"הדרוזים בסוריה ניצבים כיום בפני שלוש אפשרויות: השמדה, הגירה או חסות ישראלית" – כך מצהיר שאדי מאלכ, איש עסקים ומנהיג חברתי דרוזי מהעיר א־סווידא שבסוריה, בריאיון לזמן ישראל.
מאלכ מדווח כי הארגונים האסלאמיסטיים שפתחו בהתקפה על הדרוזים באפריל עדיין מאיימים להמשיך בה, וכי בפועל הוטל מצור על מחוז א־סווידא, שרוב תושביו דרוזים – אזור המכונה גם "הר הדרוזים".
לדברי מאלכ, "ממשלת המעבר בסוריה מסיתה להריגת ולהשמדת בני העדה הדרוזית. היא הורתה לפלגים וכנופיות אסלאמיסטיות הקשורות בדאעש, הנשמעות לה, ולכנופיות שבטיות, לתקוף דרוזים בערים ג'ראמנה, אשרפיה וסחניה שבמחוז א־סווידא, קרוב לדמשק. בטבח נהרגו ונרצחו כ־150 נשים, ילדים וגברים (המספר המדויק אינו ידוע, שכן ישנם נעדרים).
"כל המשאבים במחוז אזלו: לחם, ירקות ודלק. יש שיתוק מוחלט של השירותים החיוניים ומחסור חריף בתרופות. הסכנה הדוחקת ביותר היא הצמא"
מאלכ מציין כי הבעיה הבוערת ביותר של תושבי המחוז כיום היא היעדר גישה למצרכים בסיסיים. לדבריו, "העיר א־סווידא נצורה מכל עבר. הדרך הראשית סווידא–דמשק – עורק החיים היחיד לעיר – נותקה ונותרה חסומה במשך כשמונה ימים.
"כל המשאבים במחוז אזלו: לחם, ירקות ודלק. יש שיתוק מוחלט של השירותים החיוניים ומחסור חמור בתרופות. הסכנה הדוחקת ביותר היא הצמא: יש מחסור במקורות מים, בשל הבצורת והשבתתן של בארות רבות", אומר מאלכ. הוא מוסיף כי התושבים אינם יכולים לצאת מהמחוז לצרכים חיוניים, ואלפים מהם אינם יכולים להגיע למקום עבודתם.
לדברי מאלכ, "רוב האוכלוסייה הדרוזית תמכה במשטר (הסורי הקודם, בראשות בשאר אל־אסד, ת"ג). כעת, אחרי הטבח בעלווים באזור החוף, הדרוזים במצב של פחד ובהלה. הם מכירים את הרוב הסוני, ומשוכנעים שהממשלה לא שולטת במיליציות האסלאמיסטיות החמושות – או תומכת בדרוזים.
"לולא ההתערבות המיידית של ישראל, הדרוזים היו נטבחים, כפי שקרה לעלווים, ואולי אף גרוע יותר. רק החשש של הממשלה הזמנית מהסלמה מול ישראל הביא להגנה על הדרוזים".
"רוב המשפחה שלי בא־סווידא והם חיים בפחד מהלא נודע. בן דודתי נכנס למשרדו ונרצח בדם קר. הוא ובנו נרצחו בידי הביטחון הכללי הסורי, מתוך שנאה עדתית"
מאלכ, בן למשפחה עשירה ומשפיעה מא־סווידא, מנהל חברת הובלות במחוז. בעבר עבד בגרמניה וכיום שוהה שם זמנית, פעיל באגודת הדרוזים הגרמנים ומוביל יוזמה להתארגנות בינלאומית למען הדרוזים בסוריה. בן דודו, חוסאם וורור – שכיהן כראש עיריית אשרפיה סחניה – ובנו חיידר, נרצחו בטבח בעיר.
לדבריו: "רוב המשפחה שלי בא־סווידא והם חיים בפחד מהלא נודע. בן דודתי נכנס למשרדו ונרצח בדם קר. הוא ובנו נרצחו בידי הביטחון הכללי הסורי, מתוך שנאה עדתית. אביה של אשתי חי בזכות תרופה שאנו שולחים לו מחו"ל, במחיר שדרוזים בסוריה לא יכולים לשלם. דוד שלי חולה סרטן ואין לו גישה לטיפול.
"לפעמים אין להם מה לאכול. לצעירים לוקח יותר משנה למצוא עבודה. רוב קרוביי עובדי מדינה, חלקם בצבא – הם היו נאמנים למשטר אסד ונמצאים בסכנה. יש לנו קרובים סטודנטים והם בבעיה מיוחדת: כנופיות ג'ולאני (הכינוי של הנשיא אחמד א־שרע) מאיימות על בני א־סווידא הלומדים באוניברסיטאות בסוריה, וכ־10 אלף מהם נאלצו להפסיק את לימודיהם ולחזור לביתם".
מאלכ מציג מנשר שניסח יחד עם ארגונים חברתיים דרוזיים בסוריה ובגלות, ובו קריאה לעזרה מהקהילה הבינלאומית – וגם מישראל. במנשר , שמאלכ היה בין יוזמיו וכותביו, נכתב:
"בני מחוז א־סווידא התנגדו מאז ומתמיד לכל ביטוי של קיצוניות דתית, עדתית או גזעית. אף שרוב תושבי המחוז משתייכים לעדה הדרוזית, סובלנות וקבלת האחר אפיינו את החיים בו. לאחר נפילת משטר אסד ניסו בני א־סווידא שוב ושוב להימנע מעימותים עדתיים, וקראו לחוקה אזרחית דמוקרטית שתגן על זכויות הסורים ותבטיח לכולם שותפות בשלטון.
"אלא שמאז עלייתה לשלטון של ממשלת המעבר – המורכבת מקבוצות דתיות קיצוניות הקוראות לג'יהאד נגד כל המיעוטים – גברו שיח ההסתה העדתי והקריאות לטיהור אתני ולביצוע טבח בשאר העדות (פרט למוסלמים הסונים, ת"ג). ההרג ההמוני החל נגד בני העדה העלווית באזור החוף, נמשך עד עכשיו, וכעת מכוון גם נגד הדרוזים.
"מחוז א־סווידא זקוק לסיוע דחוף: תרופות לחולי לב, סוכרת, לחץ דם ומחלות כרוניות; מנות טיפול לחולי סרטן במחוז, שנמנע מהם לרדת לבתי החולים בדמשק ולקבל טיפול עקב ההסתה והתקיפות; תמיכה בינלאומית בהענקת ניתוחים קריטיים שאינם ניתנים לביצוע בא־סווידא.
"בשל הניתוק המכוון מצד ממשלת ג'ולאני של התקשורת והאינטרנט – א־סווידא זקוקה לנקודות שידור אינטרנט לווייני. נדרש לחץ מהקהילה הבינלאומית על ממשלת דמשק להבטיח את ביטחון הסטודנטים הדרוזים באוניברסיטאות, ולסייע לבני הדרוזים במלגות ללימודים בחו"ל.
"מאחר שא־סווידא נצורה ומותקפת בידי כנופיות פליליות, שבהן גם לוחמים זרים – צ'צ'נים, אפגנים, אוזבקים ואויגורים – ולדרוזים יש אמצעים צבאיים מוגבלים, חשוב מאוד להעניק להם תמיכה צבאית: לאמן, ולספק נשק ותחמושת להגנה עצמית. אנו פונים לישראל – בשל קרבתה לאזורי הדרוזים – בבקשה לסיוע כזה".
"כדי לעזור לדרוזים, ישראל צריכה אסטרטגיה – ואין לה"
לפני פרוץ מלחמת האזרחים חיו בסוריה כ־700 אלף דרוזים – כ־4% מאוכלוסיית המדינה. כ־500 אלף מהם התגוררו במחוז א־סווידא, כ־100 אלף באזור הר החרמון הסורי, והיתר התפזרו בגולן הסורי (כולל כמה אלפים בשטח שנכבש על ידי ישראל), בדמשק ובאזורים נוספים ברחבי סוריה.
לפי הערכות שפורסמו, כ־70 אלף דרוזים נמלטו במהלך המלחמה לאירופה, אמריקה הלטינית, מדינות ערב, וחלקם אף הגיעו לישראל.
הדרוזים נחשבים לפי ההלכה המוסלמית לכופרים, ולפי תפיסות האסלאם הקיצוני מותר ואף מצוּוה להורגם, בניגוד ליהודים ולנוצרים. בעבר הרחוק סבלו מרדיפות תכופות. הם היו בין מובילי המאבק לעצמאות סוריה, אך בשנות ה־50 הנהיג שליט סוריה דאז אדיב שישכלי מסע דיכוי ופרעות נגד הדרוזים – עד שנרצח בידי מתנקש דרוזי.
הדרוזים לא השתתפו באופן מאורגן במלחמת האזרחים נגד נשיא סוריה לשעבר אסד, אף כי הפגינו נגדו. במהלך הלחימה הותקפו בידי ארגון הטרור האסלאמיסטי ג'בהת א־נוסרה, שמחבליו רצחו עשרות כפריים דרוזים. בפרסומים שונים נטען כי ישראל סייעה לארגון הטרור במאבקו נגד המשטר, אך צה"ל הכחיש זאת. עם זאת, קצינים הודו כי מחבלים פצועים של הארגון אכן טופלו בישראל.
לאחר נפילת משטר אסד, הצהיר נתניהו: "ישראל ערבה לביטחונם של הדרוזים בסוריה", והזהיר את המשטר החדש – בראשות א־שרע – שלא לפגוע בהם
הדרוזים בישראל יצאו להפגנות נגד הסיוע שנטען כי ניתן על ידי ישראל לג'בהת א־נוסרה – חלקן הפגנות אלימות. בעקבות האירועים, הופסק הסיוע. מאז פרוץ מלחמת האזרחים, דרוזים ישראלים תומכים באחיהם בסוריה באמצעות רכישת נשק, תרופות וסיוע נוסף. לאחר נפילת משטר אסד, הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ישראל ערבה לביטחונם של הדרוזים בסוריה", והזהיר את המשטר החדש – בראשות א־שרע – שלא לפגוע בהם.
באפריל פורסמה ברשתות החברתיות בסוריה הקלטה – ככל הנראה מזויפת – שבה נשמע איש דת דרוזי כשהוא כביכול מגדף את הנביא מוחמד. בעקבות ההקלטה פרצו מהומות: טרוריסטים וגורמים אסלאמיסטיים קיצוניים תקפו מטרות בא־סווידא, אך נהדפו בידי אזרחים דרוזים חמושים.
משטרו של א־שרע גינה את המתקפות והבטיח לחקור את האירועים ולהעניש את הפורעים. אך ההנהגה הדרוזית – בסוריה ובישראל – חושדת כי המשטר עצמו תמך בתוקפים. במהלך הטבח, פונו פצועים דרוזים לבתי חולים בישראל. במקביל, דרוזים בישראל הפגינו בדרישה שישראל תתערב, ואף איימו לסייע בעצמם.
בעקבות הפרעות, צה"ל תקף בסוריה – כפי שעשה פעמים רבות, בלי קשר לדרוזים – ונתניהו הצהיר כי התקיפה נועדה להגן על הדרוזים ושהשייח' מוואפק טריף "הודה לו". עם זאת, בשבוע שעבר א־שרע אישר פרסומים – שלא הוכחשו בישראל – לפיהם הוא מקיים משא ומתן עם ישראל בנושאים ביטחוניים.
"זה משטר סוני אסלאמיסטי, ואחת ממצוות האסלאם הסוני, לפי איך שהם מפרשים אותה, היא לרצוח את כל הדרוזים. אז דרוזי שמשתף איתם פעולה, בניסיון שווא לרכך אותם, הופך בעצם ל'יודנראט' דרוזי"
לדברי העיתונאי הישראלי חסין חלבי מעספיא, עורך ראשי משותף של "פורטל הכרמל והצפון", אתר חדשות לענייני העדה: "הדרוזים חלוקים ביניהם כיצד להתמודד עם האיום הקיומי מהמשטר האסלאמיסטי.
"התנועה הדרוזית־סורית ג'בהת אל־כראמה (הכבוד) בהנהגת ליית בלעוס נלחמה בזמן מלחמת האזרחית נגד האסלאמיסטים, אבל כעת מנסה להגיע להסכם עם המשטר החדש. הם מקווים שתמורת התמיכה שלהם יפסיקו לטבוח בהם ויגייסו אותם לתפקידים זוטרים במנגנון.
"אני חושב שזאת טעות חמורה. זה משטר סוני אסלאמיסטי, ואחת ממצוות האסלאם הסוני, לפי איך שהם מפרשים אותה, היא לרצוח את כל הדרוזים. אז דרוזי שמשתף איתם פעולה, בניסיון שווא לרכך אותם, הופך בעצם ל'יודנראט' דרוזי – ובסוף ירצחו גם אותו.
"מצד שני, יש תנועה בראשות השייח' ד"ר חכמת אל־היג'רי, שנלחמת במחבלים הסונים. הם נאבקו בדרכי שלום במשטר אסד והגנו על עצמם מג'בהת א־נוסרה, וכיום – מול המשטר החדש".
"אנחנו, הדרוזים הישראלים, תומכים בדרוזים בסוריה. אנחנו שולחים להם, דרך מתווכים, מאות אלפי שקלים שהם קונים בהם ציוד ומצרכים, בעיקר תרופות – זה לא מספיק"
מה הם רוצים, עצמאות לדרוזים בסוריה?
"אני חושב שחלקם שואפים לעצמאות, כן. אבל המטרה העיקרית שלהם היא החלפת המשטר. לא ייתכן שאיש דאעש ישלוט במדינה שלמה. את אל־ג'ולאני צריך להרוג – והדרוזים לא יכולים לעשות את זה לבד.
"אנחנו, הדרוזים הישראלים, תומכים בדרוזים בסוריה. אנחנו שולחים להם, דרך מתווכים, מאות אלפי שקלים שהם קונים בהם ציוד ומצרכים, בעיקר תרופות. גם בפזורה הדרוזית באירופה ובעולם תומכים בהם – אבל זה לא מספיק".
המשטר החדש בסוריה פועל בחסות טורקית, וכבר הייתה בסוריה תקרית בין צה"ל לצבא טורקיה. כישראלי, אתה לא חושש מעימות חזיתי עם המשטר והמעצמה שמאחוריו?
"אני לא אומר שישראל צריכה להיכנס לבדה עם המשטר ראש בראש, צבאית. אני אומר שצריך להפעיל לחץ דיפלומטי. אנחנו מנסים להסביר בארץ ובעולם את חומרת המצב ולקרוא לעזרה. בעיקר, צריך לנסות להביא את טראמפ לפעול.
"מרים אדלסון הייתה בשבוע שעבר בעספיא, וראשי העדה שוחחו איתה וסיפרו לה מה קורה שם. היא נשמעה קשובה ואני מקווה שזה יעזור".
"אף מנהיג דרוזי לא מסכים ולא יסכים שהדרוזים ימסרו את נשקם, כמו שהמשטר דורש. אבל חלקם מנסים להגיע להסכמות, לפיהם הדרוזים יגויסו עם נשקיהם לכוחות הביטחון, בעצם כמו שהיה בזמן אסד"
בציבור הדרוזי־ישראלי שוררים הזדהות עמוקה עם מצוקת הדרוזים בסוריה, תחושת חרדה ורצון לסייע. עם זאת, לא כל אנשי הציבור הדרוזים סבורים כי על מדינת ישראל להתערב באופן גלוי ואגרסיבי. עו"ד כמאל זכי כמאל, שותף במשרד "זכי כמאל" ופעיל חברתי בעדה הדרוזית, אומר: "דעתי בנושא שונה מזו של חברי חסין. מצב הדרוזים בסוריה מורכב ודורש תגובה מושכלת.
"המסורת הדרוזית אומרת שאנחנו נאמנים למדינה ולא מתערבים, כעדה, לטובת צד פוליטי מסוים. אבל כשהמדינה מתפרקת, כפי שקרה בלבנון וסוריה, הדרוזים צריכים להגן על עצמם. כיום, אחרי שנים של אנרכיה, קמה בסוריה דיקטטורה בראשות אסלאמיסט. זה מסוכן, אבל חלק מההנהגה הדרוזית מתנהלת באופן פרגמטי ומנסה להגיע איתו להסכמות.
![עו"ד כמאל זכי כמאל, פעיל חברתי בעדה הדרוזית (צילום: חסין חלבי, פורטל הכרמל והצפון)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/05/kemal-zaki-kemal.jpg "עו"ד כמאל זכי כמאל, פעיל חברתי בעדה הדרוזית (צילום: חסין חלבי, פורטל הכרמל והצפון)")
"לכל התנועות הדרוזיות בסוריה יש חילוקי דעות עמוקים עם המשטר החדש. האידיאולוגיה הבסיסית שלו היא פרשנות קיצונית של האסלאם, שלפיה צריך להשמיד אותנו. אל־ג'ולאני אומר שהוא מכבד את זכויות המיעוטים ולא מתיר את דם הדרוזים בפומבי, אבל יש קבוצות של חמושים שכן, והם חלק מהמשטר.
"המשטר לא עצר את ההתקפות האחרונות של האסלאמיסטים, שהלכו מבית לבית, רצחו דרוזים וניסו לפתוח ברצח עם. החמושים הדרוזים עצרו אותם בכוח והרגו מאות פורעים. לכן, אף מנהיג דרוזי לא מסכים ולא יסכים שהדרוזים ימסרו את נשקם, כמו שהמשטר דורש. אבל חלקם מנסים להגיע להסכמות, לפיהם הדרוזים יגויסו עם נשקיהם לכוחות הביטחון, בעצם כמו שהיה בזמן אסד.
"ישראל צריכה להגיד למערב: אל תיתנו לגיטימציה למשטר שיפגע במיעוטים. הם רוצים סיוע מערבי? אהלן וסהלן, אבל שיוכיחו שהם מגינים על מיעוטים"
"ישראל יכולה לסייע להם במשא ומתן הזה. אבל לשם כך צריך לא רק הפעלת כוח, אלא גם אסטרטגיה מדינית – ואין לנו כזאת כרגע".
איזו אסטרטגיה ישראלית יכולה לסייע לדרוזים?
"המשטר החדש מעוניין בקשרים עם המערב. הוא צריך לגיטימציה ותמיכה מערבית כדי להתבסס – וכאן לישראל יש כוח. ישראל צריכה להגיד למערב: אל תיתנו לגיטימציה למשטר שיפגע במיעוטים. הם רוצים סיוע מערבי? אהלן וסהלן, אבל שיוכיחו שהם מגינים על מיעוטים. במערב יהיו קשובים למסר כזה.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בחרמון הסורי, 17 בדצמבר 2024 (צילום: מעיין טואף/לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/12/WhatsApp-Image-2024-12-17-at-19.22.15-1.jpeg "ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקר בחרמון הסורי, 17 בדצמבר 2024 (צילום: מעיין טואף/לע"מ)")
"אם ישראל תנהל משא ומתן עם סוריה על הסכם הפסקת אש חדש, היא צריכה לדרוש מסוריה לכבד את זכויות המיעוטים. אבל המסרים האלה, גם כלפי המערב וגם כלפי המשטר עצמו, צריכים לעבור בשקט. ההצהרות הבומבסטיות של הממשלה לא עוזרות לדרוזים עצמם – להפך, מסכנות אותם".
למה?
"ההנהגה הדתית הדרוזית־סורית מתנערת מישראל. ישראל נחשבת למדינה אויב, והדבר האחרון שהדרוזים צריכים זה להיות מזוהים איתה. זה עלול לשכנע את הציבור הרחב, שחלקו לא קיצוני, להיות נגדם. הדרוזים מודים על העזרה הישראלית – אבל אסור להם שהדיאלוג יתקיים בקול".
"הקהילה הדרוזית בסוריה מעדיפה לא להביע תמיכה גלויה בישראל. זאת, בין השאר, מחשש שבעתיד לממשלה הישראלית והסורית יהיו אינטרסים חופפים, מה שעלול להוביל להסכם בינלאומי שיפקיר את הדרוזים לגורלם"
נתניהו לא מבין את המצב? ואם כן, למה הוא מדבר בקול, לדעתך?
"הוא רוצה להשכיח את כישלון שבעה באוקטובר. הוא יוצר אווירה של שיכרון כוח ומייצר מלחמה אינסופית בכמה שיותר חזיתות, בלי אסטרטגיה ומטרות מוגדרות וברות השגה. כך זה בעזה, וכך בסוריה".
מאלכ מביע הערכה לעזרה שמספקת ישראל, אך מסכים כי נכון יותר שתיעשה מאחורי הקלעים: "90% מהדרוזים בסוריה רוצים בתמיכה הישראלית. יש כאלה שיוצאים נגד ישראל – הם השתתפו במאבק נגד המשטר הקודם, שהתבסס על שיתוף פעולה בין כל העדות בסוריה. אם יכירו בכך שאנחנו, הדרוזים, חיים תחת הגנה ישראלית – הם יכירו בכישלונם ובחורבן החזון שלהם. אבל הם מיעוט.
"אני לא חושש לבקש את ההגנה הישראלית בגלוי. אבל הקהילה הדרוזית בסוריה מעדיפה לא להביע תמיכה גלויה בישראל. זאת, בין השאר, מחשש שבעתיד לממשלה הישראלית והסורית יהיו אינטרסים חופפים, מה שעלול להוביל להסכם בינלאומי שיפקיר את הדרוזים לגורלם.
"בנוסף, הדרוזים מפוחדים בגלל ההסתה החריפה במדיה של ממשלת דאעש בדמשק, שמאשימה אותם בבגידה. לכן, אנחנו אכן מעדיפים תמיכה רכה, מאחורי הקלעים, עם מסרים לאל־ג'ולאני שמזהירים אותו מחציית קווים אדומים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוישראל צריכה להעביר להם סיוע כולל נשק וליצור איתם ברית שתסייע להם להתרחב לכל האורך. זה רווח לשני הצדדים, הדרוזים יינצלו ולישראל תהיה אוטונומיה שוגבלת איתה שרוצה בקיומה ותהיה חוצץ בינם לבין הסורים והתורכים.