בארץ קו-קו-ריקו,
במחוז גע-גע-גע.
על הר ושמו עמק,
חי שבט משוגע.

שכול שפתו להיפך:
אדום נקרא – כחול,
לחול קוראים אוקיינוס
ולאוקיינוס – חול.

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

חלב נקרא שם יין,
והקפה – כוס תה.
הבוּר משכיל הנהו,
והחכם – שוטה.

חלום נקרא ריאליה,
ומציאות – חלום.
שלום להם שדה קטל,
והקרבות – שלום.

היכן האקטואליה אם תשאלו חברים,
אומר שכל הפלונטר תלוי במניעים.
כיצד כל צד שומע ואיך הוא מפרש,
ואם שומע טוב הוא,
או, במחילה – חירש".

(נכתב בהשראת המקאמה של דידי מנוסי: "שם בלל השם שפת כל ארץ", 1994).

לגרסת בנימין נתניהו, חמאס תקף את המדינה "בכפכפים". לפי יאיר גולן, ראש הממשלה בתעתועים. לגרסת הליכוד הניצחון הוא במרחק של פסע, לפי אביגדור ליברמן תכלית המלחמה היא העמקת השסע. לכן, לפני כל הפנמה של איזו אמירה, יש לבחון את המניע ואת המטרה.

*  *  *

רבים, בהם גם מתנגדי נתניהו, נוהגים להציגו כ"איש ספר", הפועל מתוך תחושה של שליחות היסטורית. אפשר לפקפק בקביעה הזאת. אולם, אם אכן יש בה ממש הרי שהדבר חמור שבעתיים, שכן במקרה כזה אין מנוס מלהניח כי הוא מוביל את ישראל, במודע ובמחשבה תחילה, לאבדון.

רבים, בהם מתנגדי נתניהו, נוהגים להציגו כאיש ספר, הפועל מתוך תחושת שליחות היסטורית. אפשר לפקפק בכך, אך אם זה נכון הרי שהדבר חמור שבעתיים, כי אז הוא מוביל את ישראל במחשבה תחילה לאבדון

שתי מגמות הרסניות מאפיינות את דרכה של הממשלה הנוכחית, אשר דומות להן הובילו בעבר לחורבנם של שני "הבתים".

1

האחת, המהווה רכיב מרכזי ב"מורשת נתניהו", איננה מצטמצם למחיקת הערך של ישראל בעולם, שהולכת ומצטיירת יותר ויותר בדמותו. אלא בהעמקת תרבות השקר, המתבטאת בראש ובראשונה בערעור מושג ה"אמת" ויצירת מציאות חלופית, שונה לחלוטין מזאת הנראית לעין. לא ברור אם הוא אכן מאמין ב"אמת" האלטרנטיבית שהוא "מוכר" לתומכיו, או שמא מדובר באובדן בוחן מציאות.

כך או כך, אל נטעה: היפוך המושגים, והפיכת האמת לשקר והשקר לאמת, מודרכים מתוך כוונה, מודעת, להעמיק את תחושת חוסר היציבות והחשדנות בחברה. לא רק בין ציבורים בעלי דעות שונות – אלא בעיקר בין הציבור למוסדות המדינה ולגופים שעצמאותם היא תנאי לקיומה של דמוקרטיה, ובראשם מערכת אכיפת החוק, שירות הביטחון הכללי והעיתונות. גופים אלו מתוארים כמי שפועלים מתוך מניעים מנוגדים לאלו של הממשלה שמבטאת, לכאורה, את רצון העם.

על הסכנה שבהיפוך מושגי האמת התריע הנביא ישעיהו, כבר לפני 2.500 שנה, תוך שהוא מוקיע את המבקשים לתעתע בחברה ולהנחיל לה תרבות שקר:

"הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע. שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר. הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים".

העמקת תרבות השקר מתבטאת בעיקר בערעור מושג ה"אמת" ויצירת מציאות חלופית, שונה לחלוטין מהנראית לעין. לא ברור אם הוא מאמין ב"אמת" האלטרנטיבית שהוא "מוכר" לתומכיו, או שמדובר באובדן בוחן מציאות

העמקת השיח המפלג באמצעות יצירת מציאות חלופית אשר מתנגדיה מוגדרים כ"שמאלנים בוגדים" אך עדיין כשרים לשרת את הממשלה בתשלום מסים, בשירות צבאי ובמילואים – היא מסוכנת לאין שיעור מכל איום חיצוני; מן ההיסטוריה היהודית נלמד כי חורבן מדיני התרחש, תמיד, בעקבות מחלוקות פנימיות.

התלמוד, במסכת סנהדרין, מספר על נבוזראדן, רב הטבחים הבבלי, ש"זָחָה דעתו" לאחר שהחריב את בית-המקדש הראשון. בתגובה יצאה בת-קול מהשמים ואמרה:

"עם הרוג הרגת. היכל שרוף שרפת. קמח טחון טחנתָּ".

כלומר, הפילוג הפנימי הוא שלב ראשון, והכרחי, בדרך להתפוררות שסופה חורבן. או לחילופין, שסכנה חיצונית היא משנית לסכנה של פילוג חברתי-פנימי. הפילוג – שנתניהו שוקד מזה שנים ארוכות להעמיק, לטפח ולדשן, לא רק ביצירת מציאות חלופית אלא בהצגתם של המבקרים ושל המביטים נכוחה כ"אויבים מבית" – הוא מסוכן בכוח לעצם קיומה של המדינה. לא פחות.

2

המגמה השנייה משתקפת בשנאת הזר והאחר ובתחושת "אלוהים אתה בחרתנו", הרווחת בחלקים מסוימים בציבור, בלי קשר לכל תוכן ערכי ומוסרי, ובוודאי שלא למושגים של כבוד האדם ו"חביב אדם שנברא בצלם".

עליבותם של הזרמים הללו משתקפת בניגוד הנורא שבין הקפדה על המצוות שבין אדם למקום – בצד קהות חושים ואטימות רגשית למצוקת אחר. צאו וראו את יחסו המנוכר של בצלאל ("כלכלה בעזרת השם") סמוטריץ' לתחינתן של משפחות החטופים או למצוקתם של עשרות ישראלים הנמקים במנהרות חמאס בעזה. שלא לומר – את הגאווה וההתפארות של מפלגה "יהודית" במניעת פדיון שבויים.

המגמה השנייה משתקפת בשנאת הזר והאחר ובתחושת "אתה בחרתנו", הרווחת בחלקים מסוימים בציבור, בלי קשר לכל תוכן ערכי ומוסרי, ובוודאי שלא למושגים של כבוד האדם ו"חביב אדם שנברא בצלם"

הזלזול במצוות מוסר למען אידיאל לאומי, ובוודאי למען "שלמות הארץ", הוא לא רק ניגוד מוחלט ליהדות, הוא כפירה ממש. בספר יחזקאל מתוארת מחלוקת בין הנביא לאנשים מסוגם של בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק ודומיהם, הרואים באחיזה בקרקע את תכלית הכול בלי קשר למוסר ולערכים אנושיים בסיסיים:

"ויהי דבר ה' אלי לאמור. הנה יושבי חרבות אלה אומרים לאמור: 'אחד היה אברהם ויירש את הארץ. ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה'. לכן אמורָה להם: עמדתם על חרבכם, עשיתם תועבה, והארץ תירשו? כה תאמר עליהם: כה אמר ה', נתתי את הארץ שממה ומשֶּׁמָּה על כל תועבותם אשר עשו".

במילים אחרות, קדושת האדם, קיומה של חברה מוסרית וצודקת הם תנאי בל-יעבור לעצם זכות הישיבה בארץ, קל וחומר לשלמותה.

השאלה הנשאלת איננה האם באמת ההיסטוריה היהודית נתונה במעגלים נצחיים של ריבונות, מחלוקות פנימיות וחורבן, אלא האם יימצאו בחברה האזרחית של היום כוחות חזקים דיים לעמוד מול מנגנון ההרס העצמי. הרס שהפעם נעשה מתוך מודעות וזדון לב, אולי כתגובה על ההעזה של מערכת אכיפת החוק להעמיד לדין את ה"מלך".

השאלה היא האם יימצאו הכוחות שיצליחו לטהר את האווירה הציבורית, לאחות את הקרעים והשברים, להבריא את החברה ולהוליכה במסלול הראוי של יושר, אמת וניקיון דעת. האם יהיה בכוחם של אותם כוחות לחזק את המבנה הדמוקרטי ולהנחיל לחברה ערכים של סובלנות, שוויון וכבוד הדדי, ברוח מגילת העצמאות.

השאלה איננה האם ההיסטוריה היהודית נתונה במעגלים נצחיים של ריבונות, מחלוקות פנימיות וחורבן, אלא האם יימצאו בחברה האזרחית של היום כוחות חזקים דיים לעמוד מול מנגנון ההרס

ימים יגידו האם "מה שהיה או שיהיה" או שמא הפעם, בשונה מהפעמיים הקודמות, יהיה "חדש תחת השמש".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.