הרצפה ליד הפיצרייה עוד לא הספיקה להתקרר. ריח של בצק ושמן נחתך בחדות מתכתית. צעיר שעמד שם רגע קודם, עם חברים ועם צחוק של סוף יום, הפך לגוף דומם.
לא גבול, לא אויב, אלא סכין בידיים של נערים אחרים. זו אינה רק פרשה פלילית, אלא רגע שבו החברה נאלצת להביט בצל של עצמה, קרוב מדי, מוחשי מדי.
פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו