בעשורים האחרונים האינטרנט חולל שינויים מרחיקי לכת בחיינו, ובפרט בחיי ילדינו. לצד ההזדמנויות שהעידן הדיגיטלי מציע לנו, כמו פיתוח מיומנויות למידה, שיפור אמצעי תקשורת ובידור נוח וזמין – הרשת טומנת בחובה סכנות חמורות.

נתונים מעידים על כך שבישראל, נכון לסוף שנת 2024, כל ילד שלישי נחשף לאיומים או אלימות מילולית ברשת, כל ילד רביעי חווה שיימינג או חרם, וכל ילד חמישי נחשף לתכנים מיניים בלתי רצויים.

נתונים מעידים על כך שבישראל, נכון לסוף שנת 2024, כל ילד שלישי נחשף לאיומים או אלימות מילולית ברשת, כל ילד רביעי חווה שיימינג או חרם, וכל ילד חמישי נחשף לתכנים מיניים בלתי רצויים

תיקון 49 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 הוסיף בשנת 2022 לחוק את סעיף 4ט, אשר קובע שספקיות האינטרנט והסלולר מחויבות לספק שירותי הגנה חינמיים ואפקטיביים מפני תכנים פוגעניים כגון פורנוגרפיה ואלימות על כלל גווניה.

עם זאת, דו"ח מבקר המדינה – "הגנה על קטינים במרחב המקוון", אשר התפרסם ביולי 2022, חשף תמונת מצב מדאיגה על פיה ילדים ובני נוער פעילים במרחב הדיגיטלי מגיל צעיר יותר, ולפרקי זמן ארוכים יותר, דבר המעצים את הסיכון לפגיעות מקוונות ברשת. הדו"ח הדגיש את היקף הבעיה ואת החשיבות בהתמודדות עימה, זאת בייחוד לאור העובדה שכיום הפעילות היומיומית של ילדים ובני נוער משלבת באופן בלתי נפרד את העולם המקוון לצד העולם הפיזי.

דו"ח מבקר המדינה, שהתבסס על בדיקה מקיפה שערך משרד המבקר במהלך שנת 2021, מצא ליקויים חמורים בהגנה על ילדים ובני נוער במרחב המקוון. בין היתר התמקד הדו"ח בפעולות משרד החינוך, וחשף שמונה ליקויים חמורים בתפקודו. זאת לרבות העובדה שמשרד החינוך לא יישם תוכניות למניעת פגיעות ברשת, לא קידם התנהלות מיטבית של תלמידים במרחב המקוון, ולא עדכן חוזרי מנכ"ל וחוזר אח"מ להנגשת ידע לצוותים החינוכיים.

ליקויים אלו הובילו לכך שהורים רבים איבדו את אמונם ביכולתה של מערכת החינוך להגן על ילדיהם במרחב המקוון; כאשר, במקביל, מנהלי בתי הספר נאלצים להתמודד לבדם, ללא כל הכוונה או כלים, עם האתגרים המורכבים בהגנה על תלמידיהם ברשת. הדו"ח מאיר זרקור על כישלונה החמור של מערכת החינוך שאמורה להוות כתובת מהימנה ובטוחה עבור תלמידיה.

דו"ח המבקר "הגנה על קטינים במרחב המקוון" מיולי 2022, חשף מצב מדאיג, לפיו ילדים ובני נוער פעילים במרחב הדיגיטלי מגיל צעיר יותר ולפרקי זמן ארוכים יותר, דבר המעצים את הסיכון לפגיעות מקוונות

כבר לא רק בפחדים המוכרים מפני מפלצת מתחת למיטה. מומחים רבים מביעים חשש מפני החשיפה המוגברת של ילדים לתכנים פוגעניים ואלימים יותר בעקבות המלחמה שפרצה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והשפעתה הפוטנציאלית על התפתחות טראומות.

דו"ח העמותה בנושא הגנה על ילדים ברשת אשר פורסם בשנת 2024 אישש חששות אלו, וחשף כי 73% מהילדים נחשפו לתכנים קשים בעל כורחם. בתגובה לממצאים המדאיגים, החלה עמותת "לוקחים אחריות" לערוך בדיקות תקופתיות לבחינת יעילות ההגנות שמספקות חברות האינטרנט והסלולר. הדו"ח מצא כי ספקיות אינטרנט רבות ומוכרות אינן עומדות ברף המינימלי להגנת על ילדים ברשת, כפי שנקבע בחוק.

בהמשך שנת 2024 פרסמו המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת ולשכת המדען במשרד לביטחון לאומי סקר בנושא חשיפה לתכנים קשים בקרב בני נוער בישראל במהלך מלחמת "חרבות ברזל". הסקר הציג תמונה מדאיגה, בה בני נוער רבים בישראל נחשפו לתכנים קשים ופוגעניים ברשת במהלך מלחמת "חרבות ברזל".

63% מבני הנוער אשר השתתפו בסקר העידו כי נחשפו לתכנים פוגעניים הקשורים למלחמה, 61% מבני הנוער דיווחו על תחושות קשות בעקבות החשיפה לתכנים אלה, ו-57% מבני הנוער העידו כי נחשפו לשיח לאומני או אנטישמי. כמו כן, 23% מבני הנוער דיווחו כי נפגעו ברשתות החברתיות, בעיקר עקב אלימות מילולית, ביוש והשפלה. בנוסף, 30% מבני הנוער דיווחו כי במהלך מלחמת חרבות ברזל, לראשונה בחייהם קיבלו פנייה מאדם זר ברשתות החברתיות, נתון המבטא עלייה של 7% מהסקר הקודם.

דו"ח העמותה בנושא הגנה על ילדים ברשת מ-2024 חשף כי 73% מהילדים נחשפו לתכנים קשים בעל כורחם. נמצא כי ספקיות אינטרנט רבות אינן עומדות ברף המינימלי להגנת על ילדים ברשת, כפי שנקבע בחוק

אם כך, על מי מוטלת האחריות להגן על ילדינו במרחב הדיגיטלי? זוהי שאלה אשר מחייבת בחינה מעמיקה של תפקיד ההורים, שהם קו ההגנה הראשון. סקר ראשון מסוגו שנערך במשרד לביטחון לאומי בנושא שימוש בשירותי סינון תכנים ובקרת הורים להגנה על ילדים ברשת, חשף  כי רק 40% מההורים מפעילים אמצעי סינון תכנים במכשירי ילדיהם, למרות ש-90% מודעים לקיומם. הפער נובע בעיקר מחוסר הכרה בחשיבות הנושא וחוסר מודעות לזמינות השירות ללא עלות.

בניגוד מוחלט להצהרת ההורים בדבר מעורבותם בהרגלי הגלישה של ילדיהם, רק 10% מההורים מודעים בפועל לגיל השימוש המינימלי באפליקציות שונות. יתרה מכך, רבים אינם מודעים כלל לסכנות האורבות לילדיהם ברשת כמו בריונות, פגיעות מיניות ותכנים בלתי הולמים.

דו"ח מבקר המדינה אף חשף כי מעורבותם של ההורים פוחתת ככל שילדיהם מתבגרים, דווקא בגילים בהם הסיכונים גדלים. שילוב של כשלים מערכתיים לצד חוסר מעורבות הורית, שהצביע עליה גם איגוד האינטרנט הישראלי, יוצרים מציאות מסוכנת בה ילדים נותרים פגיעים וללא הגנה מספקת אל מול האיומים הדיגיטליים שקיימים במרחב המקוון.

על כן, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – מוקד 105, בשיתוף עם מערך הדיגיטל הלאומי, השיק בשנה שעברה יוזמה חדשנית שעשויה לשנות את האופן שבו הורים מתמודדים עם אתגרי העידן הדיגיטלי. מדובר בקורס מקוון חינמי שמטרתו להעניק להורים כלים להתמודדות עם אתגרי העידן הדיגיטלי. הקורס, שפותח על ידי צוות מומחים, מציע תכנים מקיפים הנגישים בכל זמן ומקום.

דו"ח המבקר חשף כי מעורבות ההורים פוחתת ככל שילדיהם מתבגרים, דווקא בגילים בהם הסיכונים גדלים. שילוב של כשלים מערכתיים לצד חוסר מעורבות הורית יוצרים מציאות מסוכנת בה ילדים נותרים פגיעים

עם זאת, חשוב לציין כי קורס מקוון לבדו לא יפתור את בעיית חוסר המעורבות ההורית, שכן הבעיה נעוצה לא רק בחוסר ידע אלא בחוסר מעורבות אקטיבית מצד ההורים. פתרון אמיתי טמון ביצירת מנגנונים שיעודדו הורים למעורבות פעילה בשיח עם ילדיהם, הצבת גבולות ופיתוח ערנות להתנהלותם ברשת, שכן, ללא מעורבות הורית עקבית, ילדים ימשיכו להיחשף לסכנות ברשת ללא תמיכה הולמת.

אך מלבד כלים חינוכיים, האם ניתן למנוע אלימות מקוונת? יש לזכור כי בריונות ברשת היא תופעה חברתית-קהילתית מורכבת, המחייבת התייחסות רב-מערכתית.

מחקרה של ד"ר ליאת פרנקו שנערך בנושא מצביע על הצורך הדחוף בשיתוף פעולה בין כל הגורמים, החל ממערכת החינוך, דרך מערך האכיפה והמערכת המשפטית, ועד להורים והילדים עצמם. ממצא מעניין במיוחד הוא הפער בין תפיסת הילדים כ"ילידים דיגיטליים" לבין תחושת חוסר הביטחון העמוקה שלהם במרחב המקוון.

פער זה מחייב חשיבה מחודשת על הנורמות המשפטיות והחינוכיות הקיימות, שאינן מותאמות למציאות הדיגיטלית העכשווית. נדרשת הגדרה ברורה ואחידה של בריונות רשת, יצירת מנגנוני הגנה על פרטיות וכבוד האדם, והתאמת ההתייחסות המשפטית לאופן שבו ילדים מתנהלים ברשת. רק גישה מקיפה כזו, המשלבת מניעה לצד התערבות, תוכל לספק מענה אפקטיבי לאתגרי האלימות במרחב הדיגיטלי.

כתוצאה מכך, יש הטוענים, כי אין מקום ליצירת עבירה עצמאית ייעודית לתופעת האלימות ברשת, שכן הדבר אינו מתיישב עם עקרונות היסוד של המשפט הפלילי והחוקתי. בהתאם לזאת, נדרש להטמיע אלמנטים מחמירים בעבירות קיימות: בחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ועבירת האיומים הקבועה בסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כדי שישקפו את מאפייני ההתנהלות הדיגיטלית של בני הנוער. שילוב של קריטריונים מחמירים אודות המעשה, כגון סממני ועוצמת המיניות באמירה המטרידה, האינטנסיביות או האלימות בביטוי, יאפשרו להבחין בין התנהגויות שיש להפליל לבין אלו שיש לטפל בהן בדרכים חינוכיות או מוסריות.

ממצא מעניין במחקר של ד"ר ליאת פרנקו, המצביע על הצורך הדחוף בשיתוף פעולה בין כל הגורמים – הוא הפער בין תפיסת הילדים כ"ילידים דיגיטליים" לבין תחושת חוסר הביטחון העמוקה שלהם במרחב המקוון

גישה זו מדגישה את הצורך בהגנה על קטינים במרחב הדיגיטלי, תוך התאמת המשפט לאיומים החדשים שהמרחב המקוון מציב, שכן כפי שנאמר בפסק דינו של כבוד הנשיא עמית:

"כיפה אדומה כבר אינה מסתובבת ביער שורץ זאבים, היא משוטטת במרחב האינטרנטי, שם אורבים לה ציידים וטורפים מסוג אחר […] אלו הסכנות החדשות, והמשפט צריך אפוא להתאים עצמו להתמודד עם תת-התרבות העבריינית של הרשת".

ליאן אוחיון היא סטודנטית בפרויקט המעבדולוגיה, בפקולטה למשפטים במכללה למינהל.