כשלוש שעות אחרי הודעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על כוונתו להביא את ההצעה לפטר את ראש שב"כ רונן בר לאישור הממשלה כבר ביום רביעי הקרוב, הרימה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה תמרור עצור.
נתניהו החליט להוציא לפועל את התוכנית, שהייתה בבישול כבר שבועות ארוכים; אך הצפי הוא שהמזימה לא תוכל להתממש.
בהרב כתבה מכתב קצר, בלשון החלטית, לא מתפלפלת:
"הריני להודיעך, ביחס להחלטתך להביא לישיבת ממשלה שתיקבע השבוע החלטה בעניין סיום כהונת ראש שב"כ, כי לא ניתן לפתוח בהליך סיום כהונה כאמור, עד להשלמת בירור התשתית העובדתית והמשפטית שעומדת ביסוד החלטתך ואפשרותך לעסוק בנושא בעת הזו. זאת, בשל רגישותו יוצאת הדופן של העניין; תקדימיותו; החשש כי ההליך נגוע באי חוקיות ובניגוד עניינים, ובשים לב לכך שתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי אינו משרת אמון אישית של ראש הממשלה".
המדיניות שהלכה והתגבשה בחודשים האחרונים אצל שרי הממשלה, היא להתעלם מהנחיותיה המשפטיות של היועמ"שית. גם נתניהו עצמו אימץ את הגישה הזאת, שבאה לידי ביטוי, למשל, בהחלטתו להתעקש על מינוי רואי כחלון לממלא-מקום נציב שירות המדינה. לכן, הצפי הוא שהממשלה תתעלם גם ממכתבה של בהרב-מיארה.
המדיניות שהלכה והתגבשה בחודשים האחרונים אצל שרי הממשלה, היא להתעלם מהנחיותיה המשפטיות של היועמ"שית. גם נתניהו עצמו אימץ את הגישה הזאת
מהיועצת נתניהו יכול להרשות לעצמו להתעלם (זה בלתי חוקי, אבל זה מתרחש במציאות); אך מבג"ץ אפילו נתניהו לא יוכל להתעלם.
הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי החליט לפטר את ראש שב"כ רונן בר (וידיאו: לשכת ראש הממשלה)
יש אמנם בממשלה שרים שטוענים שצריך להתעלם גם מהחלטות בג"ץ, אבל נתניהו יודע שזה בלתי אפשרי – המשמעות היא ריסוק מיידי של שלטון החוק במדינה. ולכן, הרבה מוטל בימים הקרובים על כתפיה של השופטת גילה כנפי-שטייניץ, שהיא השופטת התורנית בבג"ץ לשבוע זה.
יש אמנם בממשלה שרים שטוענים שצריך להתעלם גם מהחלטות בג"ץ, אבל נתניהו יודע שזה בלתי אפשרי – המשמעות היא ריסוק מיידי של שלטון החוק במדינה
העתירות שיוגשו לבג"ץ נגד הכוונה לפטר את בר – בין אם יוגשו לפני ישיבת הממשלה המתוכננת ליום רביעי או מייד אחריה – ינחתו על שולחנה של כנפי-שטייניץ. היא תצטרך להחליט, בראש ובראשונה, בסוגיית צו הביניים שיתבקש:
- צו ביניים שיבקש למנוע את קיומה של ישיבת הממשלה ואת קבלת ההחלטה לפטר את בר;
- או צו ביניים שיבקש להקפיא את תוקפם של הפיטורים, רגע אחרי שהשרים יאשרו את הצעת ההחלטה לפטר את ראש שב"כ.
זו המשימה של כנפי-שטייניץ, עוד לפני שהתיק יגיע להרכב של שלושה – או הרכב רחב יותר, נוכח הרגישות והתקדימיות.
יש לשופטת הצדקה להוציא צו ביניים עוד לפני ישיבת הממשלה, אם תוגש עתירה כזו: היא יכולה להיתלות בעצם הכוונה של נתניהו להמרות את פיה של היועצת, ולהביא את ההחלטה לישיבת הממשלה על אף שהיועצת הודיעה שקיימת מניעה משפטית לכך.
ההלכה השיפוטית שלפיה עמדתה של היועצת היא מחייבת כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת, אושררה שוב ושוב בחודשים האחרונים. די בכך כדי לומר לנתניהו – אם היועצת אומרת שיש מניעה משפטית להביא את הדחת ראש שב"כ לפני סיום הבחינה המשפטית, אז כך צריך להיות.
חשוב להתעכב על מה שכתבה היועצת. היא ניסחה את דבריה בתמצות, בדחיסות, אבל כללה את כל האלמנטים שיהוו בסיס לדיון בחוקיות ההחלטה של נתניהו לפטר את בר. צריך לראות את מה שיש במכתבה של בהרב-מיארה, וגם את מה שאין בו.
בראש ובראשונה, אין בו איסור כולל וגורף לפטר את ראש שב"כ ויהי מה. לא זה מה שהיועצת אמרה (על אף שהכותרות אמש שיבשו ועיוותו את הודעתה). היא לא אמרה שאסור לפטר את בר, אלא שלא ניתן לפטרו כל עוד לא נערכה בחינה משפטית של הליך קבלת ההחלטה, והשיקולים העומדים בבסיסו. זה הבדל תהומי.
היועמ"שית לא אמרה שאסור לפטר את בר, אלא שלא ניתן לפטרו כל עוד לא נערכה בחינה משפטית של הליך קבלת ההחלטה, והשיקולים העומדים בבסיסו. זה הבדל תהומי
לפני שבועיים כתב המשנה ליועצת, עו"ד גיל לימון, כי "ככל שתישקל הנעת תהליך כזה [של פיטורי ראש שב"כ – י"י], לשם הבטחת עמידתו של התהליך בערובות ההליכיות והמהותיות הנדרשות, יהיה על הדרג המדיני להביא את הדברים לבחינה מוקדמת של הייעוץ המשפטי לממשלה, קודם קידומו".
נתניהו צפצף על דבריו של לימון והודיע אמש לבר על כוונתו להעלות בישיבת הממשלה הקרובה את ההצעה לפטרו, בלי בדל היוועצות עם היועצת המשפטית – לא בהרב-מיארה, וגם לא שלומית ברנע-פרגו, היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה.
לכן, הודעתה של היועצת אמש כי "לא ניתן" לקדם את הפיטורים, הייתה צפויה. היא כתבה "לא ניתן", אך המשמעות ברורה: מניעה משפטית, מהלך בלתי חוקי. אין כאן תחום אפור, אין אפשרות להכניס איזה סייג. "לא ניתן" פירושו סגירה הרמטית של הדלת.
והנה התרגום בגוף הסרט:
"רגישותו יוצאת הדופן של העניין" – כלומר, בעת ששב"כ מנהל חקירה, או חקירות, ביחס לגורמים בסביבתו של נתניהו, החשודים בקשרים קרובים עם קטאר בעודם מלחשים על אוזנו של ראש הממשלה;
"תקדימיותו" – עוד לא קרה שהממשלה תחליט לפטר את ראש שב"כ בעיצומו של מצב ביטחוני קשה וקיצוני, אפילו לפי עדותו של נתניהו עצמו, בהודעתו מאמש;
"החשש כי ההליך נגוע באי חוקיות ובניגוד עניינים" – זה ליבו של העניין. לממשלה אכן נתונה סמכות לפטר את ראש שב"כ, אך השאלה אינה שאלה של סמכות אלא שאלה של סבירות ושל שיקולים זרים.
"החשש כי ההליך נגוע באי חוקיות ובניגוד עניינים" – זה ליבו של העניין. לממשלה אכן נתונה סמכות לפטר את ראש שב"כ, אך השאלה אינה שאלה של סמכות אלא שאלה של סבירות ושל שיקולים זרים
אם יש שיקולים ענייניים שהובילו את ראש הממשלה להחליט לפטר את ראש השירות, אז בבקשה, שיתכבד ויפרט אותם. בינתיים לא שמענו כאלה – מלבד ההאשמה הכללית שבר, ולא נתניהו, הוא האשם האמיתי במתקפת 7 באוקטובר.
"בשים לב לכך שתפקיד ראש שב"כ אינו משרת אמון אישית של ראש הממשלה" – כלומר, לא די בכך שנתניהו יאמר שאין לו עוד אמון ברונן בר. יש אמנם חשיבות רבה בכך שראש הממשלה וראש שב"כ יעבדו בשיתוף פעולה, אבל בניגוד לתבנית המשטרית שנתניהו מנסה להשליט כאן, ראש שב"כ אינו תפקיד כמו ראש הסגל, ראש מערך ההסברה או מזכיר הממשלה.
אלה הן משרות אמון של נתניהו, האנשים האוחזים במשרות הללו נמצאים בתפקידם על מנת לשרת את נתניהו. ראש שב"כ משרת את הממלכה, לא את המלך, בפרט נוכח הסמכויות והכוחות מרחיקי הלכת שהארגון שהוא עומד בראשו אוחז בידיו.
הדיון המשפטי יתמקד בבחינת המידה שבה השיקולים שהניעו את נתניהו הם שיקולים ענייניים. נתניהו, שיקבל ייצוג פרטי בעתירות הללו, יצטרך לייצר איזושהי תשתית עניינית המצדיקה את הפיטורים, מעבר ל"אין לי יותר אמון בו". מופע של טנטרום משפטי, שבו בא-כוחו של נתניהו יטיח בשופטים "אין לכם סמכות להתערב", לא יסייע כאן.
הנימוק הזה, של "משבר אמון מתמשך" הושמע על ידי נתניהו בעתירות שהוגשו נגד פיטוריו של יואב גלנט, בנובמבר 2024 (גילוי נאות: הח"מ ייצג את העותרים באחת העתירות הללו). השופטים הרימו גבה, אך התירו את הפיטורים – לא בלי ביקורת.
"אודה ולא אכחד", כתבה השופטת יעל וילנר, "המקרה דנן מעורר תהיות ייחודיות, הנעוצות בעיתוי ההחלטה להעביר את השר מתפקידו במהלכה של מלחמה ממושכת"
"אודה ולא אכחד", כתבה השופטת יעל וילנר, "המקרה דנן מעורר תהיות ייחודיות, הנעוצות בעיתוי ההחלטה להעביר את השר מתפקידו במהלכה של מלחמה ממושכת".
ההבדל הוא, שפיטורי שר הם עניין פוליטי, שבו בג"ץ בהגדרה נרתע מלהתערב. פיטורי ראש שב"כ אינם עניין פוליטי, אלא שלטוני. זה לחם חוקו של בית המשפט.
אין מנוס מלהניח שנתניהו יודע את כל זה, ולכן הוא מודע לאפשרות הממשית שהמהלך שלו ייכשל. הוא ככל הנראה רואה תועלת בעצם ההתנגשות הזו, בין אם בהסטת תשומת הלב הציבורית מהשבת החטופים, או מחוק ההשתמטות וביזת התקציב, לעבר פיטורי רונן בר.
נתניהו ככל הנראה רואה תועלת בעצם ההתנגשות הזו, בין אם בהסטת תשומת הלב הציבורית מהשבת החטופים, או מחוק ההשתמטות וביזת התקציב, לעבר פיטורי בר
אך עשויה להיות בעיניו תועלת נוספת למהלך: היועצת המשפטית לממשלה גם היא תצטרך לנמק מדוע נתניהו מצוי בניגוד עניינים בנסיבות העניין. לשם כך, היא אולי תיאלץ לחשוף מידע מתוך החקירות המתנהלות כעת בשב"כ – לפחות אחת מהן חוסה תחת צו איסור פרסום – הממוקדות באנשים הקרובים לנתניהו.
בסוף עוד יתברר שהעיתוי הנוכחי הושפע גם מרצונו של נתניהו לגלות מה בדיוק נאסף עד כה על ידי חוקרי שב"כ, ועד כמה האש החקירתית קרובה ללכך את שולי גלימתו שלו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עד כמה פרוץ פה החוק? איך יכול להיות שאנחנו צועדים לעבר החרבת שלטון החוק ולדיקטטורה ואף אחד לא יכול לעצור את זה. איפה הדלתות? איפה הגדרות? איפה חומות הדמוקרטיה. מסתבר שהווילה בג'ונגל פרוצה לכל רוח, לכל עבריין, לכל פופוליסט. חפצינו היקרים ביותר פשוט זרוקים ברחוב וכל אחד יכול לבוא ולקחת. לבוא ולהרוס. לבוא ולהשמיד ואנחנו פשוט מסתכלים בעיניים כלות ומקטרים אחד לשני בלי יכולת להועיל. יבואו החכמים ויסבירו לי: איך?
את המידע המעודכן על חקירת קטארגייט החוסה תחת צו איסור פרסום גורף תמסור היועצת המשפטית לממשלה, או בשמה מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות לשופטי בג"צ בדיון בדלתיים סגורות במעמד צד אחד. פרקליטיו של ראש ארגון המחבלים הדיקטטור הצורר ביבים שקרניהו לא יהיו צד לחלק הזה של הדיון, כך ששום מידע לא יגיע לידיעתו של הדיקטטור. אלא אם כן יש לו מדליפים בתוך היחידה החוקרת במשטרה, וזה ממש לא מופרך.