תפאורה:

חדר ישיבות מהודר באוסלו. עץ בהיר. קירות שקטים, אפילו שקטים מדי. בפינה: פסל קטן של אלפרד נובל יושב על ערימה של מקלות דינמיט וממרר בבכי. על הקיר שלט קטן: "ועדת פרס נובל לשלום – נא לא להפגין רגשות עזים מדי".

משתתפים:

• גונהילד קורגרוד – יו"ר הוועדה. אישה סקנדינבית נרגנת עם קול של כינור שטבלו אותו במי קרח. מנהלת את הישיבה כמי שנולדה בלי חוש הומור אבל עם עודף אחריות.
• סוון יורטסן – חבר הוועדה. לבוש כמו מורה לאזרחות במדינה שמלמדים בה שיעורי אזרחות. חובב ערכים. עומד להיכנס לקונפליקט מר עם בנו ההיפסטר.
• אינגריד ואל – פרופסורית למוסר גלובלי. אוחזת בתרמוס תה ירוק ונושכת מדי פעם את הידית שלו.
• כריסטיאן סליפנסן – מזכיר הוועדה. פוחד משקט. פוחד מרעש.
• השליח הישראלי – מלכיאל שופרסקי. לבוש כמו נציג של מותג קוסמטיקה בינלאומי זול.

מערכה 2, תמונה 3:

מחוץ לבמה נשמעת תרועת חצוצרות המנגנות את המנון צה"ל. אל חדר הישיבות מתפרץ השליח הישראלי שופרסקי ובידו מגילת קלף. הוא מתחיל להקריא אותה באנגלית עם מבטא בולט של גבעת שמואל, כמי שנושא נאום לפני עצרת האו"ם:

שופרסקי:

שמעו עמים והאזיני ארץ, כה אמר ראש ממשלת ישראל הנכבד בנימין בן בנציון נתניהו, אבי הנסיך ובעלה של רעייתו:

"אני גאה ונרגש להמליץ היום על כבוד הנשיא הענק, הגאון, המושלם ועוקר ההרים נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפרס נובל לשלום. אין אדם ראוי ממנו לפרס הנכבד, על תרומתו הכבירה לחיזוק היציבות, ההבנה, הסולידריות, החמלה, השלום והדיל הנכון בזמן הנכון עם האנשים הנכונים בכובע הנכון. רק היום, חברים. רק היום!"

על החדר נופלת שתיקה כבדה. הנוכחים מכחכחים בגרונם במבוכה מופגנת.

המזכיר כריסטיאן (ממלמל):

אבל אפשר להגיש המלצות לוועדת פרס נובל לשלום רק עד ינואר… זה כתוב באתר שלנו. הם לא יכלו לעשות את המינימום ולברר את זה קודם? מה הוא נזכר לשגר אלינו המלצה באמצע הקיץ?

אינגריד:

ומה – בשם פנתיאון האלים הנורדי – אנחנו אמורים לעשות עכשיו עם עוד המלצה על דונלד טראמפ? כבר קיבלנו המלצות עליו מפקיסטן ומאוקראינה. הם כתבו שהוא קידם בארצותיהם את השלום ומאז אנחנו מחכים בחרדה למהלומה גרעינית.

גונהילד (מרימה גבה, ומצליחה לעשות את זה בלי למצמץ):

תיפח רוחי, מה פתאום כולם ממליצים לנו על הנשיא הזה עם הידיים הקטנטנות והפצצות הענקיות? על מה בדיוק מגיע לו פרס נובל לשלום?

סוון (מחייך חיוך סרקסטי שלמד מסבתו):

במו ידיו הקטנטנות הוא השכין שלום בין המיליונרים של המפרץ הפרסי למיליארדרים של סעודיה.

אינגריד:

אז אולי באמת הגיעה השעה להעניק פרס נובל על הסכם השלום שנחתם בין מקדונלדס לפרות.

סוון:

בואו נהיה הוגנים לרגע, אנחנו נורווגים אחרי הכול. הגינות היא הספורט הלאומי שלנו. גם ברק אובמה קיבל מאיתנו פרס נובל לשלום, והוא לא עשה למענו דבר.

אינגריד:

הוא עשה. הוא נולד שחור.

גונהליד:

אז בגלל שטראמפ נולד כתום לא מגיע לו?

סוון:

כמו אובמה, גם טראמפ אולי לא עשה דבר למען השלום, אבל הוא לפחות צילם את מה שלא עשה והעלה לרשתות. אתם רוצים להגיד לי שהיה לנו יותר קל בימים שבהם הענקנו את הפרס לנזירה המשונה  מהודו?

גונהילד:

היא לפחות לא מיהרה לפתוח קמפיין מימון המונים כדי לשלם לעורכי הדין שלה.

סוון:

אני רוצה לשתף אותכם בדבר מה אישי ומטריד שקרה לי השבוע: זוכרים את בוב דילן שהענקנו לו לפני כמה שנים את פרס נובל לספרות? הבן שלי חזר לא מזמן מאנגליה, הוא היה שם בכינוס ענק של אנשים שלא מתקלחים שנקרא גלסטונברי. הוא גר כל השבוע במחנה אוהלים מטונף, מוקף בכל מיני אנורקסיים מזי רעב.

גונהליד:

היום קוראים לזה "עיר הומניטרית".

סוון:

בכל אופן, בוב דילן הופיע שם וצעק מעל הבמה להרוג את כל חיילי צה"ל כי הם מבצעים רצח עם בעזה באמצעות נשק אמריקאי. אז איך זה שעכשיו ראש ממשלת ישראל ממליץ על נשיא ארצות הברית לפרס נובל לשלום? אני מבולבל לגמרי.

כריסטיאן:

כי זה לא היה בוב דילן! זה היה בוב וילן.

סוון:

מה ההבדל?

כריסטיאן:

אני לא מבין בזה. אני חושב שבוב וילן זה הגרסה המרושעת של בוב דילן. משהו כזה.

סוון:

כמו שנתניהו הוא הגרסה המרושעת של טראמפ?

אינגריד:

לא לא. הם תאומים. כל אחד מהם מגלם קומבינציה שונה של רשעות, נרקיסיזם, שחיתות, מגלומניה ואדישות לגורל הזולת. בגלל זה הם מסתדרים כל כך טוב ביחד.

כריסטיאן:

אולי הם מקווים שאם נשקול מועמדות שהומלצה על ידי אדם שנמצא בחקירה וממליץ על אדם אחר שנמצא בחקירה, נתפתה לחשוב שזה אקט אקולוגי של מחזור.

אינגריד:

ואולי הם בטוחים שנרכין ראש ונציית, כי הרגע התקבלה הודעה במייל… טראמפ מאיים שאם לא יקבל פרס נובל לשלום הוא יכריז מלחמה על נורווגיה ויעביר את כל הפלסטינים מעזה לאוסלו.

גונהילד:

חברים יקרים – אנחנו ועדת פרס נובל לשלום. תפקידנו להאזין לכל ההמלצות, לשקול אותן בהגינות ואז לטעות באצילות.

האורות בחדר כבים כמעט לחלוטין. מקהלת ילדים נורווגים חיוורים בחולצות של Free Palestine שרים בקצב איטי ומהפנט: Imagine there's no Twitter…

פרס טראמפ לשלום (צילום: עיבוד מחשב)