האם אנו מתקרבים לבחירות? יכול להיות שכן, אבל לך תדע, עם הפוליטיקה הנכלולית שלנו. מה שברור הוא – ישראל עדיין לא הפנימה את מלוא המשמעות של השנים האיומות של מממשלת הימין מלא מלא, וספק אם מערכת הבחירות באמת תיסוב סביב בעיות הקיום היסודיות של המדינה. יתכן שהפוליטיקאים החלקלקים שוב ימציאו ספינים ופייקים שישללו מן העם את ההזדמנות להתמודד מול גורלו.

ספק אם מערכת הבחירות באמת תיסוב סביב בעיות הקיום היסודיות של המדינה, או שעוד פעם הפוליטיקאים החלקלקים ימציאו ספינים ופייקים שישללו מן העם את ההזדמנות להתמודד מול גורלו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ומה הם בעיות היסוד? הגדרתה של המדינה. איזו מין מדינה אנחנו, ואיזו מדינה אנו רוצים להיות. מה שחזינו בממשלת הבלהות הוא קריסת הסטטוס קוו הדתי שליווה אותנו מראשית המדינה, ויחד עמו הנוסחה שישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית.

התברר ש"יהודית" יכולה לחיות בתוך "דמוקרטית", אבל "דמוקרטית" לא יכולה לחיות בתוך "יהודית". הדמוקרטיה יכולה להכיל את היהדות, אבל היהדות לא יכולה להכיל את הדמוקרטיה.

לפיכך, מה שראוי לעשות, כלקח משנות האימים, הוא להחליף את הסדר. לא יהודית דמוקרטית, אלא דמוקרטית יהודית.

מה ההבדל? מדינה דמוקרטית יהודית מבוססת על עקרון השוויון שנקבע במגילת העצמאות, ומדינה יהודית דמוקרטית מבוססת על עקרון עליונות היהדות הקבועה בחוק הלאום. מקור הסמכות של המדינה הדמוקרטית יהודית הוא התנ"ך וחזון הנביאים, ומקור הסמכות של המדינה היהודית דמוקרטית הוא פסיקות הרבנים.

לפיכך, המדינה הדמוקרטית יהודית משתפת על בסיס שווה את הערבים, הבדואים, הדרוזים וכל העדות והדתות, מה שפותח את הפתח – לא מייד, אלה תהליכים שחייבים ההבשלה והפנמה, לגיוס הערבים לצה"ל מעבר לשירות לאומי, כאשר תגיע השעה.

התברר ש"יהודית" יכולה לחיות בתוך "דמוקרטית", אבל "דמוקרטית" לא יכולה לחיות בתוך "יהודית". הדמוקרטיה יכולה להכיל את היהדות, אבל היהדות לא יכולה להכיל את הדמוקרטיה

כבר היום ערביי ישראל משתלבים השתלבות מלאה בישראל, והם תופסים את מקומם של החרדים בענפי הכלכלה השונים. אפשר לומר שהם מצילים את כלכלת ישראל מן החסר החרדי.

והדברים הכי מדהימים מתחוללים בירושלים. ערביי ירושלים הם הדבק שמחבר את שני חלקי העיר. מי היה מאמין. איתמר בן גביר ופורעיו לא מצליחים לפרק את העיר שחוברה לה יחדיו.

מי שיזם את ריסוק הסטטוס קוו ואת הנוסחה של מדינה יהודית דמוקרטית היו הדתיים עצמם, ולמען האמת, המחנה החילוני ליברלי לא צפה את המתקפה הזאת. ספק אם הוא כבר הפנים לגמרי את מה שהתחולל פה, הוא עדיין מסוחרר, ועדיין לא בשל לשנות את הדיסקט.

הפרומו היה בחוק הלאום, כאשר החרדים הורידו את ערך השוויון ממגילת העצמאות וזנחו את חזון הנביאים. אבל הסימן הבוהק הראשון לבאות היה כאשר מפלגת נעם רצה לבחירות תחת הסיסמה "מדינה יהודית – להוריד את הדמוקרטית". המחנה הליברלי המנומנם לא שם לב לאיתות, ולא רץ לבג"ץ לפסול מפלגה ששמה לה למטרה לשנות את צביונה החוקתי של המדינה.

ראיון עם ח"כ אבי מעוז בשער "שחרית"

במבט לאחור, מפלגת נעם יצאה עם קמפיין ביטול הדמוקרטיה אחרי השיחות הממושכות בינה לבין בנימין נתניהו. מה שנתניהו לא סיפר לבוחרים, הוא סיפר לאבי מעוז ולרבנים שלו – זאת מערכה על צביונה של המדינה. מדמוקרטית לדיקטטורית קלריקלית.

כשמפלגת נעם רצה לבחירות תחת הסיסמה "מדינה יהודית – להוריד דמוקרטית", המחנה הליברלי המנומנם לא שם לב לאיתות, ולא רץ לבג"ץ לפסול מפלגה ששמה לה למטרה לשנות את צביונה החוקתי של המדינה

לבוחרים נתניהו סיפר על הורדת מחירי הדלק, אבל לאבי מעוז הוא סיפר את האמת.

הישראלים מתקשים להבין זאת, כי המערכת הפוליטית עמוסה במשבר מסוג אחר — משבר קואליציוני מן הסוג הישן והידוע של תקציבים, גיוס חרדים והבטחות שהופרו. אז מה חדש?

אבל, אם נעמיק קצת יותר, המשבר הוא כבר במסגרת של ישראל "היהודית". ושוב אנו חוזרים לשאלה הגדולה של ישראל "היהודית": האם המשיח יבוא כאשר נפעל להביא אותו, כגרסת היהדות הסרוגה, או שהוא יבוא כאשר יראה שהשעה הגיעה, כגרסת החרדים.

זאת השאלה הגדולה שטלטלה את הגטו היהודי עם הופעת הציונות. החרדים ראו בזירוז פעמי משיח כפירה בעיקר, בעוד שהציונות הדתית ראתה בציונות אתחלתה דגאולה.

כל עוד לשניהם היה אויב משותף, "החילונים", אויב שהתהפך עם המהפכה המשפטית ב"קפלניסטים", הכל היה טוב יפה. את התקציבים סופרים במדרגות. אבל המלחמה בעזה טרפה את הקלפים והפכה את היוצרות.

חלק מרכזי של החשת פעמי משיח הוא ההתגייסות הסרוגה למלחמה, בעוד שהחרדים רואים בשירות הצבאי חילול השם גדול.

כל עוד לחרדים ולסרוגים היה אויב משותף, "החילונים", אויב שהתהפך עם המהפכה המשפטית ב"קפלניסטים" – הכל היה טוב יפה. את התקציבים סופרים במדרגות. אבל המלחמה בעזה טרפה את הקלפים

כעת, נפער הפער בין הסרוגים לבין החרדים, והוא אשר עומד בבסיס המשבר הקואליציוני. החרדים רואים שנתניהו הולך בכל דבר עם הסרוגים על חשבונם. יתר על כן, הדבקות של נתניהו באי סיומה של המלחמה מגביר את הלחץ עליהם להתגייס, ובכך להכיר בצדקת דרכם של הסרוגים – והם לא יקבלו זאת. גיוס פירושו החשת הופעת המשיח – וזה לא יעלה על הדעת.

בשורה התחתונה – היהדות הדתית נטועה עמוק בגטו, והיא מאיימת לבלוע את כולנו לשם. זאת הבעיה של המדינה עם החרדים. היבדלותם מעל הכלל, וחוסר רצונם לשאת בנטל.

אשר לסרוגים – השירות המצוין שלהם, והדם הרב ששילמו, עושים אותם אחים לנשק עם החילונים. אבל תפיסת הסרוגים שהשירות שלהם נועד לקדם את המשיח – הוא בעייתי. הוא מסכן את המדינה לא פחות מן ההיבדלות החרדית.

שלט "למקדש פנינו" בכניסה למודיעין (צילום: פנחס ענברי)

הדברים לא יתוקנו כעת, זה מוקדם מדי, אבל כאשר תקום למחנה החילוני ליברלי הנהגה אשר תאמץ את הנוסחה של המדינה הדמוקרטית יהודית, היא תוכל לבוא לחרדים ולומר להם, שאם הם לא משתתפים בנטל של העם כולו – העם יכבד את הגטו שלהם, אבל הם לא יוכלו עוד לכפות על החילונים את דרכם. שישמרו את היהדות שלהם בגטו שלהם, ושלא ישגעו אותנו.

הם חייבים לשים לב, כי במדינות דמוקרטיות כמו ארצות הברית ובלגיה, החיים שלהם משגשגים. הם מכבדים את הציבור האחר, והציבור האחר מכבד אותם. כמובן, שהם לא יוכלו לבוא למדינה בדרישות תקציביות. מצבם בישראל הדמוקרטית היה טוב פי כמה מאשר בישראל השוקעת לדיקטטורה.

לגבי הסרוגים, שהם האחים לנשק של הציבור הכללי, אפשר לבוא ולומר שאנו מכבדים את אמונתם במשיח וכן הלאה, אבל הם חייבים לדעת שלפני שהם מקימים את "הקומות העליונות" מעל קומת הקרקע שבנתה הציונות החילונית. הם חייבים להיות משוכנעים שאותה קומת קרקע חייבת להיות חזקה ויציבה לפני שיתמוטט הבניין כולו על כל קומותיו.

הדבקות של נתניהו באי סיומה של המלחמה מגביר את הלחץ על החרדים להתגייס, ובכך להכיר בצדקת דרכם של הסרוגים – והם לא יקבלו זאת. גיוס פירושו החשת הופעת המשיח – וזה לא יעלה על הדעת

ובכלל, המדינה הדמוקרטית היהודית חייבת לתת את דעתה להציע את דרכה בשאלת המשיח. נרצה או לא נרצה – זאת השאלה הגדולה של מדינת ישראל, ואי אפשר להתחמק ממנה.

והתשובה שלנו היא: הציונות היא המשיח, ומדינת ישראל היא המקדש. היא הבית השלישי. אל תחריבו לנו אותה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.