מאחורי הקלעים של המגעים על עסקת החטופים, והפייק "חברה אמריקאית" לסיוע לעזה, מתחולל מהפך אזורי בין הגוש בהנהגת סעודיה לבין הגוש בהנהגת קטאר וטורקיה, כאשר ישראל מתייצבת יותר ויותר לצד גוש "האחים המוסלמים" מול גוש מדינות "ברית אברהם".

להתארגנות האזורית הזאת היבטים רבים, ובין הבולטים שבהם ההיבט הכלכלי. אירופה רוצה להשתחרר מן התלות באנרגיה של רוסיה, ולעבור לאנרגיה של המפרץ הערבי. האם צינורות הגז והנפט יעברו מן המפרץ לאשדוד או לג'יהאן שבטורקיה?

להתארגנות האזורית החדשה, שבמסגרתה ישראל מתייצבת יותר ויותר לצד גוש "האחים המוסלמים" מול גוש מדינות "ברית אברהם" – יש היבטים רבים. בין הבולטים שבהם ההיבט הכלכלי

זוכרים את ישראל "הורדוס" כ"ץ, כאשר היה שר התחבורה, מתפאר בקשר שייווצר מהודו דרך המפרץ (דילג על ירדן) לישראל? זהו. שכבר לא. כעת, מסתמן יותר ויותר שבהיבט של צינורות האנרגיה – הקשר יעבור לטורקיה ולא לישראל. שלא בכוונת מכוון – ואולי כן – ישראל מוצאת את עצמה בצד הדוגל בצינורות לטורקיה, כאשר סעודיה דוגלת בצינורות שיעברו לישראל. אם ישראל "תתעקש" – בגלל מעשיה – שהצינורות יעברו לטורקיה – יכול להיות שאת הפרס הגדול תקטוף מצרים, והצינורות יעברו לאחד מנמליה.

יש בעיה קשה ביו מצרים לסעודיה. בעוד שסעודיה נתנה טריליון דולר לנשיא דונלד טראמפ, היא לא נותנת גרוש למצרים – ומצרים מאיימת ליצור גוש אנטי-סעודיה יחד עם ירדן, שגם לה סעודיה לא מסייעת, ועיראק.

זה עדיין לא קורה, אבל יכול להיות שבמקום סיוע כספי למצרים, סעודיה תסכים להעביר את הצינורות למצרים, במקום לטורקיה. עד לרגע זה ההעדפה הברורה של סעודיה היא לקבוע בישראל את תחנת הסיום, אבל ישראל מסרבת.

כמובן, שהעברת הצינורות לטורקיה איננה עמדה רשמית של ישראל, אבל זאת התוצאה המתבקשת ממדיניותה. כל החוטים מובילים ל"חברה האמריקאית" שלקחה על עצמה לנהל את הסיוע לעזה. האמריקאי שאמור היה לנהל אותה ולתת לה מראה של "חברה אמריקאית", ג'ייק ווד, התפטר, על רקע חוסר רצונו לשתף פעולה עם תכנית הטרנספר מצפון הרצועה לדרומה – שהיא השורה התחתונה של תכנית הסיוע.

ישראל כאילו הסכימה לנקודות חלוקה שיתפרסו מדרום הרצועה לצפונה, אבל בפועל היא פתחה רק תחנות חלוקה בדרום הרצועה, תוך מינוף ההרעשות של חיל האוויר על צפון הרצועה מתוך מגמה ברורה לפנות את העזתים מן הצפון דרומה.

זוכרים את ישראל "הורדוס" כ"ץ, בהיותו שר התחבורה, מתפאר בקשר שייווצר מהודו דרך המפרץ (דילג על ירדן) לישראל? אז זהו, שכבר לא. כעת, מסתמן שבהיבט צינורות האנרגיה – הקשר יעבור לטורקיה ולא לישראל

עד כה, התוכנית הישראלית נראית ככישלון, למרות כל ההודעות על הצלחה. חמאס מחסל את הנהגים המשתתפים בסיוע, ההמון העזתי שועט לעבר תחנות הסיוע והורס את המתקנים, מטענים נבזזים בדרך. ישראל טוענת ש"הפיילוט" מצליח, אך אם זאת הצלחה – איך אמור להיראות כישלון?

יש חשיבות עליונה להראות הצלחה, כי הלחצים של טראמפ לסיים את המלחמה גוברים, ובלי תמונת ניצחון, קשה לראש ממשלה שמבלה את שעותיו היפות באולפן טלוויזיה לסיים את המלחמה.

שרי הממשלה לא מסתירים את כוונתם לפנות את צפון הרצועה כדי להקים בה התנחלויות. מכיוון שלא בונים תחליף לחמאס, אדרבא, ראשית המרד העזתי נגד חמאס דוכא עם חידוש הפעילות העצימה של צה"ל ברצועה – אפשר לשרטט את התוצאה הסופית של המלחמה, כפי שאולי חוזה אותה ישראל: צפון הרצועה יהיה ישראלי, עם גושי התנחלויות, ודרום הרצועה יהיה של קטאר וטורקיה שישקמו שם את חמאס החדש.

בדרום הרצועה ישראל מנסה להקים כוח שבטי מול חמאס, אבל אם קטאר תקבל לידיה את העניינים ביום שאחרי, היא תסייע לחמאס ולא לשבטים.

בשורש המחלוקת בין סעודיה לקטאר על עזה עומדת שאלת חמאס. סעודיה עומדת על כך שחמאס יפורק מנשקו, בעוד קטאר עומדת על כך שבכל פתרון "המוקאוומה (ההתנגדות) תישאר".

בהיעדר בניית תחליף לחמאס – ניצני מרד עזתי נגדו דוכאו עם חידוש הלחימה העצימה – תוצאת המלחמה בראי ישראל היא התנחלויות בצפון הרצועה, וחמאס חדש משוקם בדרום הרצועה על ידי קטאר וטורקיה

ישראל כאילו דורשת לפרק את חמאס ולסלק אותו מעזה, אבל הלכה למעשה, היא ניצבת בצד של קטאר במחלוקת שלה עם סעודיה. יש לישראל רק דרך אחת להכניס לעזה תחרות לחמאס, והיא לפתוח את מעבר רפיח. זאת משום שהשאלה מי ישלוט בעזה ביום שאחרי תיקבע על פי האופן שבו ייכנס הסיוע לעזה – אם דרך רפיח, אז זה הפתח למצרים, סעודיה והאמירויות, ואם דרך כרם שלום, אז זה הפתח לקטאר, ומאחוריה גם טורקיה. יש להזכיר בעניין זה את דבריו של תא"ל במיל' אודי דקל, חוקר המכון למחקרי ביטחון לאומי, לערוץ 12, לפיהם יש סיבות טובות להעריך כי מי שעומד מאחורי "החברה האמריקאית" הם קטאר וטורקיה.

מכיוון שלא סעודיה ולא קטאר יתמכו בשבטים – סיפור השבטים, שכבר היום הוא צולע, לא יחזיק מעמד כאופציה ליום שאחרי. איש לא ישקם את עזה במצב של אנרכיה כאשר חמאס הוא עוד כנופיה, כמו כל היתר, ואין לעזה כתובת ברורה.

סעודיה איננה טוענת שיש להשמיד את חמאס, אלא לפרק את חמאס מנשקו, מול קטאר הדוגלת במוקאוומה בכל מחיר. והנה, אחרי שתיקה של שנים, הופיע אחמד יוסף, שהיה עוזרו וראש לשכתו של איסמעיל הנייה, באל-ערבייה של סעודיה. הוא האשים את האגף הצבאי של חמאס באסון שנפל על עזה, ואמר כי כמו בכל המוקאוומות בעולם, כמו דרום אפריקה, למשל, יש לסמן קו סיום וזהו. הוא הביע צער על כי חמאס לא הצטרף להסכמי אוסלו, וכאשר נשאל על מדינה פלסטינית ענה: איזה מדינה? המטרה עכשיו היא לשקם את ההריסות, כלומר: היתכנותה של מדינה פלסטינית אפסית, ולא זה הכיוון שיש ללכת בו עכשיו.

דבריו מתכתבים עם הסכמתו של חליל אל-חיה להניח את הנשק במסגרת הסכם סוף המלחמה שיוביל למדינה פלסטינית. כלומר: משהו עתידי, לא מיידי. חליל חיה "נעלם" בסבב המגעים הנוכחי, ומכאן אפשר להבין כי הנהגת חמאס הקשורה בקטאר הרחיקה אותו, כדי לא לכלול את פירוק הנשק בהסכם המתגבש.

האם אנו חוזים בראשית הקמתה של הנהגת חמאס של סעודיה בעזה, הדוגלת בפירוק הנשק – מול קטאר הלוחמת על השארת הנשק של חמאס במקומו? האם החלטת ישראל לדבוק בקטאר פירושה שישראל פוסלת את האופציה לפרק את חמאס מנשקו?

האם זו ראשית הקמתה של הנהגת חמאס של סעודיה בעזה, הדוגלת בפירוק הנשק – מול קטאר הלוחמת על השארתו? האם החלטת ישראל לדבוק בקטאר פירושה שישראל פוסלת את האופציה לפרק את חמאס מנשקו?

על הרקע הזה אפשר להבין גם את מהות היחסים המשתפרים בין ישראל לבין סוריה של אחמד א-שרע, אבו מוחמד אל-ג'ולאני. השדכנית היא קטאר, מתוך רצון לצרף את ישראל למכלול הרחב של ברית האחים המוסלמים במזרח התיכון.

גם האמירויות משתמשות בכרם שלום, אבל בהיקף מצומצם, והן עובדות עם כמה עיריות, אולי מתוך תיאום עם סעודיה – כדי שלא להשאיר את הזירה רק לקטאר.

למה זה חשוב? כי מתוך המאבק על עזה ייקבע גורל המזרח התיכון – עם האחים המוסלמים או עם אויביהם, כאשר המאבק הקונקרטי הוא על צינורות האנרגיה. כדי שקטאר תוכל להתחבר לטורקיה, אחרי שהפילה את בשאר אסד, היא צריכה להפיל את השלטון בסעודיה ובירדן. וכדי להפיל את סעודיה ואת ירדן היא צריכה את סרטוני האיכות באל-ג'זירה, ואת סרטוני האיכות על הזוועות בעזה מספקת לה ישראל. גם הפרובוקציות של איתמר בן גביר על הר הבית תורמות תרומה יפה למאמץ הכולל.

וכאן נכנסת לתמונה הרשות הפלסטינית. כדי להבין את תפקידה בהתפתחויות יש לחזור כמה שנים לאחור, לפגישה בג'דה בין ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, למלך סעודיה הקודם, המלך עבדאללה.

על פי מקורות פלסטיניים בכירים, אבו מאזן בא לבקש את חידוש הסיוע הסעודי בסך 200 מיליון דולר לשנה שסעודיה הפסיקה. כאשר המלך ביקש מאבו מאזן להביע תמיכה במדינות ערב המתונות מול הלחץ הסורי איראני, אבו מאזן אמר לו כי הפלסטינים ניטרליים בסכסוכים הבין-ערביים.

כדי שקטאר תתחבר לטורקיה, אחרי הפלת אסד עליה להפיל את השלטון בסעודיה ובירדן. לשם כך היא צריכה את סרטוני האיכות באל-ג'זירה שמספקת ישראל, עם הזוועות בעזה והפרובוקציות של בן גביר בהר הבית

על פי המקורות, המלך עבדאללה התפוצץ מכעס וענה לאבו מאזן כי סעודיה עמדה לצד הפלסטינים כל השנים, וכי כעת, כאשר כל שליטי ערב מתנודדים על כסאותיהם, לא מובן איך הפלסטינים שומרים על ניטרליות,

סעודיה אומנם החזירה את הסיוע לפלסטינים בלחץ אמריקאי, אבל רק הפעם הזאת. לא היה לזה המשך. הניטרליות של אש"ף הרחיקה את סעודיה מן הפלסטינים שנים קדימה. היא ביטלה לגמרי את הסיוע לרשות הפלסטינית, ומחקה את התנאי של הקמת מדינה פלסטינית מן היוזמה הסעודית לכונן נורמליזציה עם ישראל.

אבל כעת, כאמור, מתברר שישראל לא נפרדת מן הברית האסטרטגית עם קטאר, על כל הסכנות הנשקפות למדינות ערב מן הברית הזאת. במקביל לכך גם התחולל שינוי דרמטי ברשות הפלסטינית. היא ויתרה על עמדה הניטרליות מול הסכנות לערבים, ניטרליות שהרגיזה את מדינות ערב, והביעה עמדה חד משמעית נגד חמאס ורצון להשתלב בגוש הסעודי.

לנוכח אלו – גם סעודיה שינתה את עמדתה כלפי הרשות הפלסטינית, וכעת היא עברה הילוך לטובת מימושה של המדינה הפלסטינית, או לפחות לטובת ניסיון להוביל להכרה בינלאומית במדינה הזאת. זה מה שעומד ביסוד היוזמה המשותפת שלה ושל צרפת בארגון הכנס הגדול של הכרה במדינה פלסטינית.

זה לא מקרה ששר החוץ של קטאר לא היה כלול ברשימת שרי החוץ הערביים שהיו אמורים לבוא ביום א' לרמאללה בהנהגת שר החוץ הסעודי. ההחלטה של ישראל למנוע מן המשלחת לבוא לרמאללה רק מחדדת את מאבק האיתנים במזרח התיכון בין גוש קטאר, טורקיה, סוריה של ג'ולאני והאחים המוסלמים – מול הגוש המתנגד לאחים המוסלמים בהנהגת סעודיה.

החלטת ישראל למנוע ממשלחת שרי החוץ הערבים לבוא לרמאללה, מחדדת את מאבק האיתנים בין גוש קטאר, טורקיה, סוריה של ג'ולאני והאחים המוסלמים – מול גוש מתנגדי האחים המוסלמים בהנהגת סעודיה

וכל זאת כאשר הרשות הפלסטינית נמצאת בצד של סעודיה, בעוד שישראל מוצאת את עצמה בצד של האחים המוסלמים.

בזדון? לא יכול להיות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.