שוב מצב חירום לאומי ושוב רבים מאיתנו חווים מציאות מתח וחרדה. שוב שהייה ממושכת בבית, אי ודאות וחוסר בשגרה. שוב הגוף דרוך והלב לא רגוע.

כולנו מתוחים, אבל אחרי שנתיים וחצי מטלטלות, עבור מי שחווה טראומה ונמצא בתהליך של התמודדות עם התמכרות, הימים האחרונים עלולים להיות קשים במיוחד.

דווקא עכשיו, בימים מורכבים אלה, חשוב לזכור: ההיפך מהתמכרות זה הרבה מעבר להפסקת שימוש – זהו מסע של בניית חיים יציבים, עם חיבורים אנושיים, סביבה תומכת, משמעות, ויכולת לבקש עזרה כשצריך.

דווקא בימים מורכבים אלה, חשוב לזכור: ההיפך מהתמכרות זה הרבה מעבר להפסקת שימוש – זהו מסע של בניית חיים יציבים, עם חיבורים אנושיים, סביבה תומכת, משמעות, ויכולת לבקש עזרה כשצריך

התמכרות וטראומה אינן נחוות ברמה האישית בלבד. הן נכנסות אל תוך הבית, משפיעות על ההורות, הזוגיות והיחסים המשפחתיים, ומשנות את שגרת החיים של כלל בני המשפחה.

במציאות של עכשיו, כשיש איום מוחשי מבחוץ והרוחות סוערות בפנים, חשוב לזכור ולהזכיר: ההתמודדות אינה של אדם אחד. המשפחה כולה נושאת חלק מהעומס, ועשויה להיות גורם משמעותי בתהליך ההתמודדות, יצירת החוסן וההחלמה.

מעל ל-150 אלף משרתים במילואים גוייסו בימים האחרונים וייתכן כי מערכה של כמה שבועות עוד לפנינו, בה רבים עוד יגויסו. מאז ה-7 באוקטובר, ראינו כי משרתים רבים בסדיר, בקבע ובמילואים חזרו מהשירות עם תסמיני פוסט טראומה, ולעיתים נלוותה לכך גם עלייה בשימוש בחומרים ממכרים ובהתנהגויות ממכרות.

לעיתים, עבור הורים ובני זוג של אותם משרתים, המשמעות היא התמודדות יומיומית עם שינוי חד בהתנהלות: פלשבקים, עוררות יתר, התקפי זעם ופגיעה בתפקוד, מציאות חדשה שמשפיעה על התא המשפחתי כולו.

הנתונים מחזקים עד כמה מדובר בתופעה רחבה. לפי נתוני ICA, המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש, מאז אירועי ה-7 באוקטובר אחד מכל ארבעה ישראלים מדווח על שימוש מוגבר או שימוש בסיכון בחומרים ממכרים. המשמעות היא שמדובר במציאות שנוכחת כמעט בכל בית, גם אם לא תמיד מוגדרת כהתמכרות. עבור משפחות רבות, העלייה משתלבת במציאות יומיומית של דאגה, עומס רגשי וחוסר ודאות.

מאז אירועי ה-7 באוקטובר אחד מכל ארבעה ישראלים מדווח על שימוש מוגבר או שימוש בסיכון בחומרים ממכרים. המשמעות היא שמדובר במציאות שנוכחת כמעט בכל בית, גם אם לא תמיד מוגדרת כהתמכרות

במצבים כאלה, ועל אחת כמה וכמה במציאות העכשווית, בה כולנו מסתגרים בבתים, המשפחה מוצאת את עצמה בלב ההתמודדות. הקשר המתמשך, ההיכרות העמוקה והנוכחות, גם בזמנים קשים, הופכים אותה למשאב משמעותי עבור בן המשפחה המתמודד עם ההתמכרות. לא פעם, המשפחה היא הגורם המרכזי  שמחזיק שגרה, יציבות ותחושת שייכות, דווקא כאשר אלו מתערערים אצל האדם המתמודד.

בנוסף, התמודדות עם התמכרות מלווה לעיתים קרובות בסטיגמה, בושה ואשמה.  כתוצאה מכך, נוצרת אווירה של סוד והסתרה, והנוכחות בתוך הקשר הזוגי או המשפחתי נפגעת. תגובות של לחץ, ביקורת או שיפוטיות, גם אם נובעות מדאגה, עלולות להעמיק את הקושי. לעומת זאת, שיח אמפתי, סקרן ובגובה העיניים עשוי לחזק את תחושת הביטחון, להפחית הסתרה ובושה, ולפתוח פתח לפנייה לעזרה.

למשפחה, לחברים ולקהילה יש תפקיד משמעותי במסע הזה. לעיתים הוא מתבטא בדברים פשוטים: לשים לב לשינויים, לשקף בעדינות סימני אזהרה כמו עלייה בשימוש, שינוי בדפוסי התנהגות או פגיעה בתפקוד, ולהציע עזרה או פנייה לגורם מקצועי כשנדרש. במקרים רבים, עצם ההתעניינות והנוכחות הרציפה הן הצעד הראשון בתהליך והן חשובות במיוחד במשפחות עם צעירים.

במציאות של חוסר ודאות מתמשכת, על אחת כמה וכמה במציאות המטלטלת של הימים האחרונים, המשפחה הופכת לא פעם לעוגן משמעותי. הקשר המתמשך, תחושת השייכות והיציבות היחסית שהיא מספקת הם רכיבים מרכזיים בחוסן, ולעיתים הם אלו שמאפשרים לאדם לא להישאר לבד בתוך הקושי.

תגובות של לחץ, ביקורת או שיפוטיות, גם אם נובעות מדאגה, עלולות להעמיק את הקושי. לעומת זאת, שיח אמפתי, סקרן ובגובה העיניים עשוי לחזק את תחושת הביטחון, להפחית הסתרה ובושה, ולפתוח פתח לפנייה לעזרה

במציאות הנוכחית, עם איום מוחשי מבחוץ ורוחות סוערות בפנים, חשוב לומר זאת: חוסר אונים הוא חלק מההתמודדות. לא תמיד יודעים מהו הצעד הנכון, ואין פתרון אחד שמתאים לכולם. היכולת של המשפחה להיות שם, להכיר במורכבות, להישאר בקשר, ולחזק את בן המשפחה המתמודד, היא חלק מהחוסן המשפחתי ומהיכולת להתמודד יחד. עוברים את זה יחד.

רוני רוקח היא מנהלת המערך הקליני ב-ICA, המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש. היא פסיכותרפיסטית, מטפלת ומדריכה בטיפול זוגי ומשפחתי מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. היא חלק מצוות הניהול, ההדרכה וההכשרה ב-ICA.