אחת ההתפתחות החשובות בהסכם החטופים היא ההצטרפות של טורקיה למועדון המתווכות, ואם ישראל לא תשגיח, אנו יכולים למצוא עצמנו פתאום במצב בו לא רק שטורקיה בעלת ברית שוות ערך לנו מבחינת ארצות הברית – אלא שהיא אפילו תתפוס את מקומנו.

התמונה מפגישת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בניו יורק עם בעלות הברית של ארצות הברית בעולם הערבי – אומרת הכול. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן יושב לצדו של טראמפ מול כל היתר.

התמונה מפגישת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בניו יורק עם בעלות הברית של ארצות הברית בעולם הערבי – אומרת הכול. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן יושב לצדו של טראמפ מול כל היתר

יש לשים לב, כי בניו יורק ארדואן אמר לטראמפ שישראל היא מקור הזעזועים במזרח התיכון. רוצה לומר, על פי דבריו: אם אתה רוצה לייצב את האזור – טורקיה היא הכתובת.  

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מכבד את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ומזיז לכבודו את הכיסא בביקורו בבית הלבן, ספטמבר 2025 (צילום: צילום מסך מסרטון של Al Mashhad المشهد)

אך טבעי הוא שטורקיה תדרוש, ותקבל, דריסת רגל בעזה, ומה שהיא באמת רוצה זה את הנמל, כדי לממש את תכניתה האסטרטגית לשלוט על האגן המזרחי של הים התיכון, לצור על קפריסין ויוון ולאיים על מצרים.

המשט הטורקי החדש, המתארגן לעזה, הוא גם הצהרת כוונות תוקפנית כלפי ישראל.

וזאת כאשר הצדדים הפועלים בגזרת היום שאחרי בעזה עדיין לא הסכימו מי יהיה הגוף שיקבל את ניהול עזה:

• לפי מצרים – ועדת מומחים מקובלת על רמאללה וחמאס.
• לפי טראמפ – מועצת השלום בניהולו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר.
• לפי רמאללה – רק אש"ף, הרי בכנס אנשי דת של האחים המוסלמים מטעם קטאר וטורקיה הוחלט שמועצה דתית איסלאמית תקבל את האחריות על עזה. ארדואן עצמו הכריז במוצאי שבת כי הוא אישית יבוא לעזה.

מי שקורא נכון את הכוונות של טורקיה היא סעודיה, והסעודים לא השתכנעו שישראל וקטאר כבר לא. כעת הם פועלים מתוך הנחת היסוד שישראל משתפת פעולה עם קטאר בזעזוע העולם הערבי.

אך טבעי הוא שטורקיה תדרוש, ותקבל, דריסת רגל בעזה, ומה שהיא באמת רוצה זה את הנמל, כדי לממש את תכניתה האסטרטגית לשלוט על האגן המזרחי של הים התיכון, לצור על קפריסין ויוון ולאיים על מצרים

מה שאנו חוזים כעת בהיקף האזורי הוא חידוש העימות מאחורי הקלעים בין סעודיה לטורקיה, כך שאם טורקיה מבקשת לחדור לעזה, סעודיה נכנסת לגדה המערבית, ויש לצפות שגם בהתפתחויות עתידיות בעזה – לסעודיה יהיה מה לומר.

אבל בינתיים סעודיה נכנסת לגדה. היא הודיעה שתחדש את הסיוע הכספי לרשות הפלסטינית המרוששת, אך כשם שיש לה דרישות מול עזה, יש לה דרישות מול רמאללה. מול עזה היא דורשת לפרק את חמאס מנשקו, ומול רמאללה היא דורשת להילחם בשחיתות.

סעודיה לא מוכנה כי הכספים שתשלח לשיקום הרשות – ימצאו את דרכם לכיסים פרטיים. היא גם דורשת סדרי ממשל תקינים, ולו באופן מינימלי. כך נמסר על פתיחת תיקים פליליים על חשודים בשחיתות, והרשות הפלסטינית שחררה ממעצר לא תקין את סמיר חלילה, ששמו הוזכר כמי שיקבל תפקיד בכיר במנגנון של עזה "ביום שאחרי" שלא מטעם הרשות הפלסטינית, וכי ד"ר נאסר אל-קודווה, הדיפלומט הבכיר שגורש מרמאללה על שנחשד בקשר עם מוחמד דחלאן, אמור לחזור לרמאללה בימים אלה ממש.

האם כל זה מבשר על חילופי גברי ברמאללה? על גיבוש הנהגה חדשה שתעבור לשלב שאחרי "המאבק", ועל התארגנות לחיים פוליטיים סדירים של מפלגות פוליטיות אזרחיות ולא של "ארגונים" ומיליציות צבאיות?

אנו חוזים כעת בחידוש העימות מאחורי הקלעים בין סעודיה לטורקיה, כך שאם טורקיה מבקשת לחדור לעזה, סעודיה נכנסת לגדה המערבית. ויש לצפות שגם בהתפתחויות עתידיות בעזה לסעודיה יהיה מה לומר

זה מחייב אותנו להביט צפונה אל סוריה, כדי להבין את מלוא היקפו של המהלך הטורקי ומדוע סעודיה חייבת לאתגר אותו.

על פי ידיעות מן המחתרת הסורית, טורקיה השלימה את פריסת המודיעין שלה בסוריה, אנשיה חדרו לתוך השגרירויות של סוריה ברחבי העולם, וכי היא נחושה לשקם את צבא סוריה.

לטורקיה יש 4 בעיות קשות:

1. הנשיא אחמד א-שרע "אבו מוחמד אל-ג'ולאני", עדיין לא פרס את שלטונו. המצב הבסיסי הוא של ברוני מלחמה אסלאמיסטיים המפרקים את המרקם הממלכתי. בין הפרצות האלה איראן, דרך עיראק, ממשיכה ליצור קשר עם חזבאללה בלבנון, ומקשה על פירוק ארגון הטרור השיעי מנשקו.
2. שנית, הכורדים בצפון סוריה חוצצים בין טורקיה למרכז סוריה. הם מסרבים להכיר בלגיטימיות של המשטר בדמשק כריבון המלא על כל המדינה ודורשים משטר קונפדרטיבי.
3. שלישית, הדרוזים בדרום סוריה חוצצים ביו טורקיה לירדן, ומונעים את הקשר הישיר עם הבדואים של דרעא התומכים בא-שרע.
4. ורביעית, השליטה המלאה של חיל האוויר הישראלי על הקשת השיעית לשעבר, מאתגרת את היומרות של ארדואן לחידוש האימפריה העות'מאנית.

מכאן, החשיבות בעיני טורקיה לקבלת לגיטימיות מן המערב. לכך יש לייחס את מתקפת החיוכים של ג'ולאני כלפי המערב, כולל השיחות עם ישראל. בזה יש לג'ולאני הישגים חשובים, והוא הוזמן לשאת את דבר סוריה החדשה בעצרת הכללית של האו"ם.

במסגרת מתקפת החיוכים, ג'ולאני ערך בחירות כלליות בסוריה, שהתבררו כפארסה גמורה. ראשית, הסורים לא נהרו לקלפיות, ושנית, המשטר בחר את אנשיו לפרלמנט. בשאר אסד כבר הנדס בחירות באופן הרבה פחות גרוטסקי מג'ולאני.

הבחירות גם חשפו את המחסום הגדול מול ההתפשטות הטורקית דרומה – הכורדים בצפון והדרוזים בדרום. הם פשוט לא השתתפו, ובכך הפגינו כי הם לא חלק מסוריה של ג'ולאני וטורקיה.

פארסת הבחירות בסוריה חשפה את המחסום הגדול מול ההתפשטות הטורקית דרומה – הכורדים בצפון והדרוזים בדרום. הם פשוט לא השתתפו, ובכך הפגינו כי הם לא חלק מסוריה של ג'ולאני וטורקיה

טורקיה מנסה לשכנע את ג'ולאני לתקוף את הכורדים, אבל הוא מסרב, כלומר: יש לו כרגע יכולת עמידה מול טורקיה. המתקפה הקטלנית של דאעש המתחדש בחלב על כוחותיו של ג'ולאני המחישו שכרגע ג'ולאני מודע לחולשותיו. מה יהיה מחר? לא ברור.

אבל, מול סירובו לפתוח חזית מול הכורדים – ג'ולאני הציע להם להצטרף לצבא סוריה החדש כארמיה עצמאית והם סירבו – ג'ולאני עשה בשבוע שעבר שתי מחוות המדגישות בגדול שסוריה החדשה מתנתקת מן העולם הערבי ומתחברת לטורקיה: הוא ביטל את חגיגות "הניצחון" הסורי במלחמת יום הכיפורים, וביטל את יום הזיכרון הלאומי להוצאות להורג בתלייה של טורקיה העות'מאנית את ראשי "המרד הערבי" שדרשו להגדיר את סוריה כערבית ולא כטורקית.

ג'ולאני סימל את הכיוון – סוריה הופכת מ"ערבית" ל"עות'מאנית" – צעד משמעותי ראשון של מימוש חזונו של ארדואן להקים לתחייה את האימפריה העות'מאנית. אם תרצו – המהלכים של ארדואן בעזה מקבילים למהלכים בסוריה, כצבת חנק על ישראל השאננה, שלא מַבחינה כי קטאר היא חלק מן המזימה.

למה זה צריך להדאיג את סעודיה, ובעצם את ירדן? חמאס. מזמן לא שמענו את שמו של חאלד משעל, ויש לזה סיבה טובה. הוא נעלם, ויש לחשוד שהוא נמצא כעת בדמשק על יד ג'ולאני וטורקיה.

משעל היה יד ימינו של ג'ולאני בהקמת ארגון הטרור א-נוסרה, מטעמה של קטאר, וכעת הוא אחראי מטעם קטאר על כל פרויקט האחים המוסלמים במזרח התיכון. ומכיוון שמדובר בחידושה של האימפריה העות'מאנית, הצעד הבא הוא הפלת המשטר ההאשמי בירדן. זה, מבחינת טורקיה, יהווה סגירת חשבון היסטורית, כי ההאשמים עשו יד אחת עם בריטניה במפלת העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה. מירדן תיסלל הדרך לסעודיה, וסעודיה מבינה זאת היטב – וכבר נערכת.

סוריה של ג'ולאני הופכת מ"ערבית" ל"עות'מאנית" – צעד למימוש חזון ארדואן לחידוש האימפריה. מהלכי ארדואן בעזה מקבילים לאלה בסוריה – צבת חנק על ישראל השאננה, שלא מַבינה כי קטאר חלק מהמזימה

מישהו צריך למשוך בדש מעילו של בנימין נתניהו כדי שיחליט להחליף את קטאר בסעודיה. זה כבר מעל ומעבר לקטארגייט. מצפון ומדרום תיפתח הרעה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.