ביום חמישי האחרון, ה-23.1.2025, נאם בני גנץ ביום הדמוקרטיה באוניברסיטת רייכמן. בדבריו התייחס, מטבע הדברים, גם לשאלת שחרור החטופות והחטופים. וכך אמר גנץ:

"השבת החטופים היא מעל הכל מהלך ערכי וחשוב לחוסן שלנו כחברה, והיא גם הזדמנות אסטרטגית. היא נותנת לנו הזדמנות לעצור לכמה חודשים, להשיב את היקרים לנו, ולשנות את כיוון הספינה".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אבל גנץ יודע שבדיוק את ההזדמנות האסטרטגית הזו נשבע בצלאל סמוטריץ' לטרפד. אין אמצעי תקשורת, נאום פומבי, ציוץ ברשתות, שסמוטריץ' החמיץ בתקופה האחרונה כדי להכריז ולהבהיר שהוא לא יאפשר עצירת המלחמה, גם לא תמורת שחרור החטופות והחטופים.

גנץ יודע שבדיוק את ההזדמנות האסטרטגית הזו נשבע סמוטריץ' לטרפד. אין פלטפורמה תקשורתית שסמוטריץ' החמיץ לאחרונה כדי להבהיר שלא יאפשר עצירת המלחמה, גם לא תמורת שחרור החטופים

מבחינתו, המשך המלחמה הוא המטרה. אם הממשלה תחליט לעצור את המלחמה כדי לקיים סבב שני של שחרור חטופות וחטופים, סמוטריץ' מתחייב לפרק את הקואליציה וממילא את הממשלה, שתאבד את הרוב שלה בכנסת.

כבר היום נשענת הממשלה על קואליציה צרה למדי, בת שישים ואחד חברי כנסת, כשלעיתים נהנית הממשלה גם מתמיכתם של ח"כים בודדים שיש להם חשבונות משלהם עם סיעותיהם (מי אמר אלמוג כהן? עידן רול?).

בנקודה הזו מתלכדים האינטרסים של בנימין נתניהו וסמוטריץ'. שניהם לא יכולים להרשות לעצמם שהממשלה תיפול ושאנחנו נלך לבחירות כלליות בעת הזו. לשניהם הסקרים המתפרסמים מדי שבוע לא מבשרים טובות. סמוטריץ' ו"הציונות הדתית" שלו מתנדנדים סביב אחוז החסימה ולגמרי לא בטוח שהוא יחזור להתלכד עם עור הצבי העוטף את כסאות הח"כים. וגם אם כן, אין שום סקר שחוזה לו לשוב ולהיות שר האוצר ושר השטחים, שני תפקידים רבי עוצמה שמאפשרים לו היום להעביר תקציבי עתק להתנחלויות, בסיס כוחו הפוליטי.

נתניהו אינו יכול להרשות לעצמו שלא להיות ראש ממשלה, אפילו לא ליום אחד. יום אחרי שלא יהיה בתפקיד, איזה כוח יהיה לו להלך אימים על בית המשפט ועל שלושת השופטים הנרפים שמאפשרים לו לעשות כרצונו, ולמעשה להיות הוא המנהל את משפטו?

מאז ה-7 באוקטובר, נוסף למשפט עוד עניין, ועדת החקירה הממלכתית. כל זמן שנתניהו הוא ראש הממשלה, וככל שזה תלוי בו, לא תקום ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7 באוקטובר, למה שקדם להם ולמה שבא בעקבותיהם.

האינטרסים של נתניהו וסמוטריץ' מתלכדים. שניהם לא יכולים להרשות לעצמם שהממשלה תיפול ונלך לבחירות כלליות כעת. לשניהם הסקרים לא מבשרים טובות, ושניהם לא יכולים להרשות לעצמם לא להיות בתפקידם

נתניהו יודע שההחלטה הראשונה של הממשלה החדשה שתקום, זו שבה לא הוא יכהן כראש ממשלה, תהיה להקים ועדת חקירה ממלכתית. נתניהו זוכר, ללא ספק, את ועדת החקירה הממלכתית לאירועי אסון מירון, האסון האזרחי הכבד ביותר בישראל עד ה-7 באוקטובר, אסון בו נהרגו 45 אנשים.

רק שבוע ימים חלף מיום הקמתה של ממשלת בנט-לפיד עד שזו החליטה על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית שמצאה כי ראש הממשלה דאז והיום, בנימין נתניהו נושא באחריות אישית לאסון במירון. את מסקנותיה הגישה אותה ועדת חקירה רק בחודש מרץ 2024, ולמרות המסקנות הנחרצות של הוועדה, היועצת המשפטית לממשלה טרם הורתה למשטרה לפתוח בחקירה.

מן הסתם, המחדל הנורא של ה-7 באוקטובר 2023 והמספרים הבלתי נתפסים של הרוגים, נרצחים וחטופים, אולי הקהו את רגישות מערכת אכיפת החוק. מכל מקום, אין בכוונתו של נתניהו לאפשר הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית ואת זאת יוכל למנוע רק כל-עוד הוא ראש הממשלה.

כאמור, בני גנץ רוצה שהממשלה, ממשלת נתניהו, תמשיך להתקיים כדי שתוכל להתקדם עם שחרור החטופים כולם. ראוי לשים לב לדבריו המדויקים של גנץ מעל בימת "יום הדמוקרטיה" באוניברסיטת רייכמן:

"לא צריך להיכנס לממשלה, כדי לדאוג שלא תיפול".

אמנם, גנץ אומר ש"לא צריך", אבל הוא לא שלל לחלוטין את האפשרות שהוא וסיעת המחנה הממלכתי יחברו לקואליציה ויכנסו לממשלה. ומי שזוכר שבני גנץ כבר חבר פעמיים לבנימין נתניהו אינו יכול לשלול על הסף הצטרפות שלישית.

אמנם, גנץ אומר ש"לא צריך" להיכנס לממשלה, אך לא שלל לחלוטין את האפשרות שהוא וסיעתו יחברו לקואליציה ויכנסו לממשלה. ומי שזוכר שגנץ כבר חבר פעמיים לנתניהו, אינו יכול לשלול על הסף הצטרפות שלישית

יש לבני גנץ פתרונות אחרים:

"לא צריך להיכנס לממשלה, כדי לדאוג שלא תיפול. אפשר לתת  רשת ביטחון גם מחוץ לממשלה".

כך אמר גנץ מול כל הקהל. אולי. אבל אם נזכור שבנימין נתניהו אינו מוכן לפעול מתוך קואליציה צרה, נבין שקל וחומר הוא לא יסכים להסתמך על "רשת ביטחון" מספסלי האופוזיציה. היום היא ישנה ומחר היא איננה.

כבר בשנת אלפיים, כשהיה ברור שאהוד ברק סיים את דרכו כראש ממשלה, רצו חברי הליכוד להחזיר את נתניהו לראשות הממשלה, פחות משנתיים לאחר שגירשו אותו מן התפקיד. נתניהו לא הסכים. הוא לא היה מוכן להסתמך על כנסת בה לא היה לו רוב מוצק. הוא דרש בחירות חדשות לכנסת.

סופו של דבר, אריאל שרון הסכים להיות מועמד לראשות הממשלה, ניצח את ברק והשאר, היסטוריה, כפי שנהוג לומר. ב-2009 חזר נתניהו לראשות הממשלה ומייד ניסה להרחיב את בסיס הקואליציה שלו, תוך שהוא מנסה לשכנע חברי כנסת מקדימה לערוק למחנהו ולקואליציה. כדי לעשות זאת, נאלץ נתניהו לשנות אח חוק יסוד: הכנסת. שינוי החוק צלח, משיכת העריקים, לא צלחה.

דוגמאות נוספות לא חסרות – מה שברור הוא שנתניהו לא יסתמך על רשת ביטחון. וכשהוא יאיים על גנץ שאם האחרון לא "ייכנס תחת האלונקה" לא ניתן יהיה להשלים את מתווה שחרור החטופים, גנץ לא יעמוד בלחץ, כפי שלא עמד בו בפעמיים הקודמות. זאת, למרות שבשיחה מאחורי הקלעים של בימת יום הדמוקרטיה, התחייב גנץ, באופן מפורש, שלא יחבור שוב לנתניהו. אז אמר.

כשנתניהו יאיים על גנץ שאם לא "ייכנס תחת האלונקה" לא ניתן יהיה להשלים את מתווה שחרור החטופים, גנץ לא יעמוד בלחץ, כפי שלא עמד בו בפעמיים הקודמות. זאת למרות שהתחייב במפורש שלא יחבור שוב לנתניהו

כדאי להזכיר לגנץ שנבחרי הציבור, ובעיקר חברי הכנסת, סובלים מתדמית גרועה ומרמת אמון ירודה מאוד בעיני הציבור, כפי שהראו ביום הדמוקרטיה שני הסטודנטים יונתן קויפמן ושוהם ויצמן, שהציגו סקר שערך החודש המכון לחירות ואחריות. הסקר מראה כי רק 13 אחוזים מהציבור נותנים אמון בכנסת. צעד ראשון בשיקום האמון הוא מילוי הבטחות הנבחרים לציבור. חבירה שלישית להצלת נתניהו אינה עומדת בקריטריונים האלה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.