אחרי שסיים להשתלח בפרקליטות ודרש להקים ועדה בלתי תלויה שתחקור אותה, ואחרי שתבע "לחקור את החוקרים" וסירב להתפטר, והבטיח שימשיך להוביל את המדינה…קבל עם ועולם, חזר נתניהו לבית שאליו הוא חוזר כל ערב. להסביר את "ההפיכה השלטונית" שהוא מנהל כעת נגד "ההפיכה השלטונית", שלטענתו כפו עליו מוסדות המדינה שבראשה הוא עומד.

אחרי שסיים להשתלח, חזר נתניהו לבית שאליו הוא חוזר כל ערב. להסביר את "ההפיכה השלטונית" שהוא מנהל כעת נגד "ההפיכה השלטונית", שלטענתו כפו עליו מוסדות המדינה שבראשה הוא עומד

כיוון שבבית הזה אי אפשר להסביר מהן הנורמות והערכים הנדרשים מראש מדינה ומהו הנוהג כאשר ראש ממשלה נחשד ומואשם בעבירה על החוק, נותר גם הוא בעמדתו.

בבוקר, כאשר יגיעו מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל ללשכתו כדי לקבל אישור לתקיפה הבאה בדמשק, וראש המוסד וראש השב"כ יגיעו כדי לאשר מבצע מסכן חיים אחר, הם יביטו בו. הוא יודע שהם יודעים שהוא כעת בחזקת נאשם. נושא על גבו תיקי שוחד מרמה והפרת אמונים.

שום אדם בחיל האוויר או במוסד לא היה נשאר בתפקידו שנייה אחת עם תיקים כאלה. הוא יודע והם יודעים. שום בעל תפקיד, מפקד פיקוד או ראש אגף, לא היה משכנע את הממונים עליו שיש נורמה אחרת למי שנמצא בקצה הפירמידה.

בבוקר, כאשר יגיעו מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל ללשכתו כדי לקבל אישור לתקיפה הבאה בדמשק, וראש המוסד וראש השב"כ יגיעו כדי לאשר מבצע מסכן חיים אחר, הם יביטו בו. הוא יודע שהם יודעים שהוא כעת בחזקת נאשם

עכשיו הם צריכים לטפל בכמה פילים הנמצאים בחדר הזה כבר כמה שנים.

• הפיל הראשון – מרמה והפרת אמונים בפרשת אישור הצוללות המתקדמות למצרים. הרמטכ"ל הקודם כבר אזרח ושר הביטחון הקודם כבר במפלגה אחרת. אבל נורקין ןכוכבי צריכים להתמודד ממש עכשיו עם האיום הזה שנתניהו הפיל עליהם. הוא חייב לשבת ולתת להם את כל הפרטים, את כל המודיעין, את כל האמת – מהו סוג הצוללות שאישר? איזו יכולות יש להן ומה מצרים מסוגלת לעשות בהן אם חלילה האחים המוסלמים יחזרו לשלטון.
• הפיל השני – שוחד מרמה והפרת אמונים בפרשת הזמנת הצוללות וספינות המגן מחברת טיסנקרופ הגרמנית. לפני שבועיים הודיע כוכבי שיסתפק בחמש צוללות והוא מבקש את הכסף שיועד לצוללת השישית למטרות אחרות. בשביל מה אדוני חייבת אותנו לשנים ארוכות בהוצאות על כלים יקרים שאיננו צריכים? הרי תמיד שואלים אותנו מדוע יש כסף לפנסיות של אנשי הקבע ולעולם אין כסף לטפל בחולים קשישים וניצולי שואה.

נורקין ןכוכבי צריכים להתמודד עם האיום שנתניהו הפיל עליהם. הוא חייב לשבת ולתת להם את כל הפרטים, את כל המודיעין, את כל האמת – מהו סוג הצוללות שאישר? איזו יכולות יש להן, ומה מצרים מסוגלת לעשות בהן

• הפיל השלישי הוא פרשת המניות. המניות שהגאון הכלכלי בן דודו של נתניהו מר מליקובסקי רכש עבורו ומכר אותן ברווח של מאות אחוזים. מניות שהכניסו לנתניהו עצמו 16 מיליון שקלים כאשר נפטר מהן. מניות של חברה שסיפקה פלדה לחברת טיסנקרופ בונת הצוללות. האם סחרת למען רווח אישי, בשיקולי הביטחון שלנו? ישאלו הרמטכ"ל ומפקד חיל הים. תביט לנו בעיניים ותגיד מה היו השיקולים שלך כאשר קנית את המניות וכאשר מכרת אותן? האם מכרת אותנו? את אנשינו?

הפילים ישעטו בחדר. ומחלת האלפנטיאזיס תסכן את המערכת הביטחונית והאזרחית כולה. אלו החיידקים הפוגעים בעור הגוף ויוצרים זיהום המוביל לנכות קשה.

מפקדי המערכות הביטחוניות יודעים שהדרגה והתפקיד הם רק הכלי, אבל האמון הוא הערך העיקרי להנעת לוחמים למשימות. מרגע שרה"מ, הממונה על צה"ל המוסד והשב"כ, איבד את אמונם, הם לא יכולים להעביר את הוראותיו לאנשיהם

מפקדי המערכות הביטחוניות יודעים שהדרגה והתפקיד הם רק הכלי שבאמצעותו הם מובילים אנשים. אבל האמון הוא הערך העיקרי שבאמצעותו מניעים לוחמים למשימות. מרגע שראש הממשלה הממונה על צה"ל המוסד והשב"כ איבד את אמונם, הם לא יכולים להעביר את הוראותיו לאנשיהם. כל זמן שהוא נשמע ונראה במאבקו הפוליטי, ובנאומיו המתסיסים הם עשו הפרדה בין פוליטיקה לביטחון. אבל כתב אישום זה מרחב אחר לגמרי של ערכים ומשבר אמון.

זיהום מערכת האמון במדינה כמוהו כמחלה הפוגעת בגוף עד כדי נכות קשה וסכנת קיום.

אפשר רק לקוות שנתניהו ישפיל מבט. ואפשר לקוות שלפחות הם – ראשי מערכות הביטחון – יגידו לו ללכת, כי אי אפשר לשלוח חיילים או סוכנים למבצעים כאשר האיש הממונה על הפקודות מטעם המדינה, מואשם בשחיתות שלטונית. במרמה. זוהי מרמה והפרת האמונים כלפיהם. כלפי מיטב האנשים המסכנים את חייהם למען המדינה…בפקודתו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.