למלחמות על הגז בישראל היה פעם קצב אחר. אתם בוודאי זוכרים את המאבק על מתווה הגז ב־2015: דיונים סוערים בכנסת, הפגנות ענק ברוטשילד, מומחים שמתעמתים באולפנים ושיח ציבורי נוקב. אבל בפתח שנת 2026 בנימין נתניהו כבר לא לוקח סיכונים. הוא למד שבעולם של היום עדיף לקבוע עובדות בשטח לפני שהציבור בכלל מבין מה השאלה.

בשבוע שעבר שיגר נתניהו הצהרה מוקלטת בת שלוש דקות, שנחתה במערכות התקשורת כמו רעם ביום בהיר. בסרטון בישר ראש הממשלה על הסכם ייצוא הגז הגדול ביותר בתולדות המדינה. האולפנים לא היו ערוכים.

כך יצא שהפרשנים באולפנים לא רק שלא ידעו מה המשמעות של הצהרת נתניהו על משק האנרגיה – חלקם כלל לא ידעו על מה תהיה ההצהרה. באולפן "חדשות 12" מיהר עמית סגל – פרשן פוליטי בהגדרתו ופרשן לענייני הכול במהותו – להסביר שמדובר בבשורה לעם ישראל. זאת, עוד לפני שהסרטון פורסם בכלל.

מייד עם סיום שידור הסרטון עברו ב"חדשות 12" לפרסומות ולדיון באייל גולן. בכך התמצה הסיקור באותו ערב של מכירת חיסול הגז ושל עתיד האנרגיה של ישראל במהדורת החדשות הפופולרית במדינה

מייד עם סיום שידור הסרטון עברו ב"חדשות 12" לפרסומות ולדיון באייל גולן. בכך התמצה הסיקור באותו ערב של מכירת חיסול הגז ושל עתיד האנרגיה של ישראל במהדורת החדשות הפופולרית במדינה. למוחרת אומנם דנו בנושא בכלי התקשורת השונים, אך הנרטיב החיובי כבר התקבע. נתניהו יכול היה לרשום לעצמו וי גדול.

אלא שמי שעסקו מאחורי הקלעים בנושא זה תקופה ארוכה הבינו מייד שמדובר בסרטון שכולו שקרים ומניפולציות – הכול כדי להחליק בגרון הציבור את רוע הגזירה. כך, למשל, נתניהו הבטיח בסרטון הכנסות של 58 מיליארד שקל לקופת המדינה מעסקה בהיקף של 112 מיליארד שקל. זה נשמע מרשים, אלא שכבר היינו בסרט הזה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מכריז על אישור עסקת הגז עם מצרים לצד שר האנרגיה אלי כהן, 17 בדצמבר 2025 (צילום: צילום מסך, משרד ראש הממשלה)

ב־2015 הצהיר נתניהו והבטיח כי אישור מתווה הגז "יכניס לאזרחי ישראל מאות מיליארדי שקלים בשנים הקרובות". בפועל, עשר שנים לאחר אותו מתווה, הסכום המוערך מהכנסות המדינה מתמלוגים, "מס ששינסקי" ומס חברות, נאמד בכ־30 מיליארד שקל – סכום נאה, אך רחוק מאוד מהבטחת נתניהו על מאות מיליארדים בתוך שנים ספורות.

נתניהו, כמובן, גייס גם את הרגש הלאומי־דתי לסרטון, כאשר דימה את העסקה ל"פח שמן" שיבער עשרות שנים. האמת המדעית, עם זאת, פחות ציורית וגם פחות פטריוטית: עתודות הגז של ישראל מוגבלות, ולפי התחזיות בעוד כ־15 עד 20 שנה המאגרים יתחילו להתרוקן.

האמת המדעית, עם זאת, פחות ציורית וגם פחות פטריוטית: עתודות הגז של ישראל מוגבלות, ולפי התחזיות בעוד כ־15 עד 20 שנה המאגרים יתחילו להתרוקן

עמדת האוצר וארגון "לובי 99", שפעל מטעם הציבור בנושא, הייתה להשאיר חלק מהגז הזה כאן בבית, כדי להבטיח חשמל זול וביטחון אנרגטי לדורות הבאים. נתניהו התעלם מכך ונכנע לכל דרישות מונופול הגז האמריקאי. הוא אישר את ייצוא כל העתודות שביקש ממנו אותו מונופול.

המשמעות פשוטה: כאשר ייגמר הגז המקומי, נצטרך לייבא גז במחירים בינלאומיים יקרים. הדבר יקפיץ את חשבון החשמל, ייקר את עלויות הייצור של כל מוצר בישראל ויעלה עוד יותר את יוקר המחיה.

בנימין נתניהו מבקר באסדת הגז לווייתן, סמוך לחופי קיסריה, 2019 (צילום: מרק ישראל סלם/פול)

המחשבה שדווקא בתקופה זו נצטרך בעתיד להסתמך על מדינות זרות שיספקו לנו גז ללא תנאי, בזמן שאת האוצר שיש לנו עכשיו אנחנו מוכרים, היא חוסר אחריות לאומי.

טיעון הנגד – ואולי המופרך ביותר – של נתניהו לחשש הזה היה שייצוא הגז יעודד חברות בינלאומיות להגיע ולמצוא כאן מאגרים נוספים. "הם ימצאו עוד גז", הוא הבטיח בטון סמכותי בסרטון, ובכך ביקש לבטל את ההתנגדות לחשש שישראל תישאר בלי גז.

ד"ר לנגוצקי, הגיאולוג שנחשב ל"אבי תגליות הגז" בישראל, קבע בצורה חד־משמעית, יחד עם שורה של מומחים, שאין בים התיכון הישראלי מאגרים נוספים בסדר גודל משמעותי

אלא שד"ר יוסי לנגוצקי, הגיאולוג שנחשב ל"אבי תגליות הגז" בישראל, כבר הסביר השנה בכנסת שמדובר במיתוס. לנגוצקי קבע בצורה חד־משמעית, יחד עם שורה של מומחים, שאין בים התיכון הישראלי מאגרים נוספים בסדר גודל משמעותי.

משרד האנרגיה ניסה כבר ארבע פעמים לשלוח משלחות ברחבי העולם כדי להביא שותפים חדשים – ואף אחד לא רצה לבוא. החברות הגדולות יודעות את מה שנתניהו מנסה להסתיר מהציבור: הים שלנו כבר לא מחביא הפתעות גדולות

בשורה התחתונה, נתניהו לא עמד בלחץ של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והסכים להיכנע לאינטרס של תאגיד שברון – המרוויחה הגדולה מהעסקה. הוא העדיף זאת על פני ביטחון אנרגטי ארוך טווח לאזרחי ישראל.

את העסקה הבעייתית הזו הוא עטף בעטיפה נוצצת ובעט אותה לשער ריק של תקשורת מופתעת. כאשר חשבון החשמל שלכם יזנק בעוד עשור וחצי, זכרו כיצד מכרו את כולנו בסרטון בן שלוש דקות.