קבוצת נערות מקפלות בגדי ילדים ומכניסות אותם לארגז. לידן, קבוצה אחרת ממיינת טושים, עפרונות ומחברות, והנערים שלצידן אורזים גם שמיכות, חיתולים וציוד נוסף. המראה מזכיר את המרכזים הלוגיסטיים שהוקמו אחרי השבעה באוקטובר במטרה להעביר ציוד חירום לעקורי עוטף עזה. אבל אנחנו ביישוב הדרוזי ג'וליס – והטראומה שלשמה הוקם החמ"ל הזה עוד בהתהוות.
בני נוער מבתי ספר בתל מונד ובעספיא הגיעו לכאן ביום שלישי האחרון, כדי להשתתף במאמץ ההומניטרי וללמוד על הזוועות שהתרחשות מעבר לגבול עם סוריה. זה קורה מדי יום במתחם הצמוד לקבר שייח' אמין טריף שבמעלה היישוב הדרוזי בגליל המערבי. קירות האולם הסמוך לקבר מעוטרים בתמונותיו של מנהיג העדה, שמת ב־1993.
באולם נתלו שלטים כמו "חיי הדרוזים לא הפקר", "Druze Lives Matter", תמונות של גילוח זקנם של הדרוזים בכוח עם הכיתוב "מגלחים לנו את הכבוד", ודברי הסבר שמציירים את ההשוואה המתבקשת לשואה. יש צילום של גופת תינוק, ילד קטן ממרר בבכי, וכן תמונתה של ג'ינה הילאל בת ה־14, שניגנה בכינור ונרצחה. לידה מופיעה תמונתה של הכנרית ושורדת השבי אגם ברגר, תבדל לחיים ארוכים.
כ־42 כפרים הותקפו, ומתוכם נחרבו 38. כארבעה חודשים לאחר שהחלו להתפרסם מראות הזוועה, כ־400 אלף דרוזים נצורים בהר הנושא את שמם במחוז א־סווידא, ומתוכם כ־200 אלף עקורים
ההשוואה הנוספת היא בין סנוואר לאל־ג'ולאני, שאנשיו משתתפים, כך טוענים כאן, בפרעות השיטתיות שהחלו ב־13 ביולי ומבוצעות בידי קבוצות ג'יהאדיסטיות כמו דאעש והיאת תחריר א־שאם. הם טבחו בכ־2,000 איש עד אוגוסט, חטפו מאות, הפעילו אלימות מינית, התעללות ועינויים כלפי אלפים. כוחות הממשלה הזמנית מכתרים את הר הדרוזים לכיוון דמשק בצפון ודרעא במערב.
כ־42 כפרים הותקפו, ומתוכם נחרבו 38. כארבעה חודשים לאחר שהחלו להתפרסם מראות הזוועה, כ־400 אלף דרוזים נצורים בהר הנושא את שמם במחוז א־סווידא, ומתוכם כ־200 אלף עקורים. אחיהם בישראל ובעולם מנסים לסייע בכל דרך אפשרית. לשם כך נפתחו כמה ערוצי תרומות, ומרכז השליטה והניהול של הסיוע עצמו ושל המאבק להכרה בינלאומית פועל כאן בג'וליס.
חלק אחד של האולם משמש את ליבת הפעילות ומחולק לאגפים: לוגיסטיקה, מודיעין, רפואה, דיגיטל ותקשורת. המפעילים של חדר המצב הם מתנדבים, רובם אנשי צבא לשעבר – כמו סא"ל במילואים אכרם מנסור (43) מעספיא, שהשתחרר לפני שנה כמפקד יחידת מודיעין. "את טיול השחרור שלי לארה"ב אני עושה כאן", הוא אומר.
הביגוד והמזון מגיעים לבסיס ברמת הגולן ומשם מועברים להרי החרמון ולא־סווידא בעזרת הצלב האדום. יש כאן נציגות של צה"ל, והסיוע נכנס בחסות ובתיאום איתו. במקביל מנסים להכניס גם אספקה מסוגים אחרים, כמו דלק ומשאבות מים, שחלקם נרכשים בסוריה.
"אנחנו לא נכנסים רגלית, לא נאפשר את זה ויש דרכים אחרות – אבל בלי הצבא לא היה נכנס גפרור", אומר מנסור. ברור שזה מתאפשר גם בזכות העובדה שישראל תפסה את אזור החיץ בקרבת הגבול
כאן לא נכנסים יותר מדי לפרטים של האופן שבו מועבר סיוע ל־400 אלף נצורים במדינת אויב, כשסביבם גורמים המבקשים לטבוח בהם. "אנחנו לא נכנסים רגלית, לא נאפשר את זה ויש דרכים אחרות – אבל בלי הצבא לא היה נכנס גפרור", אומר מנסור. ברור שזה מתאפשר גם בזכות העובדה שישראל תפסה את אזור החיץ בקרבת הגבול.
כל בית פתח את הכיס
התיאום עם צה"ל עומד בניגוד לכאוס ששרר בתחילת יולי, אז חצו את הגבול אלפי דרוזים מישראל בניסיון לסייע למשפחותיהם בעיצומו של הטבח. השיח' מוואפק טריף, שהתנגד לחצייה הפיראטית ההיא, הגיע לכאן הבוקר כדי לברך את התלמידים שנותנים כתף לאריזות, לומדים על מה שמתרחש בא־סווידא, ותוך כדי כך גם מכירים זה את זה.
הם שומעים ממנסור על מבצע ההצלה שמנוהל מכאן, והוא מעודד אותם להגדיל ראש: "כשאתם מסתכלים בפוליגון שאתם חיים בו, זו ההזדמנות לחשוב מחוץ לקופסה. בני נוער בגיל שלכם נלחמים על חייהם ובמצור, כל רכב שמגיע – יורים בו. לכל הדרוזים בישראל יש שם משפחה, לכן כל בית פתח את כיסו, אנשים מכרו נכסים. חלק קטן מהתרומות הגיע מהממשלה וחלק מגופים יהודיים בחו"ל.
"למרות זאת, הסיוע מצומצם – יש כאן 160 אלף דרוזים בישראל לעומת כ־900 אלף בסוריה. השיח' הציע שכדי 'להשאיר אותם עם הראש מעל המים', אולי נעשה 'בית מאמץ בית'. הם יצטרכו לחיות מ־20 דולר בחודש, בלי חשמל, בלי מזון, תרופות, דלק וחשמל ומים. אם לא הייתה מעורבות של הדרוזים מישראל – בסיוע ממשלת ישראל – היינו באלפי נרצחים.
"מטרת העל של המשטר החדש בסוריה היא הכחדת כל המיעוטים, כולל עלווים שגם הם מוסלמים, יזידים, נוצרים וכורדים. הם מאמינים בעליונות אסלאמיסטית רדיקלית"
"מטרת העל של המשטר החדש בסוריה היא הכחדת כל המיעוטים, כולל עלווים שגם הם מוסלמים, יזידים, נוצרים וכורדים. הם מאמינים בעליונות אסלאמיסטית רדיקלית".
הג'יהאדיסט שהפך לכתובת
ההערכות כאן הן שהאירוע יימשך עוד חודשים, ובכל מקרה אנשי החמ"ל ימשיכו להיות בכוננות. בתחילת כל שבוע הם מבצעים הערכת מצב ומתקדמים בהתאם. עיקר הפעילות מתמקד בסיוע, בהעלאת מודעות ובהשגת הכרה בארץ ובחו"ל, בין היתר באמצעות סיורים לגורמים מדיניים, מוסדיים ולנציגי החברה האזרחית. היום, למשל, אחרי התלמידים תגיע לכאן קבוצה של חיילים, ובהמשך השבוע צפויים להגיע צוערי משרד החוץ ושגריר צרפת בישראל.
הם אספו ראיות ותיעודים משפטיים לפרעות הנמשכות, ולפני שבוע הגישו את הממצאים לאו"ם בדרישה לפתוח בחקירת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כאמור, כאן מייחסים את מלוא האחריות ל"כוחות הממשלה הזמנית" ול"מנוול" העומד בראשם, אחמד א־שרע. ביום שני הקרוב הוא אמור להגיע לבית הלבן, במסגרת ניסיון של הממשל בוושינגטון לקדם הסכם ביטחוני בינו לבין ישראל.
בתשובה לשאלה מה הוא חושב על ההזמנה הזו, מנסור אומר כך: "כל העולם מכיר את הרזומה שלו, אדם שהתחיל בטליבאן, אחר כך ג'בהת א־נוסרה ו־HTS (היאת תחריר א־שאם), פתאום הפך להיות כתובת לסוריה בלי שליט. לא היו בחירות, שום הליך דמוקרטי. הוא קם מכוח הנשק והמיליציות והכריז על עצמו שליט. הוא קיבל הזדמנות לעשות את מה שעשה.
"אי אפשר להבין איך העולם מקבל פושע, רוצח, אדם שהכחיד עמים שלמים – ועכשיו רוצים אותו על הדרוזים"
"אבל בעולם יודעים שיש כמה מיליוני פליטים סורים, ומה יותר טוב מאשר להחזיר אותם ולהוריד קצת את הנטל? זה שמקבלים אותו בארה"ב – אדם שהיה מבוקש עם פרס על ראשו – ופתאום הוא מקבל סיוע במיליונים, אחרי שהיה שותף לפיגועי התאומים ולרצח העם בסוריה, זה מעבר לאנומליה; זו הסתכלות גאו־פוליטית ולא אנושית.
"בסוריה עצמה יש אירועים נגדו בכל מקום, הטורקים נכנסו לשם. הניסיון לפרש את הדברים בעיניים מערביות לא עובד, וגם לא בעיניים אזרחיות. אי אפשר להבין איך העולם מקבל פושע, רוצח, אדם שהכחיד עמים שלמים – ועכשיו רוצים אותו על הדרוזים".
מה דעתך על הכוונה לקדם הסכם ביטחוני בינו לישראל?
"לא ראינו הסכם שייטיב עם הדרוזים. ביקשנו וניסינו והעברנו לטראמפ חומרים, ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, דיבר על זה לא מעט פעמים. אם ההסכם יקנה לדרוזים הגנה בינלאומית מהפשעים של השלטון – כנראה שנוכל להסתכל על זה ולדון. אבל אם ההסכם מקבע את א־שרע בתור מנהיג בלעדי לסוריה כדי להשקיט את האירוע – זה לא יתקבל.
"ביום אחד הצליחו להרוג, לפצוע ולעקור כמות לא סבירה של אנשים – כשהעולם כולו רואה. כשהשלטון יקבל חותמת רשמית מהעולם, מה יקרה עם אותם דרוזים בא־סווידא, בג'ראמנה או בשאם? יש מצור על א־סווידא ואנחנו מנסים להכניס סיוע. ועדיין, מתוך קרוב לחצי מיליון איש – מגיעים אולי ל־50 אלף".
"כשהשלטון יקבל חותמת רשמית מהעולם, מה יקרה עם אותם דרוזים בא־סווידא, בג'ראמנה או בשאם? יש מצור על א־סווידא ואנחנו מנסים להכניס סיוע. ועדיין, מתוך קרוב לחצי מיליון איש – מגיעים אולי ל־50 אלף"
ואם נדמה שהאירוע הזה נוגע רק לבני העדה, מנסור מזהיר שמדובר באיום לאומי של ממש: "3,000 מחבלים חדרו מעזה לישראל, ועד היום אנחנו פגועים בגוף ובנפש. אם א־סווידא תיפול – יהיו 300 אלף מחבלים מצוידים היטב, בנעליים גבוהות, באימון טורקי ובמימון קטארי או אחר; אנשים שנלחמו שנים – שיעמדו במרחק חצי שעה מהגדר.
"האיום הוא קיומי על צפון המדינה. אם המדינה לא תתעורר בזמן, הדבר הזה יגדל ויקרה מה שקרה בשבעה באוקטובר. נמתין לתאריך הבא?"
"בסוף, זה אנחנו"
לקראת הצוהריים תלמידי שני בתי הספר מהשרון ומהכרמל ערכו מעגלי שיח כדי ללמוד על ההבדלים והמשותף ביניהם – שפת אם עברית מול ערבית, בנים ובנות שלומדים יחד מול הפרדה מגדרית – וכולם בני הארץ והמדינה. זה נראה טבעי, מסוג המפגשים שהיו אמורים לקרות יותר בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.
בסוף היום הנערות סיימו לצייר עץ זית והדביקו עליו טביעות אצבעות. כולם התכנסו באולם והקריאו בעברית ובערבית מסרים של שלום, אחווה ואהבת הארץ, וכן את שמות הנופלים הדרוזים במלחמה הנוכחית – שאחד מהם הוא בוגר בית הספר שלהם, "אורט רונסון" בעספיא, אלוף־משנה אחסאן דקסה.
"אם א־סווידא תיפול – יהיו 300 אלף מחבלים מצוידים היטב, בנעליים גבוהות, באימון טורקי ובמימון קטארי או אחר; אנשים שנלחמו שנים – שיעמדו במרחק חצי שעה מהגדר"
המורה מתל מונד דיבר על הגורל המשותף, שאיכשהו לא מצא את ביטויו בחוק הלאום – חוק שהעמיד בסימן שאלה את הישראליות של עדה שלמה, שיש לה מניות זהב בעצם קיומה של המדינה.
מורה מעספיא, שהוא במקרה גם חבר של דקסה מהצבא, אמר: "לפני כמה שנים הוא התקשר אליי וסיפר לי שהוא מתבייש שמעבירים את החוק הזה. אמרתי לו, 'מה אכפת לי מה עושים שם בכנסת? בסוף זה אנחנו, אחים, אתה ואני'".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו