בעיצומן של הזעקות הגוברות על הרעבת אזרחים בעזה, חשוב להזכיר: ב־21 בנובמבר 2024 הוציא בית הדין בהאג צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימי נתניהו ויואב גלנט באשמת הרעבה. הצווים עדיין בתוקף, ולאחרונה, ב-16 ביולי 2025, נדחתה בקשת ישראל לבטלם או להשעותם. כל 124 המדינות החברות באמנת רומא מחויבות לעצור את נתניהו אם ייכנס לשטחן. עד כה, רק הונגריה הפרה את ההתחייבות.

הוצאת צווי מעצר לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בנובמבר 2024, לא הייתה רק אירוע משפטי תקדימי, אלא שבר מוסרי עמוק.

לראשונה בתולדות הדמוקרטיות המערביות, מנהיג נבחר הואשם ב"פשעי מלחמה" וב"פשעים נגד האנושות" על ידי הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר בעולם. אבל הרגע הזה לא נגע רק לנתניהו. הוא נוגע לכולנו, לשאלה מה זה אומר כאשר ראש המדינה היהודית, שנוסדה מתוך אפר השואה, מואשם בהרעבת אזרחים.

לראשונה בתולדות הדמוקרטיות המערביות, מנהיג נבחר הואשם ב"פשעי מלחמה" וב"פשעים נגד האנושות" על ידי הערכאה המשפטית הגבוהה בעולם. אבל הרגע הזה לא נגע רק לנתניהו. הוא נוגע לכולנו

ההשלכות המעשיות כבר מהדהדות. מפת העולם של נתניהו הצטמצמה באחת. יותר מ-120 מדינות מחויבות לעצור אותו אם יגיע לשטחן. דלתות דיפלומטיות נסגרות בטריקה קולנית. פסגות מבוטלות או מוקפאות. האיש שהתהלך פעם בביטחון במסדרונות הכוח הבינלאומי, מוצא את עצמו עכשיו מוגבל לגבולות בטוחים, בורח מצל של מעצר.

אך הפגיעה העמוקה אינה רק זו, אלא גם, ואולי בעיקר פגיעה בתודעה המוסרית הקולקטיבית, המתרסקת מבפנים ומבחוץ. ישראל שראתה את עצמה כמדינה דמוקרטית הנתונה תחת איום מתמיד, נחשדת עתה בפשעים נגד האנושות.

ישראל טענה לאורך השנים, שגם כאשר היא נלחמת, והיא נלחמת הרבה, היא עושה זאת מתוך מגבלות של מוסר, בהתאם לערכים, ועם מצפן. זה לא היה רק מסר לעולם, זו הייתה אמונה עצמית, נדבך בזהות הישראלית. ודווקא האמונה הזו היא שהתנפצה לנוכח האשמות בית הדין בהאג.

לפי כתב החשָדות, נתניהו עשה שימוש ברעב כאמצעי מלחמה, פגע באזרחים חפים מפשע, והפך סבל אזרחי לכלי פוליטי. גם אם בבית המשפט הדברים עוד לא הוכחו, בזירת התודעה האשמה כבר נחרתה. והכתם בעינו.

ההיסטוריה מכירה את הסיפור הזה. עומר אל-בשיר, נשיא סודאן לשעבר, דחה בבוז את כתב האישום שהוגש נגדו עד שבעלי בריתו התרחקו ממנו. הוא הודח, נעצר, והוסגר להאג. גם סלובודן מילושוביץ', הלאומן הסרבי, לא האמין שהשופטים יגיעו אליו עד שמצא את עצמו בכלא. אפילו ולדימיר פוטין, שליטה של מעצמה עולמית, נמנע מאז 2023 מלטוס למדינות רבות בעקבות צו המעצר שהוצא נגדו. לשכת הנשיא אולי נראית בלתי חדירה, אבל הצדק הבינלאומי, כך נראה, יודע להמתין.

לפי כתב החשָדות, נתניהו עשה שימוש ברעב כאמצעי מלחמה, פגע באזרחים חפים מפשע, והפך סבל אזרחי לכלי פוליטי. גם אם בבית המשפט הדברים עוד לא הוכחו, בזירת התודעה האשמה כבר נחרתה. והכתם בעינו

עבור ישראל, המחיר כבר נצבר. ההון המוסרי שנבנה בעמל במשך עשורים דרך עקרונות אתיים בלחימה, הסברה מתוחכמת, וקשרים דיפלומטיים עמוקים נשחק במהירות.

פעם, גם כשהעולם לא הסכים עם כל פעולה צבאית ישראלית, הוא עדיין הבין את הדילמה והעריך את המאמץ לשמור על איזון. היום, הסיפור הפך חד-ממדי. דימוי חד וברור של חורבן, רעב וייאוש מחליף את המורכבות. ונתניהו? הוא נאחז בכיסאו, תוך שהוא גורר את המדינה כולה לתוך הטינה הבינלאומית.

זה כבר לא רק משבר מדיני. זו שאלה קיומית. כשהמנהיג של מדינת היהודים הופך לסמל עולמי להיעדר אנושיות לכאורה, משהו בזהות הישראלית מתפורר מבפנים.

זוהי שאלה שנוגעת לא רק לאוהדי נתניהו או למתנגדיו, אלא לכל אזרח ואזרחית במדינה (וכמובן גם ליהודי העולם). איזו ישראל מיוצרת על ידי נתניהו מול עינינו? מדינה שמצטדקת מכנית עם כל האשמה, או מדינה שיש לה את הכוח להישיר מבט למראה, גם כשזה כואב?

להיות מבוקש בהאג זה לא רק מצב משפטי, אפוא. זו קריאה להתבוננות עצמית. והנה שאלה קשה שצריכה להישאל בישראל, ובקהילות יהודיות ברחבי העולם: האם הפחד שיבש את חוש הצדק שלנו? האם המצפן המוסרי הושלך הצידה במציאות של מלחמה ופוליטיקה?

נתניהו גורר את המדינה לתוך הטינה הבינלאומית. זה כבר לא רק משבר מדיני. זו שאלה קיומית. כשהמנהיג של מדינת היהודים הופך לסמל עולמי להיעדר אנושיות לכאורה, משהו בזהות הישראלית מתפורר מבפנים

העולם צופה בנו. אבל יותר מכל, אנחנו צופים בעצמנו. ולראשונה מזה שנים רבות, רבים בישראל מתעבים את מה שהם רואים.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.