מבין מאות קבוצות הווטסאפ שאני חבר בהן, חלקן הזויות למדי, הקבוצה החופרת ביותר ללא כל תחרות היא קבוצת הווטסאפ של זמן ישראל. ובמילה "חופרת" אני מתכוון לעשרות רבות של הודעות ביום רגוע ולמאות הודעות ביום סוער.
יש לזה הצדקה, מעבר לזה שעיתונאים הם עם חפרן. בעצם קבוצת הווטסאפ של זמן ישראל היא המשרד שלנו. מאז ימי הקורונה התמימים, שבהם הצרה הכי גדולה שלנו הייתה מסכה ירקרקה מטופשת על הפנים וויכוחים אינסופיים על יעילותם של חיסונים, אין לנו יותר משרד פיזי. כזה עם מעלית, דלתות, חלונות ופרקט שרוט ומוכתם, או שטיח מרוט מקיר לקיר שחייבים לשאוב ממנו את האבק, כי הוא כבר ממש מסריח.
אנחנו מתכנסים מדי יום, למשך שעות רבות, בקבוצת הווטסאפ הזו, ושם קורה מה שפעם, בעולם העתיק, היה מתרחש במשרדי המערכת או בפינת הקפה או בקפיטריה או בפינת העישון. שם אנחנו מתווכחים על אירועי היום והשעה, מעבירים רכילות לוהטת שאי אפשר לפרסם בשום מקום אחר ומשתפים פיסות מידע מהסוג שעיתונאים אוהבים לשתף.
שם אנחנו מתווכחים על אירועי היום והשעה, מעבירים רכילות לוהטת שאי אפשר לפרסם בשום מקום אחר ומשתפים פיסות מידע מהסוג שעיתונאים אוהבים לשתף
הדיונים האלה, שלא פעם גולשים לוויכוחים עקרוניים יותר ופחות וטרחניים יותר ופחות, הם הדרך של כולנו ללטש את העמדות שלנו ביחס להתרחשויות, ולוודא שאנחנו לא מפספסים משהו חשוב בדרכנו אל הידיעה, התחקיר, הכתבה או הטור האישי.
זו לא קבוצה גדולה. 18 חברים בסך הכול. אבל כאלה שמחזיקים במצטבר כ-500 שנים של עבודה עיתונאית מגוונת, בכל כלי תקשורת ישראלי שאתם מעלים על דעתכם וגם בכמה שלא ידעתם על קיומם.
כמעט כולם נכנסים לקבוצה כשקורה אירוע דרמטי, כלומר בערך פעם בשעתיים-שלוש בחודשים האחרונים, בתקווה שהחברים האחרים בקבוצה יספקו הסבר מתקבל על הדעת לעוד אירוע בלתי מתקבל על הדעת שזה עתה התרחש.
וכבר כמעט אין הסברים מניחים את הדעת. רק תדהמה וחוסר אונים.
שוב ושוב חוזרות המנטרות הקבועות, שהפכו לעניין שבשגרה: אני לא מבין יותר שום דבר… אין לי שמץ של מושג למה קרה מה שקרה… הרמתי ידיים, אי אפשר יותר להבין מה הולך…
שוב ושוב חוזרות המנטרות הקבועות, שהפכו לעניין שבשגרה: אני לא מבין יותר שום דבר… אין לי שמץ של מושג למה קרה מה שקרה… הרמתי ידיים, אי אפשר יותר להבין מה הולך..
אתם בטוח מכירים את הז'אנר מסביבתכם הקרובה. ובמקרה של סביבתי הקרובה, מדובר באנשים שהקדישו את חייהם להבין מה קורה בישראל. אנשים שעד לא מזמן היו מתביישים להודות בפני זולתם שהם לא מבינים דבר מה במציאות הישראלית, שהרי המטרה המובהקת של המקצוע היא להבין מה קורה ואז להסביר את זה לאחרים. ואם אתה לא מבין בעצמך, מה אתה מחפש פה בכלל?
רבים מאיתנו מכירים מקרוב את הנפשות המרכזיות הפועלות בין מקבלי ההחלטות ועוזריהם, ומבינים איך עובדים המנגנונים הכי עדינים ומורכבים של מערכות השלטון וניהול ענייני המדינה. וכולנו, פעם אחר פעם, נשארים מובסים מול מציאות, שנדמית שרירותית ומופרכת מיום ליום.
כולנו מרימים ידיים בכניעה, וכמו אותה ילדה קטנה ותמה עם שתי צמות, עומדים ושואלים "למה?" – או כמו בשיר חדש יותר, "כפיים לגזורים" של נונו, שראוי להיות המנון התקופה, חוזרים ואומרים – כלומר כותבים – שזה בלתי נתפס אז לא תופסים, וזה בלתי נסבל אבל סובלים. ובכל זאת לא מוותרים ומנסים. פאקינג איזה ארץ מורכבת.
אני משוכנע שאתם יודעים בדיוק למה אני מתכוון, כי הרי השיחות האלה – זה בלתי נתפס, זה בלתי מובן, זה בלתי נסבל, זה לא יכול להיות, אין מצב, זה בלתי מתקבל על הדעת – חוזרות על עצמם בווריאציות שונות לא רק בקבוצת הווטסאפ של עיתונאים מנוסים; כל המשפטים האלה גם נאמרים בארוחות שישי משפחתיות, בשיחות על אבטיח בחוף הים, או בערב בפאב.
ישראלים אינטליגנטים, משכילים, מנוסים, שעשו דבר או שניים בחיים, לא מבינים יותר מה קורה סביבם ולמה. לא מבינים איך ומדוע מתקבלות ההחלטות והאם יש איזו תוכנית סמויה מהעין שתתברר בהמשך
ישראלים אינטליגנטים, משכילים, מנוסים, שעשו דבר או שניים בחיים, לא מבינים יותר מה קורה סביבם ולמה. לא מבינים איך ומדוע מתקבלות ההחלטות, האם יש איזו תוכנית סמויה מהעין שתתברר בהמשך (אחרי שנתיים של כאוס מוחלט, נדמה לי שאפשר להכריז שלא). והאם אחת הקלישאות החבוטות שכולנו מחבבים – זו שטוענת שהכי חשוך לפנות עלות השחר – לא תתגלה כמהתלה חסרת בסיס, כשיתברר שהשעה הכי חשוכה עוד לפנינו.
הרי כבר עכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו מתגעגעים לימים שבהם היינו משוכנעים שהגענו לתחתית, והיום אנחנו נושאים אליהם עיניים, ומזדעזעים לגלות שהם הרחק הרחק מעלינו.
רק השבוע – סתם שבוע קיצי של תחילת ספטמבר – טייסי חיל האוויר הפציצו בית בדוחה בירת קטאר, אולי חיסלו ואולי לא את צמרת חמאס, אבל בלי ספק חיסלו את הסיכוי הקלוש ממילא להציל את עשרות החטופים הישראלים שנחטפו ונמקים במנהרות חמאס. וטייסים הקריסו עשרות בנייני מגורים בעזה, מעל ראשם של אחינו החטופים. וטייסים הפציצו את צנעא שבתימן.
הלוא אלה אותם טייסים שהפטריוטים הזחוחים של הימין מאשימים אותם שוב ושוב בבגידה ובהשתמטות וב"קפלניזם". אלה אותם טייסים שהזהירו בימי המחאה נגד ההפיכה המשטרית שהם יסרבו למלא פקודות אם הממשלה תתעלם מהגבלות משפטיות – והנה הם ממשיכים למלא בצייתנות מפליאה פקודות שלפחות מעל חלקן מתנפנף דגל שחור משחור.
אלה אותם טייסים שהזהירו נגד ההפיכה המשטרית שהם יסרבו למלא פקודות אם הממשלה תתעלם מהגבלות משפטיות – והנה הם ממשיכים למלא בצייתנות מפליאה פקודות שלפחות מעל חלקן מתנפנף דגל שחור
אלו פקודות שיוצאות מטעם שלטון שלא רק איבד את הלגיטימציה בבית ואת שאריות האמון בעולם, אלא גם איבד לחלוטין כל רסן, מתעלם מאזהרות צה"ל, המוסד ושב"כ, בז למערכת המשפט, מתנשא על כל המוסדות הבינלאומיים, ואפילו לא טורח להסביר לציבור מה נעשה כעת ולמה. וכל זה אל מול עולם שהולך ומתרחק מאיתנו, כשאנחנו הופכים את עצמנו במו ידינו לאומה מוקצת בעולם.
אנחנו משפשפים עיניים בתדהמה ולא מאמינים שבאמת ראינו השבוע גם את ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר רושפים זעם בזירת פיגוע שבה נרצחו זה עתה שישה ישראלים, ומאשימים שם את היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון!
האם זה לא אותו בן גביר שממש לא מזמן הצמיד את פרצוף הפיטבול שלו לפניו של עמר בר-לב וצרח עליו שבגללו ורק בגללו הטרור מרים ראש? האם זה לא אותו בנימין נתניהו, שבימיו הזכורים לרע באופוזיציה, היה ממהר לכל זירת פיגוע, מאשים את הממשלה ומבטיח שרק הוא יהיה חזק מול הטרור?
איך זה בכלל אפשרי שהוא מעז להגיע לזירת פיגוע, הפעם כראש ממשלה שבתקופת כהונתו התחולל המחדל הגדול בתולדותינו וחטפנו את המכה האיומה והכואבת בתולדותינו, ממשיך להאשים את כולם במחדליו ובכישלונותיו, מייחס לעצמו כל הישג, וברוב חוצפתו מנסה למכור לנו את הסיפור המופרך שההחלטה על ההפצצה הכושלת בדוחה התקבלה בגלל הפיגוע בירושלים.
זאת ועוד: איך זה ייתכן שכל מה שהזהרנו מפניו במאות ואלפי ההפגנות מתממש לנגד עינינו, ודבר לא משתנה?
זעקנו נגד יוקר המחיה ונגד מחירי הדיור בהפגנות של 2011 והיום אנשים נדרשים לפנות לשוק האפור כדי להצליח לממן סל מצרכים סביר לראש השנה, ובמחיר דירת שלושה חדרים במודיעין אפשר לרכוש אי יווני קטן.
זעקנו נגד פרשת הצוללות בהפגנות של 2015, וכעת מונח לפנינו דוח ביניים של ועדת חקירה ממלכתית שמאשר את חששותינו הגדולים ביותר וגם חששות נוספים שלא העזנו להעלות על דל שפתינו.
זעקנו נגד פרשת הצוללות בהפגנות של 2015, וכעת מונח לפנינו דוח ביניים של ועדת חקירה ממלכתית שמאשר את חששותינו הגדולים ביותר וגם חששות נוספים שלא העזנו להעלות על דל שפתינו
זעקנו בהפגנות בבלפור ב-2019 שאם יאפשרו לאדם חסר מעצורים שתלויים נגדו כתבי אישום פליליים להיות ראש ממשלה, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לחרב את מערכת המשפט.
כל הדברים הללו קרו וממשיכים לקרות לנגד עינינו הנדהמות.
אז אכן כן, על הדרך גם חיסלנו את הנהגת חמאס ואת הנהגת חזבאללה ואת הנהגת החות'ים בתימן ופגענו בפרויקט הגרעין האיראני. "עיצבנו מחדש את המזרח התיכון לדורות", כמו שתומכי הממשלה חוזרים ומטיחים בנו בציוצים עילגים.
אבל אם יש משהו שעיתונאים ותיקים בכל זאת למדו עם השנים, זה שבסוף כל סיבובי הסיכולים הממוקדים, ההפצצות הלא ממוקדות, החיסולים, ההרס, הנכבה, הגירושים, המצור, הפיגועים, המכות, החרמות והאלימות – אנחנו נשארים לגור כאן. ואנחנו תלויים בארצות הברית. ואנחנו זקוקים לאירופה. ואנחנו מייחלים להשתלב במזרח התיכון.
וגם השכנים שלנו לא הולכים לשום מקום. שנאתם אלינו מזינה את שנאתנו אליהם ולהיפך, וסיבובי הנקמה ההדדיים הולכים ומקצינים. וככל שאנחנו הופכים אלימים, גסים ומרושעים כלפיהם – אנחנו פוגשים את האלימות, הגסות והרשעות בבית. אלימות, גסות ורשעות הופכות להיות המוטיב הבולט בחיינו. והן כבר ניבטות אלינו מכל עבר.
ככל שאנחנו הופכים אלימים, גסים ומרושעים כלפיהם – אנחנו פוגשים את האלימות, הגסות והרשעות בבית. אלימות, גסות ורשעות הופכות להיות המוטיב הבולט בחיינו. והן כבר ניבטות אלינו מכל עבר
מה שאומר שהרע מכל עוד לפניו. והוא לא רק בלתי נתפס, הוא כבר לחלוטין בלתי מובן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואל תהיה תמים.
כוטלנו, כולל אתה יודעים מה קורה כאן.
מהפכה משטרית.
ביבי וחבריו מובילים את ישראל באף.
כמו המשל על צפרדעים שמחממים להם את חום המים בסיר עד שימותו.
מובילים את מדינת ישראל למהפכה דיקטטורית קלריקלית (דתית) קיצונית משיחית
מר בן-דוד. לכמה אנשים הכל היה ברור לגמרי. אחד מהם הוא מו"ל כלכליסט, יואל אסתרון שפרסם עוד ב-2016 מאמר שבו ציין שביבים שקרניהו חותר להפוך בלשוני לדיקטטור או בלשונו שליט סמכותני ללא מגבלות. אני הפנמתי שהכל אבוד מאירוע נשכח לחלוטין: יום השבעתה של הכנסת (נדמה לי ה-20) בתחילת 2020, כבר במהלך סגר הקורונה הראשון, זה היה היום שבו בני שוונץ בגד בבוחריו וחבר לביבים שקרניהו ובמקביל נבחר ליו"ר הכנסת למשך יום או יומיים כדי להעביר את חוקי ממשלת הרוטציה (שלא קרתה על פי תוכניתו הזדונית של ביבים שקרניהו). ובכן, ביבים שקרניהו נכנס לבדו למליאת הכנסת. אחרי כמה דקות נכנסה נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות למקום הכבוד המיועד לה ביציע הכנסת. ואז אירע אירוע בלתי נתפס: ביבים שקרניהו פנה לשופטת חיות בפמיליאריות מעושה כהרגלם של פסיכופתים ושאל בקול רם בטון חביב להפליא: "שלום אסתי, מה שלומך?" והיא ענתה לו בחביבות מוחלטת "הכל בסדר" אז הבנתי שהכל גמור, ואסתר חיות ועשרת גמדי הגינה שלה לא יושיעו אותנו. ואחרי כמה שבועות אכן נחתם פסק הדין הידוע בכינוי חרפת ה-11:0. אז נפל לי האסימון (אני איש וותיק) ובכל זאת המשכתי להגיב במשך שנים ולומר שביבים שקרניהו יגמור את חייו בצינוק בכלא, בישראל או בהאג כפי שצריך להיות, כפי שמוצדק. היום אני כבר לא בטוח בכך.