עכשיו, אחרי שחמאס נתן את תשובתו החיובית לארצות הברית, הנשיא דונלד טראמפ יוכל להכריז בנוכחות ראש הממשלה בנימין נתניהו על סיום המלחמה בעזה.

הכרזת סיום המלחמה תתאפשר למרות שעדיין מדובר בהסכם הפסקת אש עם שחרור אסירים מדורג, כאשר חמאס הוא הצד לעסקה, ולא "החמולות" שישראל ניסתה להביא במקום חמאס תחת פרויקט הסיוע לעזה.

הכרזת סיום המלחמה תתאפשר למרות שעדיין מדובר בהסכם הפסקת אש עם שחרור אסירים מדורג, כאשר חמאס הוא הצד לעסקה, ולא "החמולות" שישראל ניסתה להביא במקום חמאס תחת פרויקט הסיוע לעזה

מי שמכתיב את קצב האירועים הוא הנשיא טראמפ, וסד הזמנים הקצר שלו לא מאפשר לו זמן לתעלולים והפעלולים של ראש ממשלתנו. ההסכם בשלבים הזה הוא הסיכוי האחרון שטראמפ נותן לנתניהו לארגן את ענייניו מבית, כדי ללכת "להסדרים האזוריים".

מצד אחד, טראמפ מבין שרק נתניהו יכול להוביל בישראל את התוכניות של טראמפ, כי הוא לא התרשם שהאופוזיציה החיוורת תהיה מסוגלת לעמוד מול מכונת הרעל שנתניהו יפעיל נגד המהלכים האזוריים מן האופוזיציה. הוא הבין שעדיף כי יאיר לפיד, יאיר גולן וחבריהם יהיו אופוזיציה תומכת, מאשר שנתניהו והמשיחיים יתפקדו כאופוזיציה מסכלת.

כאשר מדברים על "ההסדרים האזוריים", הרי שמדובר על שני מסלולים מתנגדים ולא משתלבים. "המסלול הסורי" ו"הרחבת הסכמי אברהם", כלומר: סעודיה.

כרגע הרוח נושבת לכיוונה של סוריה, אבל אירועי סוף השבוע מטילים ספק בהיתכנות ההסדרים האלה. מתברר כי כוחות צה"ל מרבים לחדור עמוק לתוך שטח סוריה, בעיקר לאזור דרעא ומורדות החרמון, כדי לסכל פיגועים נגד יישובי הגולן מחוליות טרור שאיראן מנסה לגבש מתוך סוריה.

מתברר, שגם אחרי שאיבדה את סוריה, איראן עדיין מנסה לפגוע בישראל דרך חוליות טרור, כמו של חמאס בחברון וג'נין, ג'יהאד אסלאמי בעזה והחות'ים בתימן. איראן רוצה לבוא למשא ומתן עם ארצות הברית עם כל הקלפים שיש לה, קלושים ככל שיהיו.

מי שמכתיב את קצב האירועים הוא טראמפ, וסד הזמנים הקצר שלו לא מאפשר לו זמן לתעלולי נתניהו. ההסכם בשלבים הוא הסיכוי האחרון שטראמפ נותן לנתניהו לארגן את ענייניו מבית, כדי ללכת "להסדרים האזוריים"

השאלה היא האם ישראל יכולה לסמוך על המשטר בסוריה שיצא מתוך דאעש, המתבסס על מיליציות צ'צ'ניות, אויגוריות ושאר ארגונים חובבי ציון, שהם אשר ישמרו על גבול הגולן, והם אשר ישקיפו על ישראל ממרומי הגולן?

על פי מצבו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, הוא די דומה לאבו מאזן בגדה. מחוץ לארמון הנשיאות ודמשק – כל יתר שטח סוריה מחולק בין ראשי מיליציות סלפיות, והקושי הגדול שלו הוא לפרוס שלטון אמיתי על סוריה כולה, לפחות כמו שהיה לו באידליב.

נוסף על כך, טורקיה ואיראן כבר הודיעו לו שהן מתנגדות לכל הסדר עם ישראל. איראן עדיין מסוגלת להקים מתוך שאריות המשטר של בשאר אסד חוליות, שיעשו בעיות לג'ולאני הן בביתו פנימה, הן מול ישראל, והן מול המשך התמיכה בחזבאללה בלבנון.

לגבי טורקיה, מצבו קשה הרבה יותר. מצד אחד, המודיעין של טורקיה מיהר להתפרס בסוריה, ויש לו אחיזה חזקה בגרונו של ג'ולאני. רג'פ טאיפ ארדואן כועס על ג'ולאני, על כי במקום לקדם את תכניות חידוש הח'ליפות העות'מאנית, הוא הולך סחור-סחור עם סעודיה והמפרץ, עם אירופה וטראמפ, וכעת עם ישראל.

האירוניה היא שדווקא מה שקרוי הקשת של חיל האוויר מעל סוריה, שכל כך מפריעה לארדואן, דווקא הסכם ביטחון עם ישראל, אשר יעצור את פעילות חיל האוויר בסוריה, עשוי לקדם את תכניותיו של ארדואן.

קשת חיל האוויר היא אשר פתחה את השמים לניצחון על איראן, אבל היא גם חוסמת את טורקיה במירוצה דרומה למסגד אל-אקצא. הפעילות הזאת של חיל האוויר אמורה לעמוד במרכז ההסדרים עם סוריה בהסכם המדובר.

האם ישראל יכולה לסמוך על המשטר בסוריה שיצא מתוך דאעש, המתבסס על מיליציות צ'צ'ניות, אויגוריות ושאר ארגונים חובבי ציון, שהם אשר ישמרו על גבול הגולן, והם אשר ישקיפו על ישראל ממרומי הגולן?

כאשר בוחנים על מה באמת מדובר בהסכם עם סוריה, הריהו פחות או יותר חידוש הסכמי הפרדת הכוחות שישראל חתמה עם חאפז אל-אסד אחרי מלחמת יום הכיפורים. היא תצטרך לוותר על החרמון הסורי, על חדירותיה לעומק סוריה ועל פעילות חיל האוויר.

מה זה אומר לגבי דפי המסרים שנתנו לדרוזים? האם באמת ישראל יכולה לרדת מן החרמון הסורי? המשטר של אסד היה יכול לקיים את חלקו בהסכמי הפרדת הכוחות, האם ג'ולאני והצ'צ'נים שלו יהיו מסוגלים לכך גם כן? האם הסכמי הפרדת כוחות עם סוריה יש בהם לתת לטראמפ את פרס נובל?

זה מחזיר אותנו לאופציה הסעודית. אני חושד שכל הכיוון של טראמפ ללכת על סוריה נבע מן הסעודים, כדי לפטור עצמם מהתקרבות לנתניהו ועקיצת העקרב שלו. אבל, כפי שאנו רואים הם, יחד עם צרפת, לא מוותרים על תכנית הסיוע לעזה ליום שאחרי המלחמה.

בעניין הזה יש לסעודיה חילוקי דעות יסודיים עם קטאר. בעוד קטאר עומדת על כך שבכל הסדר ליום שאחרי חמאס ישמור על נשקו כסמל להמשך ה"מוקאוומה", סעודיה אומנם מסכימה שחמאס יישאר, אבל ללא נשקו. רק אחרי שיקום מנגנון שיפרק את חמאס, בהסכמתו, מנשקו, סעודיה תוכל להזרים את יכולותיה הכלכליות לשיקום עזה ולהחלפת משטר חמאס הג'יהאדיסטי במשטר אחר.

חילוקי הדעות האלה גם יצרו חילוקי דעות בתוך חמאס. מקורות פלסטיניים דיווחו לנו כי חליל אל-חיה וחבריו העזתים מטיחים בהנהגת חמאס "הקטארית" שלא אכפת להם מגורל העזתים.

חלק מן העיכוב במתן תשובת חמאס נבע מן הקשיים הפנימיים האלה.

אז אם מצד אחד מתבררים והולכים הקשיים בהסכם עם סוריה, ומתברר כי אין מנוס מללכת לפרס הגדול – הסכם עם סעודיה, נתניהו צריך להחליט אם הוא ממשיך עם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.

סעודיה הבהירה חד משמעית, שהיא לא תתקרב לממשלת ישראל בהרכבה הנוכחי. היא מלכתחילה תדרוש מטראמפ ערבויות לכך שנתניהו לא יעקוץ אותה, אבל זה רק אחרי שהוא מפריש את שני עושי הצרות ממשלתו.

סעודיה הבהירה חד משמעית, שהיא לא תתקרב לממשלת ישראל בהרכבה הנוכחי. היא מלכתחילה תדרוש מטראמפ ערבויות לכך שנתניהו לא יעקוץ אותה, אבל רק אחרי שיפריש את שני עושי הצרות ממשלתו

בישיבת הממשלה האחרונה לפני הטיסה לארצות הברית, פורסם כי נתניהו דרש מצה"ל להמשיך את המלחמה מתוך מטרת מלחמה חדשה – לשנע את העזתים שנותרו מצפון הרצועה דרומה. דווח כי הרמטכ"ל רב אלוף אייל זמיר סירב.

נתניהו מבין שתוכניות היום שאחרי האלה הן עורבא פרח, ומריבתו המתוקשרת עם הרמטכ"ל זמיר נועדה לשמור על הממשלה עד שיחזור מן הבית הלבן, כדי ששאלת היום שאחרי עזה לא תהפוך מוקדם מן המצופה ליום שאחרי ממשלת נתניהו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.