אם בתחילת 2022 רבים ראו במלחמתה של רוסיה נגד אוקראינה סכסוך אזורי שניתן להכיל, הרי שכיום מעמדה כנקודת מפנה גאופוליטית עולמית הולך ומתבהר.
הפלישה שמוסקבה פתחה בה, המציינת השבוע בדיוק ארבע שנים, אילצה את אירופה להתחמש מחדש ולחשוב על מלחמות עתידיות ביבשת.
האוטוקרטיות האירו-אסייתיות חברו זו לזו כלכלית, טכנולוגית ואסטרטגית בדרכים חסרות תקדים – והביאו נשק איראני וחיילים מקוריאה הצפונית עמוק אל תוך זירת הלחימה באירופה.
כלכלת האנרגיה משתנה ככל שאירופה מנתקת את קשריה עם רוסיה, והסכנות שבהסתמכות-יתר על כוח עוין הפכו ברורות לעין.
רבות מההתפתחויות הללו קיבלו תאוצה מאז השבעתו השנייה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. עמדתו העוינת כלפי אירופה, נטישת הסיוע לאוקראינה ונכונותו לחתור להסכם עם רוסיה, הטילו על אירופה נטל כבד עוד יותר להבטיח יציבות בגבולותיה ולהיערך לעימות עתידי.
רבות מההתפתחויות הללו קיבלו תאוצה מאז השבעתו השנייב של טראמפ. עמדתו העוינת כלפי אירופה, נטישת הסיוע לאוקראינה ונכונותו לחתור להסכם עם רוסיה, הטילו על אירופה נטל כבד עוד יותר
בעוד וושינגטון ממקדת מחדש את תשומת לבה בחצי הכדור המערבי, אירופה פונה לשותפים חדשים ברחבי העולם ומאיצה את המעבר לעולם פוסט-אמריקאי.
כדי להעריך את מצב המלחמה, את סיכויי השלום ואת ההשלכות הגאופוליטיות הנוספות, ביקשנו מתשעה פרשנים-מומחים לשתף את עמדותיהם.
1
השמדת הערך הגדולה של רוסיה
מאת קסניה סבטלובה
לפני ארבע שנים, בטרם דהרו הטנקים הרוסיים לעבר קייב, הגז הרוסי עדיין זרם באין מפריע לגרמניה ולשאר מדינות אירופה. בערי רוסיה, כגון קלוגה, פעלו מפעלים לייצור כלי רכב אירופיים, האוליגרכים הרוסים נהנו מהחיים הטובים בארמונותיהם ברחבי היבשת, והנשיא ולדימיר פוטין בחש בפוליטיקה האירופית כמו בסיר של בורשט.
באותם ימים, האיחוד האירופי היה שותף הסחר הגדול ביותר של רוסיה. מחזור הסחר התבסס על ייצוא רוסי של מקורות אנרגיה וחומרי גלם, וכן על יבוא של ציוד אירופי, מכוניות, תרופות ומוצרים כימיים. בשנת 2021, האיחוד האירופי סיפק חלק ניכר מצורכי האנרגיה שלו מרוסיה, כאשר גרמניה והולנד היו שותפות הסחר העיקריות.
באותם ימים, האיחוד האירופי היה שותף הסחר הגדול ביותר של רוסיה. מחזור הסחר התבסס על ייצוא רוסי של מקורות אנרגיה וחומרי גלם, וכן על יבוא של ציוד אירופי, מכוניות, תרופות ומוצרים כימיים
מאז שהורה נשיא רוסיה על הפלישה – בניסיון להכניע את אוקראינה, לקבוע עובדות בשטח ולהפוך להגמון ביבשת – אירופה החליטה, בלית ברירה, להתנתק מרוסיה. התוצאות היו הרות אסון עבור מוסקבה.
שאלת ההשתייכות לאירופה או הניכור ממנה עמדה תמיד במרכז השיח הפילוסופי וההיסטורי ברוסיה, הן בעידן הצארים והן במאה ה-21. פוטין בחר להכריע את הדיון בסוגיה זו עם תחילת המערכה הנרחבת באוקראינה, כאשר החליט להישען על אסיה במקום על אירופה.
אלא ששותפיו החדשים, סין והודו, לא מיהרו להשקיע בכלכלה הרוסית כפי שעשו האירופים. הן קנו את מוצרי האנרגיה הרוסיים במחירי רצפה ושיווקו לרוסיה מכוניות חדשות, אך לא בנו בה מפעלים חדשים ולא גילו כל עניין בשיקום הכלכלה הרוסית או בפיתוחה.
שתי המעצמות האסיאתיות אינן מתכוונות לוותר למען רוסיה על השווקים האירופיים או האמריקאיים; שתיהן מתבוננות ברוסיה מגבוה, כעל אחות קטנה.
בסופו של דבר, השוק הרוסי מוצף כיום בסחורות סיניות (שאינן בהכרח זולות), אך משקיעים סינים אינם נוהרים למוסקבה. במקביל, הודו צמצמה משמעותית את רכש הנפט שלה מרוסיה תחת לחץ מצד הנשיא דונלד טראמפ (כאשר הנפט העודף נמכר במקום זאת לסין).
ההימור על אסיה לא השתלם לרוסיה, שכלכלתה חווה כעת משבר מבני נרחב. סין והודו אמנם ממשיכות לתחזק מערכת יחסים קרובה עם מוסקבה, אך הן אינן נוקפות אצבע כדי לחלץ אותה מהבור הכלכלי שאליו הכניסה את עצמה.
ההימור על אסיה לא השתלם לרוסיה, שכלכלתה חווה כעת משבר מבני נרחב. סין והודו אמנם ממשיכות לתחזק מערכת יחסים קרובה עם מוסקבה, אך הן אינן נוקפות אצבע כדי לחלץ אותה מהבור הכלכלי
גם אם המלחמה באוקראינה תסתיים, הלקוחות האירופים הגדולים כבר מצאו לה תחליפים, והאמון ברוסיה כספקית אמינה של גז ונפט יישאר בשפל עוד תקופה ארוכה. הניתוק מהחדשנות והטכנולוגיה המערבית – האמריקאית והאירופית – גזר על רוסיה פיגור טכנולוגי מתמשך, שרק הולך ומעמיק.
ועם זאת, רוסיה ממשיכה להילחם בתקווה לנצח במלחמת התשה שגובה מחיר כבד מאוד גם מאוקראינה. פוטין – שבנה כלכלת מלחמה שתפקדה היטב בשנים הראשונות, אך מקרטעת וצולעת בשנתיים האחרונות – מעדיף משבר כלכלי על פני פשרה שעלולה להתפרש על ידי נאמניו ככניעה.
כדי להתמיד במאמץ המלחמתי הנוכחי בחזית, פוטין יצטרך, ככל הנראה, להכריז על גיוס כללי. זהו צעד מאוד לא פופולרי, אך כרגע הוא האמצעי היחיד לגייס את כמות החיילים הנדרשת.
כדי להתמיד במאמץ המלחמתי הנוכחי, פוטין יצטרך, ככל הנראה, להכריז על גיוס כללי. זהו צעד מאוד לא פופולרי, אך כרגע הוא האמצעי היחיד לגייס את כמות החיילים הנדרשת
המגויסים החדשים לא יזכו למענקי הגיוס השמנים שמקבלים מי שחותמים על חוזים צבאיים מיוחדים. הם יישלחו לשדות הקטל כמעט בחינם – חיסכון כלכלי משמעותי עבור מדינה שאינה מתרגשת מכך שכמיליון מבניה כבר קיפחו את חייהם בשדה הקרב.
כבר היום מורגש ברוסיה מחסור חריף בידיים עובדות. אינפלציית השכר באזורים הקשורים למאמץ המלחמתי יצרה דיכוטומיה חדה בין אלה הזוכים לנתחים או פירורים מעוגת כלכלת המלחמה, לבין אלה שנותרו מחוצה לה. ואולם, הנשיא הרוסי אינו יכול לוותר: מבחינתו מדובר בהכול או כלום.
עבור פוטין, ישנן רק שתי אפשרויות: או שישיג את ההסכם האופטימלי עבורו, בתקווה שטראמפ ידחק את האוקראינים והאירופים לפינה, או שיתיש את האוקראינים בשדה הקרב וישתלט על מרבית שטחי דונבאס במזרח אוקראינה בתוך שנה או שנתיים. כל תוצאה שלא תשיג את המטרה הזו תיתפס בעיניו ככניעה.
כמובן שאם בסופה של המלחמה המדממת הזו תצליח רוסיה לחולל שינוי משטרי באוקראינה ולהשתלט בפועל על האדמות שכבר סיפחה באופן רשמי, תהיה זו פגיעה קשה מנשוא באוקראינה, בביטחון אירופה ובעולם החופשי כולו.
אך במקביל, לא ניתן להתעלם כיום מהמצב האסוני בתוך רוסיה עצמה, מצב שלא ישתנה באופן מהותי גם אם תשיג את מטרותיה: הניתוק מאירופה, הסנקציות החונקות, החולשה מול "שותפותיה" האסיאתיות, הפיגור הטכנולוגי, הפגיעה האנושה בכוח היצרני, בור כלכלי ללא תחתית ומשבר דמוגרפי עמוק. כל המרכיבים הללו יוצרים יחד סערה מושלמת שפגעה ברוסיה אנושות. זהו משבר מעשה ידי אדם, והוא אינו עומד לחלוף בקרוב.
לפני ארבע שנים הכניס פוטין את ארצו למערבולת מסוכנת, והימר על עתידה בניסיון לבסס את שלטונו. הוא חיסל את יריביו ברוסיה ובחו"ל; בתי המשפט שלו רדפו אחר נערות שתלו שלטים נגד המלחמה, וקשישים שהעבירו ביקורת על אופן ניהולה. הוא חנק את מה שנותר מהתקשורת החופשית, וגרם למיליוני רוסים – עיתונאים, פעילי זכויות אדם, רופאים, עורכי דין, מהנדסים ואנשי הייטק – לעזוב את ארצם ולנדוד לניכר.
לאורך ארבע שנות לחימה פוטין לא הצליח להשיג את מטרותיו הצבאיות, לא הצליח לבנות כלכלה אלטרנטיבית, וכשל ביצירת חזון בר-קיימא עבור אזרחיו, שבהם הוא רואה נתינים ותו לא
ואולם, לאורך ארבע שנות לחימה – ומלחמת רוסיה-אוקראינה כבר נמשכת זמן רב יותר מ"המלחמה הפטריוטית הגדולה" שהחלה ביוני 1941 והסתיימה במאי 1945 – פוטין לא הצליח להשיג את מטרותיו הצבאיות, לא הצליח לבנות כלכלה אלטרנטיבית, וכשל ביצירת חזון בר-קיימא עבור אזרחיו, שבהם הוא רואה נתינים ותו לא.
כיום, רוסיה שוב אינה שייכת לאירופה – שנגדה היא ממשיכה להיאבק רעיונית וצבאית – אך היא גם אינה שייכת לשום ברית אחרת, ובוודאי שאינה מנהיגה גוש אלטרנטיבי כלשהו. אם תמשיך במסלול הנוכחי, היא תלך ותידמה לשותפתה הקיצונית, קוריאה הצפונית, ותהפוך למדינה מבודדת יותר ויותר.
קסניה סבטלובה היא מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי ועמיתת מחקר במכון ATLANTIC COUNCIL בוושינגטון, לשעבר חברת כנסת מטעם מפלגת התנועה ומומחית לענייני מזרח התיכון.
2
"כישלון של הדמיון" בן ארבע שנים
מאת כריסטיאן קריל
לאוקראינה אין צי קונבנציונלי, אך היא הטביעה מספר גדול של ספינות מלחמה רוסיות והרחיקה את רוב מה שנותר מצי הים השחור הרוסי הרחק מנמל הבית שלו בחצי האי קרים. בנוסף, כטב"מים אוקראיניים השמידו מפציצים אסטרטגיים רוסיים במרחק של כמעט 5,000 ק"מ משדות הקרב של חבל דונבאס.
קייב השתמשה במדפסות תלת-ממד כדי לייצר חלקי כטב"מים במתקנים מבוזרים ברחבי המדינה – אחד הגורמים שסייעו לה לייצר כמעט 3 מיליון כטב"מים בשנה שעברה. במקביל, השימוש של רוסיה במערכות הנחיה מבוססות סיבים אופטיים עבור הכטב"מים שלה, הותיר את הנופים במזרח אוקראינה עטופים בסיבים דקיקים, כמו קורי משי של מיליון עכבישים.
קייב השתמשה בהדפסות תלת-ממד כדי לייצר חלקי כטב"מים במתקנים מבוזרים ברחבי המדינה – אחד הגורמים שסייעו לה לייצר כמעט 3 מיליון כטב"מים בשנה שעברה
זוהי רשימה קצרה מאוד של כמה מההתפתחויות המדהימות שהתרחשו מאז הפלישה הרוסית רחבת ההיקף לאוקראינה לפני ארבע שנים.
ההפתעה הגדולה ביותר, כמובן, היא עצם העובדה הפשוטה שהאוקראינים עדיין מחזיקים מעמד ומתנגדים – למרות נחיתות מספרית ומשאבית משמעותית לעומת הרוסים – לאחר הלחימה האינטנסיבית ביותר על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה.
המלחמה נמשכת כעת זמן רב יותר ממאבקה של ברית המועצות בגרמניה הנאצית – השוואה מביכה במיוחד עבור נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שתמיד כה להוט למקם את עצמו בשושלת המפוארת של מצביאי רוסיה.
המלחמה נמשכת כעת זמן רב יותר ממאבקה של ברית המועצות בגרמניה הנאצית – השוואה מביכה במיוחד עבור נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שתמיד כה להוט למקם את עצמו בשושלת המפוארת של מצביאי רוסיה
אך פוטין אינו היחיד שאשם בטעות חישוב קולוסאלית. המלחמה הזו הפריכה אינספור תחזיות. הקונצנזוס הראשוני בקרב מומחים צבאיים במערב חזה תבוסה אוקראינית מהירה – ולא בכדי.
אז, כמו היום, המספרים על הנייר נטו כולם לטובת הרוסים. האוקראינים, אחרי הכול, כשלו בהסבת נזק משמעותי לכוחות הרוסיים ולשלוחיהם שפלשו לחצי האי קרים ולדונבאס ב-2014. רק מעטים העזו לסטות מהקונצנזוס וחזו שקייב תציב התנגדות עיקשת מול רוסיה חלשה מהצפוי, אך קשה לחשוב על מישהו ששרטט מראש את הפרטים הבלתי סבירים בעליל שהגיעו לאחר מכן.
איש לא חזה את קצב החדשנות המסחרר בשדה הקרב, את שיעור האבדות הרוסי שחורג מכל קנה מידה, או את הדרכים הרבות שבהן הסכסוך שינה את הפוליטיקה העולמית.
לנוכח חזרתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לשלטון, ייתכן שכמה אנשים ציפו לעקשנות החדשה של וושינגטון או לדחיפה האירופית להתחמשות מחדש. אבל מי צפה את הידיעה המטלטלת על כך שחיילים מקוריאה הצפונית נהרגים למען מלחמתה של רוסיה, או שהמודיעין הצבאי של קייב מסייע בחיסול שכירי חרב רוסים במאלי?
אפשר לטעון שמלחמה, הפעילות האנושית התנודתית וההפכפכה מכולן, תמיד חומקת מחיזוי קל. בפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, רוב האמריקאים המעודכנים הניחו שהיא תסתיים בתוך חודשים ספורים; ובקיץ 1914 הכריזו מנהיגי אירופה מכל הצדדים שהעימות המתפתח יסתיים עד חג המולד.
בשנות ה-60, נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון האמין שיוכל להוביל את מלחמת וייטנאם לסיום מוצלח בעזרת יועצי ניהול ומומחי מחשבים. אחד מיורשיו, ג'ורג' בוש הבן, היה משוכנע שהבסת משטרו של סדאם חוסיין תביא לסיום הלחימה בעיראק. בתחומים רבים אחרים של חיי היומיום, ההשלכות של קוצר ראייה מוגבלות. אך במלחמה, הן עלולות להיות הרסניות מעבר לכל דמיון.
ועדיין, הפער בין התחזיות למציאות בולט במיוחד במקרה של מלחמת רוסיה-אוקראינה. ייתכן שיש לכך קשר לקצב המטורף של השינוי הטכנולוגי המודרני, למהירות של שיתוף המידע, או לעוצמה הייחודית של הרצון האוקראיני להגדרה עצמית.
הפער בין התחזיות למציאות בולט במיוחד במקרה של מלחמת רוסיה-אוקראינה. ייתכן שיש לכך קשר לשינוי הטכנולוגי המודרני, למהירות של שיתוף המידע, או לעוצמה של הרצון האוקראיני להגדרה עצמית
תהא הסיבה אשר תהא, עלינו לראות בקוצר הראייה שהופגן כלפי אוקראינה כתמרור אזהרה מועיל. הפוטנציאל לעימותים חדשים הולך וגדל ברחבי העולם: באיראן, בדרום אסיה, בחצי האי הקוריאני וסביב טאיוואן. האם אנחנו באמת מבינים את כל התרחישים שכל אחת מהמלחמות האפשריות הללו עלולה לעורר?
ההערה הזו לא נועדה לשמש כהמלצה לרפורמה מסוימת במנגנוני המדיניות, בניתוח המודיעיני או באסטרטגיה הצבאית. מלחמות לא ייעצרו, מן הסתם, רק מפני שאיננו מסוגלים לצפות כיצד הן יתפתחו. המתכננים ימשיכו לתכנן, והפוליטיקאים ימשיכו לעצב מדיניות גם כאשר אין להם מושג ברור מה היא תגרור אחריה.
אבל לבטח לא יזיק להכיר במגבלות יכולתנו לחזות את הנולד. למעשה, לא פעם דווקא ההתפתחויות שלא השכלנו לחזות הן אלו שמתבררות כמשמעותיות ביותר. ועדת החקירה הממשלתית בארצות הברית על פיגועי 11 בספטמבר נזפה, ובצדק, במקבלי ההחלטות ובמומחי הביטחון על חוסר יכולתם לחשוב מעבר לתקדים, וקבעה כי "הכישלון החשוב ביותר היה הכישלון של הדמיון".
אוקראינה לימדה את הרוסים לקח קשה על כישלונות מעין אלה. ככל שארצות הברית נערכת למלחמות העתיד, ייטב למתכנניה אם ייקחו בחשבון את סכנות היוהרה.
כריסטיאן קריל הוא פובליציסט ב-Foreign Policy, לשעבר ראש דסק מוסקבה ב-Newsweek וב-U.S. News & World Report, ומחבר הספר Strange Rebels: 1979 and the Birth of the 21st Century.
3
משא ומתן ראוותני כדי לשעשע את טראמפ
מאת אנג'לה סטנט
יותר משנה לאחר תחילת כהונתו השנייה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מלחמת רוסיה-אוקראינה אינה קרובה לפתרון יותר משהייתה כאשר הבטיח לסיים אותה בתוך 24 שעות מרגע השבעתו. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עדיין סבור שהזמן פועל לטובתו ושהוא יכול להביס את אוקראינה, ולכן השתתפותה של רוסיה במשא ומתן בהובלת ארצות הברית היא כולה בגדר הפגנת ראווה.
פוטין מבין ששאיפתו המרכזית של טראמפ היא לאתחל את יחסי ארה"ב-רוסיה ולסגור עם מוסקבה שורה של עסקאות רווחיות – ושהדבר ימשיך להניע את טראמפ ללחוץ על זלנסקי לבצע ויתורים חד-צדדיים
פוטין מבין ששאיפתו המרכזית של טראמפ היא לאתחל את יחסי ארצות הברית-רוסיה ולסגור עם מוסקבה שורה של עסקאות רווחיות – ושהדבר ימשיך להניע את טראמפ ללחוץ על נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לבצע ויתורים חד-צדדיים. משא ומתן ראוותני הוא דרכו של פוטין לשעשע את טראמפ ולמנוע ממנו לנקוט צעדי ענישה נוספים נגד רוסיה.
![נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ נפגשו בבית הלבן, 28 בפברואר 2025 (צילום: Andrew Harnik / Getty Images via AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/02/AFP__20250228__2202530063__v2__HighRes__PresidentTrumpHostsUkrainianPresidentZelensk.jpg "נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ נפגשו בבית הלבן, 28 בפברואר 2025 (צילום: Andrew Harnik / Getty Images via AFP)")
טראמפ מעריץ את פוטין ואוהב את הרעיון של סגירת עסקאות איתו – אך הוא חושד בזלנסקי, שאותו הוא ככל הנראה מקשר להליך ההדחה הראשון שלו ב-2020. בעוד שממשל ביידן תמך באוקראינה לאחר הפלישה הרוסית המלאה ב-2022, עמדתו של ממשל טראמפ הייתה ניטרלית לכל היותר, כשטראמפ לא פעם מאשים את אוקראינה בכך שהיא זו שלכאורה פתחה במלחמה.
הסיוע הכלכלי והצבאי האמריקאי לאוקראינה כמעט יבש לחלוטין, למרות שהתמיכה המודיעינית נמשכת. מאמצי ארצות הברית לסיים את המלחמה התנהלו בשני מסלולים: מסלול דו-צדדי בין ארצות הברית לרוסיה, שמטרתו שיפור היחסים וקידום עסקאות מסחריות, ומסלול תלת-צדדי של ארצות הברית-רוסיה-אוקראינה.
אירופה הודרה במידה רבה משני המסלולים, למרות שכיום היא מספקת את עיקר הסיוע הכלכלי והצבאי, כולל רכישת נשק אמריקאי עבור קייב.
במקום לשלוח למשא ומתן דיפלומטים אמריקאים מנוסים שמבינים את רוסיה ואת פוטין, טראמפ שיגר את חברו האישי ומיליארדר הנדל"ן, סטיב ויטקוף. הוא ביקר ברוסיה שש פעמים במסגרת תפקידו כשליח מיוחד, אך טרם ביקר באוקראינה.
במקום לשלוח למו"מ דיפלומטים אמריקאים מנוסים שמבינים את רוסיה ואת פוטין, טראמפ שיגר את חברו האישי ומיליארדר סטיב ויטקוף. הוא ביקר ברוסיה שש פעמים במסגרת תפקידו כשליח מיוחד, אך טרם ביקר באוקראינה
פוטין, קצין הפעלה לשעבר בקג"ב, יודע היטב כיצד להחמיא ולעשות מניפולציות על בני שיחו האמריקאים. נראה שהוא אף הצליח לשכנע את ויטקוף בנרטיב הייחודי שלו לגבי ההיסטוריה של אוקראינה.
ויטקוף גם נוטה ככל הנראה להאמין שבלב המחלוקת עומד בסך הכול עניין של נדל"ן – ושכל מה שאוקראינה נדרשת לעשות הוא לוותר על חלקים מחבל דונבאס, שאותם רוסיה מנסה לכבוש מאז 2014.
מנגד, פוטין הבהיר לחלוטין בכתביו ובנאומיו שמטרתו מלכתחילה הייתה להכפיף את אוקראינה אליו ולהקים בה משטר נאמן לרוסיה, משום שהוא אינו מאמין שלאוקראינה יש זכות קיום כמדינה עצמאית. מבחינת פוטין, שאלת הטריטוריה בדונבאס היא משנית, אך משמשת כלי יעיל להעסיק את טראמפ וויטקוף.
פוטין הבהיר לחלוטין בכתביו ובנאומיו שמטרתו מלכתחילה הייתה להכפיף את אוקראינה אליו ולהקים בה משטר נאמן לרוסיה, משום שהוא אינו מאמין שלאוקראינה יש זכות קיום כמדינה עצמאית
בנובמבר חשף העיתונאי ברק רביד באתר Axios "תוכנית שלום" אמריקאית-רוסית בת 28 סעיפים. היא כללה את דרישות המקסימום של רוסיה: אוקראינה מוותרת על החלקים בשליטתה בחבל דונבאס, מצמצמת את גודל צבאה ומתחייבת שלא להצטרף לעולם לנאט"ו, לצד סעיפים נוספים. לאחר התנגדות מצד אוקראינה ותומכיה באירופה, עלתה תוכנית שלום חדשה בת 20 סעיפים, הכוללת ערבויות ביטחון אירופיות לאוקראינה בגיבוי ארצות הברית.
עד כה התקיימו שלושה סבבים של שיחות תלת-צדדיות, כשארצות הברית מיוצגת על ידי ויטקוף, ג'ארד קושנר ומינויים נוספים של טראמפ, ואילו רוסיה ואוקראינה מיוצגות על ידי אנשי מקצוע ממערכות המודיעין והביטחון.
שיחות אלו הובילו אמנם לחילופי שבויים, אך טרם הושגה הסכמה על הסדר, או אפילו על הפסקת אש. הרוסים ממשיכים לדבר כאילו התוכנית היחידה המונחת על השולחן היא התוכנית הדו-צדדית בינם לבין ארצות הברית.
הרוסים גם מתעקשים שקיימת "נוסחת אנקורג'", שלכאורה הוסכמה על ידי טראמפ ופוטין במפגש הפסגה שקיימו באלסקה באוגוסט 2025, המשלבת את דרישות המקסימום של רוסיה ומחסלת למעשה את ריבונותה של אוקראינה.
נכון לעכשיו, ניכרים מעט מאוד סימנים לכך שממשל טראמפ מוכן להפעיל לחץ משמעותי על פוטין. מאז תחילת המשא ומתן, פוטין אף הגביר את ההפצצות על תשתיות האנרגיה של אוקראינה ועל מטרות אזרחיות נוספות.
נכון לעכשיו, ניכרים מעט מאוד סימנים לכך שממשל טראמפ מוכן להפעיל לחץ משמעותי על פוטין. מאז תחילת המשא ומתן, פוטין אף הגביר את ההפצצות על תשתיות האנרגיה של אוקראינה ועל מטרות אזרחיות נוספות
המלחמה האכזרית הזו תיפסק רק כאשר פוטין יפסיק להאמין ביכולתו לנצח. שינוי כזה יחייב את ארצות הברית, יחד עם אירופה, להחריף את הסנקציות הישירות והעקיפות על מגזר האנרגיה הרוסי, ולהגביר את המרדף אחר צי "מכליות הצללים" של מוסקבה, במטרה לשלול מהקרמלין את ההכנסות הנחוצות להמשך הלחימה.
הצעת חוק להטלת סנקציות, הנהנית מתמיכה דו-מפלגתית גורפת, תקועה כבר חודשים בסנאט האמריקאי בהמתנה לאישורו של טראמפ לקיום הצבעה. אלא אם נראה את השינויים הללו, ושינויים נוספים בוושינגטון, המלחמה עלולה להימשך בעתיד הנראה לעין.
אנג'לה סטנט היא עמיתה בכירה ב-American Enterprise Institute, לשעבר קצינת מודיעין לאומית אמריקאית לענייני רוסיה ואירו-אסיה, ומחברת הספר Putin's World: Russia Against the West and With the Rest.
4
מדוע אוקראינים אינם מאמינים בשלום בר-קיימא
מאת אנדריי זגורודניוק
מלחמתה של רוסיה נגד אוקראינה סתרה פעם אחר פעם את הציפיות. אוקראינה לא קרסה במהירות ב-2022, ואף לא השיגה את פריצת הדרך המכריעה שרבים צפו לה ב-2023. כיום מתקבעת ציפייה חדשה: המלחמה בשלה להסדר מדיני מוסכם.
במבט ראשון, ההיגיון הזה נראה מבוסס. רוסיה שקועה בבוץ ומשלמת מחיר אדיר: היא ספגה למעלה מ-1.2 מיליון אבדות, וההוצאה הצבאית בולעת כמעט מחצית מתקציבה הציבורי. אוקראינה, לעומתה, מתמודדת עם עומס אנושי וכלכלי כבד מנשוא וטרם הצליחה לשחרר את כל שטחה. המלחמה נתפסת כיום במידה רבה כמצב של קיפאון, ונראה שלשני הצדדים יש תמריצים לעצור את הלחימה.
אוקראינה מתמודדת עם עומס אנושי וכלכלי כבד מנשוא וטרם הצליחה לשחרר את כל שטחה. המלחמה נתפסת כיום במידה רבה כמצב של קיפאון, ונראה שלשני הצדדים יש תמריצים לעצור את הלחימה
אולם בדומה לציפיות קודמות, גם זו נשענת על חוסר הבנה של הדינמיקה העמוקה המניעה את המלחמה.
סלע המחלוקת אינו רק מאזן הכוחות בשדה הקרב. המהות נעוצה באופיו של המשטר הרוסי, ובשינוי המהיר באופיה של הלחימה. כיום, המלחמה אינה משמשת עוד ככלי בלבד במדיניות החוץ הרוסית; היא הפכה ליסוד מכונן של המשטר עצמו.
הכלכלה הרוסית עברה מבנה מחדש כדי להתאים לייצור מלחמתי, והלגיטימציה הפוליטית של המשטר תלויה יותר ויותר ביכולתו לממש את יעדי המלחמה כפי שהוצהרו בפומבי. אוקראינה חזקה ועצמאית פשוט אינה מתיישבת עם האסטרטגיה ארוכת הטווח של רוסיה.
אוקראינה שמשתקמת, משתלבת באיחוד האירופי ופועלת בתיאום הדוק עם נאט"ו – גם ללא חברות רשמית בארגון – תהפוך לעמוד תווך מרכזי בביטחון האירופי. עבור מוסקבה, תוצאה כזו היא בלתי מתקבלת על הדעת. סיום המלחמה מבלי להשיג את יעדיה האסטרטגיים יהווה איום ישיר על משטרו של פוטין.
![חייל בריטי בתרגיל של נאט"ו בצפון פולין, 4 במרץ 2024 (צילום: Wojtek Radwanski / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/03/AFP__20240304__34KT4G9__v1__HighRes__PolandNatoDefenceExerciseArmamentDragon24Steadf.jpg "חייל בריטי בתרגיל של נאט"ו בצפון פולין, 4 במרץ 2024 (צילום: Wojtek Radwanski / AFP)")
זו בדיוק הסיבה שהאוקראינים אינם מאמינים שוויתורים כואבים יניבו שלום בר-קיימא. אין זה אומר שהם סבורים שניתן להשיג עסקה טובה יותר; הם פשוט לא מאמינים שיש עסקה כלשהי שתהיה יציבה לאורך זמן. אין אינדיקציות מציאותיות לכך שהקרמלין מתכוון לזנוח את מטרתו להכפיף את אוקראינה, ואין שום אמון בכך שרוסיה אכן תקיים את התחייבויותיה.
הספקנות הזו מבוססת על שורה של הפרות הסכמים חוזרות ונשנות מצידה של מוסקבה מאז 2014. באוקראינה מאמינים שכל ויתור שייעשה היום לא באמת יסיים את המלחמה, אלא רק יאתחל אותה בתנאים נוחים יותר לרוסיה. ויתורים יעניקו לרוסיה את ההזדמנות להתארגן מחדש ולתקוף שנית.
בתגובה, שותפיה המערביים של אוקראינה דנים במתן ערבויות ביטחון שיגבו הסדר עתידי. אך ערבויות אלו עלולות שלא לספק מענה אמיתי לסכנות של תוקפנות רוסית מחודשת, משלוש סיבות עיקריות:
ראשית, רבים מההסדרים הנדונים מזכירים את ההתחייבויות הבלתי מחייבות הקבועות בסעיפים 4 ו-5 של אמנת נאט"ו, ששמים דגש על התייעצויות והחלטות עתידיות. ואולם סוג המלחמה שרוסיה מנהלת כיום מותיר שולי זמן מזעריים לדיונים. הסלמה מהירה, בלוויית מניפולציות של מידע וגלגול אשמה, עלולות לעכב את תהליך קבלת ההחלטות מספיק זמן כדי לאפשר לרוסיה לשמור על היוזמה ההתקפית.
לערבויות המוצעות חסר מימוש מבצעי אמין. אף מדינה אירופית לא הביעה נכונות להיכנס לעימות קינטי רחב היקף מול רוסיה על אדמת אוקראינה במקרה של תוקפנות מחודשת
שנית, לערבויות המוצעות חסר מימוש מבצעי אמין. אף מדינה אירופית לא הביעה נכונות להיכנס לעימות קינטי רחב-היקף מול רוסיה על אדמת אוקראינה במקרה של תוקפנות מחודשת. ללא מחויבות מפורשת שכזו, ההבטחות נותרות מעורפלות. ערבויות יעילות דורשות קשר ברור ואוטומטי בין אירוע הפעלה (טריגר) לבין תגובה צבאית מיידית מצד הערבים. קשר כזה פשוט אינו קיים כיום.
שלישית, קיימת בעיה שורשית יותר: צבאות המערב אינם ערוכים במלואם לסוג המלחמה המתנהל כיום באוקראינה. לכן, ייתכן שהערבויות שיציעו לא ירשימו מספיק את מוסקבה כדי להרתיע אותה, ואף לא יוכחו כיעילות במקרה של הסלמה.
הצלחה בשדה הקרב המודרני תלויה לא רק במיומנות ובדוקטרינה, אלא גם בגישה למאגרי ענק של נשק ותחמושת, וביכולת להסתגל למצבים משתנים במהירות. מרכז הכובד עבר ליכולת תעשייתית ולהיקף טכנולוגי, במיוחד בכל הנוגע למערכות בלתי מאוישות.
רוסיה כבר פועלת בהתאם למציאות הזו. היא מרחיבה את ייצור הכטב"מים והטילים, תוך התאמת כלכלתה למצב של סכסוך ממושך. התקיפות החוזרות ונשנות על תשתיות האנרגיה האוקראיניות נועדו להפעיל לחץ על האוכלוסייה האזרחית ולפגוע ביכולתה של אוקראינה לייצר ולתחזק את כוחה הצבאי.
אירופה, מנגד, טרם גייסה את התשתית התעשייתית שלה לסוג כזה של לוחמה. למרות שלצבאות אירופה יש יתרון בתחומים כמו כוח אווירי קונבנציונלי, הדוקטרינות ומערכות הייצור שלהם עדיין לא מותאמות לדרישות של עימות אינטנסיבי, תעשייתי ובלתי מאויש.
למרות שלצבאות אירופה יש יתרון בתחומים כמו כוח אווירי קונבנציונלי, הדוקטרינות ומערכות הייצור שלהם עדיין לא מותאמות לדרישות של עימות אינטנסיבי ובלתי מאויש
בהקשר של מלחמה מתפתחת זו, כל ערבויות הביטחון האירופיות יוגבלו על ידי דוקטרינות מיושנות, יכולת תעשייתית חסרה והיקף שאינו מספק.
![מל"ט רוסי משגר טיל במהלך תרגיל צבאי ברוסיה, 11 בספטמבר 2021 (צילום: Vadim Savitskiy/Russian Defense Ministry Press Service via AP, File)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/02/AP21328497372952.jpg "מל"ט רוסי משגר טיל במהלך תרגיל צבאי ברוסיה, 11 בספטמבר 2021 (צילום: Vadim Savitskiy/Russian Defense Ministry Press Service via AP, File)")
ייתכן שהפתרון לא יגיע מחדר המשא ומתן. כל הסימנים מצביעים על כך שרוסיה אינה מתכוננת לדה-אסקלציה; להפך, רוסיה נערכת להמשך – ואולי אף להסלמה – של הלחימה.
אנדריי זגורודניוק הוא יו"ר המרכז לאסטרטגיות הגנה ולשעבר שר ההגנה של אוקראינה.
5
קו החזית של אירופה נערך למלחמה
מאת קיר ג'יילס
מאז 2022, מלחמתה של רוסיה, הפעולות החשאיות שהיא מנהלת באירופה, ודרישותיה למרחב השפעה רחב יותר, מיקדו את תשומת הלב באפשרות של מתקפה רוסית על מדינה החברה בנאט"ו.
מאז 2022, מלחמתה של רוסיה, הפעולות החשאיות שהיא מנהלת באירופה, ודרישותיה למרחב השפעה רחב יותר, מיקדו את תשומת הלב באפשרות של מתקפה רוסית על מדינה החברה בנאט"ו
אם אירופה נראית כיום ערוכה טוב יותר לתרחיש כזה, הרי שזה בעיקר הודות למאמציה של קבוצה קטנה של מדינות קו-חזית שפעלו בדחיפות לשפר את מערכי ההגנה שלהן, ולא בזכות מאמצי התאוששות של העורף האירופי. למעשה, הפער בין מערב אירופה לבין המדינות שלוקחות את נושא הביטחון ברצינות רק הלך והתרחב.
פינלנד, לדוגמה, היא אולי מטרה בלתי סבירה למתקפה, אך היא מעולם לא הותירה מקום לספק באשר למוכנותה להגנה. כוחותיה המזוינים והחברה שלה כולה ממוקדים בצורה יוצאת דופן בהיערכות מול האיום המרכזי הניצב בפני המדינה.
פינלנד מספקת דוגמה מצוינת לאופן שבו מדינות קו החזית האירופיות מפתחות יכולות התקפיות להשבת מכה.
מתוך הבנה שיכולת פגיעה בעומק רוסיה היא קריטית להרתעת מוסקבה, פינלנד השקיעה בנשק מסוג זה כבר בשלב מוקדם. הטמעת טילי אוויר-קרקע ארוכי טווח (JASSM) בחיל האוויר הפיני הושלמה ב-2018, זמן רב לפני שההסלמה הרוסית הוכיחה באופן חד-משמעי את חיוניותן של יכולות אלו. במקביל, המדינה כבר הזמינה טילים לטווחים ארוכים אף יותר.
בניגוד לדימוי הנפוץ במערב המצייר אותן כקטנות וחסרות אונים, המדינות הבלטיות אינן פסיביות. אסטוניה, במסגרת תקציבה המצומצם, השקיעה משאבים ניכרים בפיתוח יכולות לתקיפת עומק. בדומה לפינלנד, מטרתה היא להבטיח שכל עימות מול רוסיה לא יוגבל לשטחה בלבד, אלא יגרור השלכות מיידיות גם בתוך שטח רוסיה.
כמדינת קו-חזית, אסטוניה מתחזקת כוחות הגנה טריטוריאליים בעלי יכולת היערכות מהירה, מה שמקנה לה כושר התנגדות גבוה בהרבה מזה שמשתקף בדרך כלל בתרחישי משחקי המלחמה של המערב.
עם כוח לוחם של 43,000 איש בשעת חירום, ומאגר נרחב של אנשי מילואים מאומנים, אסטוניה מסוגלת להעמיד בתוך זמן קצר כוח צבאי גדול משמעותית מזה שבעלות בריתה האירופיות בנאט"ו – ובכללן הכוח הקדמי של נאט"ו בהובלת בריטניה – היו יכולות לפרוס בזמן אמת.
עם כוח לוחם של 43,000 איש בשעת חירום, ומאגר נרחב של אנשי מילואים מאומנים, אסטוניה מסוגלת להעמיד בתוך זמן קצר כוח צבאי גדול משמעותית מזה שבעלות בריתה האירופיות בנאט"ו היו יכולות לפרוס בזמן אמת
בלטביה ובליטא, המספרים והיכולות משקפים תמונה דומה. קנדה מובילה את הבריגדה הרב-לאומית המורחבת של נאט"ו בלטביה, בעוד שחטיבה גרמנית מהווה את בסיס הכוח של נאט"ו שיוכרז כמבצעי במלואו עד 2027. בין אם בסיוע נאט"ו ובין אם בלעדיו, שתי המדינות הבלטיות רחוקות מלהיות חסרות הגנה, כשהכוחות המגויסים שלהן יהיו ערוכים מראש או ממש עם תחילתו של משבר.
פולין בלטה כבר מההתחלה כמובילת ההתחמשות מחדש באירופה, כשהיא מרחיבה בקצב מסחרר את ההשקעה בציוד ובכוח אדם. היא מתהדרת בשיעור ההוצאה הביטחונית הגבוה ביותר בנאט"ו כאחוז מהתמ"ג (כ-4.5% ב-2025), ומקדישה את החלק הגדול ביותר (כ-54%) להצטיידות במערכות נשק, על פני תשלום משכורות והוצאות שוטפות אחרות.
פולין מחזיקה בצבא השלישי בגודלו בנאט"ו, עם תוכניות להמשך הרחבתו, והיא נהנית מגיבוי ציבורי מוצק המבוסס על הבנה מפוכחת של האיום.
גם פולין מבינה היטב שיכולות התקפיות הן נדבך הכרחי בהרתעה ובמוכנות צבאית. דיונים רבים מתמקדים ב"מסדרון סובאלקי" – רצועת היבשה המפרידה בין בלארוס למובלעת הרוסית קלינינגרד – כנקודת תורפה משמעותית של נאט"ו.
אולם, דיונים אלו נוטים להתעלם מכך שהגנתה של קלינינגרד עצמה מציבה אתגר מורכב לא פחות עבור רוסיה. המובלעת נראית כיום פגיעה מתמיד, במיוחד לאור הדיווחים שחלק ניכר מחיל המצב שלה הועבר לקו החזית באוקראינה.
שלוש המדינות הבלטיות ופולין משקיעות הון עתק בהקמת ביצורי גבול, תוך יישום לקחים מהמלחמה באוקראינה שלפיהם יש לבלום את הכוחות הרוסיים כבר בשלבי הפלישה הראשונים
שלוש המדינות הבלטיות ופולין משקיעות הון עתק בהקמת ביצורי גבול, תוך יישום לקחים מהמלחמה באוקראינה שלפיהם יש לבלום את הכוחות הרוסיים כבר בשלבי הפלישה הראשונים. כל ארבע המדינות, בנוסף לפינלנד, פרשו מאמנת אוטווה האוסרת על שימוש במוקשים נגד בני אדם (אמנה שרוסיה מעולם לא הייתה חתומה עליה), ובכך רכשו כלי חיוני נוסף לעיכוב התקדמות רוסית.
החרדה האירופית מהשינויים במחויבויות הביטחון האמריקאיות מצד ממשל טראמפ מתמקדת בעיקר בהיעדר היכולות שמספקים כוחות ארצות הברית. אולם, אירופה אינה חייבת להחליף את היכולות הללו באותו קנה מידה בדיוק. על מנת להבטיח את הגנתה, אירופה אינה חייבת להיות ארצות הברית; היא צריכה פשוט להיות מספיק חזקה וחסינה כדי לשכנע את מוסקבה שסיכוני ההסלמה עולים בהרבה על התועלת.
על מנת להבטיח את הגנתה, אירופה אינה חייבת להיות ארה"ב; היא צריכה פשוט להיות מספיק חזקה וחסינה כדי לשכנע את מוסקבה שסיכוני ההסלמה עולים בהרבה על התועלת
אירופה כיבשת טרם נרתמה למאמץ במלואו. ביטחונה בטווח הקצר והבינוני יתבסס על קואליציות של מדינות שמוכנות ומסוגלות לפעול. לנוכח המאמצים המקרטעים של מדינות במערב היבשת – והספקות המנקרים בשאלה האם בעלות ברית מרכזיות אכן יצאו להילחם ברוסיה בשעת מבחן – הגנת היבשת תהיה תלויה בסופו של דבר בקבוצת מדינות במזרח ובצפון המתייחסות לאיום במלוא הרצינות.
בעולם שבו כל מדינה דואגת לעצמה, מדינות קו החזית הללו רחוקות מלהיות חסרות אונים.
קיר ג'יילס הוא עמית ייעוץ בכיר בתוכנית רוסיה ואירו-אסיה ב-Chatham House ומחבר הספר החדש Who Will Defend Europe? An Awakened Russia and a Sleeping Continent.
6
פוטין מוכר לטראמפ ניצחון כוזב
מאת ג'ורג' בארוס
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין משקיע מאמצים אדירים כדי לשכנע את העולם שתבוסתה של אוקראינה היא בגדר עובדה מוגמרת – גם כשאין זה המצב. את הצלחתו הגדולה ביותר הוא לא קטף בשדה הקרב, אלא דווקא במלחמת הנרטיבים.
![נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין עם הגעתם לשיחות באלסקה, 15 באוגוסט 2025 (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/08/AFP__20250815__69N77EW__v1__HighRes__UsUkraineRussiaConflictSummitTrumpPutin.jpg "נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין עם הגעתם לשיחות באלסקה, 15 באוגוסט 2025 (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)")
מאז פגישתו עם פוטין באלסקה, דונלד טראמפ נסוג מדרישתו להפסקת אש מיידית, ועבר להפעלת לחץ על קייב למסור לידי מוסקבה שטחים שאינם כבושים, כל זאת תחת ההנחה השגויה שרוסיה עתידה לנצח בכל מקרה. "הם הרבה יותר גדולים. הם הרבה יותר חזקים", אמר טראמפ, והעניק בכך לרוסיה את "היד העליונה" באוקראינה.
נרטיב הניצחון הרוסי הבלתי נמנע שמוביל פוטין נשען על אסופת טענות כוזבות: שקו החזית של אוקראינה עומד בפני קריסה; שרוסיה תכבוש בסופו של דבר את כל השטחים שהיא דורשת לעצמה; שלרוסיה יש משאבים וכוח אדם בלתי נדלים להמשך הלחימה; ושאוקראינה אינה מסוגלת להביס את הצבא הרוסי.
תוך שימוש ברטוריקה המזכירה את ריסוק הוורמאכט הגרמני על ידי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, הקרמלין מעוניין שנאמין שהצבא הרוסי הנוכחי – אף שהוא קטן בהרבה – הוא מכבש קיטור בלתי ניתן לעצירה שנועד לנצח.
אך אין זו רק תעמולה. מדובר במערכת משוכללת של לוחמה קוגניטיבית שנועדה לעצב את תפיסותיהם של מנהיגי המערב, ולדחוף אותם לקבלת החלטות שישרתו את רוסיה ויפגעו באוקראינה. מטרתה של מוסקבה היא לשכנע את קהל היעד שלה שהפתרון ההגיוני היחיד הוא הסדר קבע שיוכתב בתנאים שלה.
מדובר במערכת משוכללת של לוחמה קוגניטיבית שנועדה לעצב את תפיסותיהם של מנהיגי המערב, ולדחוף אותם לקבלת החלטות שישרתו את רוסיה ויפגעו באוקראינה
על פי אותו נרטיב של "מכבש קיטור", כניעה לרוסיה היא מעשה הומני מכיוון שהיא תחסוך את חייהם של חיילים ואזרחים שאחרת היו נרמסים. פוטין הצליח, הלכה למעשה, להחדיר את הנרטיב הזה אל תוך מרחב המידע העולמי ואל שולחן המשא ומתן בין ארצות הברית לרוסיה.
הקרמלין נוהג לנפח את הישגיו הצבאיים באמצעות דיווחים על התקדמות מהירה יותר ושליטה טריטוריאלית נרחבת יותר מזו שקיימת במציאות. לעיתים קרובות, מוסקבה מצהירה על כיבוש יישובים שנותרו, בפועל, בשליטה אוקראינית מלאה.
המטרה ברורה: ליצור מצג שווא של תנופה רוסית בלתי פוסקת ואוקראינה שנמצאת בנסיגה מתמדת – מה שמחזק את הדרישה שקייב תוותר על שטחים נרחבים כתנאי מקדים לשלום. הנרטיב הזה מתוחזק חרף כישלונה המוחלט של רוסיה לכבוש אזורים אלו גם לאחר ארבע שנות מלחמה עקובות מדם.
דוגמה מובהקת לכך היא הטענה השקרית שלפיה כוחות רוסיים כבשו את העיר קופיאנסק – עיר מפתח בצפון-מזרח אוקראינה, המרוחקת כ-40 קילומטרים בלבד מהגבול הרוסי.
הקרמלין מיהר להפיץ את ההודעה לקראת פגישתו של פוטין ב-2 בדצמבר עם נציגי ארצות הברית במוסקבה. בפועל, קייב מעולם לא איבדה את השליטה בעיר, וב-12 בדצמבר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אף העלה תמונת סלפי ממנה.
הקרמלין מיהר הודעה לקראת פגישתו של פוטין עם נציגי אר"הב במוסקבה לפיה כוחות רוסיים כבשו את העיר קופיאנסק. בפועל, קייב מעולם לא איבדה את השליטה בעיר, וזלנסקי אף העלה תמונת סלפי ממנה
פוטין ואנשיו מנסים להסוות את המציאות המביכה שלפיה הכוחות הרוסיים מתקדמים בקצב של חילזון, ומשיגים רווחים זעומים במחירים מזוויעים ובלתי אפשריים.
בשנת 2025 הצליחה רוסיה לכבוש רק 0.8% משטחה של אוקראינה – נתון נמוך משמעותית מהקצב המקובל בלוחמה ממוכנת מודרנית. אפילו בקרבות החפירות הידועים לשמצה של מלחמת העולם הראשונה נרשמו התקדמויות מהירות יותר.
בהנחה שרוסיה תוכל להמשיך להילחם ולהתקדם באותו קצב שבו פעלה בשלהי 2025, יידרש לה זמן עד אוגוסט 2027 רק כדי להשתלט על יתרת מחוז דונצק. כיבוש דונצק יחד עם החלקים שנותרו ממחוזות זפוריז'יה וחרסון (שלושה מחוזות שעליהם הכריזה כמסופחים כבר ב-2022) עשוי לקחת עד אפריל 2029. לפי חישוב זה, כיבושה המלא של אוקראינה ייקח לא פחות ממאה שנה.
בממוצע, רוסיה ספגה כ-1,200 אבדות ביום בשנת 2025. "אזור ההשמדה" שייצרו הכטב"מים האוקראיניים כבל את הכוחות הרוסיים ללוחמה עמדתית מייאשת, ומנע מהם את היכולת לרכז כוחות שריון וטנקים לצורך פריצת דרך.
במקום זאת, יחידות החי"ר הרוסיות נאלצות לתמרן בקבוצות קטנות של שלושה עד חמישה חיילים. צילומי הקרבות מתעדים חיילים רוסים זוחלים על גופות חבריהם בניסיון נואש להרוויח עוד כמה עשרות מטרים.
המלחמה גובה מהכלכלה הרוסית מחיר עצום שהולך ותופח. בינואר העלתה רוסיה את מס הערך המוסף ל-22% במטרה לאזן את ההוצאות הצבאיות חסרות התקדים, זאת על רקע ירידה חדה בהכנסות מייצוא נפט וגז
כוחה הצבאי של רוסיה אינו אינסופי, וההנחה שהיא תוכל להמשיך להילחם לנצח פשוט אינה נכונה. המלחמה גובה מהכלכלה הרוסית מחיר עצום שהולך ותופח. בינואר העלתה רוסיה את מס הערך המוסף ל-22% במטרה לאזן את ההוצאות הצבאיות חסרות התקדים, זאת על רקע ירידה חדה בהכנסות מייצוא נפט וגז.
בנובמבר נאלצה רוסיה למכור עתודות זהב כאשר קרן העושר הריבונית שלה המשיכה להצטמצם. חודש לפני כן, היא החלה בהכנות לגיוס חובה נרחב. לנוכח המחסור החריף בכוח אדם, רוסיה אף מתכננת לגייס עשרות אלפי מהגרי עבודה מהודו.
מצבה של אוקראינה בשדה הקרב הוא מורכב, אך רחוק מלהיות קריטי. למרות שרוסיה עדיין מהווה איום מסוכן, קריסת קווי ההגנה האוקראיניים אינה תרחיש סביר. כשקו החזית הופך ל"אזור השמדה" נרחב של כטב"מים, שני הצדדים מוצאים עצמם נעולים בלוחמה עמדתית ללא יכולת תמרון מהיר.
מכאן יוצא ששדה הקרב האמיתי נותר התמיכה הבינלאומית באוקראינה. פוטין צודק בהערכתו שאם יצליח להתיש את המערב – או גרוע מכך, לשכנע אותו לנטוש את אוקראינה – רוסיה תנצח במערכה. אסור שהנרטיב השקרי בדבר ניצחון רוסי בלתי נמנע יהיה זה שיכתיב את מדיניות המערב.
ג'ורג' בארוס הוא מנהל צוות רוסיה ואנליסט בכיר במכון לחקר המלחמה (Institute for the Study of War).
7
ארבע שנים אחרי, אירופה לוקחת את המושכות
מאת קרל בילדט
על פי כל קנה מידה סביר, פלישת רוסיה לאוקראינה היא כישלון אסטרטגי מהדהד. לאחר ארבע שנות לחימה ובמחיר של למעלה ממיליון אבדות בקרב הכוחות הרוסיים, מוסקבה מחזיקה בקצת פחות מ-20% משטחה של אוקראינה – כאשר מתוכם כבר כבשה 7% עם סיפוח חצי האי קרים ומזרח חבל דונבאס בשנת 2014.
לאחר ארבע שנות לחימה ובמחיר של למעלה ממיליון אבדות בקרב הכוחות הרוסיים, מוסקבה מחזיקה בקצת פחות מ-20% משטחה של אוקראינה – כאשר מתוכם כבר כבשה 7% בשנת 2014
ואולם, פוטין אינו מראה שום כוונה להכיר בכישלונו או לקבל הצעות להפסקת אש. הוא תולה את תקוותיו בצבאו שיושיע אותו במקום שבו נכשל עד כה, בממשל טראמפ שיכפה על קייב את דרישותיה המהותיות של רוסיה, ובכך שמדינות אירופה פשוט יתעייפו מהמלחמה ויפסיקו את תמיכתן באוקראינה.
נכון לעכשיו, לא נראה שאף אחד משלושת נתיבי הפעולה הללו עומד לשאת פרי. רוב מוחלט של האירופאים רואים במלחמת המגן של אוקראינה כמלחמתה של אירופה עצמה. אילו היה פוטין מצליח בכיבוש אוקראינה, ייתכן מאוד שהיה מנסה להמשיך במסעו ולפרק את כלל מערך הביטחון האירופי. אך אם אוקראינה תשרוד כמדינה עצמאית וריבונית, צעדיו האסטרטגיים יוגבלו משמעותית.
בשנה הראשונה למלחמה רווחו חששות כבדים שמא התמיכה האירופית תתפוגג עם הזמן, שמדינות מפתח יחפשו מסלול של פשרה מול מוסקבה, ושאוקראינה תינטש לגורלה. אולם התמיכה לא רק שלא דעכה, אלא התחזקה.
מדינות אירופה בתצורות שונות – לרבות האיחוד האירופי, קואליציית המדינות הנורדיות והבלטיות עם אוקראינה, וכן "קואליציית המוכנים" (Coalition of the Willing) – לא רק שהמשיכו בהעברת סיוע צבאי וכלכלי נרחב, אלא אף מילאו במידה רבה את החלל שהותיר הסיוע האמריקאי מאז תחילת כהונתו השנייה של טראמפ.
בשנה הראשונה למלחמה רווחו חששות כבדים שמא התמיכה האירופית תתפוגג עם הזמן, שמדינות מפתח יחפשו מסלול של פשרה מול מוסקבה, ושאוקראינה תינטש לגורלה. אולם התמיכה לא רק שלא דעכה, אלא התחזקה
הלוואות ומענקים מטעם מוסדות האיחוד האירופי הרכיבו כמעט 90% מכלל הסיוע הכלכלי וההומניטרי שהועבר לאוקראינה בשנת 2025. מספר מצומצם של מדינות אירופאיות – ובראשן גרמניה, בריטניה והמדינות הנורדיות – העניקו כ-95% מכלל הסיוע הצבאי אשתקד.
חבילת הלוואות חדשה מטעם האיחוד האירופי על סך 90 מיליארד אירו, בתוספת מקורות מימון נוספים, תאפשר לאוקראינה לתפקד באופן רציף לאורך 2026 ו-2027. חרף כל התחזיות הפסימיות מלפני ארבע שנים, אירופה הוכיחה שהיא יודעת לקחת אחריות.
המחויבות האירופית לביטחונה העתידי של אוקראינה צפויה להתבטא במספר דרכים. סביר שתהיה נוכחות צבאית מסוימת בשטחה של אוקראינה, לצד תמיכה פיננסית וסיוע נרחב בביצור מערכי ההגנה שלה.
חרף כל הדיבורים הגבוהים על ערבויות ביטחון אירופאיות ואמריקאיות, הערובה המשמעותית ביותר תהיה בסופו של דבר יכולתה של אוקראינה להגן על עצמה – וכאן התמיכה האירופית תהיה מכרעת.
איש אינו יכול לחזות מתי ישקטו חזיתות הלחימה. בשלב מסוים יגובשו הסדרים – ייתכן שרק זמניים – בין רוסיה לאוקראינה. הקרמלין עשוי בהחלט ליזום מתקפה נרחבת נוספת בהמשך השנה, בדומה לניסיונותיו הכושלים ב-2024 וב-2025. אך יגיע הרגע שבו פוטין יאלץ להשלים עם המציאות: המשך הלחימה לא יניב דבר מלבד החלשתה המתמשכת של רוסיה.
בתחילת הדרך ניסה דונלד טראמפ להגיע להפסקת אש. אך במסגרת פגישותיו הסגורות עם טראמפ באנקורג' שבאלסקה, פוטין השכיל לשנות את גישתה של וושינגטון
בתחילת הדרך ניסה טראמפ להגיע להפסקת אש. אך במסגרת פגישותיהם הסגורות של הנשיא האמריקאי והנשיא הרוסי באנקורג' שבאלסקה, פוטין השכיל לשנות את גישתה של וושינגטון. מאז אותו מפגש, ממשל טראמפ הפעיל לחצים על אוקראינה כדי שתקבל את תכתיביו הטריטוריאליים של הקרמלין.
משום כך, מה שחיוני היום יותר מתמיד לביטחונה של אירופה הוא תמיכתה הישירה באוקראינה – הן בעתות מלחמה, והן ביום שאחרי, כאשר המדינה תידרש לייצוב ולשיקום. שלום אמיתי, בכל מובן של המילה, יוכל להיות מושג רק ביום שבו ולדימיר פוטין יפנה את כיסאו בקרמלין ואוקראינה תתקבל כחברה מלאה באיחוד האירופי.
קרל בילדט הוא יושב ראש-משותף של המועצה האירופית ליחסי חוץ (European Council on Foreign Relations), ולשעבר ראש ממשלת שוודיה ושר החוץ שלה.
8
מלחמתה של רוסיה חיברה את אירופה לאסיה
מאת סי. רג'ה מוהאן
אף שעיני העולם היו נשואות לשינויי הכיוון במדיניות החוץ האמריקאית מאז השבעתו השנייה של דונלד טראמפ, ההשפעות הגאופוליטיות של מלחמת רוסיה-אוקראינה נותרו עקביות ומשמעותיות.
קודמו בתפקיד, ג'ו ביידן, ניסה לרתום את בעלות בריתה של ארצות הברית דרך מארג של בריתות ושותפויות חופפות, כדי להתמודד עם האתגרים שמציבות רוסיה בזירה האירופית וסין בזירה האסייתית. ביידן עודד את מדינות אסיה להגביר את מעורבותן בביטחון האירופי, ובמקביל דחק במדינות נאט"ו להגדיל את נוכחותן באזור האינדו-פסיפי.
טראמפ מפגין חוסר עניין מופגן ביצירת קואליציה אירו-אסייתית רחבה. תחת זאת, הוא דורש מבעלות הברית לקחת את גורלן הביטחוני בידיהן, לנוכח התמקדותה המחודשת של וושינגטון בענייני המערב
טראמפ, מנגד, מפגין חוסר עניין מופגן ביצירת קואליציה אירו-אסייתית רחבה. תחת זאת, הוא דורש מבעלות הברית לקחת את גורלן הביטחוני בידיהן, לנוכח התמקדותה המחודשת של וושינגטון בענייני חצי הכדור המערבי. המהלך הזה הוביל לאותה תוצאה נדרשת: שיתוף פעולה הדוק יותר בין בעלות בריתה של ארצות הברית באירופה ובאסיה.
חרדת הנטישה מצד ארצות הברית מדרבנת את בעלות הברית והשותפות לעבות את מערכי ההגנה שלהן ולבחון אפיקי שיתוף פעולה נרחבים יותר, בין אם וושינגטון בוחרת לנצח על התזמורת האירו-אסייתית ובין אם לאו. בדרכם הייחודית, הן ביידן והן טראמפ האיצו את התהוותה של זירה גאופוליטית אירו-אסייתית מלוכדת מאי פעם.
תקופת ביידן התאפיינה בהשתתפותן של בעלות ברית מאסיה בפסגות נאט"ו השנתיות. יפן פעלה לגיוס מדינות אסיה לטובת אוקראינה, בטענה שהגנה על ריבונותה של קייב שקולה להגנה על אסיה מפני התרחבותה הטריטוריאלית של סין. גם היכולות הצבאיות המתעצמות של קוריאה הדרומית מהוות כיום נדבך חשוב בביטחון מזרח אירופה.
בצידה הרוסי של המלחמה התגבשה ברית אירו-אסייתית דומה. סין הרחיבה משמעותית את תמיכתה בקרמלין, ובכך סייעה לו לשרוד את ההרפתקה הצבאית הכושלת באוקראינה. קוריאה הצפונית, מצידה, לא רק שסיפקה לרוסיה כמויות אדירות של תחמושת ארטילרית, אלא אף שיגרה חיילים שלחמו כתף אל כתף עם הכוחות הרוסיים.
האינטגרציה האירו-אסייתית יצאה מגבולות התיאוריה אל הפועל. מאז שטראמפ חזר לחדר הסגלגל, אירופה האיצה את מאמציה לגיוון מקורותיה הכלכליים, תוך שימת דגש על האזור האינדו-פסיפי. יוזמות סחר חדשות מול מדינות כמו אוסטרליה, הודו ואינדונזיה קורמות עור וגידים.
מאז שטראמפ חזר, אירופה האיצה את מאמציה לגיוון מקורותיה הכלכליים, תוך שימת דגש על האזור האינדו-פסיפי. יוזמות סחר חדשות מול מדינות כמו אוסטרליה, הודו ואינדונזיה קורמות עור וגידים
בנוסף, אירופה מרעננת ומחזקת שותפויות ביטחוניות עם שחקניות מרכזיות באסיה. כך, לדוגמה, סוכם על שיתוף פעולה תעשייתי-ביטחוני מתקדם עם ניו דלהי, שעתיד להפחית את תלותה המסורתית של הודו באספקת נשק מרוסיה.
שובה של הריאליות הגאופוליטית לאירופה – לאחר שנים ארוכות של זלזול בפוליטיקת כוח ובריאליזם – תציב בפניה אתגר מורכב נוסף: ההתמודדות עם השלכות שאיפתו של טראמפ לשקם את היחסים בין וושינגטון למוסקבה.
בשעה שאירופה ממשיכה להזרים לאוקראינה סיוע ביטחוני וכלכלי ומעצימה את יכולות ההרתעה שלה מול רוסיה, היא מסתכנת באובדן השפעתה הדיפלומטית על מוסקבה לטובת וושינגטון.
בשעה שאירופה ממשיכה להזרים לאוקראינה סיוע ביטחוני וכלכלי ומעצימה את יכולות ההרתעה שלה מול רוסיה, היא מסתכנת באובדן השפעתה הדיפלומטית על מוסקבה לטובת וושינגטון
אתגר דומה מונח לפתחה של אסיה, בשעה שטראמפ מנסה לקדם "יחסים מכבדים" עם סין, אך בו בזמן מבטיח הגנה נחרצת על "שרשרת האיים הראשונה" הממוקמת מול חופיה המזרחיים של סין. נוכחותה של סין באסיה הרי דומיננטית בהרבה מזו של רוסיה באירופה.
מרבית מדינות אסיה שואפות לשמור על יציבות ביחסיהן עם בייג'ינג, בעיקר בשל משקלה הכלכלי הכביר – הגם שהן מייחלות כי מחויבותה הביטחונית של וושינגטון כלפיהן תיוותר איתנה. שותפותיה של אמריקה באסיה אמנם מתפללות שטראמפ לא יתפתה לרצות את סין על חשבונן, אך במקביל הן יפעלו לגידור סיכונים דרך הידוק קשרים עם מדינות באסיה ובאירופה.
התמורות באסטרטגיה של וושינגטון והאפשרות להפשרת היחסים בין ארצות הברית לרוסיה ולסין, רק יגדילו את התמריצים להעמקת שיתוף הפעולה בין אירופה לאסיה.
ייתכן שאנו עומדים בפתחו של עידן שבו ארצות הברית אכן תישאר שחקנית משמעותית באירו-אסיה, אך במקביל, אירופה ואסיה ילמדו לפעול יחד על בסיס שוויוני, הרחק מהמודל הלא-שוויוני שאפיין את העבר.
מלחמתה של רוסיה באוקראינה, יחד עם גישתו של טראמפ לאזור, שינו באופן דרמטי את המערך הגאופוליטי של אירופה ואסיה גם יחד.
סי. רג'ה מוהאן הוא פובליציסט ב-Foreign Policy, פרופסור מצטיין באוניברסיטת O.P. Jindal Global במכון Motwani Jadeja ללימודי אמריקה, יו"ר Korea Foundation לגאופוליטיקה אסייתית במועצה למחקר אסטרטגי וביטחוני, ולשעבר חבר המועצה המייעצת לביטחון לאומי של הודו.
9
אירופה ממתינה בזמן שטראמפ משוחח עם פוטין
מאת אגאת דמארה
לאחר ארבע שנות לחימה, עתידה של אוקראינה מונח על כף המאזניים ותלוי בתוצאות המשא ומתן שמנהל ממשל טראמפ עם הקרמלין – בעוד שאירופה נאלצת להמתין מחוץ לחדר הדיונים.
עם הכניסה לשנה החמישית של המלחמה, אירופה ניצבת בפני שני תרחישים שונים בתכלית. האחד הוא שעסקת שלום בין ארצות הברית לרוסיה אכן תביא לסיום הלחימה. השני הוא שקריסת השיחות בין וושינגטון, מוסקבה וקייב תחסל כל תקווה בטווח הקצר להפסקת אש או לשלום יציב.
מנקודת מבט כלכלית, השפעתם של שני התרחישים הללו על אירופה תהיה מנוגדת לחלוטין. הסכם שלום בתיווך אמריקאי ידרוש, בסבירות גבוהה, סוג מסוים של הקלה בסנקציות מצידה של ארצות הברית, מה שיעלה מייד את השאלה האם האיחוד האירופי ילך בעקבותיה ויגמיש אף הוא את מגבלותיו.
הסכם שלום בתיווך אמריקאי ידרוש, בסבירות גבוהה, סוג מסוים של הקלה בסנקציות מצידה של ארצות הברית, מה שיעלה מייד את השאלה האם האיחוד האירופי ילך בעקבותיה ויגמיש אף הוא את מגבלותיו
מנגד, פיצוץ ביחסי ארצות הברית-רוסיה עשוי לאושש את שיתוף הפעולה הטרנס-אטלנטי סביב המשבר באוקראינה, ולסלול את הדרך להחרפת הסנקציות על מוסקבה.
ראשית, נבחן את תרחיש ההסכם האמריקאי-רוסי לסיום המלחמה. מהזווית הכלכלית, לצעד זה יהיו שלוש השלכות מיידיות על יבשת אירופה.
בתור התחלה, מוסקבה תסכים לעסקה שכזו אך ורק בתמורה להקלה משמעותית בסנקציות האמריקאיות, דוגמת הסרת המגבלות על צי "מכליות הצללים" שלה, שמזרים נפט גולמי רוסי לסין ולהודו.
מצב זה יכניס את אירופה לסד תופת: המגזר הפרטי במדינות האיחוד האירופי יפעיל מכבש לחצים להקלת הסנקציות האירופיות, בטענה שהגמשת המגבלות האמריקאיות מעניקה יתרון תחרותי לא הוגן לחברות אמריקאיות.
בתרחיש כזה, יקשה מאוד על המדינות החברות באיחוד להגיע להסכמה פה אחד על חידוש חצי-שנתי של הסנקציות נגד רוסיה. חידוש מרכזי כזה צפוי לעלות לדיון כבר ביולי הקרוב.
כל הסכם שייחתם בין ארצות הברית לרוסיה יכלול ככל הנראה אישורים לחברות אנרגיה אמריקאיות לפתח מאגרי נפט וגז בשטח רוסיה. ושוב, האירופאים ימצאו עצמם בין הפטיש לסדן
שנית, כל הסכם שייחתם בין ארצות הברית לרוסיה יכלול ככל הנראה אישורים לחברות אנרגיה אמריקאיות לפתח מאגרי נפט וגז בשטח רוסיה. ושוב, האירופאים ימצאו עצמם בין הפטיש לסדן: הקרבה הגאוגרפית ותשתית הצינורות הקיימת הופכים אותם ליעד האידיאלי לייצוא הנפט הרוסי, כאשר חברות אמריקאיות יהיו אלו שיספקו את המעטפת הפיננסית או הטכנולוגית.
בתקופה שבה גורמים רבים בצמרת האירופית חוששים שהאיחוד הופך לתלוי מדי באספקת הגז הטבעי הנוזלי מארצות הברית, האפשרות שאנרגיה רוסית תציף מחדש את השוק האירופי בחסות אמריקאית, צפויה לעורר בהלה בבירות רבות.
שלישית, הסכם שלום בין וושינגטון למוסקבה יסיט את תשומת הלב באוקראינה משלב הלחימה אל שלב השיקום. דונלד טראמפ כבר הבהיר היטב שהוא מצפה מאירופה לשאת בנטל הכספי.
בשעה שקופות האוצר ברבות ממדינות האיחוד הולכות ומתרוקנות, ולאור הערכות הבנק העולמי מפברואר 2025 לפיהן עלות השיקום של אוקראינה תעמוד על 524 מיליארד דולר בעשור הקרוב, תרחיש זה עלול להצית מחלוקות עזות בין מדינות אירופה, בדומה לסכסוכים המרים שהתגלעו לאחרונה סביב גורל נכסיו המוקפאים של הבנק המרכזי הרוסי.
כעת, נבחן את תרחיש כישלון השיחות בין ארצות הברית לרוסיה. אכזבה מרה מהקרמלין במסדרונות השלטון בוושינגטון עשויה לטרוף מחדש את הקלפים, ולהוביל לחידוש שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לאיחוד האירופי בגיבוש חבילות סנקציות מחמירות, כדוגמת הכרזות משותפות נגד צי מכליות הצללים הרוסי.
ככל שבתי הזיקוק בהודו ובסין מגלים הססנות הולכת וגוברת להפר את הסנקציות האמריקאיות, הפער במחיר של נפט האוראלס הרוסי ביחס ל"מדד הנפט העולמי ברנט" הלך והתרחב, וכעת הוא עומד על כ-27 דולר לחבית
מדובר בתרחיש בלהות עבור מוסקבה, שעדיין מנסה להתאושש מגל הסנקציות שהנחיתה עליה ארצות הברית באוקטובר 2025, אשר התמקד בענקיות הנפט "לוקאויל" ו"רוסנפט".
![תחנת דלק של יצרנית הנפט הרוסית "גזפרום נפט" במוסקבה, 12 בינואר 2023 (צילום: Natalia KOLESNIKOVA / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/02/AFP__20230112__336X444__v1__HighRes__RussiaEconomyEnergyIllustration.jpg "תחנת דלק של יצרנית הנפט הרוסית "גזפרום נפט" במוסקבה, 12 בינואר 2023 (צילום: Natalia KOLESNIKOVA / AFP)")
ככל שבתי הזיקוק בהודו ובסין מגלים הססנות הולכת וגוברת להפר את הסנקציות האמריקאיות, הפער במחיר של נפט האוראלס הרוסי ביחס ל"מדד הנפט העולמי ברנט" הלך והתרחב, וכעת הוא עומד על כ-27 דולר לחבית.
המשמעות הברורה היא שבמחירי השוק הנוכחיים, רוסיה נאלצת למכור את הנפט שלה בהנחה חסרת תקדים של כ-40% בהשוואה למתחרותיה. כפועל יוצא, הכנסותיה של רוסיה ממשק האנרגיה בחודש ינואר נחתכו בחצי לעומת התקופה המקבילה אשתקד; הן מהוות כעת רק 24% מסך הכנסותיו הפיסקליות של הקרמלין, לעומת כ-50% בטרם פרוץ המלחמה.
הכנסותיה של רוסיה ממשק האנרגיה בחודש ינואר נחתכו בחצי לעומת התקופה המקבילה אשתקד; הן מהוות כעת רק 24% מסך הכנסותיו הפיסקליות של הקרמלין, לעומת כ-50% בטרם פרוץ המלחמה
הקרמלין מבין היטב ששעון החול הכלכלי אוזל. 2026 עשויה להתברר כשנה האחרונה שבה רוסיה תוכל לייצא גז טבעי נוזלי וגז בצינורות אל קומץ הלקוחות האירופיים שנותרו לה. מכירות אלו, שהסתכמו בכ-22 מיליארד אירו בשנת 2025, היוו עורק חיים למימון נתח הארי מהוצאותיה הצבאיות של המדינה.
הפלונטר יחריף עוד יותר ב-2027, עם כניסתו לתוקף של החרם האירופי המוחלט על ייבוא גז טבעי נוזלי וגז בצינורות מרוסיה. יתרה מכך, בסוף אותה שנה יחל יישומו של האיסור האמריקאי על ייבוא אורניום רוסי, מה שינחית מהלומה נוספת על הכנסות הייצוא של רוסיה.
אם מנהיגי אירופה רוצים להוכיח שהם ראויים לשבת סביב שולחן המשא ומתן, עליהם להיערך לתרחישי הקיצון הכלכליים – בין אם מדובר בעסקת שלום בין ארצות הברית לרוסיה, ובין אם בקריסה מוחלטת של המגעים.
שני התרחישים הללו יאלצו את קובעי המדיניות באיחוד לקבל החלטות הרות גורל ושונות במהותן בנוגע למדיניות הסנקציות, משק האנרגיה ואופן מימון השיקום האוקראיני.
כשאמינותה ועתידה של אירופה מונחים על הכף, אלתור יהיה בגדר חלופה הרסנית.
אגאת דמארה היא פובליציסטית ב-Foreign Policy, עמיתה בכירה למדיניות בנושאי גאוכלכלה וטכנולוגיה במועצה האירופית ליחסי חוץ (European Council on Foreign Relations), פרופסורית אורחת בקולג' של אירופה (College of Europe), לשעבר מנהלת תחזיות גלובליות ב-Economist Intelligence Unit, ומחברת הספר Backfire: How Sanctions Reshape the World Against U.S. Interests.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו