מירי רגב וגדי יברקן שותפים לאותו המאבק, ושניהם ממשיכים לצעוק אחד על השני בקולי קולות את אותו הדבר. ובזמן הזה תקציבים מועברים, ובכל יום האדם מת עוד קצת.

בשביל קצת פופוליזם, ועוד קצת דעת קהל, ומי אמר את המילה האחרונה במסדרונות הפייסבוק.

בעוד חגיגות הסיגד הסתיימו, עלה ח"כ יברקן לכנסת לתקוף את השרה רגב על אי יישומו של חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה התשע"ב 2012. המרכז שאמור היה להיות חלק מיחידת המורשת של מנהל התרבות במשרד התרבות והספורט, לא הוציא לפועל את תכנית הפעולה שלו, והמשאבים שהוקצו לו חזרו לקופת המדינה.

ח"כ יברקן כינה את השרה רגב "מחבלת תרבות" וטען שהיא "מנסה למחוק את התרבות והמורשת של ביתא ישראל", וכי הוא "לא יתן לכך יד"

משמעות החוק, בין היתר, היתה העברת הפעילות והתקציבים מיוזמות פרטיות של עמותת ונדבנים לאחריותה של המדינה. ח"כ יברקן כינה את השרה רגב "מחבלת תרבות" וטען שהיא "מנסה למחוק את התרבות והמורשת של ביתא ישראל", וכי הוא "לא יתן לכך יד".

בתגובה ענה משרד התרבות כי "אין בין דברי יברקן ובין המציאות כל קשר, כי אם רק ניסיון נואש להרוויח כותרת פוליטית על גב העדה. חבל שבדבריו אין הכרת הטוב, צניעות ומחויבות לאמת, שמאז ומתמיד אפיינו את העדה האתיופית".

ואני חושבת מה נסגר? איך שוב פעם נשאבנו לדיונים פופוליסטים משני הצדדים במקום להתייחס ברצינות לשאלה ולספק תשובה הולמת.

בתגובה ענה משרד התרבות כי "אין בין דברי יברקן ובין המציאות כל קשר, כי אם ניסיון נואש להרוויח כותרת על גב העדה. חבל שבדבריו אין הכרת הטוב, צניעות ומחויבות לאמת, שמאז ומתמיד אפיינו את העדה האתיופית"

הייתה זו השרה רגב שפעלה במשרד התרבות לשנות ולהגדיל את העוגה למוסדות תרבות נוספים, כאלו שמביאים אג'נדה נוספת לשולחן הדיונים המורכב של חיינו פה. היא זו שטענה שצ'כוב לא יותר חשוב מאבן גבירול או משבזי. והיא צודקת.

המילה האחרונה היום בחברות הייטק היא diversity -ההבנה שככל שהחברה יותר מגוונת תרבותית ואתנית ככה היא מצליחה, מגוונת ועשירה. הכינור לצד העוד, לצד המסנקו.

בתרבות הפופ-פוליטיקה מירי רגב היא מלכת העשור – היא העזה להוציא את השסע העדתי החוצה ואנחנו נהיה חייבים לדבר עליו לעומק ולא רק לצרכים פוליטיים וסקטוריאלים צרים.

בתרבות הפופ-פוליטיקה מירי רגב היא מלכת העשור – היא העזה להוציא את השסע העדתי החוצה, ואנחנו נהיה חייבים לדבר עליו לעומק ולא רק לצרכים פוליטיים וסקטוריאלים צרים

בנתיים, ממשיכים חברי הכנסת להשתמש אחד בשני ולפנות זה אל זה בכלים דמגוגיים, במקום פשוט לשאול – מה קורה ואיך מתקדמים מכאן.

שניהם מייצגים ציבורים שהודרו מהנרטיב ומחלוקת העוגה התקציבית ושניהם פועלים לחיזוק השכבות החלשות תוך מתן דגש על חינוך ולמידה. אך האם הפוליטיקאים שלנו יודעים לזהות רק משברים או גם הזדמנויות? בייחוד כאלו משותפות. כי גם ככה עובדת דמוקרטיה.

צריך לומר שבנוסף למערכת בחירות שלישית, אני מקווה שהשיח הרדוד הזה לא יפחד לקפוץ למים העמוקים שהם בעיית חלוקת המשאבים, יחסי דת ומדינה וזכויות לשכבות ללא זכויות פוליטיות. בהצלחה לנו.

בוגרת תואר ראשון למדעי החברה מאוניברסיטת בר-אילן, קצינה במילואים ביחידה לקשרי חוץ ובוגרת שבט “אדיס״ של תנועת הצופים.