אחרי קצת יותר מ-48 שעות, צה"ל סיים אתמול (רביעי) לפנות בוקר את הפעולה הקרקעית בדיר אל-בלח, העיירה שנמצאת בחלק הדרומי של מחנות המרכז. הפעולה הזו משכה הרבה תשומת לב בתקשורת, בקרב משפחות חטופים ובעולם כולו, בשל העובדה שהיא הראשונה שמבצע צה"ל באזורים בהם על פי החשד נמצאים חטופים.

קצין בכיר בצה"ל אמר אתמול לזמן ישראל כי הפעולה הייתה ממוקדת ומנוטרת כל העת בשל הרגישות בעניין החטופים. "הרגשתי בטוח בהיבטי שבויים ונעדרים", אמר. לשאלה האם צה"ל יחזור לפעול באזור התשובה הייתה חד-משמעית כן, במידת הצורך. כלומר, ישראל משמרת לעצמה את מנוף הלחץ המבצעי הזה על חמאס.

מדוע נבחרה דיר אל-בלח ומדוע הפעולה הייתה קצרה יחסית, לא ברור. על העובדה שהיה כאן איתות לחמאס לנוכח הקיפאון במגעים אין עוררין. גורמים בצה"ל מספרים כי חמאס הופתע מהכניסה לדיר אל-בלח – חלק מאזור הנוחות שלו בשנתיים האחרונות – אבל ספק אם זה שינה משהו בעמדות הקשוחות שהציג למתווכות.

גורמים בצה"ל מספרים כי חמאס הופתע מהכניסה לדיר אל-בלח – חלק מאזור הנוחות שלו בשנתיים האחרונות – אבל ספק אם זה שינה משהו בעמדות הקשוחות שהציג

בלילה הודיע חמאס רשמית כי העביר תשובה למתווכות, ולפי דיווחים בעיתונות הערבית – התשובה הפעם חיובית. אם אכן העסקה תבשיל בימים הקרובים, צה"ל אמור במסגרתה לסגת מציר מורג ולהתמקם מחדש לאורך גבולות הרצועה כקילומטר בעומק השטח הפלסטיני, כולל בציר פילדלפי.

פעילות צה"ל ברצועת עזה, יולי 2025 (צילום: דובר צה"ל)

המשמעות היא כי תוכנית העיר ההומניטרית תיגנז, לפחות בשלב זה. בצה"ל הודו אתמול כי ללא שליטה מלאה בציר מורג אי אפשר יהיה לאבטח את "הבועה" שישראל מתכננת.

בינתיים ההרגשה בשטח היא של מרוץ נגד הזמן ב"שחיקת התשתיות" – צמד מילים שהפך למטבע לשון שחוק של מצדדי המשך הלחימה. מדובר בעיקר בהתמודדות עם מערכת המנהרות שבנה חמאס, ובמיוחד באזור חאן יונס, שם הייתה למעשה המפקדה הראשית של הארגון.

שתי מנהרות הענק – "גזע", כפי שהן מכונות בעגה הצבאית – שחיברו בין חאן יונס לרפיח נוטרלו. בנוסף הושמדו עוד כ-20 ק"מ של מנהרות באזור ועדיין נותרה שם עבודה רבה שספק אם ישראל תצליח לסיים את כולה.

בצה"ל יודעים את זה היטב, בדרג המדיני יודעים את זה היטב. הפער הוא בהגדרה: האם נטרול חלק גדול של המרכיב התת-קרקעי ומיפוי של הנותר הוא בבחינת הכנעה? או שמא חייבים להגיע לכל "סנף" – השם המקצועי להסתעפות של מנהרות קטנות, ויש מאות כאלה רק באזור רפיח.

בצה"ל יודעים את זה היטב, בדרג המדיני יודעים את זה היטב. הפער הוא בהגדרה: האם נטרול חלק גדול של המרכיב התת-קרקעי ומיפוי של הנותר הוא בבחינת הכנעה? או שמא חייבים להגיע לכל "סנף"?

בצה"ל מנסים לנהל את הלחימה תחת מגבלות כוח אדם שהולכות ומחריפות. המצב הזה משוקף לדרג המדיני, ועדיין המרוץ לפטור גורף לחרדים נמשך.

פעילות צה"ל ברצועת עזה, יולי 2025 (צילום: דובר צה"ל)

ספק אם הסיעות החרדיות בכנסת, ואולי גם חברי כנסת מהקואליציה, יודעים שכבר היום הפעולה באזורים העצימים של הלחימה, בעיקר באזור חאן יונס, מתנהלת ביחס של 1 + 3: כל צוות קרב חטיבתי של ארבעה גדודים מחזיק באופן קבוע גדוד אחד בהתרעננות. מציאות של ביטחון שוטף שמיושמת בעת לחימה.

כבר היום הפעולה באזורים העצימים של הלחימה מתנהלת ביחס של 1 + 3: כל צוות קרב חטיבתי של ארבעה גדודים מחזיק באופן קבוע גדוד אחד בהתרעננות

בצוק העיתים, זה פתרון פנימי של צה"ל לבעיית כוח האדם. התברר שהלחימה "ללא אופק" הייתה אחד המרכיבים המעיקים ביותר על הלוחמים והמפקדים. "הוודאות שהצלחנו ליצור ליחידות מקלה מאוד על הלחץ של הלוחמים, המפקדים והמשפחות. כל יחידה יודעת לכמה זמן היא נכנסת ומתי היא יוצאת", מספר קצין בכיר.

למהלכים היצירתיים הללו יש משמעות מבחינת העלות, אבל נראה שכרגע אין לצה"ל הרבה ברירה, במיוחד כשבאופק חוק השתמטות שיבטיח את יציבות הקואליציה, אבל לא יפתור את הפער בכוח האדם.

עד עכשיו הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר נזהר מאוד מלהרים דגל ולומר אינני יכול עוד. הוא נזהר מזה במיוחד באווירה הפוליטית הרעילה בעת הנוכחית.