חצאית ורודה תלויה על קולב. זו החצאית שנתפרה בשביל ענת אלימלך לקראת ההופעה עם השיר "בלרינה" בפסטיגל 1997. יום לאחר שהופיעה עם השיר בתכנית של דודו טופז, היא נורתה למוות בידי בן זוגה. על קולב אחר תלויים חולצה פרחונית וג'ינס של דפנה בר ציון, שנרצחה על ידי בן זוגה בפטיש ב-2014.
11 מערכות בגדים של נשים שנרצחו בידי בני זוגן או קרובי משפחתן מוצגת מהיום, יום המאבק באלימות כלפי נשים, בלובי עיריית תל אביב. ברקע מתנגנים שירי ערש המושרים בידי נשים ב-15 שפות שונות (ערבית, עברית, רוסית, אמהרית, צרפתית, מרוקאית, פרסית ועוד), שהוקלטו במיוחד עבור המיצב.
המיצב "איננה עוד" מורכב מבגדים של נשים נפגעות אלימות ממגוון מגזרים, עדות, דתות ולאומים. לכל פריט לבוש מוצמדת פתקית קטנה ובה שם הנרצחת, כלי הרצח וגזר הדין שנגזר על הרוצח. "שלומית. 30.09.2005. (חניקה) מאסר עולם עם הקלה ל-32 שנים". "אללה. 20.01.2011. (אקדח) הרצח לא פוענח".
פאטמה הייתה נערה תוססת וחופשיה. היא הייתה מתאפרת ומצטלמת, וזה לא מצא חן בעיני משפחתה. בפגישה שבה אמא שלה מסרה את בגדיה, היא אמרה 'קחו גם את הבגדים שלי, מהיום אני אלבש רק שחור'"
"הרעיון נולד לפני 3 שנים אחרי הרצח של דור קרסנטי במושבה מגדל, שנדקרה עם שני ילדיה והבן של השכנים. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות ששוב ידברו על זה בחדשות ושזה מיד יישכח כלא היה", מספרת קרן גולדשטיין יחזקאלי, יוצרת המיצב, במאית קולנוע וטלוויזיה ויוזמת פרויקטים חברתיים.
"שאלתי את עצמי, מה קורה עם הבגדים של הנרצחות? הרי בגד מספר כל כך הרבה עלינו. מי אנחנו? מה הטעם שלנו? איך אנחנו בוחרות להציג את עצמו?
"ואז התחלנו ליצור קשר עם המשפחות של הנרצחות ולהגיע לבתיהן ברחבי הארץ. ביקשנו מהם לקחת את הבגדים של הבת או האחות, או האמא שלהם. אחרי תהליך ארוך של בניית אמון, חלקן הסכימו לתרום את הבגדים, גם אם זה היה הדבר האחרון שנשאר להם מהבת שלהם או האחות שלהם שנרצחה.
"אחיה של ענת אלימלך, למשל, ישן במשך 20 שנה כשהחצאית הוורודה של אחותו מקופלת במזוודה מתחת למיטתו. לדפנה בר ציון היה ארון בגדים מלא בבגדי וינטג', קולקציה מדהימה, אבל המשפחה שלה רצתה לשים את סיפור הרצח מאחוריה ולא הייתה מעוניינת לשתף פעולה בהתחלה. זה לקח זמן, היו בינינו כמה פגישות ושיחות ארוכות ולבסוף הם הסכימו".
מה הבגד שהכי נוגע לך?
"הגופייה של פאטמה. היא הייתה רק בת 13 כשהיא נרצחה על ידי בן הדוד שלה שרצה להתחתן איתה, אבל היא לא הסכימה. זו גופיה של ילדה עם ציור של דובי, וזה פשוט בלתי נתפס שהיא נרצחה.
"כשפגשנו את אמה, היא סיפרה לנו שפאטמה הייתה נערה תוססת, מרדנית וחופשיה. היא הייתה מתאפרת ומצטלמת, וזה לא מצא חן בעיני משפחתה, והפריע במיוחד לבן דודה. בפגישה שבה אמא של פאטמה מסרה את בגדיה, היא אמרה לי 'קחו מפה גם את הבגדים שלי, מהיום אני הולכת ללבוש רק שחור'".
"היה לי חשוב להשיג למיצב את הבגדים של ענת אלימלך ודפנה בר ציון כי אלה המקרים שעוררו הכי הרבה זעזוע ציבורי. הן היו נשים נורמטיביות שקראנו עליהן. כוכבת ילדים ואושיה תל אביבית. זה קורה לכולן"
מבין כל הסיפורים שמופיעים במיצב, מה הסיפורים הכי זכורים?
"היה לי חשוב להשיג למיצב את הבגדים של ענת אלימלך ודפנה בר ציון כי אלה המקרים שעוררו הכי הרבה זעזוע ציבורי. הן היו נשים נורמטיביות שקראנו עליהן. כוכבת ילדים ואושיה תל אביבית. אנחנו אומרים, הן נשים כמונו, אסרטיביות וחזקות, להן ולנו זה לא יקרה. אבל הנה זה קורה לכולן".
מדוע הבגד של דור קרסנטי לא נמצא במיצב?
"כי זה היה טרי מדי. בתקופה שפגשנו את המשפחות ואספנו את הבגדים לא מצאתי לנכון לפנות למשפחה שזה עתה חוותה טרגדיה כה איומה. זה כמו שהיום לא הייתי פונה למשפחתה של מיכל סלה ז"ל".
כל בגד מספר סיפור
כל בגד במיצב מספר סיפור. את שמלת הג'ינס, למשל, לבשה לימור רומיק בבוקר הרצח, וכך ראו אותה בני משפחתה בפעם האחרונה. היא התגוררה בתל אביב עם בן זוגה, פרנסה אותו ואף שילמה חובות גדולים שהיו לו. כשהחליטה להיפרד ממנו ולעזוב את תל אביב, היא חזרה לבית הוריה באשדוד.
כשנתיים לאחר הפרידה, ביקשה מהוריה שיקפיצו אותה לתל אביב לחברה. אבל בשעות הערב, לאחר שלא השיבה לשיחות הטלפון של הוריה ולא חזרה הביתה הוריה התקשרו למשטרה. אחיה נסע לחפש אותה בתל אביב, אצל חברות, ברחובות, אך עקבותיה נעלמו.
למחרת בבוקר, התקשר המעסיק של לימור להוריה ושאל היכן היא. מאוחר יותר סיפר שלימור אמרה לו "אם אני לא מגיעה לעבודה זה רק אם אני מתה", וכך היה.
הרוצח שיסף את גרונה ודקר אותה 27 פעמים בגופה כמספר שנות חייה, הוא קיבל, בעקבות עסקת טיעון בה הודה שהרג אותה, 12 שנות מאסר.
ענת אלימלך הייתה דוגמנית ושחקנית מצליחה, ובן זוגה שחשש שהיא יוצאת עם אחרים, נכנס להתקפי קנאה, החל לחקור אותה, ואיים שיפגע בה ובעצמו.
ביום הרצח נסעה אלימלך לאוניברסיטה, אך מעולם לא הגיעה לשם. היא עצרה בדרך בביתו של בן זוגה, ושם נגמרו חייה. בזירת הרצח הונח האקדח ליד ידה של ענת, ובתקשורת יצאה הודעה שענת רצחה אותו והתאבדה.
משפחתה של ענת לא האמינה שכך היה ודרשה חקירה. זמן קצר לאחר שהחלה החקירה, התברר שהזירה שובשה ושמקרה הרצח היה הפוך מכפי שסברו תחילה – הוא זה שרצח אותה והתאבד. בעקבות חקירת המשטרה ביום האירוע, נקברה ענת בחלקת המתאבדים. לאחר הפענוח, נאלצו בני משפחתה לקבור אותה שוב.
חולצת הפרחים הצבעונית מייצגת את השמחה של דפנה בר ציון. דפנה ביקשה לסיים את הקשר עם מי שהיה בן זוגה אז, אילן בן עמי. היא הייתה אישה חזקה ועצמאית. ביום הרצח היא הלכה לעזור לו בסידור הדירה החדשה ששכרה עבורו, כדי שיהיה לו קל להסתדר. הוא ביקש ממנה לחזור לחיות ביחד, אבל היא לא הסכימה. בתגובה הוא רוצץ את גולגולתה בפטיש.
דפנה הייתה אושייה תל אביבית פעילה, מוזיקאית, מסעדנית, ואשת עסקים. היא אהבה מאד אופנה והיה לה אוסף של בגדי יד שנייה מתקופות שונות.
מעט לפני מותה, היא תמכה בהפקת הסרט "מצב רוח טוב", העוסק באלימות כלפי נשים. לאחר שנרצחה, שילבו יוצרות הסרט שיר שדפנה ביצעה, והקדישו את הסרט לזכרה. על הרוצח נגזר מאסר עולם.
עם הפנים לחו"ל
מאז שהמיצב נולד הוצג במסגרות שונות ברחב הארץ, בהם מוסדות לימוד, משרדי ממשלה ובית הנשיא ריבלין ביוזמתה של נחמה ריבלין ז"ל. השנה צפוי המיצב לצאת מגבולות הארץ והוא יוצג בניו יורק ובברלין.
המיצב יוצג בבניין האום בניו יורק, והוא צפוי להיבחר כאחד הפרויקטים המעניינים של השנה על ידי נציבת זכויות הנשים באו"ם לשנה הבאה.
"חשוב שהנושא יגיע לכמה שיותר מקומות בעולם כי מדובר בתופעה בינלאומית", אומרת קרן, "לפי הנתונים של נציבות זכויות הנשים באו"ם, בכל שנה נרצחות בעולם 60,000 נשים על ידי בני זוגן או קרוב משפחתן".
"חשוב שהנושא יגיע לכמה שיותר מקומות בעולם כי מדובר בתופעה בינלאומית", אומרת קרן, "לפי הנתונים של נציבויות זכויות הנשים באו"ם, בכל שנה נרצחות בעולם 60,000 נשים על ידי בני זוגן או קרוב משפחתן"
ברמה המקומית, המיצב הוצג היום בעיריית תל אביב בפני מבקרי בניין העירייה, והתקיים שיח אודות המיצב ואלימות נגד נשים עם תלמידי תיכונים.
"רב השיח שקיימנו הבוקר היה עוצמתי ביותר" ציינה ציפי ברנד, סגנית ראש העיר הממונה על שוויון מגדרי. "התרגשנו לראות את ההתעניינות הרבה של התלמידים שהגיעו ולקחו חלק. במסגרת מגוון כנסים ואירועים שאנו מקיימים בעיר להגברת המודעות ולציון היום החשוב הזה, החלטנו בוועדה לשוויון מגדרי להעביר מסר מחאתי ולהציב בכניסה לעירייה את בגדי הנרצחות המגוללים את סיפורן האישי.
"13 נשים נרצחו השנה, 187 נשים בעשור האחרון. נתונים מצמררים ומזעזעים שמציבים מראה גדולה לחברה שלנו. לכל אחת מהנשים האלו יש סיפור חיים, היסטוריה, הן אימהות, אחיות, בנות של, והמכנה המשותף ביניהן הוא הסיום הטרגי והמיותר שגדע את חייהן. חייבים לפעול כדי למנוע את הרצח הבא".
לפי מדד האלימות של ויצ"ו, בישראל חיות כיום כ-200,000 נשים מוכות וכחצי מיליון ילדים עדים לאלימות. כלומר, כמיליון נשים, גברים וילדים כלואים במעגל האלימות. בויצ"ו מדגישים שהערכות אלו מבוססות על סקר משנת 2002 ושכיום ההערכה היא שקיימות מעל 200,000 נשים נפגעות אלימות בישראל.
![מיצב המחאה "איננה עוד" של האמנית קרן גולדשטיין יחזקאל, המוצג בלובי של עיריית תל אביב (צילום: קרן גולדשטיין יחזקאל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/11/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%93-3-640x400.jpg "מיצב המחאה "איננה עוד" של האמנית קרן גולדשטיין יחזקאל, המוצג בלובי של עיריית תל אביב (צילום: קרן גולדשטיין יחזקאל)")
על פי הנתונים, בכל יום נפתחים בממוצע 60 תיקים בגין אלימות כלפי נשים ובסה"כ טופלו בשנה האחרונה ברשויות השונות למעלה מ-13,000 נשים נפגעות אלימות. את ההיקף האמיתי של תופעת האלימות ניתן להבין ממספרם הרב של תיקי האלימות כלפי נשים שנפתחו ב-2018 – לא פחות מ-23,000.
בויצ"ו מבקשים להדגיש עוד, כי מעבר לנתונים הרשמיים האלה חיות במעגל האלימות עוד מאות אלפי נשים שאינן מוכרות או ידועות לרשויות, אך חיות בפחד יומיומי וחשופות לאלימות מצב בני זוגן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו