"אני מבקשת חקירה על כל ראשי הממשלה הקודמים, כל הנשיאים כולל האחרון, ונשותיהם לשעבר ובהווה וכולם…" (שרה נתניהו, תמליל חקירה ינואר 2017, פורסם בערוץ 13)

בזחילה איטית הגיע הערב אביחי מנדלבליט אל הרגע המזכך – "בלב כבד אך שלם" של הגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלת ישראל היוצא, המכהן, וצריך להוסיף המסית והמתקרבן.

תהליך ארוך ומייגע העביר היועמ"ש את הציבור הישראלי ואת מערכת המשפט. קשה להיזכר אבל הוא השתהה, התמהמה וסחב את עצביהם של אזרחי ישראל כבר בפתיחת החקירות.

אחר כך החזיק חודשים ארוכים את ההקלטות שהגיעו לידיו. אחר כך איחד תיקים למרות שהיה יכול להאשים את נתניהו כבר בתיק המתנות.

בהמשך הוא התעלם מתיק הצוללות ותיק המניות והדיווחים השקריים למבקר בעניין הצהרת ההון ופיטורי ועדת ההיתרים, ולאחרונה אף מגרירת המדינה כולה למערכת בחירות מוקדמת ועוד אחת, וממינויים של חמישה שרים בממשלת מעבר, ועוד ועוד מרעין ובישין שנתניהו האכיל את אזרחיה של המדינה כולם, את ממשלתו ואת נבחרי הציבור בכנסת ופקידי המדינה ומערכותיה ומוסדותיה.

תהליך ארוך ומייגע העביר היועמ"ש את הציבור הישראלי ואת מערכת המשפט. קשה להיזכר אבל הוא השתהה, התמהמה וסחב את עצביהם של אזרחי ישראל כבר בפתיחת החקירות

זהו ערב שאי אפשר לשמוח לאידו ואסור לפתוח שמפניות. ודאי לא ורודות. הערב, להגנתו כדאי אולי לנסות להבין מאין הוא בא ולאן הוא חוזר כל ערב. בין אישור הפצצה בסוריה, למו"מ עם חמאס ומינוי בנט או אוחנה לשרי האלפים והמאות של ממלכתו, הוא נאלץ להיפגש בלילה, מאוחר, כשהוא עייף, מותש ורעב עם פסיכולוגית ילדים וילד שמחפש פסיכולוגים מומחים.

"אתם מתנהגים בצורה מחפירה. אני לא צריכה לקבל כאן התקפת לב… אפי ברכה (מפקד יאח"ה לשעבר) החבר שלכם… כשעשו לו חלקיק ממה שעושים לי התאבד. אם אני הייתי אפי ברכה, הייתי מתאבדת וזה יהיה עליכם" (שרה נתניהו, חקירה ינואר 2017).

הבית שבו חי ראש ממשלת ישראל לא מאפשר שום קבלת החלטות סבירות, מוסריות, ציבוריות. כל מי שקורא את ציטוטיו המתפרעים של הבן ואת תמלילי החקירות של רעייתו, מבין שזו סביבה לא נורמאלית. לא רק החלטות סבירות לא ניתן לקבל באווירה בה חי רה"מ, מסתבר שגם אי אפשר לקבל החלטות חוקיות.

הבית שבו חי ראש ממשלת ישראל לא מאפשר שום קבלת החלטות סבירות, מוסריות, ציבוריות. כל מי שקורא את ציטוטיו המתפרעים של הבן ואת תמלילי החקירות של רעייתו, מבין שזו סביבה לא נורמאלית

כתב האשמה בתיק 4000 מעיד על מעורבותם של בני משפחת נתניהו ודרישות הסיקור שלו ושלהם במאות פעמים, והתמורה כפי שמפרט היועמ"ש מאות מיליוני שקלים מכספי משלם המיסים הישראלי. תיק המתנות הוא שיאו של נהנתניזם משותף משפחתי, ותיק 2000 הוא שוחד מתוכנן בתודעת ציבור שלם כדי לזכות שוב בשלטון במרמה.

אי אפשר לרחם על בנימין נתניהו. אחרי נאומי ההסתה והשנאה הגזעניים שבהם קרא להבעיר את הכל, ותקף את אזרחיה הערבים של ישראל כי הם רוצים "להשמיד" את המדינה, אחרי שתקף לאורך 3 שנים את המשטרה והפרקליטות, את בג"צ ואת היועמ"ש, את השמאל והתקשורת, אי אפשר לרחם עליו. אבל הערב אפשר לבקש ממנו למענו ולמעננו ללכת לטפל במתרחש בביתו. להתפטר. לקחת אחריות וללכת לנהל את הגנתו המשפטית.

זו הפעם הראשונה שעליו לעמוד באומץ מול רעייתו ובנו. לא מול אזרחי ישראל. הדברים ברורים לכל אזרח. צלולים כמו כלי קריסטל בוהקים. עבירות חמורות של שוחד מרמה והפרת אמונים שעלולות לשלוח אותו לכלא לשנים ארוכות ומשפילות.

כל בר דעת מבין שככה הוא לא יכול להישאר ראש ממשלה אפילו דקה אחת אחרי דברי מנדלבליט. עכשיו הוא חייב לעמוד מול רעייתו ולומר לה – זה נגמר! אל תצעקי ואל תאיימי בהתאבדות או בשריפת המדינה

כל בר דעת מבין שככה הוא לא יכול להישאר ראש ממשלה אפילו דקה אחת אחרי דברי מנדלבליט. עכשיו הוא חייב לעמוד מול רעייתו ולומר לה – זה נגמר! אל תצעקי ואל תאיימי בהתאבדות או בשריפת המדינה. אל תתקשרי לשום אדם ואל תנזפי בשוטרים או בפרקליטים. יש כאן גם מדינה. החיים יימשכו גם אחרינו. עכשיו צריך לדאוג לעתיד המשפחה. שחררי. הירגעי. קחי אוויר.

אותך הצלחנו לחלץ ממשפט וכלא, מתיקי המעונות וממעורבות בתיק המתנות ותיקי בזק וואלה. עכשיו אני נמצא בחזית ואני אלחם על חפותי.

בנימין נתניהו נפל הערב על חרב לשונו – סיסמאות שקריות "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". נפל על חרב השחצנות, היוהרה, הזלזול במבקריו ובחוקי המדינה.

נתניהו הפיל את נתניהו. אנשיו עומדים לדין בתיק הצוללות. אנשיו הפכו לעדי מדינה בתיקים הפליליים שבהם הואשם הערב. האיש שהוא בחר ליועמ"ש הוא האיש שעמד הערב בלב כבד אך שלם ונעץ את כתבי האישום בליבו ובמעשיו

נתניהו הפיל את נתניהו. אנשיו עומדים לדין בתיק הצוללות. אנשיו הפכו לעדי מדינה בתיקים הפליליים שבהם הואשם הערב. האיש שהוא בחר ליועמ"ש הוא האיש שעמד הערב בלב כבד אך שלם ונעץ את כתבי האישום בליבו ובמעשיו.

"תשמעו גם את היהודים בשואה לקחו ושחטו אותם אבל לא, אבל אי אפשר היה לשלוט על הרגשות והמחשבות שלהם. זה דיקטטורה של תקשורת שמאלנית. להפיל את הדמוקרטיה וממש לעשות הפיכה שלטונית" (שרה נתניהו , חקירה בתיק 4000, פורסם ע"י רביב דרוקר בערוץ 13)

"נטילת שוחד, הפרת אמונים ועבירות אחרות …אשר יסוד השחיתות טבוע בהן, מסוכנות הן לחברה והן לסדרי הממשל. הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפרות את האמון של פרט בפרט ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המנהל וכלפי הסדר החברתי הקיים…" (השופט אהרון ברק /בג"צ 7074/93)

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.