"ההבדל בין נתניהו לסער הוא כמו בין מרצדס לסוסיתא"
שר התקשורת דודי אמסלם על המתמודדים בפריימריז לראשות הליכוד, 15 בדצמבר 2019
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אלה המזדרזים לבטל בזלזול כל הצהרה של השר דודי אמסלם וטוענים שהוא לא המעטפה הכי סגורה בקלפי, מחמיצים את העומק האינטלקטואלי, הידע ההיסטורי הנרחב וההומור המתוחכם הדק מן הדק שאותו השר שוזר באלגנטיות בכל אמירה לכאורה אגבית שלו.
ניקח לדוגמא את המשפט שצוטט למעלה, אשר עורר השבוע תגובות מלגלגות רבות. הפשט ברור ונראה כמעט מובן מאליו: נתניהו הוא מרצדס, מכונית יוקרתית ויקרה, בעלת אפיל בינלאומי, שהוכיחה את עצמה במבחני ריסוק ובנסיעות מבחן קשות. לעומתו סער הוא מכונית זולה, כושלת, שהורדה מהכביש אחרי שנים ספורות ואינספור תקלות מכניות. מכונית שמיומה הראשון סיפקה השראה לבדיחות וללעג. ברור שאם שתי המכוניות הללו יעלו יחד על הכביש (הפריימריז) מרצדס תנצח את סוסיתא בקלות. כלומר: נצחונו של נתניהו (המרצדס) על סער (הסוסיתא) מובטח.
עד כאן הפשט. זה מה שנדמה למאזין התמים שאמסלם אומר לו. אבל כל מי שהתמסרו למלאכה המתישה אך המתגמלת של פרשנות קונסטרוקטיבית לגאון-בדמות-ליצן הזה, יודעים שמאחורי כל אמירה פשוטה לכאורה של אמסלם, אפשר תמיד למצוא פתח קטן, נסתר מעין, אשר מוביל אל מרחב מרהיב של פרשנות, שבמרכזו נובע מעיין צלול של חוכמה והרחבת דעת. לא תמיד קל למצוא את הפתח הזה – אבל המאמץ משתלם.
כי הטקסטים החידתיים למראית עין של אמסלם, תמיד מאתגרים ולעולם לא מתמסרים בקלות. אבל כאשר מתעמקים בהם, מקדישים את הזמן הראוי לפיצוח כל מה שחבוי בתוכם, הם מתגמלים את המעמיקים בתובנות חדשות ובהארות מופלאות על החיים. אם שירה היא "מיטב המלים כמיטב סדרן", כהגדרה הידועה של סמואל קולרידג', הרי ההכרזה הזו של דודי אמסלם היא דוגמה מרהיבה לשירה פוליטית. מיטב המלים, בסדר המושלם.
הטקסטים החידתיים למראית עין של אמסלם, תמיד מאתגרים ולעולם לא מתמסרים בקלות. אבל כאשר מתעמקים בהם, מקדישים את הזמן הראוי לפיצוח כל מה שחבוי בתוכם, הם מתגמלים את המעמיקים בתובנות חדשות ובהארות מופלאות על החיים
העין נמשכת מאליה אל הבחירה המפתיעה של אמסלם ב"סוסיתא", מילה אנכרוניסטית שישראלים כמעט שלא משתמשים בה. סוסיתא היא אותה מכונית נושנה, ספק מפיברגלס ספק מקרטון, שזכורה בחיבה מהולה בפליאה לאלו מאיתנו שעוד נושאים בזיכרונם את ישראל של שנות הששים והשבעים.
בבחירה במילה "סוסיתא" אמסלם כמו מבקש להזכיר לנו נשכחות ולעורר בנו געגוע. והוא עושה זאת בתחכום בלתי רגיל, בעזרת מסמן מילולי שכבר אין לו מסומן ממשי (הרי מכוניות סוסיתא ירדו מהכבישים מזמן, ולכן סער בכלל לא יכול להיות "סוסיתא"!).
"סוסיתא" היא מסמן מילולי שתכליתו היחידה היא להציף אותנו בנוסטלגיה. למאזינים הצעירים היא כבר לא אומרת דבר, אבל במאזינים המבוגרים יותר, היא מעוררת געגוע עמום לישראל של הילדות, עם פריחת הפרדסים בכבישי השרון, חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה וריח המלוח על המים. ולפיכך, כשאמסלם משווה את סער לסוסיתא, הוא מיד מעורר בנו חיבה בלתי מודעת גם לסער עצמו.
לא סתם בחר אמסלם במשל המכוניות דווקא, ולא במקרה בחר להשוות את גדעון סער ל"סוסיתא" דווקא.
סוסיתא הייתה ניסיון נחשוני, נועז, פורץ דרך של תעשיינים ישראלים אמיצים בישראל הקטנה של שנות החמישים, להקים כאן תעשיית רכב מקומית, כנגד כל הסיכויים. זו הייתה מכונית שנבנתה מחומרים זולים מאוד, כך שמחירה יתאים גם לנהגים המקומיים ממעמד הפועלים. אפילו השם שנבחר – סוסיתא – היה מקומי ולאומי בעליל, נושא בתוכו הד למאבקי העבר, לגיאוגרפיה ולרבדיה של העברית (עם ה"סוס" החמוד שמסתתר בתוך השם ההיסטורי).
מן העבר השני – בחירתו הערמומית של אמסלם להמשיל את נתניהו ל"מרצדס" דווקא, ולא נגיד ל"לקסוס" העכשווית, או אפילו ל"טסלה" בעלת האפיל ההיי-טקי, נושאת בחובה מסרים חתרניים וביקורתיים סמויים.
בחירתו הערמומית של אמסלם להמשיל את נתניהו ל"מרצדס" דווקא, ולא נגיד ל"לקסוס" העכשווית, או אפילו ל"טסלה" בעלת האפיל ההיי-טקי, נושאת בחובה מסרים חתרניים וביקורתיים סמויים
מרצדס היא הרי לא מכונית שמרבים להיתקל בה בכבישי ישראל. מרצדס היא "מכונית של עשירים". היא מכונית של "מתנשאים". היא מכונית יקרה מדי לרוב האזרחים. ומעל לכל – היא מכונית גרמנית. אמנם אסור להשוות, אבל מותר להזכיר שאדולף היטלר נהג במרצדס-בנץ מדגם 770 בעלת חלונות חסינים לקליעים.
אמסלם המתוחכם יודע, שאם נרצה בכך ואם לא, כשאנחנו שומעים את המילה מרצדס אנחנו נזכרים בהכרח גם בגרמניה של תקופת השואה (ואז באיום השואה השנייה, שאותה עלינו למנוע בכל מחיר) ובעל כורכנו גם נזכרים בתעשייה הגרמנית בכלל ובמספנות טיסנקרופ בפרט. זה כמעט כאילו הוא אומר לנו "ההבדל בין סער לנתניהו הוא כמו ההבדל בין חסקה לצוללת גרמנית".
כמי שידוע בבקיאותו המפליגה בתולדות הפזמון העברי, אמסלם גם יודע שבלי קשר לעברה הגרמני – מרצדס היא מכונית שתמיד מעוררת בנו רגשות שליליים.
מרצדס היא מכונית של עבריינים. של נובורישים. של אנשים שמנפנפים בעושרם כדי לנקר עיניים. "שוקו יש לו מרצדס נוצצת ורק שכולם יידעו מי כאן המלך", שר שלום חנוך על טיפוס אלים בשם שוקו, שנושא איתו לכל מקום סכין קפיצית ויש לו "חברים בכנסת, קשרים במשטרה" (רמז לתיקי ראש הממשלה?).
ובלהיט הענק שעברי לידר כתב לשרית חדד, "פרחה במרצדס נוסעת על כביש מהיר / פנסים כבויים ועוד אידיוט שמאותת בשביל להסתיר / אוי מה אתם רוצים / אנשים מסובכים" (רמז למנהגיה הפרחיים של אשת ראש הממשלה?).
עכשיו לכו תשוו בין שוקו והפרחה מהשירים האלה לבין לידיה הלוהטת, גיבורת הלהיט של להקת דודה. לידיה שאי אפשר בכלל לעצור אותה, כי כשהיא דוהרת "מאה ושלושים קילומטר לשעה בסוסיתא כרמל אדומה / אין לגברת מעצורים".
כשמביאים את כל זה בחשבון, המסתורין מתפזר. אין מנוס מהמסקנה, שדודי אמסלם בעצם העביר את תמיכתו לגדעון סער והוא משוכנע שאי אפשר יהיה לעצור אותו ושסער עומד לנצח בפריימריז את נתניהו. ואת המסר החתרני הזה אמסלם בחר להסוות באמצעות משל מתוחכם על מרצדס וסוסיתא.
גאונות פוליטית ופואטית בפעולה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו