אני חייל מילואים ואצא לשירות בימים אלה רק אם אקבל תשובות מספקות לארבעה העניינים הבאים:

1

שאלת החטופים. במהלך כל המלחמה של 20 חודשים עוד מעט, לא הייתה לה מטרה ברורה. המטרה הממשית היחידה לא הייתה מטרת-מלחמה אלא מטרת-הרגעה: השבת החטופים.

במהלך כל המלחמה של 20 חודשים עוד מעט, לא הייתה לה מטרה ברורה. המטרה הממשית היחידה לא הייתה מטרת-מלחמה אלא מטרת-הרגעה: השבת החטופים

חמאס עשה אתנו שתי עסקאות חטופים ושבויים במהלך התקופה, והיה עושה עוד לו רצינו. כלומר, לא אנחנו "לא רצינו" אלא ראש הממשלה לא רצה, כיוון שלא היה מוכן להפסיק לצורך זה את המלחמה. עבורו עצם קיום המלחמה הוא מהות קיומו-שלו, שתלוי כידוע בקיום ממשלתו.

אני לא אצא שוב למילואים אם לא יתקיים לפני כן משא ומתן חיובי באמת, על החזרת שאר 58 החטופים, הנמקים במנהרות, שעדיין בידי חמאס.

2

שאלת המטרה (או: "היום שאחרי"). בתחילת המלחמה היה נראה שיש לה מטרה, למנוע הישנות האסון של השבעה באוקטובר וליצור תנאים לכך שהוא לא יוכל לחזור. אולם לאחר שחלף זמן רב, ובעיקר לאחר עסקת החטופים בנובמבר 2023, התברר שאין למלחמה מטרה כלשהי מלבד האמירה החלולה "מיטוט חמאס".

קרוב לעשרים חודשי מלחמה לא הביאו למיטוט חמאס, אלא למיטוט מרבית המבנים שברצועת עזה, השד יודע לאיזה צורך. המלחמה נפסקת לזמן קצר ומתחדשת כיוון – או למרות – שאין לה מטרה.

היעדר המטרה מתחיל מן הגדה המערבית: מעלימים את הפלסטינים שם, ואת הרשות הפלסטינית. רוצים בכל מחיר למנוע מחשבה כלשהי – מחשבה אשר בעולם, כולל סעודיה התופסת בכך מקום מרכזי, היא ממילא קיימת – בעניין מדינה פלסטינית.

קרוב לעשרים חודשי מלחמה לא הביאו למיטוט חמאס, אלא למיטוט מרבית המבנים שברצועת עזה, השד יודע לאיזה צורך. המלחמה נפסקת לזמן קצר ומתחדשת כיוון – או למרות – שאין לה מטרה

אי לכך לא אצא לתקופת מלחמה נוספת אם לא אדע מהי המטרה שעבורה אני וחבריי הולכים להיפצע ולהיהרג. "מיטוט חמאס" כבר אינה מטרה משכנעת עבורי.

3

סוגיית הרג הפלסטינים בעזה. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל נהרגו ברצועה – איני משתמש במילה "נרצחו", שכן מילה זו מיועדת רק לפגיעה של פלסטינים בישראלים, אף שבעולם הרחב אין זה כך – בין חמישים לשבעים אלף עזתים, מתוכם למעלה מ-17,000 ילדים ובני נוער. מספר הפצועים עומד על קרוב למאה ועשרים אלף נפש, שכנראה אין מי שיטפל ברבים מהם.

לפי צה"ל, מבין ההרוגים ישנם כ-20,000 מחבלי חמאס. הדיוק בַמספרים אינו הסיפור. כולנו רואים את ההרס, את נדידת-העמים העזתית ממקום אחד למשנהו ובחזרה בתוך הרצועה, את הרעב והסבל – ואנחנו שותקים. אבל העולם אינו שותק.

רמות האנטישמיות עולות גם בארצות שעדיין לצדנו, ואירוע האירוויזיון הוא עד נוסף. השימוש במילה ג'נוסייד, רצח עם, במֶה שעושה ישראל בעזה, הולך ותופס מקום. לא רק דו"ח של האו"ם ממרץ 2025 אומר זאת, אלא גם אנשים מקרבנו. ד"ר חן ברן מסכם:

"גורמים מרכזיים בישראל בכלל, ובצבא בפרט, לא תכננו 'ג'נוסייד' אלא מתקפה לשם הגנה (נתעלם לרגע משאלת הנקמה, אם בכלל ניתן להתעלם), הרי שבפועל התוצאות הן מצב שיותר ויותר חוקרים ומומחים רואים בו ג'נוסייד בפועל".

לא אצא למילואים ברצועת עזה כדי להמשיך את ביצוע ההרג ההמוני שמתרחש שם.

במלחמה נהרגו בין 50 ל-70 אלף עזתים. הדיוק בַמספרים אינו הסיפור. כולנו רואים את ההרס, את נדידת-העמים העזתית ממקום אחד למשנהו ובחזרה ברצועה, את הרעב והסבל – ואנחנו שותקים, אבל העולם לא

4

התנחלות ושליטה בעזה. ככל שמתמשכת המלחמה בעזה, מתחזקת הפנטזיה הקשורה בה: לחזור ולהתנחל שם. מתנחלים מן הגדה המערבית הם שמובילים את הלוך הרוח התוקפני להתנחל עוד. זה עתה הייתה לנו תזכורת למחיר שאנחנו משלמים על שליטתנו ביהודה ושומרון, כאשר נרצחה אישה בדרכה לחדר הלידה.

הרעיון שנשלוט בעזה כפי שאנחנו שולטים ביהודה ושומרון אינו מתקבל על הדעת, כיוון שזה יוביל אותנו להתגברות העימות עם הפלסטינים באשר הם, עם חלקים בעולם הערבי ויעמיק את הצורך במלחמת נצח.

ממשלה שלא תמנע את השיגעון הזה אינה צריכה לצפות שאצא עבורה למילואים. יותר מכך: ממשלה שלא תספק לי תשובות טובות לארבעה הנושאים לעיל, אינה צריכה לצפות שאצא עבורה למילואים.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.