הפקרת החטופים לידיו של בנימין נתניהו והפקרת גורלם של מאות חיילי צה"ל ואלפי אזרחים ישראלים, לא החלה בשבעה באוקטובר. בכוונה נכתב כאן "הפקרה לידיו של נתניהו" ולא "הפקרה מידיו" או "הפקרה לידי חמאס".

ציבור ענק נאלץ לצאת לרחובות עם פרוץ ההפיכה המשטרית, כשהבין שאדישות לבחירתו של שלטון בדמוקרטיה היא הרסנית. בדרך הקשה והכואבת התבססה ההכרה, שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת בידיו של דיקטטור בהתהוות ובידי שלטון שיעשה הכול כדי להנציח את שלטונו.

ציבור ענק נאלץ לצאת לרחובות עם פרוץ ההפיכה המשטרית, כשהבין שאדישות לבחירת שלטון בדמוקרטיה – הרסנית. בדרך הקשה התבססה ההכרה, שהדמוקרטיה בידי שלטון שיעשה הכול להנצחת שלטונו

לא השירות לאזרחי המדינה נמצא במוקד פעולותיו בכנסת ובממשלה, אלא התמקדות בחוקים שינציחו את הישארות אנשיו ותומכיו בשלטון, ליהנות ממנעמי התקציבים, הג'ובים, הטיסות, המינויים, הכבוד הכוח והכסף.

אי אפשר שוב להפקיר את הדמוקרטיה, כעת כשהמלחמה על סף סיום.
החטופים אמנם חזרו אחרי מאבק נוסף קשה וכואב מול אותו שלטון, שהחליט להפקיר אותם כדי להישרד בתמיכת הימין הקיצוני המשיחי. אבל רוב החללים טרם שבו, והם עדות נוספת להפקרה המתמשכת.

חגיגות נחגגו, נאומים נישאו, מחיאות כפיים סוערות החרישו אוזניים, אבל חמאס עדיין בעזה. השלטון שהפקיר את קורבנותיו עדיין יושב במשרדי הממשלה ולא לקח אחריות, ולא התפטר בגלל מחדליו וכישלונותיו שעלו בדם רב. דם ודמים.

השלטון הזה מתכנן עכשיו את המשך שלטונו. אסור להפקיר שוב את הדמוקרטיה ואת השלטון לידיו. האסונות הבאים כבר מתדפקים בשער. הם מרוחים בכל פינה שטרם שוקמה.

בקיצוץ הפיצויים למילואימניקים; בהדרת משפחות החטופים בעת נאום הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בכנסת; בביזוי של נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית והיועמ"שית גלי בהרב מיארה באותו אירוע; בהפקרת שיקום היישובים; ובהמשך הזרמת תקציבים למשתמטים ולמגזרים תומכי הממשלה; בקריסה הכלכלית של ישראל; ובהרס יחסיה עם העולם כאילו חלתה בצרעת מוסרית וערכית.

את ההפקרה הנוספת הזו אסור להמשיך.

חגיגות נחגגו, נאומים נישאו, מחיאות כפיים סוערות החרישו אוזניים, אבל חמאס עדיין בעזה. השלטון שהפקיר עדיין יושב במשרדי הממשלה, לא לקח אחריות ולא התפטר בגלל מחדליו וכישלונותיו שעלו בדם ובדמים

מובילי המחאה בכיכר ובקפלן, הורי החטופים שהתגלו במלוא אומץ ליבם וערכיהם, שורדי השבי האמיצים הגיבורים האמיתיים שעמדו מול זוועות ההפקרה הראשונה במעבה האדמה מול רעב עינויים בדידות והשפלות, מועצת אוקטובר ובה הורי התצפיתניות האמיצות – מכל אלה ומלוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים צריכה לצמוח ההנהגה החדשה. ההנהגה הישרה, האחראית, הדמוקרטית, של ישראל החדשה.

זוהי מלחמת אין ברירה. לא פחות.

אי אפשר להפקיר עוד את גורל המדינה ועתידה בידי הנתניהוז ועושי דברו.
זו מלחמה על עצם הקיום שלנו כחברה, כעם, כמדינה.

זו מלחמה על מדינה שומרת חוק, עם מוסר יהודי, עם ערכי צה"ל ועשרת הדיברות, מדינה שהשלטון בה ישרת את האזרחים ולא את עצמו. מדינה ליברלית שמסוגלת להגן על עצמה וגם שוחרת שלום ופתרונות מדיניים עם שכניה.

ישראל שאחרי המלחמה חייבת לעצמה את המסע הזה. לילדים שנולדו בשמחת תורה לפני שנתיים, לדור הלוחמים והלוחמות שהלכו לאן ששלחו אותם/ן ולא עסקו בפוליטיקה הנוראה.

למדעני העתיד, לאנשי התרבות, האקדמיה, הרפואה והמחקר, לתושבי הערים והקיבוצים בגבולות, לנפגעים בגוף ובנפש, ולאלה שנפגעו מידיו של שלטון גס, אלים, אנטי דמוקרטי.

הפקרה נוספת שעלולה להתרחש בדחיית הבחירות או ביטולן חלילה מידי שלטון האשם ואחראי למחדל השבעה באוקטובר ולמדיניות ההפקרה, עלולה להביא לסופה של המדינה. פשוטו כמשמעו.

זו מלחמת אין ברירה על מדינה שומרת חוק, עם מוסר יהודי, ערכי צה"ל ועשרת הדיברות, מדינה ששלטונה ישרת את האזרחים ולא את עצמו. מדינה ליברלית שמסוגלת להגן על עצמה וגם שוחרת שלום ופתרונות מדיניים

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיכור ממחמאות טראמפ ונמלט סדרתי ממשפטו ואחריותו, עלול לנקוט צעדים מטורפים עוד יותר מפיטורי היועמ"שית וראש השב"כ, כיבוש עזה ונטישת החטופים.

כשאין גבולות, מצפון ומוסר, כשאין מגבלות וכל שומרי הסף מחוסלים ומורחקים, החורבן יגיע. העם היהודי כבר חווה בהיסטוריה שלו חורבן כזה. פעמיים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.