החלטה על יציאה למלחמה בישראל מתקבלת על ידי ממשלת ישראל, בהתאם לסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה. על פי החוק, הממשלה היא שמוסמכת להכריז על מצב מלחמה, ורק לאחר אישור של הממשלה ניתן לצאת לפעולה צבאית רחבת היקף.

לעתים, הממשלה מעבירה את ההחלטה גם לאישור הכנסת, במיוחד במצבים רגישים או שנויים במחלוקת. ובכל מקרה הממשלה אמורה לפרסם לציבור את החלטתה על יציאה למלחמה. לציבור יש זכות לדעת אם זו מלחמת אין ברירה או מלחמת ברירה.

חיים ומוות מונחים על הכף.

האם החוק התקיים ביציאה למלחמה מול איראן? לא ידוע על דיון ואישור ממשלתי מלא בהתאם לחוק. במספר כלי תקשורת פורסמה הודעה מטעם לשכת ראש הממשלה כי "הקבינט" "החליט" על התקיפה באיראן.

הממשלה אמורה לאשר יציאה למלחמה ולפרסם לציבור את החלטתה. לציבור יש זכות לדעת אם זו מלחמת אין ברירה. חיים ומוות מונחים על הכף. במלחמה מול איראן לא ידוע על דיון ואישור ממשלתי מלא בהתאם לחוק

זאת למרות שבמשך שבועות ריכזו האמריקאים כוחות במפרץ, שלחו נושאות מטוסים, ראש הממשלה בנימין נתניהו טס כמה פעמים לבית הלבן לדון עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ על תקיפה באיראן, וגם איים על איראן בפומבי מספר פעמים.

אבל החלטה חוקית על יציאה למלחמה והנגזרת של המשמעות שלה על כל אזרחי המדינה, המשק הישראלי, מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה, הכלכלה והצבא – לא הייתה.

ישראל כדמוקרטיה לא מתנהלת על פי חוק כבר מאז הכרזת יריב לוין על הפיכה משטרית. אבל היעדר הכנה למלחמה צפויה? זה שיא חדש ביריקה של ממשלת נתניהו בפרצופם של הציבור, החוק והכנסת.

מלחמת 7 באוקטובר המכונה בצה"ל "חרבות הברזל" פרצה בהפתעה מצד האויב. אלא שיום למחרת ניתן היה לכנס את הממשלה ולהכריז על מלחמה. ראש הממשלה אמנם הופיע בטלוויזיה ואמר "אנו במלחמה, לא בסבב", אך זה נועד רק כדי לסדר את תודעת הציבור לגבי המצב ולא כדי לאשר באופן חוקי את היציאה למלחמה.

בהמשך אישרה הממשלה בהחלטה 941 "מצב מלחמה", כלומר זה נועד להגדיר את מצב העורף. אבל הכרזת מלחמה על רצועת עזה בשליטת חמאס, שיש לה נוסח שאושר בממשלה ומטרות מוגדרות, לא נעשתה.

המטרות גם קיבלו ניסוחים שונים ומשתנים בפיו של ראש הממשלה כאשר, למשל, החזרת החטופים כלל לא הוכנסה למטרות הראשוניות של המלחמה ורק בלחץ ציבורי, בהמשך, הוכנסה גם מטרה זו למטרות המלחמה.

החלטה חוקית על יציאה למלחמה והנגזרת של המשמעות שלה על כל אזרחי המדינה, המשק הישראלי, מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה, הכלכלה והצבא – לא הייתה. שיא חדש ביריקה בפרצופם של הציבור, החוק והכנסת

להכרזת מלחמה יש משמעויות על חייהם של אנשי המילואים למשל. חוק המילואים המגדיר מקסימום של ימי מילואים בכל שלוש שנים, שנחקק בשנת 1988, נגרס עד דק כשמאות אלפי מילואימניקים נקראים כבר למאות ימי מילואים בשנתיים וחצי האחרונות. והממשלה, למרבה האבסורד, מנסה לקדם חוק השתמטות. 

יש להכרזה כזו משמעויות על היכולת של עסקים לקבל החזרים על פגיעה, על יישובים הנמצאים בקו העימות, על כיתות כוננות, על זכותם של אזרחים לקבל סיוע מסוגים שונים בשירותי ביטוח לאומי, מס הכנסה, מס רכוש ושירותי הרווחה ועוד ועוד.

בישראל הוכרז מצב "חירום מיוחד" בלבד. התוצאה היא שעד היום לא הועברו תקציבי שיקום לעסקים שנפגעו וליישובים שפונו ולאזרחים המחכים לפתרונות מגורים או לטיפול נפשי.

אם לא הוכרז מצב מלחמה גם קשה לתבוע את המדינה על כך שהיא לא מקיימת את מחויבותה על פי החוק.

את בעיית הפרת חוק המילואים, פתרה הממשלה (וצה"ל) בהפעלת צו 8 ללא מגבלות שוב ושוב ושוב.

על פי החוק פעולות צבאיות מול איראן נעשו עד היום באופן חשאי או מוגבל. הן לא תמיד מוגדרות כ"מלחמה" באופן רשמי, ולכן ההליך החוקי עשוי להתבצע בצורה שונה.

להכרזת מלחמה יש משמעויות. בישראל הוכרז מצב "חירום מיוחד" בלבד. התוצאה היא שעד היום לא הועברו תקציבי שיקום לעסקים שנפגעו וליישובים שפונו ולאזרחים המחכים לפתרונות מגורים או לטיפול נפשי

כך כנראה אושרו התקיפות של המוסד נגד מדעני גרעין באיראן בשנים שעברו. אבל מלחמת איראן הראשונה, אותם 12 ימים, פרצה ב"הפתעה" דווקא מהצד הישראלי. האם הממשלה אישרה את המלחמה הזו? אפשר לומר שיציאה למבצע צבאי להסרת סכנה ברורה ומיידית מחייב סודיות ורק ראש הממשלה וראשי מערכות הביטחון מיודעים ומחליטים על כך. אבל יום למחרת היה צריך לכנס את מליאת הממשלה ולדון באישור המלחמה.

היה ברור שלא מדובר במבצע קצר למרות שנעשה שימוש בביטוי "מבצע עם כלביא". כך גם הפעם במבצע שהממשלה כינתה "שאגת הארי" והמונח החשוב בו הוא הכינוי "מבצע" ולא מלחמה.

חיל האוויר וצה"ל דיברו על כך שהמבצע/מלחמה תימשך 6 שבועות. לפחות. לפחות עד פסח, כך אומרים לנו בימים אלה. זה לא מבצע. זה לא חיסול ממוקד ולא פעולת תגמול. ובכן מי מפקח על כך ש"יציאה למלחמה" בישראל תתבצע על פי חוק?

ראש ממשלת ישראל מזהיר מפני איראן כבר מעל 20 שנה. הוא נואם ומצהיר ומאיים בכל מקום אפשרי נגד הגרעין האיראני ונגד תמיכתה של איראן בטרור שמופנה כלפי ישראל. אבל בכל השנים הללו הוא וממשלת ישראל לא הכריזו על מלחמה באיראן.

היה ברור שלא מדובר במבצע קצר למרות שנעשה שימוש בביטוי "מבצע עם כלביא". כך גם הפעם במבצע שהממשלה כינתה "שאגת הארי" והמונח החשוב בו הוא הכינוי "מבצע" ולא מלחמה

התוצאה היא שהם גם לא טיפלו בהכנות למלחמה. לא במיגון לתושבי הצפון והדרום, לא בהכנת המשק ומערכת החינוך לסגירה ממושכת, לא בהכנת תקציב רזרבי לעלויות שמלחמה תשית על המשק ולא לתוכניות מדיניות ליום שאחרי. כפי שעולה מדברי ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, גם לא טיפלו בהכנות הצבאיות למלחמה באיראן.

כלום ושום דבר. רק סיסמאות ותעמולת בחירות הובילו את נתניהו וממשלתו כדי לשכנע את הציבור שהוא "מר ביטחון" ושהממשלה היא לא "ממשלת דמים" כמו ממשלת השינוי קודמתה. את התוצאות של ההונאה התודעתית הזו כולנו חווים בימים אלה.

במלחמת לבנון הראשונה החליטה הממשלה על מטרות המלחמה באופן ברור ופרסמה את החלטתה בדבריו הפומביים של מזכיר הממשלה דן מרידור:

"המשימה: להטיל על צה"ל את המשימה להוציא את כל יישובי הגליל מטווח האש של הטרוריסטים המרוכזים, הם מפקדותיהם ובסיסיהם, בלבנון.

שם המבצע: המבצע ייקרא בשם 'שלום הגליל'.

הנחיה לגבי הצבא הסורי: במהלך ביצוע החלטה זו אין לתקוף את הצבא הסורי, אלא אם הוא יתקוף את כוחותינו.

יעד מדיני: מדינת ישראל מוסיפה לשאוף לחתימת חוזה שלום עם לבנון העצמאית, תוך שמירה על שלמותה הטריטוריאלית".

התוצאה היא שגם לא טיפלו בהכנות למלחמה. לא במיגון לתושבי הצפון והדרום, לא בהכנת המשק ומערכת החינוך לסגירה ממושכת, לא בהכנת תקציב רזרבי לעלויות המלחמה למשק ולא לתוכניות מדיניות ליום שאחרי

ומהי המשימה כעת מול איראן? האם להוציא את ישראל מטווח הטילים הבליסטיים? להשמיד את כל מערך הטילים של איראן? להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני? להפיל את המשטר? לשנות את המשטר באיראן? חדשות לבקרים אנחנו קוראים על שינויי משימה. הצהרות על "הסרת איום קיומי…לדורות" שמתבררות כעבור כמה חודשים רק כמהלך פתיחה של מלחמה חדשה. ארוכה וללא סוף מוגדר.

גם במלחמת לבנון שאף שר הביטחון של שנת 1982 לשנות את המשטר שם, וכולנו יודעים כיצד זה נגמר. בוץ של 18 שנה ומאות הרוגים.

דיון בממשלה הנוכחית אינו פריווילגיה סתמית, למרות שזו ממשלת צייתנית, שכל גחמה של ראש הממשלה נתניהו מאושרת בה אוטומטית כלאחר יד. איש לא מערער על ההיגיון של היציאה למלחמה או על ניהול המלחמה בהתאם למטרות ולמה שהממשלה אישרה.

כזכור במלחמת לבנון הראשונה הוגדר היעד של 40 ק"מ – כקו שאחרי ניקוי השטח מרקטות של אש"ף, תסתיים בו הלחימה. אלא שהמלחמות מול איראן מתנהלות מהאוויר. האם מישהו בממשלה תהה מול ראש הממשלה מהו היעד הצבאי? הטקטי? כיצד הוא עונה על מטרות המלחמה (שטרם פורסמו לציבור) והאם אלו יעדים ומטרות ניתנים להשגה? האם מדובר על מספר המשגרים שיושמדו? מספר הטילים? אולי מספר הגיחות ו"המטרות" שבהן פוגע צה"ל?

דמוקרטיה מתגוננת מחייבת הגנה גם מפני מהלכים מטורפים של השלטון. בעיקר נגד מהלכים לא חוקיים. ישראל חוותה בשלוש השנים האחרונות ניסיון להפיכה משטרית; מחדל טבח 7 באוקטובר ואחריו הפקרת 250 חטופים, שחלק מהם נשבה בחיים ונרצח או נהרג בשבי בשל טרפוד כל הסכם בידי ממשלת ישראל; אחר כך מלחמה ארוכה שבבסיסה התנגדות לקבוע מטרות מדיניות ליום שאחרי, והתגלגלות עד למצב שחמאס שוב שולט בעזה תחת כנפי קטאר, טורקיה וארה"ב.

ועכשיו מלחמה מול איראן – מעצמה אזורית מצוידת באלפי טילים בליסטיים, צבא ענק וידע ואמצעים לייצור פצצות גרעין. ועוד לא הזכרנו את חידוש המלחמה בחזבאללה בלבנון שגם לה אין הגדרות.

ומהי המשימה כעת מול איראן? חדשות לבקרים אנו קוראים על שינויי משימה. הצהרות על "הסרת איום קיומי…לדורות" שמתבררות בהמשך רק כמהלך פתיחה של מלחמה חדשה, ארוכה וללא סוף מוגדר

לכאורה נדמה שאין ברירה אלא לצאת להילחם "על קיומנו" כמו שמצהיר השכם והערב נתניהו. אבל הוא זה שהתעלם מהסכנות במשך שנים ארוכות בהן הוא כיהן בתפקיד ראש הממשלה, ולמעשה במחדל ובחוסר מעשה גרם למצבה של ישראל במערכה הנוכחית כיום.

היה מצופה שלפחות עכשיו, כשהכול בוער, תשרטט הממשלה – שזה ייעודה על פי חוק – את מטרות המלחמה ויעדיה המדיניים ותיתן תמונה לעתיד הצפוי לאזרחי ישראל. מדינה בלי עתיד נדונה למלחמת נצח שהיא פשוט לא מוכנה לקראתה ולא בטוח שתוכל לעמוד בה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.