבטל את האזרחות האוטומטית למי שנולד בארה"ב. קשה לראות את הצו הזה שורד את בית המשפט העליון כי הוא מנוגד ללשון מפורשת של התיקון ה-14 לחוקה, אבל עם ההרכב הזה של בית המשפט אין לדעת. כך או כך, אני מתקשה לראות מבצע גירוש המוני בקרוב. הסיבה שלא התבצע מבצע כזה עד כה הוא לא בהכרח חוסר רצון פוליטי אלא העובדה שהוא לא באמת אפשרות ריאלית.

זאת ועוד, בנושא ההגירה ישנה מלחמה של ממש בין שני גורמי ההשפעה העיקריים בממשל: אנשי ה-MAGA המקוריים כמו סטיב באנון, לבין טייקוני הטכנולוגיה שמעוניינים בהמשך ההגירה של עובדים משכילים לתוך ארה"ב. מאסק עצמו, כזכור, הוא מהגר מדרום אפריקה.

הנושא השני שבו יש לטראמפ תוכניות מאוד מוגדרות הוא אנרגיה: ביטול כל הסובסידיות לאנרגיות מתחדשות וכל ההגבלות על קידוחי נפט וגז, וכן את הסובסידיות שיועדו לעידוד קניית מכוניות חשמליות. הדוחפים במקרה הזה הם באופן ברור ראשי חברות הנפט והגז; ביטול התמיכה במכוניות חשמליות מראה גם את מגבלות כוחו של מאסק – כזכור, הבעלים של טסלה – בממשל החדש.

טייקוני ההייטק בטקס ההשבעה של דונלד טראמפ: אילון מאסק, ג'ף בזוס ומארק צוקרברג, 20 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)

הנושא המובהק השלישי במדיניות פנים הוא הנושא הכלכלי, שם תוכניתו של טראמפ עוד פחות מובנת. הוא הצהיר שבכוונתו להטיל מכסים גדולים – 25% על קנדה ומקסיקו למשל – גם כאמצעי ענישה במדיניות חוץ וגם כדי להקטין את המיסוי על עבודה והון בתוך ארה"ב.

בנושא זה אף התעכב טראמפ על השמות כאשר הבהיר שהוא רוצה להקים יחידת מיסוי חדשה, External Revenue Service, שממנה יבואו עיקר הכנסות הממשל במקום ממס ההכנסה, Internal Revenue Service. במצב שבו הריבית גבוהה ממילא, קשה לראות איך מדיניות זו לא מאיצה את האינפלציה.

התחום הרביעי שטראמפ הציב במפת הדרכים שלו הוא מלחמת התרבות: ביטול תוכניות DEI (Diversity, equity, and inclusion) בממשל הפדרלי, וכן כל מימון פדרלי לתוכניות כאלה באוניברסיטאות, הכרזה כי יש בארה"ב רק שני מינים, וכדומה.

התחום הרביעי שטראמפ הציב במפת הדרכים שלו הוא מלחמת התרבות: ביטול תוכניות DEI (Diversity, equity, and inclusion) בממשל הפדרלי, וכן כל מימון פדרלי לתוכניות כאלה באוניברסיטאות

לצעדים בתחום הזה יכולה להיות השפעה, אם כי מוגבלת – לממשל הפדרלי השפעה מועטה על חלוקת תאי שירותים בבתי ספר בצפון קרולינה – אבל היא בעיקר נועדה להילחם מלחמה סמלית על התרבות.

מצב מלחמת התרבות בארה"ב מורכב; בתחומים מסוימים נראה שהציבור חש שהשנויים התרבותיים בתחום הכלה גזעית או מגדרית הלכו רחוק מדי; מאידך, לעתים דווקא הריאקציה מוכיחה עד כמה השינויים התרבותיים למעשה בלתי הפיכים.

אילון מאסק מצדיע במועל יד בטקס ההשבעה של טראמפ, וושינגטון, 20 בינואר 2024 (צילום: ANGELA WEISS / AFP)

ולבסוף, נראה שחזרתו של טראמפ מכילה גם לא מעט הטרלות, כגון שינוי שמו של מפרץ מקסיקו למפרץ אמריקה; או תנוחת היד של מאסק בעצרת שלאחר ההשבעה, שהתפרשה על ידי רבים כמועל יד נאצי. לפי ניסיון העבר, מטראמפ עצמו אפשר לצפות לפעילות בעיקר באזור הזה.

התחומים שבהם הממשל בא עם תוכניות מוכנות הם בעיקר כאלה שהיו בתחום העניין של גורמים המקורבים לממשל: מאסק בתחום הכלכלי, באנון ואנשי ה-MAGA בתחום ההגירה, סטיב ויטקוף במזרח התיכון.

התחומים שבהם הממשל בא עם תוכניות מוכנות הם בעיקר כאלה שהיו בתחום העניין של גורמים המקורבים לממשל: מאסק בתחום הכלכלי, באנון ואנשי ה-MAGA בתחום ההגירה, סטיב ויטקוף במזרח התיכון

לפחות לפי ניסיון הקדנציה הקודמת, לטראמפ עצמו אין המון יכולת ביצוע לאורך זמן, ואת רוב הקדנציה הקודמת הוא בילה בפול גז בניוטרל; כעת, ארבע שנים לאחר מכן, גם מצבו הקוגניטיבי כבר לא מה שהיה.

מאידך, בניגוד לקדנציה הקודמת, הפעם הממשל מקורב מאוד לאילי הטכנולוגיה שלהם יש לא מעט יכולות ואג'נדות מאוד מובהקות. אולם באווירה הכאוטית שצפויה לאפוף את הבית הלבן בשנים הקרובות, גם מקומם לא מובטח שם לעד.