הביקורת האמיתית תתחיל רק אחרי המלחמה

שוב אנו מדווחים על כך שיש עסקה שמתבשלת בין דוחה לקהיר, שוב ליבם של הורי וקרובי המשפחה של החטופים מחסיר פעימה, שוב אותם השרים הקיצוניים רוקמים מזימות על מנת לפגוע בהחזרת החטופים וסיום המלחמה בעזה, ושוב קולות עלומים בצה"ל מצהירים ש"דווקא עכשיו אסור להפסיק את הלחימה".

היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים, אז הנה שוב – לקום אתמול בבוקר זה נטו ישראל 2025.

שוב הדיווחים על עסקה שמתבשלת בין דוחה לקהיר, שוב משפחות החטופים מחסירות פעימה, שוב השרים הקיצוניים זוממים לטרפד ושוב קולות עלומים בצה"ל מתנגדים לסיום הלחימה. לקום מחר בבוקר, ישראל 2025

במקביל, פרסומים מטרידים וקשים מאירים זרקור על מה שקורה בעזה עצמה – המחסור במצרכי המזון נמשך (כן, צילום של בתי קפה שמגישים לאטה לבעלי המאה זה לא הוכחה לכך שהמצב הוא הפוך), וגם הירי לעבר עזתים שנוהרים למרכזים לחלוקת מזון נמשך, כאשר אפילו צה"ל מודה בחצי פה ש"הופקו לקחים מהירי באזרחים בעזה".

פלסטינים חוזרים ממרכז חלוקת סיוע בעזה עם גופת אחד מהם, שנהרג מירי, ככל הנראה של צה"ל, 22 ביוני 2025 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

הביקורת על ישראל נשמעת מכל עבר, אך הדבר האמיתי יתחיל רק כאשר המלחמה תפסק והכתבים הזרים שאינם אל-ג'זירה יוכלו להיכנס לרצועה. שם הם יראו אזורים שלמים ששוטחו, מחנות פליטים חדשים שהוקמו ללא תנאים בסיסיים, מאות אלפי פצועים ונכים, אלפי יתומים שמסתובבים בין ההריסות, מחלות זיהומיות קשות וחברה הרוסה ומדממת.

הם יראו גם חוליות חמושות שחלקן משתייכות לארגוני טרור, וחלקן – למשפחות הפשע, שלפתע פתאום הפכו לשותפים של ישראל. עזה תהפוך לעדות חיה נגד מדינת ישראל, ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להסביר למישהו מדוע כל זה קרה.

הביקורת כבר נשמעת מכל עבר, אך הדבר האמיתי יתחיל רק כאשר המלחמה תפסק והכתבים הזרים יוכלו להיכנס לרצועה. עזה תהפוך לעדות חיה נגד ישראל, ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להסביר למישהו מדוע כל זה קרה

קובעי המדיניות מודעים לכך היטב. ייתכן שהם דוחים את הקץ ואת סיום המלחמה גם בגלל שהם יודעים מה יקרה כאשר כל הפצעים המדממים של עזה ייחשפו לעולם.

אז גם יתברר שדווקא בגלל ההרס העצום והפגיעה הנרחבת בתושבים, ישראל לא תוכל להתנתק באופן מוחלט מעזה, אלא תישאר מעורבת בה בעתיד הנראה לעין. מזרח תיכון חדש? לא בשכונה המזרח תיכונית הזאת.

עזתים נושאים אריזות מזון סמוך למרכז חלוקת סיוע הומניטרי, עזה, יוני 2025 (צילום: BASHAR TALEB / AFP)

שלום, סוריה, אך לא מהר מדי

נדמה שרק לפני שעה קלה שר הביטחון ישראל כ"ץ איים מדי יום על השליט הסורי החדש אחמד א-שרע, הבטיח לו שישראל תישאר בדרום סוריה לזמן בלתי מוגבל ואמר שמדובר בנשיא שהוא "טרוריסט-ג'יהאדיסט".

מסתבר שהדרך מכאן ועד לדיבורים על שלום עם סוריה הייתה קצרה במיוחד. עתה רומזים בירושלים שאין שום בעיה עם "טרוריסט-ג'יהאדיסט", וכי ישראל מעוניינת בחתימה על הסכם כזה או אחר, שיסדיר את היחסים עם סוריה החדשה.

נדמה שרק לפני שעה קלה שר הביטחון כ"ץ איים מדי יום על השליט הסורי החדש. כעת מסתבר שהדרך מכאן ועד לדיבורים על שלום הייתה קצרה במיוחד: ישראל מעוניינת בהסכם שיסדיר את היחסים עם סוריה החדשה

בטור הזה נכתב לא פעם שזה הדבר הנכון לעשות על מנת לבלום את ההשפעות האיראניות המסוכנות ולמנוע את העברה של נשק לחזבאללה. יחסי שכנות טובים עם סוריה הם דבר חשוב ומשמעותי, וכיוון שמדמשק מהרגע הראשון נשמעו קולות מפויסים, אין ספק שזאת הדרך הנכונה.

הסכנה עכשיו טמונה דווקא בהתקדמות מהירה מדי. בוושינגטון רוצים הצלחות, הנשיא דונלד טראמפ רוצה פרס נובל, בירושלים מוכנים להחליף אמונות ואידיאולוגיות כמו גרביים, ונראה שכולם משוכנעים שזה הרגע הנכון "לצרף את סוריה להסכמי אברהם".

מנהיג סוריה אחמד א-שרע, ינואר 2025 (צילום: Syria's Transitional Government / AFP)

אין דבר שישמח את בעלת הטור הזה, שדווקא אכלה חומוס בדמשק וביקרה במסגד האומיי, מנורמליזציה של היחסים בין שתי המדינות ושלום שישרור בינינו לבין כל שכנינו. אך התקדמות פזיזה מדי יכולה דווקא להחליש את א-שרע, שכרגע עסוק בבניין וחיזוק של משטרו.

נזכיר שהמשטר של א-שרע לא הצליח להגן על האזרחים בחוף הסורי או למנוע פיגוע ראווה של דאע"ש בלב דמשק, שא-שרע עצמו אישיות מאוימת, ורק השבוע דווח שחווה ניסיון התנקשות שמאחוריו עמד דאע"ש (אם כי העניין הוכחש על ידי משרדו).

סוריה היום היא מדינה חלשה מאוד שעדיין קרועה בין הזרמים השונים, והשלטון החדש טרם התייצב. אין ספק שישראל צריכה לבנות את הגשרים לסוריה, אך יש לעשות זאת במשנה הזהירות ובלי "שופוני"

סוריה היום היא מדינה חלשה מאוד שעדיין קרועה בין הזרמים השונים, והשלטון החדש טרם התייצב. אין ספק שישראל צריכה לבנות את הגשרים לסוריה, אך יש לעשות זאת במשנה הזהירות ובלי טקסי "שופוני", שרק יזיקו לצד החלש והמאוים על ידי גורמים קיצוניים.

המקרה של הסכם השלום עם סודאן הוא דוגמה לכך שרק משטר חזק ויציב נותן תוקף אמיתי להסכם. סודאן היום שרויה במלחמת אזרחים, ואין כל ודאות שלאחר המלחמה היא תמשיך באותו הכיוון.

נשיא ארצות הברית דולנד טראמפ ונשיא סוריה אחמד א-שרע בריאד, 14 במאי 2025 (צילום: Bandar Aljaloud/Saudi Royal Palace via AP)

סוריה נמצאת כיום בעידן של אי ודאות. הגורמים הסוררים עדיין שוררים, דאע"ש עדיין מרים את ראשו, ואם נדמיין לרגע שמי מהגורמים הללו ינסה לפגוע בנשיא הסורי, אז מה יהיה על ההסכמים וההסדרים החדשים?

רק מדינה חזקה ובטוחה בעצמה יכולה לעמוד בפרץ של ביקורת בלתי נמנעת על הסדר שלום, נורמליזציה או אפילו הסדר ביטחוני עם ישראל, כאשר המלחמה בעזה עדיין בעיצומה וההשלכות שלה יורגשו עוד זמן מה.

סוריה נמצאת בעידן של אי ודאות שמקשה על תהליכי השלום. אם מישהו מהגורמים הסוררים ינסה לפגוע בנשיא החדש, אז מה יהיה על ההסכמים וההסדרים החדשים?

למרות הרצון העז לקבוע עובדות בשטח, ישראל צריכה לפעול בזהירות המתבקשת על מנת לא לפגוע בסיכויים של ייצוב השטח בסוריה וקידום של שלום אמיתי.

שלט חוצות בעד הסדרה ביוזמת "הברית לביטחון אזורי" מוצג בתל אביב, 26 ביוני 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

לבנון בצומת: האם חזבאללה יתפרק עד נובמבר?

כשנה לאחר המהלומה הקשה שספג חזבאללה במלחמה עם ישראל, לבנון עומדת בפני הזדמנות היסטורית: לנטרל סופית את הגרורה האיראנית ולהתקדם אל עבר נורמליזציה של היחסים עם ישראל, לצד סיוע אמריקאי נדיב למדינה.

בינתיים, ארה"ב הציבה אולטימטום ברור: הפעילות הצבאית הישראלית במדינה תיפסק במידה והמדינה הלבנונית תצליח לפרז את חזבאללה עד סוף נובמבר 2025.

הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון התחייב להקים "מונופול ממלכתי על הנשק" ברגע שנבחר לנשיאות. השבוע בביירות היו עסוקים בניסוח התשובה הרשמית לוושינגטון על מנת להעביר מסר ברור: לבנון אינה מתכוונת לוותר על היעד הזה, אך היא מנסה לקדם אותו בזהירות המירבית על מנת למנוע פיצוץ.

הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון, שהתחייב להקים "מונופול ממלכתי על הנשק", העביר לוושינגטון מסר ברור: לבנון אינה מתכוונת לוותר על היעד הזה, אך היא מנסה לקדם אותו בזהירות המירבית על מנת למנוע פיצוץ

הצבא הלבנוני, שעדיין נחשב לכוח חלש למדי, מתחיל לפרק עמדות צבאיות ומחסני נשק של חזבאללה בדרום. על פי הדיווחים, מפקדי חזבאללה וקרוביהם נמלטים לדרום אמריקה, והצבא מסיר שלטים שמהללים את הארגון ובכיריו שחוסלו מרחובות ביירות.

יחד עם זאת, עאון אינו שובר כלים מול חזבאללה ונוהג במשנה זהירות, אולי מכיוון שהוא עצמו מבין עד כמה הכוחות המצויים בידו כעת עדיין חלשים ומוגבלים.

נשיא לבנון ג'וזף עאון בביירות, 21 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

ומה בנוגע לתמיכה העממית בחזבאללה? הארגון עצמו אינו מסכים לפי שעה לפירוז וממשיך להתעקש על זכותו "להתנגד".

בבחירות המקומיות שהתקיימו בלבנון לאחרונה נרשמה השתתפות נמוכה, המעידה על התפכחות הציבור מחזבאללה, אך הארגון הרצחני עדיין הצליח לשמור על כוחו במעוזים המסורתיים שלו בדרום המדינה.

ומה בנוגע לתמיכה העממית בחזבאללה? בבחירות המקומיות שהתקיימו לאחרונה נרשמה השתתפות נמוכה, המעידה על התפכחות הציבור מחזבאללה, אך הארגון עדיין הצליח לשמור על כוחו במעוזים המסורתיים

חזבאללה לא התערב במלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן, גם בגלל חולשתו, אך גם בגלל שהציבור הלבנוני, כולל נאמניו, התנגד מאוד לכל מעורבות מהסוג הזה, שהייתה עלולה להמיט אסון נוסף על לבנון.

מכוניות חולפות על פני שלט חוצות בכביש הראשי המוביל לשדה התעופה בביירות. השלט קורא "עידן חדש ללבנון", במקום שבעבר היו תלויים שלטי חזבאללה. 28 במאי 2025 (צילום: AP/Hussein Malla)

הגורם המשמעותי ביותר בכל המערכה הזאת הוא, כמובן, סוריה. הכוחות הסורים מנסים למנוע את העברות הנשק האיראני לחזבאללה, ודמשק עצמה מנהלת שיחות על נורמליזציה אפשרית עם מדינת ישראל.

מאז ומעולם סוריה הייתה הכוח הדומיננטי ביותר מבחינתה של לבנון הקטנה, והרוחות שנשבו ממנה (וגם הפקודות הישירות שיצאו מדמשק) עיצבו גם את המציאות הלבנונית.

הפשרת היחסים בין דמשק לירושלים תשפיע לחיוב גם על ביירות, אך במקביל צריכים להתקיים עוד תנאים רבים על מנת שלבנון תוכל לסיים את הפרק האיראני בחייה, במיוחד כיוון שאיראן לא מתכוונת לוותר על חזבאללה

הפשרת היחסים בין דמשק לירושלים תשפיע לחיוב גם על ביירות, אך במקביל צריכים להתקיים עוד תנאים רבים על מנת שלבנון תוכל לסיים את הפרק האיראני בחייה, במיוחד כיוון שלטהרן אין שום כוונה לוותר על הנכס הלבנוני שלה, החזבאללה.

להנהגה הלבנונית החדשה יש הזדמנות נדירה שמופיעה פעם בעשרות שנים: לשים סוף להשפעה האיראנית הקלוקלת והמזיקה, לחזק את העצמאות הלבנונית ולהשתלב בטרנד האזורי של אינטגרציה ושיתוף פעולה. ההצלחה של ביירות תלויה בהרבה גורמים, בהם ארה"ב, ישראל וסוריה, אך היא תלויה גם בנחישות הלבנונית לשנות את המציאות בארץ הארזים מהיסוד.

נשיא מצרים לשעבר מוחמד מורסי בכלא, אוגוסט 2013 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

השבוע בתולדות המזרח התיכון: העם והצבא במצרים מדיחים את הנשיא האסלאמיסט מוחמד מורסי

ב-30 ביוני 2013, כיכר תחריר בקהיר שוב התמלאה במאות אלפי בני אדם שנהרו אליה מרחבי הבירה המצרית וגם מהכפרים הסמוכים. הם נשאו שלטים בהם הביעו התנגדות להמשך שלטונו של הנשיא המצרי החמישי, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים.

המפגינים גם הביעו תמיכה בצבא המצרי ובשר ההגנה הפופולרי – עבד אל-פתאח א-סיסי, שמונה לאחר הדחתו של מורסי, ומכהן כנשיא מצרים עד היום.

ב-30 ביוני 2013 כיכר תחריר בקהיר התמלאה במאות אלפי בני אדם שהתנגדו להמשך שלטונו של מוחמד מורסי. רק שנה חלפה מאז שנבחר, אך הציבור המצרי קבע שהשנה הזאת הספיקה לו די והותר

רק שנה חלפה מאז שמורסי נבחר בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו במצרים מאז הדחתו של הנשיא חוסני מובארכ, אך הציבור המצרי קבע שהשנה הזאת הספיקה לו די והותר.

במהלך השנה הזאת מורסי ביקר באיראן ואירח בקהיר את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, פגש את אנשי חמאס וחיזק מאוד את מעמדו של הארגון האסלאמיסטי שהשתייך אליו – האחים המוסלמים.

בין היתר, מורסי הציע נוסח חוקה חדש שעורר זעם וביקורת בגלל האופי האסלאמיסטי שלו, ואנשיו, ששלטו באופן מוחלט בפרלמנט, העבירו חוקים בעייתיים עם השלכות מרחיקות לכת.

שוטרים מצריים מצטרפים להפגנה נגד מורסי, ארכיון, 30 ביוני 2013 (צילום: AP Photo/Mohammed Abu Zaid)

תנועת תמארוד, שהחלה לפעול במצרים כבר בתחילת 2013, גייסה לשורותיה מיליוני מצרים שהתנגדו להמשך השליטה של האחים המוסלמים במדינה. התנועה בבירור נהנתה מתמיכתו של הצבא המצרי, אך יחד עם זאת לא ניתן להכחיש שהיה בה מימד עממי אותנטי.

המחאות נגד המשטר החלו עוד לפני ה-30 ביוני, אך ביום הזה ההפגנות הגיעו לשיאן. לאחר כיממה, המועצה הצבאית העליונה הכריזה על אולטימטום ודרשה מהנשיא ומהממשלה לנקוט באמצעים דחופים על מנת לשקם את האמון ולהחזיר את מצרים לסדרה.

כעבור יום נוסף אנשי צבא עצרו את הנשיא מורסי – צעד חסר תקדים – והאשימו אותו בבגידה ובריגול לטובת מדינות זרות, לרבות קטאר.

המחאות נגד המשטר החלו עוד לפני ה-30 ביוני, אך ביום הזה ההפגנות הגיעו לשיאן. אנשי צבא עצרו את הנשיא מורסי – צעד חסר תקדים – והאשימו אותו בבגידה ובריגול לטובת מדינות זרות, לרבות קטאר

כך הסתיימה תקופת שלטונו של איש האחים המוסלמים שהגיע למשרה הכי רמה במצרים וניסה לעצב את ארץ הנילוס לפי הדוגמות הדתיות הקיצוניות של הארגון.

מורסי מעולם לא עזב את כותלי בית הכלא. הוא נשפט לעונש מאסר על בגידה במדינה ונפטר תוך כדי משפט נוסף בשנת 2019 בכלא טורה.