השבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון, אחד השבועות המורכבים ממילא בלוח השנה הישראלי, מורכב השנה מתמיד. לכל העצבים החשופים של החברה הישראלית מצטרפים השנה פצעים חדשים ושסעים עמוקים, אבל במקום לבנות יחד סיפור משותף, גם בשבוע הזה משתמשים המתנחלים כדי לקדם את מפעל ההשתלטות על הגדה המערבית.

בחסות המדינה, בליווי צבאי ובמימון ממשלתי, אתרי מורשת בגדה יהפכו השבוע לבמות של ניכוס, דחיקה וגזל. במוצאי יום השואה – כפר פלסטיני הוכנס לעוצר; ביום הזיכרון – יתקיים סיור מאורגן על אדמות פלסטיניות פרטיות; וביום העצמאות – אתר ארכיאולוגי שהופקד ביד המתנחלים יארח פסטיבל אקסטרים לילדים.

בחסות המדינה, בליווי צבאי ובמימון ממשלתי, אתרי מורשת בגדה יהפכו השבוע לבמות ניכוס, דחיקה וגזל. במוצאי יום השואה – כפר פלסטיני הוכנס לעוצר; ביום הזיכרון – יתקיים סיור מאורגן על אדמות פלסטיניות פרטיות

מוצאי יום השואה – כובשים את כיפל חארת'

"במהלך התפילה נוכחנו שרבים מהנכנסים לכפר עשו זאת לשם ביצוע ונדליזם והתנכלות לאוכלוסייה המקומית. בכלל זאת, היינו עדים למקרים של פיצוץ צינורות מים, ניפוץ שמשות רכבים, שפיכת דליי צבע, ריסוס כתובות גרפיטי של 'מוות לערבים', לכלוך חצרות בפסולת ושאריות מזון, השחתת אגרטלים וצמחיה, וצעקות 'שיישרף לכם הכפר' באמצע הלילה".(מכתב של חיילי מילואים לשר הביטחון ואלוף פיקוד מרכז).

העדות הזו של חיילי מילואים שאבטחו ישראלים אשר הגיעו לכפר כיפל חארת' להתפלל לכאורה, פורסמה בכאן רשת ב' על ידי כרמלה מנשה. מכתב עם העדות נשלח לפני כארבעה חודשים לשר הביטחון ואלוף פיקוד המרכז אך לא זכה לתשובה.

למתנחלים ולמנהלת קבר יוסף הצבא דווקא מתייחס. בשבוע האחרון, במוצאי יום השואה, הגיעו שוב אלפי ישראלים לכפר בליווי צבאי, בהם המקובל דוד בצרי והרב הראשי דוד יוסף, שהצהיר כי הנוכחות והתפילה במקום הן הצהרות בעלות.

גם אם נניח שיהושע בן נון הוא דמות היסטורית, ישנן מסורות רבות לגבי מקום קבורתו. בין המסורות נמצאים אתרים בגליל העליון, התחתון, בתל תבנה ויאנון. המתנחלים בחרו לאמץ מסורת שומרונית ומקומית שקושרת אותו דווקא לכיפל חארת'. יהושע בן נון וקברו אינם העניין המרכזי בביקור, זהו פשוט שימוש ציני במורשת כדי להביא את המתפללים "לכבוש" את הכפר בזמן שתושביו נדרשים להישאר בעוצר בבתיהם.

ישנן מסורות רבות לגבי מקום קבורת יהושע בן נון, אך הוא וקברו אינם העניין המרכזי בביקור. זהו פשוט שימוש ציני במורשת כדי להביא את המתפללים "לכבוש" את הכפר בזמן שתושביו נדרשים להישאר בעוצר בבתיהם

המילואימניקים שהתלוננו אינם מעידים על הכלל, והכלל הוא שהצבא מזמן הפנים את ערכי המתנחלים ורואה בפעילות זו משימה קדושה.

יום הזיכרון – פולשים לזכרם

לכבוד יום הזיכרון מזמין ארגון אשכולות, עמותה שמאגדת מרכזי סיור המזוהים עם הימין המתנחלי, לסיורים במעיינות המנציחים נופלים. בין הסיורים גם סיור לנבי ענר סמוך לנריה, אשר המתנחלים קוראים לו "עיינות ענר".

תקציר הפרקים הקודמים – המועצה האזורית מטה בנימין סייעה בעשור הקודם למתנחלי נריה להשתלט על האתר שנמצא על אדמה פלסטינית פרטית ושימש בעבר אתר עלייה לרגל מוסלמי ובו מעיינות, קבר שייח ומסגד עתיק. המועצה הודתה כי מימנה מכספי ציבור פעילות בלתי חוקית מחוץ לתחום השיפוט שלה, באופן אשר גם ביצע בנייה בלתי חוקית בשטח המוכר כאתר היסטורי-ארכיאולוגי.

מתנחלי בנימין פיתחו את האתר תיירותית, הקימו בו בריכות והקדישו אותו לשלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ב-2014. תושבי הכפרים ראס כרכר ודיר עמאר עתרו בשנת 2017 לבג"ץ נגד הפלישה באמצעות עו"ד שלומי זכריה, יחד עם הארגונים יש דין ועמק שווה. בשנה האחרונה, כשכבר היה ברור שמדובר באזור שהינו אתר ארכיאולוגי וכי קיימות בו אדמות פרטיות, עדיין נבנתה בסמוך אל האתר בריכה נוספת, אותה הקדישו מתנחלי הסביבה לשני חללים מהמלחמה האחרונה.

בחודש דצמבר 2024, לאחר מאבק של שנים, במסגרתו המדינה עשתה כל שאפשר (וגם הרבה ממה שאי אפשר) כדי להימנע מאכיפת הדין ביחס לבינוי הבלתי חוקי האמור, הורה בג"ץ למדינה לקיים את הוראות הדין, וחייב אותם לממש את צווי ההריסה ואת מרכיבי הפיתוח התיירותי של המתנחלים, לצורך השבתם לידי בעליהם החוקיים.

אולם, במסגרת אירועי "שבוע הגבורה" של אשכולות, כאשר ברור לחלוטין שמדובר באדמה פרטית, מזמין הארגון את הציבור להגיע לסיור ב"מעיין שקט ומרגש, המנציח את שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, ואת חללי השביעי באוקטובר". על ההזמנה גם לוגו משרד ההתיישבות של השרה אורית סטרוק.

העובדה שהמתנחלים לא בוחלים בשום אמצעי כדי להשתלט ולדחוק את הפלסטינים מאדמותיהם, אינה חדשה, אלא שהפעם מדובר לא רק במועצה האזורית ובהסכמה בשתיקה של מדינת ישראל, אלא בציון יום הזיכרון באמצעות פלישה לאדמה פרטית בחסות משרד ממשלתי וחילול זיכרון החללים.

השתלטות המתנחלים לא חדשה, אך הפעם זו לא רק המועצה האזורית והסכמה בשתיקה של המדינה, אלא ציון יום הזיכרון באמצעות פלישה לאדמה פרטית בחסות משרד ממשלתי וחילול זיכרון החללים

יום העצמאות – עושים לייזר בתל שילה

קק"ל היא כבר מזמן זרוע כלכלית חשובה במפעל ההתנחלויות. אם כבר הזכרנו את אשכולות, קק"ל מסבסדת חלק ניכר מהסיורים שאשכולות מארגנת בשטחים, וגם ביום העצמאות היא לא תפקיר את הזירה.

הרפתקק"ל במטה בנימין – פעילויות אקסטרים וקרקס בתל שילה (צילום: אתר האינטרנט של "הרפתקק"ל")

תל שילה הוא אתר ארכיאולוגי שהופקד בידי המתנחלים שמיתגו אותו באמצעות השם שילה הקדומה. מסורות ביזנטיות ומוסלמיות מזהות את האתר עם שילה המקראית בה שכן אוהל המשכן.

הארכיאולוגיה לא מאששת את המסורת, ועיקר הממצאים באתר הם דווקא כנסיות ומסגדים, אך מוקד העניין המרכזי באתר בשנתיים האחרונות הוא רפת הפרות האדומות שהקימו בה המתנחלים בסיוע המדינה.

הפרות האדומות כידוע הכרחיות על מנת להקים את בית המקדש והאתר הארכיאולוגי אירח בשנה שעברה את כנס הפרה האדומה שאותו הדהדו חמאס וחזבאללה. גם על ההזמנה לאותו אירוע, אם תהיתם, התנוססו הלוגואים של אשכולות ומשרד ההתיישבות.

רפת הפרות האדומות בתל שילה (צילום: אורי ארליך)

ביום העצמאות הקרוב מזמינה אתכם המועצה האזורית לפסטיקק"ל, ואחד המוקדים של הפסטיבל הוא האתר הארכיאולוגי, אלא שבין ארכיאולוגיה לאירוע לא תמצאו קשר, והאמת, גם לא ליום העצמאות.

ביום חגה של ישראל תוכלו לבקר בתל שילה, ובמקום פסיפסים וכנסיות תמצאו מתחם לייזר, מתחם נינג'ה וקרקס. מזל שהפקידו בידם את ניהול האתר. מסתבר שכשכבר אין פלסטינים באזור, הארכיאולוגיה לא חשובה.

ביום חגה של ישראל תוכלו לבקר בתל שילה, ובמקום פסיפסים וכנסיות תמצאו מתחם לייזר, מתחם נינג'ה וקרקס. מזל שהפקידו בידם את ניהול האתר. מסתבר שכשכבר אין פלסטינים באזור, הארכיאולוגיה לא חשובה

אלימות במקום זיכרון

אתרי מורשת הם במידה רבה השתקפות של החברה והאופן שבו היא רואה את עצמה. השימוש שבוחרים המתנחלים והמדינה לעשות באתרי המורשת מעבר לקו הירוק, ועוד בימים הלאומיים, מגלה תמונה קשה של חברה שמקדשת אלימות וכל מאווייה למחוק את האחר.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".