הקולגה והחברה שלי, תהאני אבו דאקה, איבדה 14 קרובי משפחה לפני פחות משבועיים (ב-20 במרץ, 2025) מפצצה שנפלה על הבניין שלהם. אני מכיר את תהאני 9 שנים. אנחנו עובדים ביחד כדי לבנות שיתוף פעולה סביבתי והומניטרי בין ישראלים ופלסטינים.

מאז ה-7 באוקטובר, הארגון שלי "מכון הערבה ללימודי הסביבה", והארגון של תהאני – "דמור לפיתוח קהילתי", עובדים ביחד כדי לנסות להקל על סבלם של בלתי-מעורבים בעזה על ידי אספקת פריטי מזון בסיסיים, בגדים, אוהלים ומערכות למים, סניטציה ואנרגיה.

מאז ה-7 באוקטובר, הארגונים של תהאני ושלי עובדים ביחד כדי לנסות להקל על סבלם של בלתי-מעורבים בעזה, על ידי אספקת פריטי מזון בסיסיים, בגדים, אוהלים ומערכות למים, סניטציה ואנרגיה

בשבעת החודשים הראשונים של המלחמה תהאני הייתה במעבר מבית לבית בעזה, בניסיון להימנע מהפצצות ולשמור על הוריה הקשישים בני ה-90 בטוחים ככל האפשר. בית המשפחה שלה נהרס ממש בתחילתה של המלחמה.

בסופו של דבר היא הצליחה להוציא את הוריה ואת עצמה מחוץ לעזה והם זכו לרמה מסוימת של ביטחון. תהאני גרה עכשיו בקהיר, בין יותר ממאה אלף פליטים פלסטינים שהצליחו לברוח מהמלחמה למצרים.

לפני כשבועיים ישראל חידשה את הלחימה בעזה. רבים מבני משפחה של החטופים הישראלים מבועתים מכך שסוף הפסקת האש וחידוש הלחימה הם גזר דין מוות לאהוביהם בעזה. אחרים מסכימים עם טענת הממשלה לפיה הדרך היחידה לשחרר את החטופים היא הפעלת לחץ צבאי על חמאס. הזמן יגיד מי צודק.

מה שבטוח זה שעם חידוש התמרון הקרקעי, חיי חיילים ישראלים שוב בסכנה, חיי החטופים בסכנה, וברור שאזרחים פלסטינים בלתי מעורבים רבים איבדו ועוד יאבדו את חייהם.

התקשורת הישראלית מאוד דקדקנית בדיווח על שמות המנהיגים הספציפיים של חמאס שנבחרו וחוסלו בסבב הצבאי האחרון. התקשורת הישראלית פחות דקדקנית בדיווח על שמות הפלסטינים החפים מפשע שנקטלו מפני שהם היו בקרבת מטרות האלו או בגלל סיבות אחרות לא ידועות.

יש דיווחים במדיה על מאות פלסטינים שנהרגו במשך ההתקפה על איסמעיל ברהום בבית חולים נאסר. בכל הדיווחים האלה לא שוכחים להוסיף מייד כי מקור המידע הוא "משרד הבריאות של חמאס", מה שמעורר ספקות לגבי דיוקם של הנתונים או התרחשותם במציאות של אותם מקרי מוות.

בשבעת חודשי המלחמה הראשונים תהאני עברה מבית לבית בעזה, בניסיון להימנע מהפצצות ולשמור על הוריה הקשישים בני ה-90 בטוחים ככל האפשר. בית המשפחה שלה נהרס ממש בתחילתה של המלחמה

דיברתי עם תהאני השבוע לגבי האובדן הטרגי של בני משפחתה. היא סיפרה לי על ארבעה בני דודה שלה, ארבעה אחים שגרו יחד עם בני משפחתם בבניין אחד. בתחילת המלחמה הם ברחו מהכפר שלהם, עבסאן אל-כבירה בדרום רצועת עזה, בנפת חאן יונס, הנמצא מול קיבוץ נירים.

עקב הפסקת האש הם חזרו לבתיהם, כמו רבים אחרים. במזל ביתם לא נהרס בהפצצות צה"ל, ונאמר להם שזה בטוח לחזור. כאשר ההפצצות חודשו לאחר קריסת הפסקת האש, הבניין של בני דודיה של תהאני ממשפחת אבו דאקה נפגע.

ארבעה-עשר בני משפחה מארבע המשפחות נהרגו, ביניהם אור אסאמט בן ה-5, מוחמד אחמד בן ה-12, האלה אחמד בת ה-9, שמה אחמד בת ה-6 וקאסא אידיאל בת ה-7. בני משפחה אחרים של תהאני בדיוק נמלטו מביתם מעבסאן ונסעו לעבר מקום בטוח – כאשר רכבם נפגע. האב, האם וארבעת ילדיהם נהרגו.

הפלסטינים הללו לא נהרגו כי היוו איום על מדינת ישראל או על אזרחיה. אני לא יכול להסביר לתהאני למה היה הכרחי לביטחון המדינה שלי שקרובי משפחתה ימותו. אני לא מבין איך מותם תורם ללחץ הצבאי על חמאס שיכול להוביל לשחרור החטופים.

הפלסטינים הללו לא נהרגו כי היוו איום על ישראל או על אזרחיה. אני לא יכול להסביר לתהאני למה היה הכרחי לביטחון המדינה שלי שבני משפחתה ימותו. אני לא מבין איך מותם תורם ללחץ הצבאי על חמאס

מלחמה זו שהתחילה כתגובה צודקת לזוועות שבוצעו על ידי ארגון חמאס ב-7 באוקטובר, איבדה לגיטימציה בעיני. המלחמה חייבת להסתיים עכשיו, החטופים צריכים להשתחרר ולחזור למשפחותיהם עכשיו, והפלסטינים בעזה חייבים להישאר בחיים מבלי לפחד להיהרג על ידי פצצות ונשק ישראלי. ממשלת ישראל יכולה וחייבת להפסיק את המלחמה עכשיו.

ד"ר דוד לרר מחזיק בדוקטורט מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותואר שני משותף במדעי הניהול מאוניברסיטת בוסטון ואוניברסיטת בן-גוריון. ד"ר לרר שימש כמנכ"ל מכון הערבה ללימודי הסביבה משנת 2001 ועד אוגוסט 2021, וכעת מכהן כמנהל המרכז לדיפלומטיה סביבתית יישומית. ד"ר לרר הוא חבר קיבוץ קטורה מאז 1981.