זר כי ינחת פה יהיה משוכנע שהכול כשורה – לאחרונה ביטויי המחאה נגד השלטון זעומים, ולכן הוא יניח שהרשויות פועלות לטובת כלל האזרחים, שהמוסדות יציבים ויעילים, ושהעתיד נעים ובטוח. בעצם, לא רק זר יחשוב כך, אלא גם ישראלי שמצמצם את צריכת החדשות למינימום.

אמנם מאחורי הקלעים יש פעילות רבה של אזרחים המתנגדים למהלכי הממשלה, אבל במרחב הציבורי שורר שקט כמעט מוחלט. משתמע שאין מה לדאוג, אין צורך לפעול. ואם יצוץ איזה נופשון נחמד סביב יום הבחירות, או סתם יהיה יום טוב ללכת לים, אפילו לא מוכרחים להצביע.

במרחב הציבורי שורר שקט כמעט מוחלט. משתמע שאין מה לדאוג, אין צורך לפעול. ואם יצוץ איזה נופשון נחמד סביב יום הבחירות, או סתם יהיה יום טוב ללכת לים, אפילו לא מוכרחים להצביע

לכתחילה ייאמר – הותשנו. עברנו שנים של הפגנות נגד ראש ממשלה נאשם, ונגד סריסיו שמפרקים כל חלקה טובה, כולל שנתיים במהלך מלחמה קשה. אחרי שהיא נגמרה וכל החטופים החיים ורוב החטופים החללים חזרו (תודה, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ששמעת אותנו), מותר לנוח קמעה.

אבל חובה לזכור שהממשלה לא עוצרת, וצר המקום להרחיב על ניסיונותיה, מעשיה ומחדליה בכל תחום – משפט, חינוך, שטחים, תקשורת, יוקר מחיה, יחסי חוץ, מה לא. מי שמקפיד לעקוב – יודע. אבל מי שמסתפק בכותרות, לא בהכרח מודע להיקף הדברים ולסכנה הגלומה בהם.

לא כך התנהלו העניינים בתשעה החודשים בין פרוץ ההפיכה המשטרית ב-4 בינואר 2023 ופרוץ המלחמה בשמחת תורה. בתקופה ההיא היו הפגנות גדולות, והייתה לסוגיות שעמדו בלב המחאה נוכחות נוספת במרחב הציבורי: החל בחולצות וכובעים שייצגו התארגנויות ועקרונות, עבור בשלטי פרסום גדולים, וכלה ברבבות כרזות שנתלו ממרפסות של דירות מגורים. לא היה אפשר לעבור ברחוב בלי לראות שיש עניינים שמעסיקים ישראלים רבים, ובלי לתת עליהם את הדעת.

למה הנוכחות במרחב הציבורי חשובה? הרי מופץ המון מידע לטובת מי שמעוניין להבין את הנושאים לעומק, זה לא מספיק? לא. המשוכנעים כבר משוכנעים (זה נכון לכל הצדדים). לכל היותר יהיו להם יותר כלים להצדקת עמדותיהם. לטעמי, היעד חייב להיות מי שאין לו עמדה נחרצת, ואתייחס לניסיוני במשרד החוץ.

הותשנו. אבל הממשלה לא עוצרת, וצר המקום להרחיב על ניסיונותיה, מעשיה ומחדליה בכל תחום – משפט, חינוך, שטחים, תקשורת, יוקר מחיה, יחסי חוץ, מה לא. מי שמסתפק בכותרות, לא בהכרח מודע להיקף ולסכנה

הכי קל ומפתה לפנות למשוכנעים. אין יותר נעים מראיון מלטף או שיחה רגועה עם אוהדי ישראל, אשר יתמכו בכל מעשיה ולעולם לא ישמיעו ביקורת. תשומת הלב תחמיא להם, המידע שישמעו יעמיק את אהדתם, והדיפלומטית שתדרכה אותם תשוב לביתה שמחה וטובת לב. הכי קשה מול עוינים מובהקים, אך אין סיפוק כמו יריב עיקש שאומר משהו כמו "לא חשבתי על הסוגייה מהכיוון הזה".

אבל אני משוכנעת, וכך פעלתי, שהכי חשוב לדבר עם האמצע, עם אלו שרק מרפרפים על הכותרות, שלא מקדישים מחשבה רבה לנושא ואין להם דעה מגובשת. חובה לנסות להטותם לעבר תמיכה, לפחות למנוע הצטרפותם למחנה העוין.

אפילו בישראל המקוטבת לא לכל אחד יש דעות נחרצות בכל נושא, וחובה להעלות את הסוגיות שמעסיקות את המחאה גם אצל הפחות מתעניינים, הלא-יודעים, המתלבטים.

נכון, שלט שמתנופף לצד עציצים במרפסת לא מספק הסבר מנומק להתנגדות למהלך כזה או אחר של הממשלה. אבל הוא משאיר את הנושאים בתודעה של הציבור הרחב, מונע התעלמות, השתקה.

אני מקבלת בקביעות הודעות ממניין התארגנויות מחאה. מגיע מידע מודפס ומוסרט, מתקיימים זומים וימי עיון, יש עצומות ועתירות, פעילות בוועדות בכנסת, ופה ושם גם הפגנות.

אני משוכנעת, וכך פעלתי, שהכי חשוב לדבר עם האמצע, עם אלו שמרפרפים על הכותרות, שלא מקדישים מחשבה רבה לנושא ואין להם דעה מגובשת. חובה לנסות להטותם לעבר תמיכה, למנוע הצטרפותם למחנה העוין

אבל להערכתי, מי שלא מתעניין ואינו מעורב, מתרשם שהמחאה השתתקה. ושקט מול סכנה או עוול הוא רפש, כפי שלימד אותנו זאב ז'בוטינסקי בהמנון בית"ר. על ההתנגדות לשוב ולהיות נוכחת ובולטת במרחב הציבורי, כמו לפני המלחמה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.