הצונמי העולמי של מכסים שהוטלו בסוף השבוע האחרון נובע מהרעיון הכלכלי המטופש ביותר מאז הקומוניזם. זה משקף חוסר הבנה מוחלט של סחר, של אופן פעולתם של מחירים ומטבעות ושל עקרונות בסיסיים בכלכלה. בהחלטת דונלד טראמפ אין הדדיות, אין אסטרטגיה, ואין שום תועלת לציבור האמריקאי.

אסביר.

גירעון סחר אינו הפסד באיזה משחק

טראמפ ממשיך להציג את גירעון הסחר כהוכחה לכך שמדינות אחרות מרמות את אמריקה. בעולם הפשטני שלו, אם ארה"ב קונה יותר ממה שהיא מוכרת, היא כאילו נשדדת. אך גירעון סחר אינו גניבה – הוא סימן לכלכלה חזקה עם ביקוש צרכני גבוה. האמריקאים קונים כל כך הרבה כי הם אינם עניים.

טראמפ מציג את גירעון הסחר כהוכחה שמדינות אחרות מרמות את אמריקה. בעולמו הפשטני, אם ארה"ב קונה יותר ממה שהיא מוכרת, היא נשדדת. אך גירעון סחר אינו גניבה אלא סימן לכלכלה חזקה עם ביקוש צרכני

הראייה הבסיסית של מסחר כתחרות סכום אפס היא שגויה. תחשבו על זה כך: להרבה אנשים יש גירעון סחר ענק עם אמזון – אנחנו קונים מהם, והם לא קונים מאתנו. זה לא בלתי הוגן. זה נקרא מסחר – ואנחנו רוצים את מה שהם מוכרים. אותו עיקרון חל גם על מדינות: אמריקאים קונים את מה שהם צריכים או רוצים מחו"ל, והמדינות שמוכרות עושות זאת בין היתר כי הן מעריכות את הדולר. המטבע משקף במידה מסוימת את האמינות והמוניטין של מדינה (ולכן מדינות חכמות מגינות עליו).

יש לכך השפעות שמאזנות את עצמן, שרוב הבוגרים של בית הספר וורטון למינהל עסקים היו מבינים – גם אם זה לא חל על הנשיא. כאשר הייבוא גדול מהייצוא זה עשוי להחליש את המטבע המקומי עקב עלייה בהיצע שלו: אמריקאים מוכרים דולרים כדי לקנות מטבעות זרים – נניח, אירו – כדי לרכוש אאודי. כאשר היצע הדולרים עולה (אלא אם הבנק המרכזי מתערב) זה יכול להוריד את ערך הדולר – דהיינו, שער החליפין. מטבע חלש יותר בתורו הופך את הייצוא לזול יותר ואת הייבוא ליקר יותר – מה שיוצר אפקט מטוטלת שיכול לצמצם את הגירעון.

כך או כך, גירעון סחר לרוב מעיד על כך שהעולם רוצה להשקיע בך. מדינות זרות מוכרות סחורה לארה"ב ואז משתמשות בדולרים שקיבלו כדי לרכוש נכסים אמריקאיים שמוערכים בדולר – ממניות ונדל"ן ועד אג"ח ממשלתיות. זה שומר על ריבית נמוכה יותר ממה שהייתה אחרת – וזה טוב לצרכנים.

כן, אם אתה מנהל דוכן בשוק, אתה רוצה למכור כמה שיותר ורק מזה אכפת לך. אבל אם אתה מנהל את הכלכלה הגדולה בעולם, מנוע הצמיחה והעושר הגלובלי, עדיף שתראה את התמונה כולה – אחרת תוביל אותה להתרסקות וכולם יפסידו.

גירעון סחר לרוב מעיד על כך שהעולם רוצה להשקיע בך. מדינות זרות מוכרות סחורה לארה"ב ואז משתמשות בדולרים שקיבלו כדי לרכוש נכסים אמריקאיים שמוערכים בדולר – ממניות ונדל"ן ועד אג"ח ממשלתיות

מכסים הם מס – עליך

הנה האמת הבסיסית ביותר שטראמפ מסרב להבין (או לפחות משכנע שאינו מבין): מכסים הם מס על הצרכנים. ממשלות זרות לא משלמות אותם, כמו שהוא מתעקש בכסילות מדהימה. משלמות אותם חברות אמריקאיות שמייבאות את הסחורה – והן מגלגלות את העלות לצרכנים באמצעות עליות מחירים.

מכס של 10% על הכול (וזה מה שנכנס לתוקף בשבת) משמעותו שמחירי מזון, בגדים, מוצרי חשמל ועוד יתייקרו. זה לא תיאוריה – זה קרה כבר בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ, כשכפה מכסים על סין. המחירים עלו וחברות שינו את שרשראות האספקה שלהן – לא כדי להחזיר משרות לארה"ב אלא כדי לעקוף את המכסים. אמריקה פשוט החלה לייבא ממדינות אחרות במקום מסין – והאמריקאים עדיין שילמו יותר.

ובכל זאת, הדוברת החדשה של הבית הלבן, קתרין לוויט, טענה לאחרונה שהמכסים הם "הפחתת מס" עבור האזרחים.

זו לא רק טעות – זו בורות כלכלית מוחלטת. זה כמעט מצחיק. מכסים הם ההפך מהפחתת מס. הם הגדלת מס – שפוגעת במיוחד במשפחות מהשכבות הנמוכות והבינוניות, אשר מוציאות חלק גדול יותר מהכנסתן על מוצרים.

אין הדדיות

טראמפ טוען שהמכסים הם "הדדיים" – כאילו שהוא פשוט משווה את המכס שמטילה ארה"ב למה שמדינות אחרות עושות. אבל זה לא המצב. הנוסחה שהציג הממשל קובעת את גובה המכס לפי גודל גירעון הסחר – לא לפי גובה המכסים שמטילה המדינה השנייה. והם מתחילים ב-10% על הכול – גם כאשר אין שום מכס מהצד שני, או אפילו מסחר. כך שישראל, שאצה-רצה לבטל מכסים על יבוא מאמריקה, עדיין חטפה (אולי בנימין נתניהו, שהשבוע בורח ממשפטו עד הבית הלבן, יוכל להסביר).

זו לא רק טעות – זו בורות כלכלית מוחלטת. זה כמעט מצחיק. מכסים הם ההפך מהפחתת מס. הם הגדלת מס – הפוגעת במיוחד במשפחות מהשכבות הנמוכות והבינוניות, שהוצאתן על מוצרים גדלה

מכס גורף על כל הייבוא, בלי קשר למקור או למוצר, הוא עונש כלכלי וגישה ברוטלית. הוא חל גם על מוצרים שארה"ב כמעט ולא מייצרת – בננות, בגדים זולים, מוצרי אלקטרוניקה. האם אמריקאים רוצים לגדל אננס בעצמם או לייצר טלוויזיות ביוקר רב? ודאי שלא. זה גם לא יעיל. מכסים כאלה לא משרתים אינטרס אסטרטגי – הם רק מייקרים את החיים.

יש הבדל בין מכסים ממוקדים שנועדו לתמוך בתעשיות חיוניות – למשל חקלאות, לשם ביטחון מזון, דבר שנעשה בצדק מסוים בישראל – לבין מכסים גורפים. הראשונים הם אסטרטגיה. השניים הם התקף זעם.

כשילד חווה התקף זעם, הדבר מוביל אולי לצעצוע שבור או קצת ספגטי על הרצפה. אבל כשנשיא אמריקאי חסר מושג עושה זאת – הבלגן הרבה יותר גדול: ההכרזה של טראמפ טלטלה את שוקי המניות העולמיים (וגם בת"א), ומחקה עד סגירת המסחר ביום שישי לא פחות מ-5 טריליון דולר מערך החברות במדד S&P 500 – שרשם ירידת שיא ביומיים – והפילה את מחירי הנפט והסחורות. כל מי שיש לו קרן פנסיה, מוטב שיילך לים בחודשים הקרובים ולא יבדוק מה קורה שם.

גירעון הסחר אכן גדל – אך הפתרון אינו הגיוני

זה נכון שגירעון הסחר של ארה"ב גדל משמעותית. למעשה, בחמש השנים האחרונות הוא גדל בכ-40%. זה הרבה. אך זה לא אומר את מה שטראמפ חושב. רוב הגידול נובע מהתאוששות חזקה של צריכה לאחר מגפת הקורונה. כשאמריקאים קונים יותר – הייבוא עולה. זה מה שקרה. זו לא הוכחה לכך שמרמים את ארה"ב – אלא לכך שלאנשים יש כסף וביטחון, והדולר, מטבע הרזרבה העולמי, הוא אטרקטיבי.

ארה"ב כבר הלכה בדרך הזו בעבר – והתוצאה הייתה הרסנית. חוק סמות-הולי משנת 1930 העלה מכסים על אלפי פריטים. יותר מאלף כלכלנים התחננו לנשיא אדגר הובר לא לחתום על השטות. הובר התעלם, ממש כמו טראמפ (וגם כמו נתניהו בנושאים אחרים). התוצאה הייתה מיידית ואכזרית: מדינות אחרות נקמו, הסחר העולמי קרס, והמיתון העולמי הפף לקטסטרופה. מה שהחל כפנטזיית פרוטקציוניזם הפך לסיוט כלכלי גלובלי.

כשילד חווה התקף זעם, הדבר מוביל אולי לצעצוע שבור או קצת ספגטי על הרצפה. אבל כשנשיא אמריקאי חסר מושג עושה זאת – הבלגן הרבה יותר גדול: ההכרזה של טראמפ טלטלה את שוקי המניות העולמיים

המהלך הפזיז של טראמפ נובע מאותה לוגיקה שגויה: שניתן להתנתק מהכלכלה העולמית בלי לשלם מחיר. זה פשוט לא נכון.

מה שהכי מדהים הוא שמדיניות זו שוברת את המסגרת הכלכלית שהפכה את אמריקה לעשירה. הסדר הכלכלי הליברלי שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה – שהתבסס על שווקים פתוחים, שרשראות אספקה גלובליות וחישובים של יתרון יחסי – יצר את עידן העושר הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. מאז השפל הגדול, שום דבר לא יצר שגשוג כמו המודל הזה.

וטראמפ מנסה להרוס אותו – לא לתקן, לא לעדכן, אלא לפרק. בכך הוא מסכן לא רק מחירים ויתרות סחר, אלא את יסודות השגשוג העולמי.

לא מפתיע, אם כך, שיש קונצנזוס כמעט מוחלט בקרב כלכלנים שמכסים גורפים מזיקים יותר מאשר מועילים. ימין, שמאל, מרכז – זה לא משנה. המפלגה הרפובליקנית הישנה ידעה זאת היטב – אפילו ג'ורג' וו. בוש, שלא היה בדיוק העפרון הכי מחודד בקלמר, התנגד בתוקף למכסים (ראו סרטון).

המוטציה הנוכחית של המפלגה פשוט הולכת עם טראמפ, כצאן לטבח ממש.

למה טראמפ עושה את זה? כי זה נשמע טוב לאנשים שלא מבינים בכלכלה – וזה לא קהל קטן. זה מספק רגשית. זה עובר מצויין  בעצרות בחירות. זה משתלב בנרטיב של קיפוח – שאנחנו מנוצלים, ורק טראמפ יעשה סדר. בדיוק כמו שלנתניהו אכפת אך ורק מהשלטון, כך גם הנשיא שב-2020 סירב להכיר בהפסדו.

העסק כל כך דפוק, שיש פרשנים הטוענים שהמטרה איננה בכלל כלכלית אלא  לשדר עוצמה ולרכז כוח בידי הממשל – כלומר, להכפיף ולשגע את כולם. לפי תאוריה זו טראמפ דווקא מבין את האיוולת הכלכלית ופשוט לא אכפת לו, כי אישית הוא מסודר. יש מצב. אך זהו הסבר – לא הצדקה.

המהלך הפזיז של טראמפ נובע מלוגיקה שגויה: שניתן להתנתק מהכלכלה העולמית בלי לשלם מחיר. טראמפ הורס את הסדר הכלכלי הליברלי – לא מתקן או מעדכן אותו, ובכך מסכן את יסודות השגשוג העולמי

הדרך היחידה לעצור את הטירוף הזה היא שהציבור ידחה אותו באופן החלטי. כל סקר צריך לשקף זעם. כלי תקשורת שמרניים שמבינים משהו בכלכלה – כמו פוקס ניוז – חייבים להפסיק להעמיד פנים. הרפובליקאים בקונגרס חייבים להפסיק לאפשר חופש פעולה לאדם שכה מזיק לארה"ב ולעולם.

אם טראמפ לא ייסוג, אז חייבים למחוץ את הרפובליקאים בבחירות האמצע בעוד שנה וחצי. אם אזרחי ארה"ב לא יתקוממו – הם יישאו בתוצאה: תגובת נגד כלכלית עולמית, וחברה  אמריקאית ששוקעת אל תהומות הבורות והטמטום.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com