וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם כי "דמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר, אלא שאין שיטה טובה ממנה". צ'רצ'יל אמר זאת לאחר שהפסיד בבחירות שנערכו מעט לאחר מלחמת העולם השנייה: צ'רצ'יל הגדול, המנהיג הגדול של בריטניה במלחמה מול הנאצים, בסוף לא היה הבחירה האוטומטית של העם הבריטי, שהיה מבחינתו כפוי טובה. עם זאת, צ'רצ'יל קיבל את חוקי המשחק הדמוקרטיים, למרות מגרעותיה הרבות של השיטה.

אני מציין זאת כעת, על רקע דבריו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, לאחר פיזור הכנסת ה-22 והליכה לבחירות שלישיות בתוך שנה: "אסור שנאבד אמון בשיטה הדמוקרטית… הדמוקרטיה הישראלית הייתה ועודנה מקור גאוותנו, ואנו יודעים, שלשיטה הדמוקרטית יש גם מחירים". אני מציע לריבלין להירגע: הבחירות הנוספות הללו הן לא מה שיגרום לעם הישראלי לאבד אמון בשיטה הדמוקרטית. מדובר בסך הכל בעוד מסמר בארון הקבורה של אמון הציבור במערכת הפוליטית.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

בעוד שאחיות ואחים בישראל מובילים את אחת ההתפתחויות המרשימות במערכת הבריאות – כוחות מקצועיים, אקדמיים וקליניים שמצילים חיים – המדינה ממשיכה להתעלם מצוותי הסיעוד. ללא שכר הוגן, תקינה מספקת והכרה חוקית – מערכת הבריאות תקרוס. הגיע הזמן לשינוי, ויום האחיות הבינלאומי שחל השבוע הוא זמן טוב להזכיר זאת.

*  *  *

ברקע שביתת המורים והגננות, שהציפה שוב את עומק המשבר במערכת החינוך, הספקנו לשכוח מגזר ציבורי נוסף שעומד בפני סכנת קריסה. הוא, לעומת אנשי חינוך, לא יכול להרשות לעצמו להשבית את המערכת, גם לא לשעה. מדובר בצוותי הסיעוד במערכת הבריאות של מדינת ישראל. גם הם סובלים משכר נמוך, מתנאים ירודים ומחוסר הערכה, אלא שאינם יכולים לשבות מכיוון שעוסקים בהצלת חיי אדם.

בלה וולושין היא אחות, מומחית קלינית לסוכרת ומרצה ומרכזת ההכשרות הקליניות בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.

חלון הממ"ד שלנו צופה על קיר בית ישן. בקיר הבית יש חור ובו מקננת דוכיפת, ציפורנו הלאומית. הידעתם שהדוכיפת נבחרה לציפור הלאומית ב-2008 בבחירות דמוקרטיות בהן זכתה ב-35% מהקולות? היא ניצחה את הפשוש והחוחית בפער אדיר.

לשם השוואה, מפלגת הליכוד זכתה בבחירות האחרונות ב-23% מהקולות. הדוכיפת הייתה לוקחת את הליכוד בהליכה. למעשה מפלגת הליכוד זכתה ליותר אהדה מהדוכיפת רק בשנת 1981, אז זכתה ל-37% מהקולות.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.