הדיווחים בליל שלישי בשבוע שעבר על נפילת עוד שלושה לוחמים בעזה, הוסיפו לטראומה הכללית גם את הדיווח על עוד לוחם שהתאבד בצפון. הם, הדיווחים, נצמדו לדיווחים מהכנסת על דיל עסקת הפטור לחרדים.

אלה נצמדו לדיווחים על ההתעקשות של בנימין נתניהו על עסקה חלקית, בה שוב יופקרו החטופים לזוועות השבי במנהרות חמאס, ולאדישותו למשפחות החטופים שליוו אותו לוושינגטון ואף הצטלמו אתו, ולשלל הסרטונים הזחוחים שהוא מוציא בוקר וערב.

דיווחי הנופלים והלוחם שהתאבד נצמדו לדיווחים על דיל עסקת הפטור לחרדים, ולדיווחים על התעקשות נתניהו על עסקה חלקית שתפקיר את החטופים לזוועות השבי, ולסרטונים הזחוחים שהוא מוציא

הסרטונים שהוא מוציא, למרבה הפלצות, מעידים על אכזריות, אטימות, שקרנות והתייחסות אל הציבור בישראל כאל עדר של שוטים, שלא מבינים לאיזה אסון הוא מוביל, ולאיזו מלחמה מיותרת הוא מדרדר את בני העם הזה.

נתניהו מתנהג כאדם לא סביר. ראש ממשלה ללא מוסר ומצפן המפקיר את אזרחיו שלו למותם כחיילים במלחמה לא נגמרת או כחטופים בשבי ללא מועד לעסקה. רוב הפרשנים מזהים זאת כנוכלות פוליטית שכל מטרתה הישרדות בשלטון.

אולם בואו ננסה להצמיד את הדיווחים הללו לדיווחים על מצבו של נתניהו ב-6:29 בבוקר השבעה באוקטובר. אנשים שפגשו אותו בימים הראשונים מדווחים על אדם המום, לא מתפקד, "לא היה ראש ממשלה בישראל בימים האלה", אמר לי גורם בכיר מאוד בתחום הביטחון.

ובכן האם יתכן שנתניהו סובל מפוסט טראומה? האם מעשיו הבלתי מוסריים מאז, הבלתי הגיוניים בעיני כל אזרח סביר, הם תוצאה של פוסט טראומה?

החייל שהתאבד בשלישי בערב, מצטרף לעשרות שהתאבדו מאז שבעה באוקטובר. הם לא יכלו לשאת את מראות המלחמה ואת החוויה הקשה ושמו קץ לחייהם. אבל חיים ביננו אלפים שחוו פוסט טראומה והיא מתבטאת לא רק בהתאבדות, אלא גם בהזיות וסיוטי לילה, באובדן מקומות עבודה, בהרס משפחות, גירושין, התקפי זעם ובאלימות לא מוסברת.

החייל שהתאבד מצטרף לעשרות שהתאבדו מאז 7/10. שלא יכלו לשאת את מראות המלחמה ושמו קץ לחייהם. אבל חיים ביננו גם אלפים שחוו פוסט טראומה, והיא מתבטאת לא רק בהתאבדות

אנשים צעירים חווים טראומות קרב במלחמות שונות ברחבי העולם – שכול, פציעות קשות, נכות, טירוף, שיגעון, אובדן מהיר ואכזרי של חברים קרובים, פחד מוות, שבי ועינויים, חשיפה לפציעות ולגוויות במצבים נוראיים וטלטלה בלתי צפויה וללא הכנה של חייהם הצעירים.

הם באים מתרבויות שונות ודוברים שפות שונות, אך הם דומים בכל הקשור לחוויית הקרב המשתקת. הפגיעה הפסיכולוגית, לעיתים הפסיכיאטרית, גורמת לערעור שיווי המשקל הנפשי הנורמלי, ולוקחת את החייל למקומות שמערכת הרפואה הצבאית והאזרחית טרם מצאו להם טיפול. החברה ממנה צמח החייל, ואשר ברובה לא חוותה את מוראות המלחמה, אינה יודעת כיצד להתמודד עם הפגיעה ולא מבינה את משמעויותיה.

כ-20,000 חיילים ישראלים סובלים כיום מדרגות שונות של PTSD בעקבות המלחמה שפרצה לאחר טבח השבעה באוקטובר 2023. איש לא יודע כמה אזרחים סובלים ואיש לא יודע כמה מקבלי החלטות מושפעים בעצמם מפוסט טראומה.

בארה"ב, כ-15% עד 30% מהלוחמים שלחמו בווייטנאם הוגדרו כסובלים מ-PTSD. מדובר בעשרות עד מאות אלפים מתוך 2.7 מיליון חיילים שלחמו בווייטנאם.

במלחמת עיראק ואפגניסטן בשנים 2001-2021 הוגדרו כ-20% מהלוחמים האמריקאים עם תופעות פוסט טראומה. רבים עסקו אז בשאלת תגובתו של הנשיא ג'ורג' בוש כאשר הודיעו לו בגן הילדים שבו שהה על התקפת ההתאבדות במגדלי התאומים. הוא נראה אפאטי והמום אך בהמשך התעשת.

צעירים חווים טראומות קרב במלחמות ברחבי העולם – שכול, פציעות קשות, נכות, שיגעון, אובדן מהיר ואכזרי של חברים, פחד מוות, שבי ועינויים, חשיפה לפציעות ולגוויות במצבים נוראיים, וטלטלה בלתי צפויה של חייהם

זוועות המלחמות מטלטלות את חייהם המסויטים של נפגעי הלם קרב. צעירים ומבוגרים שנצרבו בנורא מכל, שעליו לא מדברים. הלוחמים הפשוטים והמפקדים נושאים על גבם את מה שהחברה רוצה להדחיק ולשכוח. הם סובבים ביננו כשלדים, מתים מהלכים, אחרי מלחמות נוראות, הם שונים זה מזה, אך הם גם דומים מאוד.

כותב שורות אלה מחזיק עדות על תגובת קצין בכיר מאוד שביקר באחד מקיבוצי העוטף מייד לאחר הטבח. הוא הקיא את נשמתו ודמעות חנקו את גרונו. אחרי מלחמת יום הכיפורים תועד אלוף בצה"ל כמי שסובל מ-PTSD וסביר שיש אחרים שמסתירים זאת.

הגורמים לפוסט טראומה נחקרו רבות בארה"ב וגם בישראל. לא רק אירועי הקרב גורמים לפוסט טראומה, אלא גם התנהגות החברה והשלטון ביחסם אל הלוחמים, החשים שנשלחו למלחמה אשר לא ראוי להקריב בה את חייהם וללא תמיכה ציבורית.

דורות של ישראלים חוו את טראומת העינויים בשבי המצרי והסורי במלחמת יום הכיפורים ומאות אחרים חוו הלם קרב במלחמת לבנון הראשונה והשנייה וכעת בלחימה בעזה ושוב בלבנון.

התגובה הרגילה לחוויית החשיפה למעשי זוועה היא הניסיון לסלקם מן התודעה. אבל מעשי הזוועה מסרבים להיקבר. גם החלטות שגרמו לזוועה ממשיכות להשפיע עמוקות על מי שקיבל אותן. בני אדם שנעשו בהם מעשי זוועה או חוו אותם, או היו שותפים להחלטה על מעשי זוועה, מספרים פעמים רבות את סיפוריהם בדרך רגשית מאוד, מקוטעת, סותרת, החותרת תחת אמינותם ומשרתת שני צווים: סיפור האמת ושמירת הסודיות. לעיתים זה מתבטא בהסתרת האמת בשל החשש מהתמודדות עם האמת.

זוועות המלחמות מטלטלות את חייהם המסויטים של נפגעי הלם קרב. הלוחמים הפשוטים והמפקדים נושאים על גבם את מה שהחברה רוצה להדחיק ולשכוח. הם סובבים ביננו כשלדים, מתים מהלכים

רק כאשר האמת זוכה להכרה, יכולים הנפגעים להתחיל בהחלמה. אבל כיצד מתמודד מקבל החלטות עם האמת שהוא מכחיש? לאמת שהוא מתכחש לה מחמת הפחד לגורלו הפוליטי למשל.

העיסוק הציבורי והמחקר של טראומת המלחמה נעשה לגיטימי רק בהקשר של קריאת תגר על שליחת בחורים צעירים למלחמה. אבל נפגעי המלחמה – שהם נפגעי החלטות של קברניטים – ממשיכים לשלם מחיר כבד לאורך כל חייהם.

לעיתים הנפגעים דורשים מחיר מסביבתם במעשי אלימות קשים כלפי הקרובים להם ביותר, או מעצמם – בהתנתקות מהסביבה או במעשי התאבדות.

ותיקי הנפגעים מהלם קרב דומים לנפגעות אונס, לנשים מוכות ולאסירים פוליטיים, לניצולי מחנות ריכוז גדולים ולניצולות מחנות ריכוז בהם התעללו בהן. לכל אלה יש הרבה מן המשותף. יש מי שסבלו מעריצים המושלים באומות ויש מי שסבלו מעריצים המושלים בבתיהם. אלה ואלה מחפשים לשקם את הקשרים בין הציבורי לפרטי, בין היחיד לקהילה, בין גברים לנשים ובין לוחמים למדינתם שעבורה הקריבו.

הלם הקרב נגרם גם ממעשים בלתי מוסריים שבוצעו ע"י לוחמים במלחמה. 20% אחוז מהחיילים ותיקי וייטנאם הודו שהיו עדים למעשי זוועה בעת שירותם. 9% אחוזים הודו שהם עצמם השתתפו במעשי זוועה.

ותיקי הנפגעים מהלם קרב דומים לנפגעות אונס, לנשים מוכות, לאסירים פוליטיים, לניצולי מחנות ריכוז שעברו התעללות. יש שסבלו מעריצים המושלים באומות ויש שסבלו מעריצים המושלים בבתיהם

כמה קברניטים אתם מכירים שהודו כי הם עצמם אחראים למעשי זוועה?
מלחמה היא מצב קיצוני ביותר. המשתתפים בה עומדים בפני הרס ומוות שהם גורמים לאויב, ומצד שני פחד שהם יתרסקו וימותו מידי האויב.

המלחמה יכולה לעורר תחושות פרימיטיביות וחייתיות לא ידועות לנו ואספקטים הקשורים לשלבים הראשוניים של התפתחות האדם. נקם, אלימות קשה, תחושות חוסר אונים, זעם, ייאוש, גדלות וכוח, חרדות ופנטזיות.

טבח השבעה באוקטובר הפעיל את כל המנגנונים הללו בישראלים. לא רק בקרב החיילים והאזרחים שחוו את שדה הקרב בעוטף ואחר כך בעזה, אלא גם בקרב מקבלי ההחלטות.

איש לא יודע כמה שעות ישן נתניהו בלילה לאחר שזוועות הטבח חולפות מול עיניו, כשהוא יודע שגם עליו מוטלת האחריות למעשי האונס והרצח מכל הסיבות שכבר פורטו לעייפה.

כששואלים איך אפשר למנוע מלחמות, יש לשאול גם כיצד עוצרים את השדים שמעוררות המלחמות. וכשהנפגעים הם לא רק חיילים מן השורה אלא גם מפקדים ומקבלי החלטות, יש חשש אמתי להשפעת התופעה על גורלם של רבים. על גורלם של עמים שלמים.

קברניט הלום קרב, הסובל מפוסט טראומה, עלול להתנהג באופן קיצוני לסביבתו ואף לפגוע בעצמו כמו כל אחד מהחיילים שהתאבדו לאחרונה. ובכן, נתניהו לא חושף את מצבו הרפואי הפיזיולוגי (ידוע רק על ניתוחי קוצב לב והסרת ערמונית), אך נדרש בהחלט לשאול האם נתניהו סובל מ PTSD?

כששואלים איך אפשר למנוע מלחמות, יש לשאול גם כיצד עוצרים את השדים שהן מעוררות. וכשהנפגעים הם לא רק חיילים מן השורה אלא גם מפקדים ומקבלי החלטות, יש חשש להשפעת התופעה על גורל רבים

האם נתניהו הוא פוסט טראומתי מאירועי השבעה באוקטובר, והאם כל החלטותיו מאז נגועות במצבו הנפשי הקשה שנמשך מאותם ימים ראשונים שדווחו ועד לימים אלה?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.