כשהטילים נפלו בכל הארץ, גם בצפון – מרבית תושבי ישראל מיהרו להיכנס למרחב המוגן הקרוב. אבל מה אמור היה לעשות מי שאין לו אחד כזה?

ביישובים הדרוזיים, כמחצית מהבתים הם ללא ממ"ד. אלו לא הערכות, אלו נתונים. והם מטרידים – כי הם משקפים מחדל מתמשך, כזה שלא התחיל אתמול, אך עם המצב הביטחוני בישראל הוא הופך מסוכן מיום ליום.

ביישובים הדרוזיים, כמחצית מהבתים הם ללא ממ"ד. אלו לא הערכות, אלו נתונים. והם מטרידים – כי הם משקפים מחדל מתמשך, כזה שלא התחיל אתמול, אך עם המצב הביטחוני בישראל – הופך מסוכן מיום ליום

מאות משפחות בכפרים הדרוזיים בכרמל, בגליל ובגולן התעוררו שוב ושוב לאזעקות – מבוהלות, מבולבלות, ובעיקר בלי מענה. ילדים התעוררו בבהלה באמצע הלילה, מבוגרים עמדו חסרי אונים מול האיום שמעליהם, וכולם שאלו את עצמם: לאן בורחים עכשיו?

מקלטים ציבוריים? לפי נתוני חופש המידע שנחשפו לאחרונה, ברוב היישובים הדרוזים אין כאלה. ביישובים כמו חורפיש, ינוח-ג'ת, עין אל אסד, סאג'ור ואחרים – יש פחות מ-10 מקלטים ציבוריים לכלל היישוב. לעיתים אלה מקלטים לא פעילים או לא נגישים.

ביישוב בית ג'אן – עם כ-12 אלף תושבים – רשומים רק שישה מקלטים ציבוריים. ביישובים אחרים כמו אבו סנאן או דלית אל-כרמל – יש אלפי תושבים ולכל היותר עשרות מיגוניות, לא תמיד במצב תקין או בפריסה נגישה לשכונות המגורים.

התחושה היא שכשמדברים על "העורף הישראלי" – הדרוזים פשוט לא שם.

המלחמה האחרונה מול איראן וחזבאללה החזירה אותנו למציאות הזו ביתר שאת. האזעקות הפכו לחלק משגרת היום, והאיום היה מוחשי ומיידי. ועדיין – הבטחות ישנות לשפר את המיגון נותרו על הנייר. ממשלות ישראל לדורותיהן ידעו להכיר בתרומת הדרוזים למדינה – אך לא ידעו לספק הגנה בסיסית לבתיהם.

אחרי מלחמת לבנון השנייה, ולאחר "שומר החומות", עלו שוב קריאות לחיזוק המיגון בפריפריה. הוקמו ועדות, נכתבו מסמכים, נשלפו הבטחות משרדים – אך בשטח, כמעט דבר לא נעשה. יישובי הדרוזים שוב נדחקו לשוליים, ושוב נאלצים לשלם את המחיר בחיי אדם.

אחרי מלחמת לבנון ה-2 ו"שומר החומות", עלו שוב קריאות לחיזוק המיגון בפריפריה. הוקמו ועדות, נכתבו מסמכים, נשלפו הבטחות משרדים – אך בשטח, כמעט דבר לא נעשה. יישובי הדרוזים שוב נדחקו לשוליים

כמי שחי בכפר דרוזי, וכמי שפועל בשנים האחרונות למען צעירים דרוזים, משפחות שכולות, משרתי מילואים, קבע וסדיר – אני רואה מקרוב את הפער העצום. מצד אחד, קהילה שנותנת את כל כולה למדינה – אלפי חיילים דרוזים משרתים בכל החזיתות, במערך הלחימה, במשטרה, בשב"כ ובמילואים. מצד שני – מציאות של הזנחה רבת שנים, שסופגת מחיר כבד בחיים, בביטחון, באמון.

אל מול המחדל הזה, תנועת "מיזאן – דור דרוזי לשוויון" לא נשארת אדישה. התנועה מקדמת פתרונות קהילתיים מיידיים:

"קהילה מארחת" – פרויקט לחיבור בין משפחות שיש להן ממ"ד לבין משפחות שאין להן כל מרחב מוגן. עשרות משפחות כבר פתחו את דלתות בתיהן – ובכך, בפשטות, הצילו חיים. זו יוזמה של ערבות הדדית שמתרחשת בשקט, בכל יישוב, בכל שכונה.

"מיפוי מקלטים ציבוריים" – מפה אינטראקטיבית בזמן אמת, שבה כל אחד ואחת יכולים לדווח על מקלטים קיימים, לשלוח מיקום, תמונה והערות. כך נבנה מאגר מידע עדכני ואפקטיבי – כלי הצלה קונקרטי לשעת חירום. הפרויקט מתבצע בשיתוף פעולה עם התושבים בשטח, וממלא את החלל שהרשויות טרם טיפלו בו.

אלו יוזמות שמבוססות על סולידריות, על כבוד האדם, על אחריות קהילתית. בדיוק הערכים שמובילים את החברה הדרוזית – ואלו גם הערכים שעליהם צריכה להתבסס החברה הישראלית כולה.

אנחנו לא דורשים פריווילגיות. אנחנו מבקשים שוויון בסיסי בזכות לחיים. מרחב מוגן הוא לא מותרות, הוא לא "בונוס" – הוא צורך קיומי, והוא צריך להיות נגיש בכל בית ובכל שכונה.

אנחנו קוראים לממשלה להקים קרן מיגון ייעודית ליישובים הדרוזיים. קרן זו צריכה להיות חלק מתקציב ביטחון העורף הלאומי, ולטפל לא רק בבניית ממ"דים, אלא גם בשיקום המקלטים הציבוריים, בפריסת מיגוניות זמניות, ובהיערכות ארוכת טווח. לא עוד ועדות. לא עוד הבטחות. מעשים.

איננו דורשים פריווילגיות אלא שוויון בסיסי בזכות לחיים. מרחב מוגן הוא לא מותרות או "בונוס" – הוא צורך קיומי, וצריך להיות נגיש בכל בית ושכונה. אנו קוראים לממשלה להקים קרן מיגון ייעודית ליישובים הדרוזיים

זהו רגע מבחן אמיתי לחברה הישראלית – האם ערבות הדדית ושוויון הם סיסמאות בלבד, או עקרונות שמיושמים גם כשקשה, גם בפריפריה, גם לחברה הדרוזית.

אנחנו נמשיך לפעול – בשטח, ברשת, בכנסת ובתקשורת. כי האחריות על החיים שלנו – לא יכולה להיות רק בידינו. המדינה חייבת להתעורר, לפני שיהיה מאוחר מדי.

שוקי עאמר הוא סמנכ"ל תנועת מיזאן – דור דרוזי לשוויון. הוא מוביל חברתי, עוסק בקידום זכויות ושוויון לאזרחים הדרוזים במדינת ישראל. לשעבר לוחם במערכת הביטחון, יזם חברתי בתחומי השכלה, תעסוקה וצדק חברתי ואזרחי. כותב ומתראיין על הדרוזים, פריפריה, שוויון אזרחי, ביטחון וחברה.