אל חדר השינה בבית השכור הקטן בטבעון חדרו קולות מוזרים. בשעות הקטנות של הלילה, אפרת וולף הייתה מתעוררת ומבינה שמשהו מתרחש בחוץ. היא הניחה שאלה חיות בר המסתובבות בגינה. "מדי פעם אפילו ניסיתי לרדוף אחריהן עם מצלמה," היא מספרת, "אבל הפחדתי אותן – וגם נבהלתי בעצמי".

כדי לגלות מה פשר ההמולה היא הציבה שתי מצלמות פשוטות, 110 שקלים ב"עלי אקספרס", אחת משקיפה אל הגינה ואחת אל הרחבה המרוצפת הצמודה לבית.

בבוקר, כשצפתה בתפוקת הלילה של המצלמות, ההפתעה הייתה רבה: לתהלוכה כזו היא לא ציפתה: דורבנים, חזירי בר, גיריות ואפילו שועל – התברר שכולם באים לבקר בשעות שדיירי הרחוב האנושיים ישנים. וככה זה בכל לילה בשנה האחרונה, מאז שהציבה את המצלמות בערב לח של יולי 24'.

בבוקר, כשצפתה בתפוקת הלילה של המצלמות, ההפתעה הייתה רבה: לתהלוכה כזו היא לא ציפתה: דורבנים, חזירי בר, גיריות ואפילו שועל – התברר שכולם באים לבקר בשעות שדיירי הרחוב האנושיים ישנים

"אני גרה 20 שנה בטבעון", מספרת וולף, רווקה בת 53, שעובדת כמנהלת משרד בסטארט־אפ סביבתי הממוקם במעגל מיכאל. "כל השנים ראיתי חיות בר, הן מגיעות לאכול את האוכל של החתולים שאנשים משאירים ברחוב, באות למים של החתולים ולצינורות ההשקיה ולאכול את הפקעות בגינות.

"ספציפית בגינה שלי היה סוג של עש עם תולעים שעושה חורים בעצים והורג אותם. היה פה עץ שהזחלים הרגו אותו והוא נפל. בלילה שמעתי המולה מחוץ לבית, וכשיצאתי נגלה לי מחזה מטורף – שתי גיריות ושני דורבנים במעין ועידת פסגה מתדיינים מי ייקח בעלות על העץ המת. בקרקע היו עדיין מלא תולעים חיות, הרבה זמן אחרי שסילקו את העץ הגיריות המשיכו לחפור ולתפוס רימות".

בשלב הזה וולף החליטה שהיא רוצה לתעד מה קורה בלילות אבל מבלי להתערב בסדרי הטבע, והתייעצה עם הפקח של רשות הטבע והגנים, שנתן לה אור ירוק להשאיר קערות מים לטובת חיות הבר הצמאות. המים, התברר, הפכו לאטרקציה ועמדו במרכז הקרנבל הלילי.

"זה בית קטן אז אני שומעת הכול", היא מספרת, "אני שומעת אותם הופכים את כלי המים, מטפסים על המרפסת, הפרסות שלהם עושות רעש. לרוב הם מתחילים לבוא בין 22:00 לחצות והלאה, ומסתלקים באור ראשון, עוד לפני הזריחה.

"גיליתי שחזירי בר מסוגלים לטפס על חומות של 90 מעלות גם בגובה מטר ומעלה. יש להם זיז שבולט בכף הרגל שמאפשר להם לטפס. הם חופרים ומחרבים את הגינה"

"לפני שבוע הגיע חזיר ב־05:00 בבוקר, זה ממש נדיר. חזירים שאיבדו את הפחד מבני אדם זה לא טוב. אומנם המצב אצלנו בטבעון לא כמו בחיפה, אבל בחיפה חזירים שאיבדו את הפחד הם אלה שיורים בהם".

איך החיות נכנסות?
"רובן דרך פתחים בגדר, החזירים מטפסים. גיליתי שחזירי בר מסוגלים לטפס על חומות של 90 מעלות גם בגובה מטר ומעלה. יש להם זיז שבולט בכף הרגל שמאפשר להם לטפס. הם נכנסים וחופרים ומחרבים את הגינה".

בבקרים וולף צופה בחומרים שהצטברו במהלך הלילה, ועורכת סרטונים שהיא מעלה לאחר מכן לערוץ יוטיוב שהתחיל לצבור פופולריות.

גיריות בגינה בטבעון (צילום: אפרת וולף)

הצפייה בסרטונים היא חוויה מלבבת. הם מספקים הצצה אותנטית לעולם שלם – עולמן של חיות הבר המתגוררות בתוך ובקרבת יישובים – שמתקיים סביבנו, לרוב מבלי שאנחנו ערים לכך, תרתי משמע.

מי שמככבת ברבים מהסרטונים היא חתולת הבית של וולף, שעוקבת בעניין אחרי האורחים. מדי פעם, כשהם מגיעים למרחק נגיעה, היא מנתרת לאחור, מקמרת את הגב וסומרת, אבל בכך מסתכם החיכוך.

"החתולה שלי פוגשת את כולם. רואים את הדורבן מגיע בסרטונים עד סנטימטר מהאף שלה והוא פשוט לא סופר אותה. גם הגיריות. זה ככה גם עם החתולים האחרים"

וולף: "החתולה שלי פוגשת את כולם. רואים את הדורבן מגיע בסרטונים עד סנטימטר מהאף שלה והוא פשוט לא סופר אותה. גם הגיריות. זה ככה גם עם החתולים האחרים, מגיעים חתולים מכל האזור, גם כאלה שאני לא מכירה, כדי לשתות. חיות הבר יודעות שאין להם מה להתעסק איתם".

מי חיית הבר המועדפת עלייך?
"לא נעים להיות גזענית אבל השועל מבחינתי הוא היילייט. והדורבן כל כך מצחיק. יש לו על הראש את הרעמה הזאת שנותנת לו מראה של מוהיקני, כמעט כל דבר שהוא עושה זה קטע. הדורבנים גם החליטו להזדווג מול המצלמה. בדיוק בניתי הרצאה ויומיים לפני ההרצאה קיבלתי את הבונוס הזה".

חתולה מתצפתת על חיות בר בגינה בטבעון (צילום: אפרת וולף)

לכמה מהקטעים החינניים שתועדו במצלמות אחראיות דווקא הגיריות, בעל חיים שלרובנו לא יוצא לפגוש. הגירית שחיה בטבע בארץ מכונה גירית קווקזית. מדובר ביונק שאורכו כ־90 סנטימטרים (מתוכם 20 סנטימטרים זנב) ומשקלו כ־10 קילוגרמים. הפרווה שלו אפורה ושחורה והפנים מכוסים בפסים שחורים־לבנים.

הגירית ניזונה משורשים, פירות, ביצי עופות, יונקים קטנים, צפרדעים וחרקים. היא חיה בזוגיות ויולדת באביב שניים–ארבעה ולדות שנולדים עיוורים ונשארים במאורה מספר חודשים עד שהם לומדים לחפש מזון בעצמם.

מתברר, לפי התצפיות המרובות שערכה וולף, שהלילה מתחלק בין בעלי החיים: "אף חיה לא פוגשת חיה אחרת, חוץ מהחתולה שלי", אומרת וולף. "הם חילקו את השטח ואת הזמן"

הגיריות שפקדו את הבית של וולף, בכל אופן, חיבבו מאוד את קעריות המים ולא רק לצרכי שתייה. בכמה מקרים הן תועדו הופכות בכוונה את הקערית ומתפרקדות על שלולית המים כשניכר שהן מתענגות על האמבטיה המאולתרת.

מתברר, לפי התצפיות המרובות שערכה וולף, שהלילה מתחלק בין בעלי החיים: "אף חיה לא פוגשת חיה אחרת, חוץ מהחתולה שלי", אומרת וולף. "הם חילקו את השטח ואת הזמן, כנראה מריחים מי נמצא בכל רגע נתון.

גיריות בגינה בטבעון (צילום: אפרת וולף)

"הגיריות יגיעו ב־03:00–04:00 לפנות בוקר. בכל הסרטונים ראיתי רק פעם אחת שגירית פגשה דורבן והוא זקר עליה את הקוצים. והיה גם מפגש פסגה אחד עם שועל. יש אינספור תיעודים של הגיריות משתינות ומסמנות את השטח. לחלק אחר של השכונה הגיעו גם שלושה דלקי סלעים ונמיות. אליי הם לא מגיעים".

את מזהה את בעלי החיים?
"את חלקם. יש גירית זכר אלפא עם צלקת באף, הוא זה שלרוב מתפנק עם המים. אותו זיהיתי מההתחלה כי הוא בא מול המצלמה עם הצלקת. הייתה גירית שמנה שנראית כמו דב אז קראתי לה הדובה. ולגבי השועל אני די בטוחה שזה אותו שועל כי הוא תמיד מגיע באותן שעות, סביב 02:00 לפנות בוקר, והולך באותו מסלול".

בתקופה האחרונה וולף החליטה לחתור לפיזור החגיגה והפסיקה להציב את קערות ההשקיה. "בינתיים הם ממשיכים לבוא", היא אומרת, "הגינה עדיין מספקת להם מספיק 'גודיס'"

בתקופה האחרונה וולף החליטה לחתור לפיזור החגיגה והפסיקה להציב את קערות ההשקיה. "בינתיים הם ממשיכים לבוא", היא אומרת, "הגינה עדיין מספקת להם מספיק 'גודיס' ויש גם את המים מצנרת ההשקיה שנפתחת בחלק מהגינות אוטומטית במהלך הלילה. הרי גם לפני שהצבתי את המים היו מגיעים לפה חזירים ובבקרים כל הפחים ברחוב היו הפוכים.

אפרת וולף (צילום: אוריה גאון)

"אני יודעת שאחת השכנות מאכילה חזירים וזה לא טוב. חשוב לי להעביר את המסר שאסור להשאיר אוכל לחתולים כי זה גורם לסקביאס אצל הקיפודים ובעלי חיים אחרים, ואם יש בכביש בעל חיים דרוס, אפילו אם זה ציפור, חשוב לדווח מייד כדי שיפנו אותו כי אחרת חיות הבר ניגשות אל הפגר ועלולות להידרס".

וולף חוששת לעתיד אורחי הלילה שלה. "הולכים לבנות הרחבה של השכונה למטה לכיוון הוואדי. יכול להיות שחלק מבתי הגידול של חיות הבר ייהרסו. מקווה שהם יקבלו 'הקש בגג' או משהו שייתן להם זמן לבנות בית במקום אחר ולא שפתאום יבוא דחפור ויהרוס להם הכול. הרי גם הגבעה שאני גרה עליה הייתה פעם יער".