11 חברות הייטק יצאו לאחרונה בקמפיין תמיכה במחאת המורות והגננות לשיפור תנאיהן ושכרן, תחת הסלוגן "בלי חינוך אין הייטק". אמירה חשובה ומדויקת שניתן בהחלט לומר אותה גם בנוגע לתחום ההשכלה הטכנולוגית – בלי השכלה טכנולוגית אין הייטק, אין כלכלה יציבה, ואין תעשייה ישראלית.

חשיבות ההשקעה בהשכלה הטכנולוגית ניכרת וברורה מתמיד. דווקא לנוכח המלחמה המתמשכת, הגורמת לחברות זרות להימנע מלשתף פעולה עם התעשייה הישראלית, גובר הצורך להפחית את התלות במומחים מחו"ל ולמקסם את ההון האנושי בישראל.

חשיבות ההשקעה בהשכלה הטכנולוגית ברורה מתמיד. דווקא לנוכח המלחמה המתמשכת, הגורמת לחברות זרות להימנע מלשתף פעולה עם התעשייה הישראלית, גובר הצורך להפחית את התלות במומחים מחו"ל

התרומה האדירה של בוגרי ההשכלה הטכנולוגית ניכרת בשלל תחומים משמעותיים בחיינו, בדגש על ייצור עצמי של מערכות הגנה ותקיפה באמצעות מערכת הביטחון הישראלית. את ההנדסאים בוגרי המכללות הטכנולוגיות, ניתן למצוא בכל מעגלי העשייה – מהנדסאי בניין המנהלים את הליכי הבנייה, דרך הנדסת מכונות, כימיה, רכב, חשמל, אלקטרוניקה, בקרה ואוטומציה, קירור ומיזוג, מכשור רפואי, לצד תחומי תכנון, תקשורת ושיווק.

עם זאת, שנים ארוכות שההשכלה הטכנולוגית סובלת מתת-תקצוב, בצורה שאינה קרובה לשקף את הצרכים העולים מן השטח.

הזנחת ההשכלה הטכנולוגית הורגשה היטב כשהסטודנטים משרתי המילואים במכללות הטכנולוגיות לא קיבלו את המשאבים הדרושים להשלמת השיעורים שהחסירו, משך זמן רב.

בנוסף, המדינה מעניקה לסטודנטים הזקוקים לסיוע כלכלי מלגות בשם Mel Go. סטודנטים באקדמיה זכאים למלגות על סך 120 מיליון שקל לשנת לימודים, כאשר לסטודנטים במכללות הטכנולוגיות הוקצו בסך הכל 2 מיליון שקלים לשנה. פער מקומם ונטול כל הצדקה.

למול האתגרים הרבים, שהחריפו בעקבות המלחמה, חובת המדינה לספק למכללות הטכנולוגיות "רשת ביטחון" שתמנע את קריסתן – זועקת וברורה מתמיד. מנתונים שעולים מהמכללות הטכנולוגיות מתברר כי חל קיטון משמעותי ברישום סטודנטים, כשרבים מהם נאלצו לקטוע את לימודיהם עקב היעדר היכולת לשלב בין משפחה, לימודים והרצון להמשיך ולתרום לביטחון המדינה במסגרת שירות המילואים.

שנים ארוכות שההשכלה הטכנולוגית סובלת מתת-תקצוב. הזנחתה הורגשה היטב כשהסטודנטים משרתי המילואים במכללות הטכנולוגיות לא קיבלו במשך זמן רב את המשאבים להשלמת השיעורים שהחסירו

בלי "רשת ביטחון" כלכלית, כמעט בלתי אפשרי להמשיך ולספק לסטודנטים מסגרת מקצועית מקיפה, מעמיקה וכוללת, שתכשיר אותם כפי שצריך לאתגרי המחר. לנוכח המחסור הקיים בהנדסאים מוסמכים בשלל ענפים ותחומים, המשמעות היא פגיעה אנושה בתעשיות בישראל, בשיקום אזורים שלמים שנפגעו במהלך המלחמה, ובהשכלה הטכנולוגית.

מדינת ישראל זקוקה לעשרות אלפי הנדסאים והנדסאיות אשר יהוו את חוט השדרה הטכנולוגי של המשק, יעלו את הפריון והצמיחה ויסייעו לבסס תעשייה ישראלית איתנה, חדשנית ועצמאית.

המדינה מבינה את הצורך בחיזוק ההשכלה הטכנולוגית, אך לא מתרגמת את ההבנה למעשים ולא מממשת את הבטחותיה בתחום. ברפורמה האחרונה שעסקה בהשכלה הטכנולוגית ואושרה ב־2018 (ואושררה בשנית ב-2023), קבעה הממשלה יעד ראוי ומוצדק – הכשרת כ־15 אלף הנדסאים בוגרים מדי שנה שישתלבו בשוק העבודה, מכסה שעל פי הרפורמה היה צורך להגיע אליה החל מ־2023. בפועל, נכון לסוף שנת 2023, מספר ההנדסאים שהוסמכו עמד על כעשרת אלפים בלבד. בזמן שחלף מאז לא חל שיפור.

הסטודנטים הטכנולוגיים אינם פלח שולי. כ-12% מהסטודנטים במדינת ישראל, כ-35,000, לומדים במכללות הטכנולוגיות. הם האנשים בעלי הכישרון והידע שיובילו את התעשייה הישראלית אל מול אתגרי המחר. גם אם מקבלי ההחלטות עדיין מסרבים להכיר בכך, לימודים במסלולי הנדסאים הם השכלה גבוהה לכל דבר ועניין. כדי לקבל תואר הנדסאי יש להשלים כ-2,000 שעות לימוד, נתון המעיד על רמת המקצועיות הנדרשת מבוגר מכללה טכנולוגית והנדסאי מוסמך.

מעבר לגיבוי התקציבי הנדרש, הגיעה העת שהמדינה תמצא את הדרך להכיר בתואר הנדסאי כתואר ראשון טכנולוגי. בוגרי ההשכלה הטכנולוגית ראויים להכרה שכזו, והיא גם תוביל לצמצום המחסור בהנדסאים, הפוגע קשות בצורכי הכלכלה והחברה. בוגרי המקצועות הטכנולוגיים תורמים תרומה מכרעת לצמיחה, לפריון המשק ולחוסן הכלכלי-חברתי של ישראל. תרומה שכולנו מרוויחים ממנה הן ברמה הביטחונית והן ברמה האזרחית.   .

היעדר "רשת ביטחון" כלכלית מוביל למחסור בהנדסאים מוסמכים בשלל תחומים – שמשמעותו פגיעה אנושה בתעשיות בישראל, בשיקום אזורים שנפגעו במלחמה, ובהשכלה הטכנולוגית בישראל

השקעה בהשכלה הטכנולוגית, שמכשירה את הנדסאי העתיד, היא אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה. היא נכונה כלכלית, ביטחונית וחברתית. היא גם מעשה ציוני להבטחת תעשייה ישראלית חזקה, עצמאית וערוכה לאתגרי המחר.

אינה ברנובסקיה היא מנהלת בית הספר הארצי להנדסאים בטכניון (ובעצמה בוגרת המוסד) וחברה בפורום המכללות הטכנולוגיות, הכולל עשרות מנהלות ומנהלי מכללות טכנולוגיות בישראל. רואה בהכשרת דור העתיד של ההנדסאים משימה לאומית בעלת חשיבות עליונה לחוסן הלאומי לכלכלה ולחברה הישראלית.