אתמול (שבת) פרסמה ענת אנגרסט, אימו של מתן אנגרסט, פוסט בעמוד האינסטגרם הפועל להשבתו. ביום שישי, 16 באוגוסט, מלאו ארבע שנים ליום גיוסו של בנה הבכור. "עם ישראל היקר, אנחנו צריכים אתכם. תעזרו לנו להציל את מתן!" כתבה.

בתמונה שצירפה נראה מתן צועד בדרכו ללשכת הגיוס, תיק על גבו, תספורת גלח ופנים בוטחות – מראה המוכר להורים רבים בישראל. רק בני 18, ויוצאים מהבית למסלול שמפחיד כל משפחה: שירות בצה"ל אל מול הסכנות.

חלומותיה הגרועים ביותר של ענת וחגי אנגרסט, משפחה רגילה מקריית ביאליק, התגשמו. הבן המתוק שלהם, שהפקידו בידי חטיבה 7, גדוד 77, מוחזק בידי חמאס זה שנה ועשרה חודשים – ואין אור בקצה המנהרה.

משפחות 50 החטופים מתחננות על חיי יקיריהן, אך אומרות דבר ברור לכלל החברה הישראלית: כל אחד יכול היה להיות במקומן

משפחות 50 החטופים מתחננות על חיי יקיריהן, אך אומרות דבר ברור לכלל החברה הישראלית: כל אחד יכול היה להיות במקומן. כמעט לכל אחד יש ילד בצבא, קרוב משפחה או חבר המתגורר באזורי הספר. הטרוריסטים חטפו אנשים באקראי, ועד שהממשלה לא תעצור את המלחמה – לא יהיה סוף לאסון שפוקד את המדינה.

משפחות חטופים וחברי מועצת אוקטובר פותחים את יום ההשבתה. 17 באוגוסט 2025 (צילום: מועצת אוקטובר)

בכל בוקר, ובמשך כל השנה ועשרה חודשים שחלפו, כל אחד בישראל הביט בתמונות ובזוועות ואמר לעצמו לפחות פעם אחת: זה יכולתי להיות אני. זה יכול היה להיות הבן שלי, האח שלי, השכן שלי.

השביתה העממית שהוכרזה להיום, ליום אחד, לא תשיב את החטופים – וכמעט כל אדם מבין זאת. אבל הציבור הישראלי לא יכול ולא צריך לשבת בבית ולחוות את הכאב וההזדהות לבד. באין כל דרך להשפיע על השרים האטומים והמנותקים, נותר רק אמצעי אחד: לצאת לרחובות, לכיכרות ולצעדות.

הפעם התחושה שונה. אימת אוגוסט 2024 – כאשר יום השנה לרצח הרש גולדברג־פולין, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב מתקרב – מרחפת מעל הכול

היממה הזו צפויה להיות קשה. החום הכבד של אוגוסט אינו מקל על האזרחים המותשים מקרבות מתמשכים. במשך השנה ועשרת החודשים שחלפו דובר רבות על הקושי של הציבור הישראלי. אף שהזדהות עצומה עם משפחות החטופים נמדדת בסקרים בעקביות כבר יותר משנה – עם כ־70%–75% תמיכה – הורים לחיילים, משפחות מילואימניקים ואזרחים מבועתים מתקשים להניע מהלכים.

הפעם התחושה שונה. אימת אוגוסט 2024 – כאשר יום השנה לרצח הרש גולדברג־פולין, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אורי דנינו ואלכס לובנוב מתקרב – מרחפת מעל הכול.

מוחים למען שחרור חטופים מחזיקים שלט עם דיוקנו של הרש גולדברג־פולין בהפגנה בתל אביב. 16 באוגוסט 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

השישה, ששרדו בשבי כמעט 11 חודשים והתדרדרו למצב פיזי קשה, נרצחו בידי חמאס כשזה הבחין בצה"ל מתקרב. המראות המבעיתים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי מוסיפים לרדוף את הציבור. כל תזוזה של צה"ל לעיר עזה או למחנות המרכז עלולה להסתיים ברצח חטופים נוספים – לא רק שנתיים של עינויים, אלא גם סוף אכזרי המובל בידי מצעד האיוולת של ממשלת ישראל.

אי אפשר לשבת היום בבית. אי אפשר להתעלם מזעקות האימה של ההורים, בנות הזוג, הילדים והאחים של החטופים. מאחר שהשבתת המשק באמצעות ההסתדרות אינה מתקיימת, יש לקוות שהציבור ימנע מצריכה בחנויות, מסעדות ובתי עסק אחרים – גם אלו שנותרו פתוחים ואינם משתתפים בשביתה.

אי אפשר לשבת היום בבית. אי אפשר להתעלם מזעקות האימה של ההורים, בנות הזוג, הילדים והאחים של החטופים. מאחר שהשבתת המשק באמצעות ההסתדרות אינה מתקיימת, יש לקוות שהציבור יצביע ברגליים

אם נתוני הסחר בכרטיסי האשראי ירשמו היום צניחה, אם בצריכת החשמל הביתית תימדד ירידה, ואם המשק הישראלי ייעצר ל־24 שעות באופן שניתן למדידה – אולי ייווצר זעזוע שיאפשר להגביר את הלחץ לסיום המלחמה.

ואחרי שאמרנו שהממשלה ממילא אינה מקשיבה – מוזר להזכיר זאת, ובכל זאת, היו דברים שלמדנו בדיעבד.

בריאיון עם מוטי בבצ'יק, מי ששימש ראש מטה שר השיכון, הוא סיפר כי בראשית 2023, כאשר השר יריב לוין דחף להצבעה על ההפיכה המשטרית, לא ניתן היה לקיים את ההסכם הקואליציוני עם החרדים ולהעביר את חוק יסוד לימוד תורה – כלומר, לעגן בחוק יסוד את ההשתמטות. מדוע? כי "הרחובות בוערים", אמר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד תמונתו של החטוף אביתר דוד, מתוך סרטון של חמאס, במסיבת עיתונאים במשרד ראש הממשלה בירושלים, 10 באוגוסט 2025 (צילום: חיים צח, לע"מ)

ויש לכך דוגמאות נוספות: ליל גלנט הראשון עיכב את פיטורי שר הביטחון. ההפגנות הנועזות העניקו לבית המשפט העליון רוח גבית, שאפשרה לו לבטל לראשונה בתולדות המדינה תיקון לחוק יסוד – את ביטול עילת הסבירות.

בשטף החדשות והאירועים קשה להיזכר בכל מה שהתרחש בשנים הללו, אך לפעילות האזרחית הייתה השפעה ברורה.

לעיתים לוקח למידע זמן להתברר, אך בדיעבד לומדים שנוכחות ברחוב, נחושה ומקיפה, מזיזה דברים. אומנם כיום בנימין נתניהו ושריו – בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר – אינם חשים שהכיסא תחתיהם רועד. זהו המצב בזמן אמת. אך אולי בדיעבד יידעו האזרחים שעשו משהו קטן כדי להביא לסיום המלחמה ולהחזרת כל החטופים.