סכנה קודרת אורבת למדינה. חלק ניכר מחברי הקואליציה הנוכחית – מי עבריין מורשע, מי נאשם העומד למשפט, ומי מצוי בחקירה בגין עבירות פליליות לכאורה – הופכים את חברי הממשלה הנוכחית לחבורה שמזכירה משפחת פשע מאורגן שהשתלטה על המדינה.

כאשר במדינה מתוקנת, שהדמוקרטיה היא יסוד קיומה, מערכת המשפט שהיא שומרת הסף של המיעוט, החוק והסדר הציבורי, מוחלשת ומנוכרת על-ידי השלטון – הדיקטטורה אורבת ומובילה למהפך שלטוני המאיים על חופש הפרט, ועל צביונה של המדינה כפי שהורגלנו אליו מאז ומעולם.

אמנם בהשוואה למדינות טוטליטריות כמו איראן, רוסיה, טורקיה ועוד, בחירות דמוקרטיות עשויות להביא למהפך, אך סממנים רבים מעידים על הקצנה ועל מצב אל־חזור אשר המדינה אולי נקלעה אליו. נראה כי דברי הפילוסוף צרפתי מהמאה ה־ֿ19 יוזף דה מאסטר, ''כל אומה מקבלת את השלטון (הממשלה) שהיא ראויה לו'' מתגשמים גם בישראל.

אמנם בהשוואה למדינות טוטליטריות כמו איראן, רוסיה, טורקיה ועוד, בחירות דמוקרטיות עשויות להביא למהפך, אך סממנים רבים מעידים על הקצנה ועל מצב אל־חזור אשר המדינה אולי נקלעה אליו

המציאות התאוקרטית, הלאומנית־פשיסטית, האינתיפאדה השנייה שפרצה ביוזמת יאסר ערפאת למרות הסכמי אוסלו, ופוגרום השבעה באוקטובר – כל אלה מרחיקים את רוב העם מערכי מגילת העצמאות, ואפילו במחיר אובדן הדמוקרטיה.

דמוגרפים נחשבים צופים, כי מספרם של החרדים יילך ויעלה באופן אקספוננציאלי, תוך חתירה ברורה לשלטון הלכה. על־פי תחזיות המבוססות על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) – שיעור החרדים צפוי להגיע סביב שנת 2040 לכ־25% מאוכלוסיית היהודית בישראל, כרבע מהתושבים, ובשנת 2059 מספרם יגיע לכ־35%. איחודם יהפוך אותם למפלגה הגדולה בארץ, דבר שיאפשר להם להגשים את חזונם – הפיכת המדינה לתאוקרטית הלכה למעשה.

לעסקנים החרדים היהודים יש מכנה משותף עם אלה המוסלמים שבקרבנו. הם משתמשים ב"אלוהות" כאמצעי עסקני־פוליטי־אינטרסנטי לכיבוש ציבור חלש – כלכלית, אידאולוגית ולעיתים רוחנית.

מנגד, כמו במדינות רבות במערב – גם בישראל הלאומנות, שלרוב היא פשיסטית, לא פסחה על הציבור. כאן הלאומנים מכנים את עצמם "משיחיים", והם חובשי כיפה ואף מגדלי פאות, מה שמצייד אותם כצידוק אלוהי כדי לשאוף לשלוט על ארץ ישראל השלמה, מן הים ועד הירדן. הם סוגדים לאדמה תוך הקרבת החיים, בניגוד מוחלט לערכי היהדות.

המציאות התאוקרטית, הלאומנית־פשיסטית, האינתיפאדה ה-2 שפרצה ביוזמת ערפאת חרף הסכמי אוסלו, ופוגרום ה-7/10 – מרחיקים את רוב העם מערכי מגילת העצמאות, אף במחיר אובדן הדמוקרטיה

החרדים מסוגלים לקיים שלטון משותף עם הערבים, ואף לאפשר להם לשלוט כאילו שבו לגולה, ובלבד שדרישותיהם התאוקרטיות והכלכליות יישמרו. לעומתם, הלאומנים יובילו את המדינה – אם על-ידי סיפוח השטחים הכבושים או דה-פקטו – למדינה דו-לאומית שיהודייה יהפכו אט-אט למיעוט. הם, ככל הנראה, בונים על כוחם הכלכלי והצבאי, אולם במאה ה־21 אין מדינה בעולם הנאור, אפילו לא ארצות-הברית, שתאפשר אפרטהייד.

חשוב לציין שבין המשיחיים-הפשיסטים הקוראים לעצמם "הציונות הדתית" לבין הדתיים המסורתיים והשפויים, אין שום מכנה משותף. הראשונים מקדשים את האדמה ומובילים את המדינה אל רוב ערבי – בניגוד גמור למגמתה היסודית של הציונות האמיתית: ''מדינה יהודית''. האחרונים מקדשים את החיים ודוגלים באחוות העם ובשימור מדינה יהודית וציונית לתפארת עם ישראל.

מצער מאוד שמאז היעלמותה של מפד"ל והיחלשותה של תנועתם ''בני עקיבא'', המחנכת לסובלנות ולאהבת הזולת, נראה שקולם של אותם מסורתיים שפויים נדם.

נוכח מציאות קודרת זו, המוחות – בעלי המקצועות החיוניים, יזמי ההייטק, שוחרי הדמוקרטיה וכדומה – יעזבו את מולדתם בעל כורחם ובקצב מואץ, וישראל תהפוך לעוד מדינה הזהה, פחות או יותר, לשכנותיה.

נוכח המציאות הקודרת, המוחות – בעלי המקצועות החיוניים, יזמי ההייטק, שוחרי הדמוקרטיה וכדומה – יעזבו את מולדתם בעל כורחם ובקצב מואץ, וישראל תהפוך לעוד מדינה הזהה, פחות או יותר, לשכנותיה

אם אזרחי המדינה לא יתעשתו מרגשות היהירות האוחזים ברובם כתוצאה מכוחם הצבאי, חורבן "הבית השלישי" אורב לציונות ולעם היהודי בכלל. תהליכים מעין אלה הובילו במדינות רבות לקריסה או לאובדן הדמוקרטיה, בשל התנהגות תושביהן – ולאו דווקא בשל חולשה ביטחונית.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.