הפעילות הארכיאולוגית הישראלית בגדה המערבית היא בעייתית. בעייתית מאוד. כל כך בעייתית, שבדיון בבית המשפט העליון שעסק בסירובה של המדינה לחשוף את שמות החופרים בגדה, טענה המדינה בפני בית המשפט העליון כי חשיפת המידע תפגע ביחסי החוץ של מדינת ישראל.

במילים אחרות, כדי לקיים מחקר ארכיאולוגי בגדה המערבית, צריך לוותר על אמות המידה האקדמיות הבסיסיות ביותר של שקיפות, כך לפחות טוענת מדינת ישראל.

סירוב המדינה לחשוף את שמות החופרים בגדה בפני ביהמ"ש העליון מעיד, כי לפי ישראל – כדי לקיים מחקר ארכיאולוגי בגדה המערבית, צריך לוותר על אמות המידה האקדמיות הבסיסיות של שקיפות

ומה עושה מדינת ישראל, שמבינה כי הפעילות הארכיאולוגית של ישראלים בגדה המערבית היא בעייתית, פוגעת ביסודות של האתיקה האקדמית של הארכיאולוגיה הישראלית כולה ועלולה אפילו לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל? שופכת הררי כסף על כנס בינלאומי כדי לנסות ולהלבין זאת. הרי מי יעלה על הדעת שמדובר בעניין בעייתי כשכמעט כל הדוברים בכנס, ישראלים וזרים, נושאים תואר אקדמי בכיר?

ביום שני הקרוב יתקיים "הכנס הבינלאומי הראשון לארכיאולוגיה ושימור ביהודה ושומרון" ובו ישתתפו ארכיאולוגים מישראל ומהעולם. חלקם הם החשודים המיידיים, ארכיאולוגים משיחיים כמו ד"ר סקוט סטריפלינג שחתום על הממצא שהוצא בניגוד לדין מהר עיבל, אחרים שמאמינים שהארכיאולוגיה היא כלי יעיל להוכחת בעלותנו על השטח, חלקם גם וגם. אבל הקבוצה השלישית של המשתתפים בכנס היא המטרידה ביותר – הקרנפים.

ההזמנה לכנס

מיד ארחיב על הכנס והקרנפים, אבל קודם צריך להסביר מדוע הפעילות הארכיאולוגית בגדה המערבית היא בעייתית, כי הרי המטרה למעשה של הכנס היא להעלים זאת. לכן גם סביר להניח פרסמו את המודעה לכנס דווקא במוסף של עיתון הארץ.

מה עושה מדינה שמבינה כי הפעילות הארכיאולוגית הישראלית בגדה בעייתית, פוגעת ביסודות של האתיקה האקדמית ואף עלולה לפגוע ביחסי החוץ שלנו? שופכת הררי כסף על כנס בינלאומי להלבנת העניין

הדין הבינלאומי מגדיר את אוצרות התרבות הנמצאים בשטח הנמצא בתפיסה לוחמתית (קרי כבוש) כנכסי מורשת מוגנים השייכים לאוכלוסייה הכבושה. זו הסיבה לכך שהפעילות הארכיאולוגית בשטח זה חייבת להיות אך ורק כזו אשר פועלת לטובת האוכלוסייה הכבושה. חפירות אקדמיות לא ממש תואמות את ההגדרה ולכן אסורות לחלוטין.

כל ממשלות ישראל לדורותיהן הכירו ומכירות בגדה המערבית כשטח הנמצא בתפיסה לוחמתית, ולכן גם טענה המדינה בבג"ץ את אשר טענה.

בשנים האחרונות מנהלים המתנחלים קמפיין רך, שמטרתו סיפוח השטחים והחלת ריבונות באמצעות אתרי מורשת וארכיאולוגיה. חלק מהקמפיין הוא ההצעה לתיקון חוק העתיקות, שמבקשת להרחיב את סמכותה של רשות העתיקות לפעול גם בשטחים הכבושים.

הצעה זו, שעברה בקריאה טרומית, הגיעה לפני כחודשיים לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. לאותו דיון הגיעה גם שורת פרופסורים בכירים, שהציגו עמדה נחרצת נגד החוק וטענו שהתיקון לחוק יגרום להפיכתה של הארכיאולוגיה הישראלית למצורעת. בצדק.

אלא שההתנגדות של חלקם לחוק אינה עקרונית אלא טקטית בלבד. הם אינם מתנגדים לפעילות הארכיאולוגית הישראלית בגדה המערבית ולחפירות אקדמיות בשטח כבוש באופן עקרוני, אלא פשוט חושבים שעדיף לעשות זאת בשקט. בלי לעשות גלים. כזה הוא למשל חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הישראלית למדעים פרופ' עמיחי מזר, שעומד להוביל מושב בכנס.

ברור לכולם, ובכללם למזר ולשאר הארכיאולוגים שמשתתפים בכנס, כי העובדה שהכנס הזה מתקיים לראשונה תחת הממשלה הזו אינה מקרית. שהשתתפותם בכנס היא רוח גבית לכוחות אנטי ליברליים שמתחבאים מאחורי התארים האקדמיים שלהם, ומבקשים באמצעותם לשעבד את האקדמיה הישראלית לאידאולוגיה של עליונות יהודית. למרבה הצער הם משתפים עם כך פעולה.

הארכיאולוגים בכנס יודעים שהשתתפותם היא רוח גבית לכוחות אנטי ליברליים שמתחבאים מאחורי תואריהם האקדמיים, ומבקשים באמצעותם לשעבד את האקדמיה כאן לאידאולוגיית עליונות יהודית

מרצים שקיבלו הזמנה להופיע בכנס סיפרו שהציעו להם מימון מלא לשהייה במלון לכל אורך הכנס. אם הדבר נכון, נראה שמשרד מורשת סחט מיליוני שקלים למטרות פוליטיות אבל בלי תוכנית מקצועית.

אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממארגני הכנס, וזה את ההומור. את הכנס הם בחרו לסיים במושב שעוסק ב"סוגיות אתיות בעולם הארכיאולוגיה ביהודה ושומרון". לו רק היו יכולים היו מזמינים את משה דיין להוביל אותו.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".