"יְהוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה.
מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ, לָשׁוֹן רְמִיָּה?
אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ, שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר.
רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.
אֲ‍נִי שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר – הֵמָּה לַמִּלְחָמָה.

(תהלים קכ)

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

נתקיים בנו הפסוק הזה מספר תהילים, אבל בהיפוך – בני קדם נאספו בשארם א-שיח' כדי לדבר שלום, אבל אנו – פנינו עדיין למלחמה.

כך יש להבין את ההבדלים הגדולים בנאומים של הנשיא דונלד טראמפ ושל בנימין נתניהו בכנסת. בעוד טראמפ דיבר על החזון הגדול של שלום אזורי, וכי הגיע הזמן שישראל תרפה מן החרב, כדי ליהנות מפרי הישגיה, נתניהו דיבר על המלחמה, על הניצחונות ועל הגבורה. ושר הביטחון שלו, ישראל כ"ץ, המשיך מייד כי המלחמה בעזה לא הושלמה, "וכי עוד יש מנהרות".

נתקיים בנו הפסוק הזה מספר תהילים, אבל בהיפוך – בני קדם נאספו בשארם א-שיח' כדי לדבר שלום, אבל אנו – פנינו עדיין למלחמה. כך יש להבין את ההבדלים הגדולים בנאומי טראמפ ונתניהו בכנסת

העיתונות הערבית הסבירה אומנם כי מדינות רבות שהוזמנו לוועידת שרם א-שיח' על השלום האזורי התנגדו לצירופו של נתניהו לוועידה, וכי זאת הסיבה לביטול נסיעתו למצרים – אבל כאשר מקשיבים לנאום נתניהו בכנסת, הרי שערך המלחמה היה טבוע בו הרבה יותר מערך השלום, ונראה שאת שאת ביטול הנסיעה לשארם הוא עשה באנחת רווחה.  

לפיכך, אנו חייבים להיות מודאגים מאוד מכוונותיו של נתניהו. בין השאר, מכיוון שמערכות שומרי הסף קורסות, וכבר נכנס לתפקידו ראש שב"כ שמינה נתניהו, דוד זיני, אשר אסור להיות תמימים לגבי כוונותיו. הרי רוחות המלחמה מנשבות לא רק בהיקף האזורי, אלא גם בבית.

בנאומו בכנסת, טראמפ הגניב בלשון הלצה איום מרומז – הוא הציע שאף אחד לא ינסה לאכזב אותו, ויש חשש שזה בדיוק מה שהולך לקרות ביחסים עם טראמפ – נתניהו יאכזב את טראמפ, על כל התוצאות הקשות מכך עבורנו.  

נשיא ארצות הברית הרעיף כבוד ושבחים ל"ביבי", לא רק מתוך חנופה למארח, אלא כי הוא רוצה את נתניהו בהובלת המהלכים שיצרפו את ישראל למזרח התיכון הרחב, שטראמפ רצה לתקוע את יתדותיו בשארם א-שיח'. אבל נאומו של נתניהו כבר שפך מים צוננים על הנשיא המתלהב. הוא לא נסחף בחזון השלום, אלא דווקא בנרטיב המלחמה.

טראמפ רוצה את נתניהו כי הוא מבין שעדיף נתניהו לצדו, כדי לקדם את חזון המזרח התיכון הגדול – מאשר את נתניהו בחוץ מחבל בחזון הזה. הבית הלבן לא מתרשם שהאופוזיציה, לו הייתה הממשלה, הייתה מסוגלת להתמודד מול מכונת הרעל. 

טראמפ רוצה את נתניהו כי הוא מבין שעדיף נתניהו לצדו, כדי לקדם את חזון המזה"ת הגדול – מאשר את נתניהו בחוץ מחבל בחזון הזה. הבית הלבן לא מתרשם שהאופוזיציה, לו הייתה ממשלה, הייתה מסוגלת להתמודד

הבעיה היא שנתניהו יבקש לחבל בחזון של טראמפ מתוך הממשלה. ראינו זאת באירוע בכנסת. ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, דיבר יפה מאוד, אבל החמיץ את העיקר. מה שעמד על הפרק היה חזון השלום הגדול של האורח, ועידת שארם, וההססנות של נתניהו.

לפיד היה חייב לומר לנתניהו מעל דוכן הכנסת, לצדו של טראמפ: לך לשארם! נתניהו לא היה הולך, קטן עליו, אבל לראשונה אולי טראמפ היה מבין שיש אופוזיציה בישראל שהוא יכול לסמוך עליה, שמוכנה להתעמת מול נתניהו, שעליה נתניהו לא יכול לשים פס.

מבין השורות היה אפשר להבין, כי החוט המקשר בין נתניהו לקטאר עדיין לא נותק. איך ראינו זאת? כאשר נתניהו הודה לטראמפ על ההזמנה לשארם, שאותה נאלץ לדחות "בגלל החג".

אבל, את ההזמנה נתניהו קיבל מהנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, ולא מטראמפ. נשיא ארצות הברית רק תיווך ביניהם, אבל לא הוא היה המזמין. ההתעלמות מא-סיסי מעידה, כי בקו התפר שבין מצרים מצד אחד, קטאר (וטורקיה) מצד שני – נתניהו עדיין עם קטאר.

בהזדמנות הראשונה שהזדמנה לידיו, נתניהו שוב סגר את מעבר רפיח, בתירוץ שחמאס לא העביר את גופות החללים. מה הקשר? יותר נכון לקשור את זה לתמונות משארם א-שיח' שהראו את ההתפייסות בין הנשיא א-סיסי לבין הנשיא טראמפ, אחרי שעניין גירוש העזתים לסיני ירד מן הפרק.

לפיד היה חייב לומר לנתניהו מעל דוכן הכנסת, לצדו של טראמפ: לך לשארם! נתניהו לא היה הולך, קטן עליו, אבל לראשונה אולי טראמפ היה מבין שיש אופוזיציה בישראל שהוא יכול לסמוך עליה, שמוכנה להתעמת עם נתניהו

סגירת מעבר רפיח מעידה, כי ההבנה הבסיסית של חלוקת עזה בין ישראל לקטאר נשארה בעינה. קטאר שומרת על מעמדה בעזה דרך מעבר כרם שלום. בינתיים נמסר על פתיחת מעבר רפיח, אבל השימוש במעבר כסנקציה תלויה ועומדת, ומחלישה את ההיסמכות על המעבר הזה. זאת לעומת יציבות השימוש במעבר כרם שלום, העומד לרשות קטאר, כאשר טורקיה פוזלת מאחורי גבה של קטאר לקבל את נמל עזה לעתיד לבוא.

גם אבו מאזן לא הוזמן תחילה לוועידת שארם, מסיבות שכבר הסברנו בעבר, שעיקרן: הגורמים הבינלאומיים לא רואים בו דמות רלוונטית לשיקום עזה. מצבה של הרשות בגדה לא ממש מעורר השראה לדגם הרצוי לעזה. אבל אבו מאזן עשה הכול כדי להיות מוזמן, ואילו נתניהו עשה הכול כדי שלא להיות מוזמן.

כעת, אבו מאזן יושב במרכבה האזורית, ואילו נתניהו תקוע בקואליציית הגטו שלו, מנסה להערים מכשולים. מועצת השלום המתוכננת לעזה עלולה בקלות להפוך לחסות בינלאומית על השטחים כולם, כולל הר הבית, אם ממשלת הגיבורים והאריות מבעירה את הגדה ואת הר הבית.

חסות בינלאומית היא דרישה ישנה של אש"ף. כעת יש לאבו מאזן הזדמנות להרחיב אותה לכל השטחים הפלסטיניים.

זה מביא אותנו להיבט של היום שאחרי בעזה. חילופי מתאם הפעולות בשטחים יש בהם אולי כדי להעיד שישראל רוצה להיות שותפה בשיקום, אם יהיה כזה. זה יכול להתממש עם קטאר, אבל לא עם מצרים. ואם קטאר – אז חמאס נשאר, וטורקיה נכנסת – ועמם חידוש המתיחות עם מצרים.

גם אבו מאזן לא הוזמן תחילה, אך עשה הכול כדי להיות מוזמן, ואילו נתניהו עשה הכול כדי שלא להיות מוזמן. כעת, אבו מאזן יושב במרכבה האזורית, ואילו נתניהו תקוע בקואליציית הגטו שלו, מנסה להערים מכשולים

הבעיה של נתניהו – טראמפ התאהב בעשיית השלום, וכשם שהוא כפה עליו את עסקת החטופים, הוא עשוי לכפות עליו את ההצטרפות לחזון השלום.

כרגע נתניהו דבק בחזון ספרטה, "הגיבורים האריות". האם טראמפ יכפה עליו את אתונה? את היהדות האמיתית?

"נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה
ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרׇדְפֵֽהוּ" (תהילים לד')

לפעמים להיות אופטימיים זה להיות ריאליים. אז אני אופטימי.  

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.