"איך יש כאלה שנמצאים בדיכאון בימים כאלה", תהה השבוע חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד.

אנסה לסייע לחבר הכנסת קלנר – מוביל הצעת החוק להקמת ועדת החקירה הפוליטית לטבח 7 באוקטובר – להבין למה אנשים עלולים להימצא בדיכאון בתקופה כה פנטסטית עבור עם ישראל, המוגדרת על ידי השרה אורית סטרוק כ"תקופה של נס".

ובכן, אדם שבן משפחה שלו נפצע או חלילה נהרג מפגיעת טיל איראני, עלול להימצא בדיכאון. עצמאי שפשט רגל ואיבד את מקור פרנסתו, עלול להיות מדוכדך. אדם ששוהה במקלט שעות ארוכות ביממה ולא מצליח לישון כבר תקופה ארוכה, ייתכן שאינו שבע רצון מהמצב.

אנסה לסייע לקלנר – מוביל הצעת החוק להקמת ועדת החקירה הפוליטית לטבח 7/10 – להבין למה אנשים עלולים להימצא בדיכאון בתקופה כה פנטסטית לעם ישראל, המוגדרת על ידי השרה סטרוק כ"תקופה של נס"

חיילים במילואים ובסדיר הסובלים מפוסט טראומה, שהאזעקות והטילים מחזירים אותם לשדה הקרב, אולי לא רווים נחת ממצבנו הכאוטי.  

ושמע, אדון קלנר, הורים לילדים שחזרו לעבוד "כרגיל" אך ילדיהם בבית וטרם חזרו למסגרות, לא מצויים באופוריה. הילדים שמאז הקורונה חווים מציאות משברית ושכחו מה המשמעות של שגרה, לא בטוחים ש"החיים שלנו תותים", בטח כשיורים עלינו חות'ים. 

נכים, אנשים עם צרכים מיוחדים וקשישים סיעודיים, שמתקשים להגיע למרחב מוגן, או "סתם" אנשים שאין להם מיגון נורמלי בקרבת מגוריהם, אינם מתמוגגים מהמצב. מה נאמר? פריווילגים.

ח"כ קלנר אינו היחיד שחושב שעלינו להיות באקסטזה בימים טרופים אלו. גם השופר הבכיר יעקב ברדוגו קבל על "הבכי והנהי" של הפרשנים באולפנים, במונולוג נלעג שנשא בערוץ 14.

אחרי סרטון קצר בו נראו עיתונאים ופרשנים שדיברו על הקושי בימים מורכבים אלו, ברדוגו החל להטיף: "על מה החיים שלכם חרא?" סנט העסקן הקטן, "החיים שלכם הכי דבש (הבוטות והעילגות במקור). אתם חיים במקומות הכי טובים, אתם מקבלים את השכר הכי טוב. איך אומרים, זה הכול מאבק על כוח ושלטון". רמה ירודה במיוחד, אפילו בסולם יעקב.

נכים, אנשים עם צרכים מיוחדים וקשישים סיעודיים, שמתקשים להגיע למרחב מוגן, או "סתם" אנשים שאין להם מיגון נורמלי בקרבת מגוריהם, אינם מתמוגגים מהמצב. מה נאמר? פריווילגים

הליצן ינון מגל, שהעיד על עצמו כי הוא כלי להעברת מסרים מראש הממשלה בנימין נתניהו, ניצל את הבמה בתוכנית "הפטריוטים" כדי לנזוף בעיתונאי החוקר רביב דרוקר ובחבריו לפאנל של ערוץ 13, שהעזו למחות על נרמול המציאות ההזויה. כמה מוזר שעיתונאים מבצעים את מלאכתם – לבקר ולשאול שאלות. 

"מה זה?!" השתומם המוקיון, "אנחנו במלחמה על הקיום של מדינת ישראל! נגד גרעין איראני! אנשים שרוצים להשמיד אותנו! הם חושבים שהם חיים באיזה לה לה לנד. יא אללה, עם האנשים האלה היינו מפסידים את מלחמת השחרור גם".

מגל כמובן שוכח כי מי שהצהיר ש"הסרנו מעלינו את איום ההשמדה בפצצות גרעין ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים בליסטיים", מייד לאחר "עם כלביא" ביוני אשתקד, הוא אחד, בנימין נתניהו.

שווה גם לשים לב לתופעה מעניינת: אותם אנשים שמדברים על זקיפות הקומה, מאשימים אחרים ברפיסות ומנופפים בדגלים, הם הראשונים להזהיר מ"סכנת השמדה" ולשדר לאויבינו שמדינת ישראל חלשה, שברירית ותלויה על בלימה.

במדינה בה התומכים בהשתמטות חרדים בזמן מלחמה ובמנהיג שחיזק ומימן את חמאס (כשמסביבו יועצים שקיבלו משכורות מקטאר) מכנים את עצמם "פטריוטים", גם זה כנראה מתקבל על הדעת.

במדינה בה התומכים בהשתמטות חרדים בזמן מלחמה ובמנהיג שחיזק ומימן את חמאס (כשמסביבו יועצים שקיבלו משכורות מקטאר) מכנים את עצמם "פטריוטים", גם זה כנראה מתקבל על הדעת

קלנר, ברדוגו ומגל, אשר הם ושכמותם קיטרו כאן בלי סוף בימיה של ממשלת השינוי, מייצגים את הקו החדש בקרב הימין הביביסטי – אסור להתלונן על המצב. אסור לייחל לימים רגועים ונורמליים. אסור לבוא באלפית טענה לממשלת ה-7 באוקטובר, שאחראית לחיסול הבכירים האיראנים אך אינה אחראית לטבח ה-7 באוקטובר.

תקווה לחיים שפויים (רק התקווה), ללא אזעקות וטילים ומלחמות נצחיות, נתפסת אצלם כחולשה. השאיפה לנורמליות נתפסת כלא-נורמלית. מי שמעז לבקר ואינו מהלל מתויג כעוכר ישראל.

מבחינת השופרות למיניהם, עלינו להגיד תודה על הזכות שנפלה בחלקנו לחיות תחת טילים ולחוות מלחמות נצחיות, נטולות יעדים מוגדרים. איך אמר מזכיר הממשלה יוסי פוקס כשנשאל על ידי עיתונאי הארץ, ניר גונטז', מדוע ממשלת ישראל לא מפרסמת את יעדי המלחמה? "הציבור לא צריך לדעת מזה". ככה פשוט.

למה שנדע איך הממשלה מתכננת לסיים מערכה יזומה שמשנה ומטלטלת את חיינו? למה שנעז להזכיר שמגיע לנו אופק סביר?

לא בכדי ההמנון העכשווי של הביביסטים הוא השיר של ששון שאולוב "תמיד אוהב אותי" שחוזר על השורה האלמותית: "השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". במקרה שלהם השם הוא נתניהו, כמובן.

השאיפה לנורמליות נתפסת כלא-נורמלית. מי שמעז לבקר ואינו מהלל מתויג כעוכר ישראל. מבחינת השופרות, עלינו להודות על הזכות שנפלה בחלקנו לחיות תחת טילים ולחוות מלחמות נצחיות, נטולות יעדים מוגדרים

ואולי התשובה הטובה ביותר למגלים שמבקשים להתעלם מהמציאות המורכבת, מסתכמת במשפט אחד – אין שכל, אין דאגות.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).