על מנת לייצב את ממשלתו, בנימין נתניהו מערער את יציבות המזרח התיכון, ומחבל בתוכניות האסטרטגיות של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

כאשר בוחנים את מה שקרה באמת בוועידת החירום הערבית-מוסלמית בדוחה, הרי שמאחורי מסך ההזדהות עם קטאר אחרי התקיפה הישראלית, העולם הערבי לא באמת השתכנע שיש קרע בין בעלות הברית המובילות את המזרח התיכון, קטאר וישראל. העולם הערבי ממתין לראות אם בחלוף הזמן יתברר שהתקיפה וההתבטאויות המחריפות מירושלים בגנות קטאר הן באמת עדות למשבר ביניהן, או שמדובר במראית עין, ספין, שנועדו להסתיר אמת הפוכה. 

מאחורי מסך ההזדהות עם קטאר בוועידת החירום בדוחה אחרי התקיפה הישראלית, העולם הערבי לא באמת השתכנע שיש קרע בין בעלות הברית המובילות את המזרח התיכון, קטאר וישראל

לפקפוק הסעודי בכנות המשבר יש מספר אינדיקציות.

ראשית, כאשר בוחנים את העובדות, הרי שצמרת חמאס לא חוסלה. כעבור כמה ימים בהם צמרת חמאס נעלמה מן העין, הם הופיעו בראיונות שנראו כמו "תיאום גרסאות", וסיפרו כי נמלטו מן החדר כאשר שמעו את קולות הפיצוצים. כאשר איש מודיעין סעודי, למשל, שומע את הגרסה הזאת – הוא תמה אם מה שהבריח אותם היו אכן קולות הפיצוצים, שהרי הם היו אמורים לשמוע אותם בגן עדן. כלומר: ככל הנראה לא "קולות פיצוצים" גרמו להצלתם אלא דווקא שיחת טלפון בהולה. 

שנית, אחרי שיורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, הודיע חגיגית שיבוא לביקור הזדהות בדוחה – לא רק שהוא לא הגיע לביקור המובטח, אלא שגם את כנס החירום ההזדהות עם קטאר, שאליו כן הגיע – הוא עזב אחרי הפוטו-אופ, ואת נאום הממלכה נשא ראש ממשלת סעודיה ולא ראש המדינה כמו יתר המנהיגים שהשתתפו. 

שלישית, וזה עניין חמור, נמשכים המגעים בין ישראל לסוריה על הסכם ביטחוני. פירוש הדבר הוא שישראל עדיין במחנה האחים המוסלמים יחד עם קטאר וטורקיה, למרות כל הגינויים ו"הברוגז".

סעודיה תמכה במגעים האלה, אבל זה נעשה רק כדי לנער מעליה את הצורך להתקדם לנורמליזציה עם ממשלת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר בישראל. אבל בפועל היא מודאגת מן הקשר הישראלי-קטארי. ומדוע סעודיה מודאגת, יכולנו לראות בביקור המהיר בירדן של שליט קטאר, שיח' תמים בן חמד אאל ת'אני, כדי לדון בין היתר  ב"נושאים כלכליים".

מה יכולים להיות "הנושאים הכלכליים" האלה? לא תכנית סיוע קטארית לירדן, שלא תבוא, אלא פרויקט העברת הגז הקטארי דרך ירדן לסוריה ומשם לטורקיה ולאירופה, הצמאה להשתחרר מן התלות בגז הרוסי.

מדוע סעודיה מודאגת מהקשר בין ישראל לקטאר, יכולנו לראות בביקור המהיר בירדן של שליט קטאר, שיח' תמים, כדי לדון בין היתר  ב"נושאים כלכליים" – ככל הנראה פרויקט העברת הגז הקטארי דרך ירדן לסוריה

התכנית הזאת מתחרה בתכנית "רכבת השלום" מהודו לישראל דרך המפרץ, סעודיה, ירדן וישראל, שאמורה גם לכלול צינורות אנרגיה שיחברו את המזרח התיכון המתון דרך ישראל לאירופה.              

כלומר: מה שקטאר בוחנת עכשיו עם ירדן זו תכנית מתחרה ל"רכבת השלום", שאולי אפשר לכנות אותה "צינור האחים המוסלמים" מקטאר לסוריה של אחמד א-שרע (אל ג'ולאני), שתייתר את הקשר הכלכלי בין ישראל, ירדן, סעודיה, האמירויות והודו לאירופה. אם כך, הקשר המיוחד שבין קטאר וישראל, אשר נשמר לפי מה שרואות מדינות ערב – מחבל בחיבור שלהן דרך ישראל לאירופה ומעביר אותו לסוריה.

בכנס דוחה, היה מוזר לראות את נשיא סוריה א-שרע מצמצם את נאומו לחצי דקה(!), בלי לגנות את ישראל. לא שמענו מילה וחצי מילה מקטאר על אי-התייצבותו של א-שרע לצדה, כלומר: זה היה מתואם, כדי לפתות את ישראל ללכת על הקשר בין קטאר לאירופה דרך סוריה, ולא דרכה.

האם ישראל מחבלת באינטרסים של עצמה? אחרי כל ההודעות לעיתונות של שר התחבורה דאז ישראל כ"ץ, המתפארות ברכבת השלום לישראל – אותו כ"ץ כשר ביטחון, מעביר בבלי דעת את החיבור האזורי של ישראל – לסוריה.

מדוע זה מסוכן לסעודיה? כי כדי להעביר את צינורות הגז לירדן ומשם לסוריה, הם צריכים לעבור דרך סעודיה. סעודיה כמובן לא תסכים לכך. ומה קטאר תעשה? מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב (כולל בתוך ישראל) – כאוס ואנרכיה, וזאת באמצעות תחנת השידור הרעילה שלה, אל-ג'זירה, שהיא הגורם הראשי לחוסר היציבות בעולם הערבי. "והתפקיד" של ישראל בציר האחים המוסלמים, הוא לספק לאל-ג'זירה את תמונות האיכות מעזה, המסעירות את דעת הקהל הערבית – וגם את דעת הקהל האירופית. אנו לא באים לומר שישראל עושה זאת בכוונה, חלילה, אבל זאת התוצאה.

האם ישראל מחבלת באינטרסים של עצמה? אחרי כל ההודעות לעיתונות של שר התחבורה דאז כ"ץ, המתפארות ב"רכבת השלום" לישראל – אותו כ"ץ כשר ביטחון מעביר בבלי דעת את החיבור האזורי לסוריה

אם תרצו, מבחינת מדינות ערב, ה"ברוגז" המתוקשר בין קטאר לישראל היה נראה אמין יותר אילו ישראל הפציצה את אולפני אל-ג'זירה. אגב – זה מה שסעודיה ומצרים עצמן תכננו, במסגרת תכניתן לכיבוש קטאר. במקום זה הם קיבלו את צמרת חמאס ניצלת בגלל "קולות הפיצוצים" שהיו אמורים לחסל אותה.

ושוב, אני לא בא לטעון כי ישראל מודעת לתוצאות הבעייתיות של מעשיה, אבל הקשר המיוחד עם קטאר מעניק לאל-ג'זירה יתרון על פני כלי התקשורת של העולם הערבי המתון, הנאלץ להתגונן.

ומה סעודיה עושה כדי להתגונן מן הסכנה המשותפת של ישראל וקטאר? שני מהלכים משלימים. האחד – הובלת רעיון ההכרה במדינה פלסטינית. אין לזה שום משמעות מעשית, חוץ מנטרול הדיווחים הרעילים מעזה. מן הדיווחים שקיבלתי על מה שקרה במסדרונות דוחה, אבו מאזן לא התקבל שם בחיבוק,  ולא התייחסו אליו כחתן לפני חופתו.

המהלך הסעודי הוא מהלך תקשורתי שנועד לנטרל את ההסתה של אל-ג'זירה, לנוכח תמונות האיכות החדשות הצפויות לבוא מעזה עם "הכיבוש" המחודש בחסות "הניצחון המוחלט".

צעד אחר הוא ברית ההגנה עם פקיסטן שבאה מייד אחרי האכזבה שנחל בן סלמאן מאיתנות הברית הישראלית-קטארית, ובמקום לחבר את הודו לים התיכון דרך ישראל, בן סלמאן חובר לפקיסטן הגרעינית, האויב של הודו, לברית הגנה.

האם "הברית" הסעודית-פקיסטנית תבשיל לכדי מציאות אזורית חדשה? קשה לדעת, כי יהיו לכך משמעויות מול הודו, אויבתה של פקיסטן. אבל כאן נכנסת ישראל לתמונה בסדרה של הכרזות פומפוזיות על "ישראל הגדולה", והתפארויות רהב של שר הביטחון כ"ץ על מכותיה של ישראל המונחתות לכל עבר. אמירות אלה פוגעות בגאווה הלאומית הערבית, ומעוררת חששות במדינות ערב המתונות כי אחרי שנפטרו, הודות לישראל, מן "הקשת השיעית" – לא תחליף אותה ברית ישראלית עם העולם הסוני המתון, אלא "אימפריה" יהודית.

אנו יודעים מה הצורך של בנימין נתניהו בחזיתות של מתח פעיל – המשפט שלו ומצבו הפוליטי, אבל בעולם הערבי רואים בכך סכנה, המועצמת מן הקשר שלא נותק עם קטאר וחיזוק אל-ג'זירה בתמונות מן החורבן של עזה.  

אנו יודעים מה הצורך של נתניהו בחזיתות של מתח פעיל – המשפט שלו ומצבו הפוליטי, אבל בעולם הערבי רואים בכך סכנה, המועצמת מן הקשר שלא נותק עם קטאר וחיזוק אל-ג'זירה בתמונות מן החורבן של עזה

מה שטראמפ צריך לראות הוא שנתניהו מחרב לו את הסיכוי לפרס נובל, ולארצות הברית הוא מחרב את האסטרטגיה הראשית שלה להקים נאט"ו ערבי-ישראלי שהיא מובילה. במקום לאחד את העולם הערבי עם ישראל – נתניהו מאחד את העולם הערבי נגד ישראל.

למזלנו, הערבים לא נואשו מאתנו לגמרי, אבל הייאוש המוחלט עלול להגיע עם "הניצחון המוחלט".

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.