סמ"ר סתו חלפון.
סמ"ר נווה לשם
סרן טל מובשוביץ
רס"ל נועם שמש
סמ"ר אורי יהונתן כהן
רס"ל תום רוטשטיין
סמ"ר יואב רוור
רס"מ חן גרוס
רס"ר אלון פרקס
סמ"ר עומר ואן גלדר
סמ"ר אופק ברהנה
סמ"ר ליאור שטיינברג

אלה שמות.
חיילי צה"ל שנפלו בעזה מאז ה-1 ביוני 2025.

מי זוכר? חיילים אלמונים.
נהרגים ממטען או צלף בקרבות שאיש כבר לא יודע מה תכליתם, ואפילו הפרשנים הצבאיים לא מסוגלים להצביע על התקדמות הצבא לאיזו מטרה או יעד או רחוב ושכונה בחאן יונס.

מי זוכר את הנופלים בעזה מ-1 ביוני? חיילים אלמונים. נהרגים ממטען או צלף בקרבות שאיש לא יודע מה תכליתם, ואפילו הפרשנים הצבאיים לא מסוגלים להצביע על התקדמות הצבא למטרה או יעד בחאן יונס

כבר אין גדודים של חמאס להשמיד. אין חטיבות. אין יחיא או מוחמד סנוואר. יש רק אלפי לוחמי גרילה המקיזים את דמם של חיילי צה"ל בעזה.

דובר צה"ל חוזר ערב ערב על קלישאותיו. שר הביטחון שולח תנחומים ל"חיילים הגיבורים", ואין לו מושג איפה ולמה הם ממשיכים להיהרג בעזה.

הממשלה תקעה שם בין עזה לרפיח את חמש האוגדות מסיבותיה הפוליטיות ושכחה מהחיילים הנהרגים ונפצעים קשה בלחימה סיזיפית.

אחת הטראומות הקשות של חיילי צבא ארה"ב בווייטנאם, לא הייתה זוועת המלחמה, אלא התחושה שהעורף לא תומך בקרבנם. שהמלחמה היא לשווא ושחייהם מוקרבים על מזבח פוליטי של נשיא ארה"ב והגנרלים שלו. אלה שסירבו לראות מה שכל אזרח בארה"ב ראה – המלחמה הזו מיותרת ואי אפשר לנצח בה. הם סירבו להודות בכישלונם.

והנה המילים שכתב בהקשר אחר אברהם שטרן בשירו "חיילים אלמונים", שיר שהפך לימים להימנון המחתרות:

"חיילים אלמונים הננו בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המוות".

ובכן דומה שחיילי הסדיר והמילואים, גויסו לכל החיים. מי שמסרב לחזור לעזה לעוד סבב, נשפט ונכלא בכלא צבאי כי משורה ישחרר רק המוות. במקביל הממשלה מקדמת חוק פטור משירות לאלפי מצביעיה החרדים. אין לה פתרונות לעומס המוטל על חיילי המילואים כבר בפעם החמישית.

דובר צה"ל חוזר על קלישאותיו. שר הביטחון שולח תנחומים ל"חיילים הגיבורים", ואין לו מושג איפה ולמה הם ממשיכים להיהרג בעזה. הממשלה תקעה בין עזה לרפיח את חמש האוגדות מסיבותיה הפוליטיות ושכחה מהן

אברהם שטרן בבית אחר:

"בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש".

ממשלת איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בימים אלה של פרעות ודמים, פשע משתולל ואין סוף הרוגים ונרצחים, ממשיכה להרים את דגל הכיבוש. בעזה. שלא יהיה ספק. לא לכך התכוון אברהם שטרן כשניסה לעודד את חבריו למחתרת להילחם במנדט הבריטי ובפורעים הערבים בשנות הקמת המדינה.

"אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים,
יקברונו בלילה בלאט;
במקומנו יבואו אלפי אחרים,
ללחום ולכבוש עדי עד".

כך גם היום. קוברים את המתים בלילה בלאט. שם ועוד שם. קוברים ושוכחים. רק המשפחות השכולות המרוסקות זוכרות. אבל כבר אין עם לדבר. לא היה עם מי לדבר לפני התקיפה באיראן ועכשיו אין סיכוי לדבר עם איש בממשלה על גורל החטופים או גורל החיילים הנשלחים כמו עיוורים אל מול כוונות צלפי הגרילה החמאסית.

מדוע אם כן הממשלה לא מכריזה על סיום המלחמה בעזה? הרי קרבנם של החיילים לא מביא לשחרור חטופים. לא בלחץ הצבאי ולא בשום מבצע חילוץ.
הרי בן גביר וסמוטריץ' לא יפרשו מהממשלה כאשר זו מובילה תקיפה באיראן.

ראש הממשלה, מסובך בפרשת קטארגייט, לא מסביר מדוע, למשל, לא יתקוף את המדינה שמימנה את חמאס (באישורו). מדינה שאירחה את ראשי חמאס במלונות בהם הם חגגו את טבח 7 באוקטובר. מדוע צה"ל מגיע עד טהראן כדי לגדוע את ציר הרשע ומדלג על דוחה?

מדוע הממשלה לא מכריזה על סיום המלחמה בעזה? הרי קרבנם של החיילים לא מביא לשחרור חטופים. לא בלחץ הצבאי ולא בשום מבצע חילוץ. הרי בן גביר וסמוטריץ' לא יפרשו מהממשלה כשהיא מובילה תקיפה באיראן

חיילים אלמונים נלחמים ונופלים במלחמה חסרת תכלית. שום שר לא הגיע להלוויות. שום הסבר לא ניתן לקרבנם. עשרות פצועים קשה שוכבים בבתי חולים, מתים חיים בלי איברים או ראייה, ובוודאי שואלים את עצמם על מה שילמתי את מחיר המלחמה המיותרת הזו. גם הם אלמונים מבחינת הממשלה הזו.
ממשלה שנדמה לה שהיא נבחרה לשלטון לכל החיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.