זוכרים את "הכנס הבינלאומי הראשון לקרנפים וארכיאולוגיה ביהודה ושומרון", שארגן משרד המורשת בניסיון לנרמל חפירות ארכיאולוגיות ישראליות מעבר לקו הירוק? הכנס התקיים לפני חצי שנה ואירח חוקרים בינלאומיים בישראל, במטרה לעודד כתבי עת בינלאומיים לפרסם מאמרים העוסקים במחקרים שנעשים בשטחים, אף שהדבר מנוגד לדין ולכללי האתיקה.

הכנס הצליח כל כך, עד שלפני כשבועיים איגוד הארכיאולוגים האירופי (EAA) החליט שארכיאולוגים ישראלים יוכלו להשתתף בכנס השנתי שלו בבלגרד רק אם לא יציינו את שיוכם למוסד אקדמי ישראלי.

הכנס שהיה אמור לנרמל את הארכיאולוגיה ביו"ש כה הצליח, עד שאיגוד הארכיאולוגים האירופי איים שארכיאולוגים ישראלים יוכלו להשתתף בכנס השנתי שלו בבלגרד רק אם לא יציינו את שיוכם למוסד אקדמי ישראלי

נכון, זו לא הייתה תגובה ישירה לכנס, אלא סנקציה של האיגוד בעקבות המלחמה בעזה, אבל העובדה שהקהילה הארכיאולוגית בישראל נשארה אדישה לפגיעה הנרחבת בעתיקות עזה ודאי לא סייעה. בסופו של דבר לחץ ישראלי הצליח להפוך את ההחלטה עד כדי ביטולה, אך עצם האיום הדגיש עד כמה הארכיאולוגיה הישראלית איבדה את הלגיטימיות שלה בעולם המחקר הבינלאומי.

הסיבה העיקרית לכך שהארכיאולוגיה סופגת לחץ יותר מתחומי ידע אחרים, היא העובדה שהארכיאולוגיה איננה רק שיח תיאורטי. היא פועלת "עם מגפיים בשטח", ובמקרה הישראלי לא פעם גם בשטח כבוש, ובכך משפיעה גם על נרטיב פוליטי ואפילו על בעלות. לא בכדי, ממשלת הימין הקיצוני מקדמת מהלך להחיל את חוק העתיקות הישראלי על הגדה המערבית – מהלך סיפוחי מובהק שבו משמשת הארכיאולוגיה כנשק לא קונבנציונלי.

עתיקות שחולצו מהמחסן של המכון הארכיאולוגי הצרפתי, האקול ביבליק  (צילום: האקול ביבליק)

כמעט במקביל, ברצועת עזה, הפכה הארכיאולוגיה לקורבן ישיר של המלחמה. צה"ל הוציא צו פינוי לבניין שבו שכן מחסן העתיקות של המכון הארכיאולוגי של האקול ביבליק הצרפתי, לקראת הפצצה מתוכננת.

המחסן לא היה סתם מחסן, אלא הכיל שלושים שנות חפירה ועשרות אלפי פריטים. לאחר מאמצי הצלה אדירים, הצליחו החוקרים ותושבי עזה לפנות כ־70% מהאוסף, אך רבים מהפריטים נהרסו.

מחסן העתיקות שצה"ל הוציא לו צו פינוי לא היה סתם מחסן, אלא הכיל 30 שנות חפירה ועשרות אלפי פריטים. לאחר מאמצי הצלה אדירים, הצליחו החוקרים ותושבי עזה לפנות כ־70% מהאוסף, אך רבים מהפריטים נהרסו

כל זה התרחש בעוד דוברי ישראל טוענים שצה"ל "שומר על נכסי המורשת" ובשעה שישראל פגעה או השמידה מאות אתרי תרבות, מוזיאונים, כנסיות, ספריות ואתרים ארכיאולוגיים מאז תחילת המלחמה. אגב, בעבר פשט הצבא על אותו מחסן והזמין את רשות העתיקות לבחון את העברת הפריטים לישראל – רעיון שנגנז רק לאחר לחץ ציבורי ובינלאומי.

באותו שבוע ממש, בגדה המערבית, נערך טקס חנוכת מתקן לסינון עפר בשבי שומרון של קצין מטה ארכיאולוגיה במנהל האזרחי. זהו גוף שאמור, על פי החוק הבינלאומי, לשמור על העתיקות עבור האוכלוסייה הפלסטינית – אבל רואה עצמו כבשר מבשרו של מפעל ההתנחלות. אלפי תלמידים וחיילים צפויים להגיע אליו כדי לסנן עפר מחפירות ארכיאולוגיות בשטחים.

דבריו של קמ"ט ארכיאולוגיה הבהירו את המגמה:

"הפרויקט הזה הוא חלק מחזון לפתח ולחשוף את שורשי העם היהודי, שורשי עם ישראל".

מבחינתו, שכבות העבר הרבות של האזור כנראה אינן נכסי תרבות השייכים לפלסטינים, והפרויקט הארכיאולוגי הוא נדבך נוסף בייהוד השומרון. על החפירה בסבסטיה, שאת עפרה סיננו בשבי שומרון, אמר באירוע שר המורשת עמיחי אליהו:

"זו לא רק חפירה ארכיאולוגית – זה מפגש עם נשמת האומה. מכאן אנחנו משדרים מסר ברור: שבנו הביתה ואנחנו כאן כדי להישאר. מורשת היא הזהות שלנו והמצפן שלנו".

נזכיר שלצד היותה בירת ממלכת ישראל, סבסטיה היא אתר רב שכבתי שרוב השכבות בו אינן יהודיות ויש בו שרידים הלניסטיים, רומיים, ביזנטיים ומוסלמיים. לאור דבריו של השר והקמ"ט אפשר להבין כי השכבות האחרות לא יזכו למקומן הראוי, זאת מבלי להתייחס לעובדה שהאתר ייחפר במשך שנים, שוב, בניגוד לדין הבינלאומי.

מסננים עפר במתקן בשבי שומרון, המצולמים לפי הסדר מימין לשמאל – בני הר אבן, קמ"ט ארכיאולוגיה, עמיחי אליהו, שר המורשת, יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה (צילום: באדיבות הצלם)

שלושת האירועים אינם מקרים בודדים אלא חלק מאובדן הערך המוחלט של הארכיאולוגיה הישראלית תחת ממשלת הימין. הפיכתה המוחצנת והאגרסיבית  לנשק פוליטי הייתה כל כך מוצלחת, עד שגם החוקרים בעולם אינם מתייחסים עוד לקו הירוק. אותו קו שהצליח במשך שנים להפריד בין הארכיאולוגיה הישראלית הלגיטימית שבתוך הקו הירוק, לזו שאינה לגיטימית שמחוץ לו – טושטש לחלוטין, וכעת רואה הקהילה הבינלאומית בארכיאולוגיה הישראלית מקשה אחת, שפועלת בניגוד לדין והאתיקה המקצועית. 

"זו לא רק חפירה ארכיאולוגית – זה מפגש עם נשמת האומה" אמר השר אליהו בסבסטיה – שאינה רק בירת ממלכת ישראל, אלא אתר שרוב שכבותיו לא יהודיות, ובו שרידים הלניסטיים, רומיים, ביזנטיים ומוסלמיים

מי שמעוניין לשמור על הלגיטימיות של הארכיאולוגיה הישראלית חייב להילחם עליה. איך? להציב גבול ברור ולהשמיע את קולו כדי לעצור את השימוש שנעשה בה בגדה המערבית. באשר לעזה, צה"ל יודע בדיוק היכן נמצאים אתרי המורשת שלה, ארכיאולוגים ישראלים סיפקו לו את כל המידע. מי שמעוניין להמשיך להשתייך לקהילה הארכיאולוגית הבינלאומית חייב להבהיר זאת, אחרת הכנס הבינלאומי היחיד בו הוא יוכל להשתתף יהיה הכנס הבינלאומי השני לארכיאולוגיה וקרנפים ביהודה ושומרון.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".