אחת האמירות השגורות ביותר היא: עם מספרים לא מתווכחים. בין השאר, לפני מהדורות החדשות ברדיו מרבים למנות את מספר הצופים בתוכניות טלוויזיה שונות של כאן 11.

ייתכן שבכל מה שנוגע למספר הצופים בתכנית מסוימת אכן קשה להתווכח עם הנתונים, אבל גם בכך כלל איני בטוח. הדבר הברור הוא שאנו מתווכחים עם מספרים ללא הרף, גם כאשר יש אכן ספק בדיוקם.

ייתכן שבכל מה שנוגע למספר הצופים בתכנית מסוימת אכן קשה להתווכח עם הנתונים, אבל גם בכך כלל איני בטוח. הדבר הברור הוא שאנו מתווכחים עם מספרים ללא הרף, גם כאשר יש אכן ספק בדיוקם

אפילו הצד "המדעי" של חיינו מתייחס למספרים באופן יותר ויותר גמיש, ויוכיח זאת מאמרו המרתק של גדעון לב במוסף השבת של ה-8 במאי 2025, לפיו בעיקר בחיים הציבוריים פחיתות המעמד של המספר הולכת ומתחזקת.

תנסו לברר מהו התקציב המדויק של תחום מוגדר ומסוים ותמצאו מהר מאוד גרסאות שונות בתכלית. האחד יכלול בחישוב רק תקציב ישיר, והאחר יטען שהרבה מההקצבה הרלוונטית היא בכלל תחת סעיף אחר.

ואם, להבדיל, נבקש לבדוק שאלות ביטחוניות וצבאיות מהכיוון "האובייקטיבי" של המספר – גם כאן ניתקל באפשרויות שונות לגבי הכוחות הרלוונטיים, בגזרה המסוימת ובזמן הקובע.

עד עתה, למשל, לא ידוע לנו "היכן" היו הכוחות החסרים באותו יום נורא של השבעה באוקטובר שבו נטבחו אזרחינו. האם בחופשה? האם בחזית אחרת? האם בכלל מצבת הכוחות הרשמית הייתה תאורטית בלבד? בסופו של עניין, לכל דובר יהא מספר משלו, והסבר מספרי משלו, בדרך כלל גם בהשפעה רבה של עמדתו הפוליטית.

ודוגמה אקטואלית אחרונה: שכרם של המלמדים והמלמדות בבתי ספר ובגנים. מה הורד משכרם (אם בכלל) לאחרונה? מה כלול בהסכמים מחייבים? מה קיים "רק" בסיכומים בעל פה? ומה בכלל מגלים לנו טופסי השכר עמוסי המספרים ומועטי הבהירות?

עד עתה, למשל, לא ידוע לנו "היכן" היו הכוחות החסרים באותו יום נורא של השבעה באוקטובר שבו נטבחו אזרחינו. האם בחופשה? האם בחזית אחרת? האם בכלל מצבת הכוחות הרשמית הייתה תאורטית בלבד?

מצטטי המספרים מזכירים לי להטוטנים המעיפים חפצים לחלל האוויר, מתוך הנחה שבזמן המתאים יצליחו לתופסם. גם הצהרות מספריות סתמיות "מניחות" שבשלב זה או אחר מישהו יוכל לבסס אותן בדרך מקורית כלשהי.

המגמה להתרכז במספרים גם מכוונת פעמים רבות להסיט אותנו מהדיון בעניין עצמו. באותו רגע שמתחילים "לספור" כבר לא מתווכחים על העניין אלא רק על ממדיו.

הגיע הזמן שבפוליטיקה שלנו ובשיח הציבורי שבתוכנו יפסיקו להתפעל ממספרים. מובן שהם חיוניים אבל הם רחוקים מלהיות בלעדיים בחשיבותם. ישנם ערכים מסוימים שלגביהם לא צריך לספור כדי לדעת את החיוניות שלהם.

למשל, החובה להתרחק משקר ומהונאת הציבור. זה לא ממש משנה אם מנהיגים מטעים אותנו מדי יום או "רק" פעם בשבוע. כאשר אמוננו בהם אובד, כפי שקורה אצל רובנו ביחס לממשלה הנוכחית, אז גם כשהמספר "נכון" הוא לא יכול להתקבל על ידינו ברצון.

אדם שואף לספור מטעמים שונים. לעיתים כדי לדעת במה הוא יכול עוד להועיל לאחרים, לעיתים כדי להתהדר ביכולתו או בעושרו. אבל המספרים עלולים לבלבל את העיקר, ולטעת בנו מבוכה עד שלא נדע כלל כיצד להשיב. לא לחינם אומר רבי חנינא בן דוסא בפרקי אבות:

"כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת".

ההתרכזות במספרים מכוונת פעמים רבות להסיט אותנו מהדיון בעניין עצמו. ברגע שמתחילים "לספור" כבר לא מתווכחים על העניין אלא על ממדיו. הגיע הזמן שבפוליטיקה ובשיח הציבורי יפסיקו להתפעל ממספרים

אדם יכול להיות חכם. מנהיג יכול אפילו להיות נבון מאוד, אבל רק כשיראת החטא היא הקודמת אצלו בסדר העדיפויות – אז המנהיג יודע גם מה חשוב לספור ועל אילו מספרים באמת אי אפשר להתווכח.

מירון חיים איזקסון הוא משורר, סופר, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן ואיש עסקים ישראלי. זוכה פרס נשיא המדינה לספרות לשנת תשס"א.