ב-13.6.2025 יצא לדרך מבצע "עם כלביא", מבצע אשר בפעם הראשונה מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" ועד הסופ"ש האחרון כשנכנסה לתמונה ארה"ב – שם את ישראל ואיראן זו מול זו בעימות חזיתי ללא שחקני משנה. עדיין מוקדם לקבוע, אולם מסתמן כי מבצע זה הוא השלב האחרון בריסון "התמנון השיעי" שזרועותיו חנקו את כל המזרח התיכון.
במשך שלושה עשורים לפחות איראן הקימה ברית אסטרטגית צבאית המבוססת על אחווה שיעית עתיקת יומין. חשוב לזכור כי איראן היא למעשה המדינה המוסלמית-שיעית הגדולה ביותר, שמונה כ-80 מיליון שיעים, המהווים כ-90% מאוכלוסיית המדינה.
במשך שלושה עשורים לפחות איראן הקימה ברית אסטרטגית צבאית המבוססת על אחווה שיעית עתיקת יומין. חשוב לזכור כי איראן היא למעשה המדינה המוסלמית-שיעית הגדולה ביותר, שמונה כ-80 מיליון שיעים
לנוכח זאת, מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, איראן רואה עצמה כמרכז רוחני של הזרם השיעי. מרכז בו מתקבלות ההחלטות הנוגעות לגרורותיו בעולם ובמזרח התיכון בפרט.
בשנת 1979 התחוללה המהפכה האסלאמית, אשר מטרותיה היו ניתוק העם האיראני מהמערב וביסוס מדינה בעלת משטר אסלאמי שיעי אדוק. אולם כאשר החלו הפגנות הסטודנטים האיראנים נגד המשטר המונרכי (דיקטטורי) תחת שלטונו של השאה מוחמד רזא פהלווי שנמלט ב-16.1.1979, הם לא ממש כיוונו לכך ששבוע לאחר מכן ינחת בטיסה של "אייר פראנס" כגיבור לאומי לאחר 15 שנים בגלות – אייתוללה רוחאללה ח'ומייני, שיהפוך להיות המנהיג הראשון של הרפובליקה האסלאמית של איראן.
ח'ומייני דאג להנדס לעצמו ביוגרפיה רוויות רמזים להיותו מנהיג השיעים והאסלאם כולו בעידן המודרני. החל מתאריך לידה זהה לזה של פאטמה, בתו של הנביא מוחמד, שנישאה לאימאם עלי בן אבי טאלב, מי שנחשב לאבי האסלאם השיעי – ועד ליצירת אילן יוחסין מפוברק שקושר אותו גנטית באופן ישיר לאימאם עלי ולנביא מוחמד.
כך אל-ח'ומייני, כפי שנקרא בפי הערבים, ביסס מרכז כוח שיעי שנבנה מחדש, על מנת לתבוע בעלות על האסלאם בשלב ראשון, ולהילחם במערב כאימפריה מוסלמית בהנהגת השיעים (נכדי הנביא ויורשי העצר).
ח'ומייני הנדס ביוגרפיה שתרמז על היותו מנהיג השיעים והאסלאם בעידן המודרני. מתאריך לידה זהה לשל בת הנביא שנישאה למי שנחשב אבי האסלאם השיעי, ועד יצירת אילן יוחסין מפוברק שקושר אותו אליהם
באופן מפתיע, הראשון לזהות ולהתנגד לפרויקט הפרסי-שיעי היה דווקא סדאם חוסיין. שליט עיראק הערבי-סוני, שהשכיל להבין כי איראן לוטשת עיניים לארצו, בה נמצא ריכוז השיעים השני בגודלו במזרח התיכון – כשני שלישים מאוכלוסיית המדינה.
חוסיין, שהיה נחוש להפיל את המשטר החדש, פלש לאיראן בקיץ 1980 וניהל מלחמת התשה עיקשת בתמיכת מדינות ערב והמערב עד 1988 ללא הצלחה. התוצאה הייתה מאכזבת כפליים – שלטון האייתוללות נישאר, וחוסיין הפנה את נשקו כלפי המזרח התיכון.
פעולותיו של סדאם חוסיין הכניסו את המערב לסחרור של מלחמות במפרץ הערבי ועל אדמת עיראק מה שהעלים את איראן מתחת לרדאר לכמה שנים טובות.
בזמן שהמערב, בתמיכה של מדינות המפרץ, התעסקו בעיראק, איראן בנתה ציר שיעי מחומש היטב. המערב המותש התעורר לשחר של יום חדש, שבו איראן החלשה הפכה לתמנון רב זרועות החונק את מדינות האזור.
השגת שליטה כמעט מוחלטת של חזבאללה בלבנון, תלות אבסולוטית של משטר אסד בסוריה, הפלת הממשל הסוני בתימן וחימוש החות'ים השיעים, דריסת רגל עמוקה בעיראק, ואפילו אימוץ ארגון חמאס הערבי-סוני בתור הבן החורג והלא אהוב.
בזמן שהמערב בתמיכת מדינות המפרץ התעסקו בעיראק, איראן בנתה ציר שיעי חמוש היטב. המערב המותש התעורר לשחר של יום חדש, בו איראן החלשה הפכה לתמנון רב זרועות החונק את מדינות האזור
בעידן זה היה נדמה שזרועות התמנון יעשו את העבודה השחורה ובינתיים החזון הפרסי-שיעי יתקדם לאט לאט אל עבר התהילה. ערב הסעודית נקלעה לעימותים ממושכים עם החות'ים בצפון תימן. לאחר שהחות'ים הטילו אימה על נתיבי סחר הנפט של מדינות המפרץ. המצב נראה חמור עוד יותר כאשר סעודיה פנתה לבסוף לאיראן באופן ישיר ללא מתווכים כדי להשיג הפסקת אש מפטרוני החות'ים.
בנקודת זמן זו איראן הייתה באופוריה מוחלטת, השיטה עובדת. הקמת פרוקסי שיעי ערבי שנאמן לאייתוללות והשגת יעדים ללא שפיכת דם פרסי. מעבר לכך שהאיראנים שונאים את המוסלמים הסונים – הם שונאים עוד יותר את הערבים. שנאה יוקדת ששורשיה נעוצים בכך שהפרסים מחשיבים את הערבים לחבורת נוודים בדואים שהצליחו לשלוט בהם מעל מילניום ביד רמה.
עקב האופוריה והצלחת שיסוי הערבים בערבים, איראן החליטה להקריב על המזבח את הבן החורג והלא ממש מוצלח שלה – חמאס. מתקפת השבעה באוקטובר היממה את מדינת ישראל וגבתה קורבנות רבים (ועדיין גובה). זו הייתה הקרבת הבן החורג ערבי-סוני לטובת חזון פרסי-שיעי. איראן ראתה במתקפת השבעה באוקטובר צעד חושב להידוק טבעת החנק השיעית סביב ישראל והמזרח התיכון.
לא ברור מדוע חזבאללה לא נחלץ לעזרת חמאס במתקפה משולבת מצפון. ישנם מספר הסברים אפשריים לכך, אך ייקח זמן עד שנגלה מה קרה באותו יום. באופן הזה שלטון חמאס נכתש דה פקטו כמעט ללא סיוע במשך חודשים.
היה נדמה שזרועות התמנון יעשו את העבודה השחורה, כשהחזון הפרסי-שיעי יזכה לתהילה. איראן הייתה באופוריה. השיטה עובדת. הקמת פרוקסי שיעי ערבי נאמן לאייתוללות והשגת יעדים ללא שפיכת דם פרסי
קריסת חמאס וההרס שהביא לאזרחי רצועת עזה לא באמת הפריעו לאיראן. הרי מדובר בקלף הערבי-סוני והפחות חשוב. אולם הצעד הבא כבר כאב יותר, חיסול חסן נסראללה והיציאה למבצע "חיצי הצפון" היו אגרוף ישיר לבטן של איראן. מה שמסמל את נפילת אבן הדומינו הראשונה בחיסול התמנון האיראני. חיסול נסראללה והחלשת חזבאללה היו יעד חשוב לישראל. אבל מתנה עוד יותר גדולה לעם ללבנוני אשר באורח פלא יצא נשכר.
בשלב הבא ישראל יצאה לשלל מבצעים על אדמת תימן, בהם השמדת נמל חודידה. נמל שהיווה העורק הראשי לזרימת נשק אסטרטגי מאיראן לשלטון החות'ים. את תימן יהיה קשה מאוד להכריע עקב תווי שטח הררי ומאתגר מאוד (סטייל אפגניסטן), אבל החלשת שלטונם ונטרול יכולותיהם באופן משמעותי אפשרית בהחלט. עוד אבן דומינו בציר השיעי נפלה, והמרוויחה הגדולה מהסיפור היא בעיקר ערב הסעודית וגם שכנותיה.
אבן הדומינו הבאה בתור הייתה נפילת המשטר אסד העלווי בסוריה. לכאורה לא ניתן ליחס לכך מעורבות ישראלית ישירה. סוריה שהייתה תחת שלטון עלווי (פלג שיעי) הייתה בת בריתה הגדולה ביותר של איראן במזרח התיכון. נפילת המשטר והשמדת היכולות הצבאיות של צבא סוריה בידי צבאות ישראל, ארה"ב וטורקיה היו בהחלט המכה הכואבת ביותר שאיראן חטפה מאז תחילת נפילת הדומינו השיעי. אבל בכל זאת עדיין מדובר בדם ערבי שנשפך ולא דם פרסי. המרוויחות הגדולות היו ירדן, עיראק וטורקיה הגובלות בסוריה.
אחרי שכמעט כל כוחות הפרוקסי האיראנים נוטרלו, המשטר באיראן היה סבור כי כוח ההרתעה והתדמית שיצר לאורך השנים ימנעו מישראל והמערב לתקוף על אדמת איראן. אולם עתה נראה, שאחרי התבוסה הכבירה שנחל הפרויקט הפרסי-שיעי – לא נותר אלא להכות בראש התמנון. והפעם לאיראן לא נותרו דחלילים ערבים והעם הפרסי יצטרך לשלם מחיר בעצמו.
כמובן שעדיין מוקדם לקבוע כמה מוצלחת המערכה מול איראן והאם באמת יחוסל התמנון הפרסי-שיעי עד תום. מה שבטוח הוא שאיראן ספגה מהלומה של ממש, כך שייקח לה שנים להתרומם חזרה מהקרשים.
עתה נראה, כי אחרי התבוסה הכבירה שנחל הפרויקט הפרסי-שיעי – לא נותר אלא להכות בראש התמנון. הפעם לאיראן לא נותרו דחלילים ערבים, והעם הפרסי יצטרך לשלם מחיר בעצמו
אולם בנוסף אלינו, מי המרוויחים הגדולים מכל הסיפור ביום שאחרי?
כמובן מדינות ערב ובייחוד נסיכויות המפרץ. שאחרי שנים רבות בהן חרבה של איראן הונפה מעל ראשן וראש כלכלתן, ניתן לומר שנפילת איראן מיטבה איתן לא פחות מאשר עם ישראל, והרווח נעשה כפול ומכופל כאשר העבודה נעשתה בידי אחרים.
הסרת האיום על נתיבי סחר ויצירת גבולות בטוחים – כל זאת ללא שימוש בכוח או נפגעים. אבל בעולם כמו שלנו חשוב לזכור שאין מתנות חינם. על ישראל למנף את קריסת הציר השיעי לחיזוק היחסים הדיפלומטיים בשכונה הפראית וליצירת בריתות ארוכות טווח שיובילו ליציבות האזור.
עו"ד אלון עלי הוא בן לעדה הבדואית. שירת (עדיין משרת) בחיל השריון כקצין לוחם בחטיבה 188. למד משפטים במסלול מצטיינים שמשלב תואר ראשון ושני. עסק בלימודיו בנושאי צדק חברתי והיה שותף לעתירות למימוש זכות החינוך בקרב בני נוער בארץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו