הזעקה על "מס תפילה" – קשקוש בכייני
כל יהודי דתי אמור לדעת שהוא יכול להתפלל כמעט בכל מקום, וצורך תפילתו, אינו נזקק לכניסה למבנה זה או אחר. ולכן אין זה "מס תפילה" אלא "דמי כניסה". ולפיכך פתחתי ואמרתי שה"זעקה" על מס התפילה היא קשקוש גמור.
דמי כניסה למבנים ציבוריים ואו עתיקים, היא פרקטיקה מקובלת בהרבה מקומות: בתי כנסת, כנסיות וכל מבנה אחר שנדרשים עבורו דמי תחזוקה. והכותב מעיד בעצמו, שבית הכנסת הוא בעיקר אתר תיירות.
אני מודה שאינני בקיא בנבכי הפוליטיקה של נכסי הקהילה היהודית בקרקוב, ועד כמה היא רקובה ואו מושחתת. בכל מקרה, בין אם "דמי הכניסה" משמשים לתחזוקת המקום, ובין אם להתעשרות אותה משפחה ספק יהודית – אין שום צורך להגיע אל אותם בתי כנסת בשביל להתפלל בהם, תרגיש חופשי להתפלל בכל מקום אחר.
פרשנות על פרשנות על פרשנות.
היש בכלל שאלה אם אמריקה לא הייתה מנצחת את יפן גם ללא מבצע דוליטל?
אין דרכים אחרות לרומם את המורל הלאומי?
בהחלט יש חשיבות לרומם מורל לאומי, אך לא בהכרח יש צורך במבצע צבאי התאבדותי, ועובדה שכל הצבא התנגד לתוכנית של הנשיא רוזוולט
אני ממש לא חובב של הליברטריאניזם שפורום קהלת מנסה לקדם, אך צריך לזכור שלכל שיטה ובכל אידיאולוגיה יש משהו שהוא בבחינת טוב. גם פורום "קהלת" יכול (במידה מסויימת) לנפק רעיונות טובים. אך הצרה העיקרית, מבחינתי, זה שפורום קהלת משחק מלוכלך ולא הגון (כמו גופים אחרים)
למשל, ההיסתדרות קמה בשביל להגן על העובדים: היסטורית, העובדים היו הצד החלש והמעסיקים היו הצד החזק. אך בשלב מסוים ההסתדרות התמקדה להגן על זכויות העובדים החזקים (חברת חשמל, מקורות, נמלים, רכבות וכו') וזהו בעצם המשחק המלוכלך – מה שהתחיל כהגנה על העובדים החלשים – הפך לעוד כלי שבו מגינים על הביריונים החזקים.
פורום קהלת מתנהג באותו אופן: שהרי אנשים בעלי עקרונות "ליברטריאנים" מעדיפים מינימום מעורבות ממשלתית ומינימום סיוע לחלשים על חשבון הקופה הציבורית. אך פורום "קהלת" לא פצה פה ואין לו אפילו מילה רעה אחת לומר על הקצבאות והתקציבים ללימודי תורה ושאר הפינוקים לדתיים וחרדים.. אף על פי שלא תמצא התערבות ממשלתית גסה מזאת….
בדיוק כמו דרעי וש"ס, שמתחת לגלימות ולזקנים מסתתרים סתם עוד גנבים מגלגלי עיניים, גם במקרה של קהלת, מתחת לכסות האידיאולוגית הלכאורה "ליברטריאנית ", מסתתר ויראנט חדש של גנבים, הפעם עם כיפה סרוגה: שבחיקם הצעה ישנה-חדשה: קיצוץ השרותים ציבורים לכולם – והמשך הגדלת התקציבים היעודיים לאנשי שלומנו.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם