יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן, טוען כי חזון שתי המדינות לשני עמים אינו על סדר היום עכשיו. כתחליף הוא מציג את סוגיית ה"סיפוח או היפרדות" כשאלת היסוד הנכונה לעכשיו. הפתרון הזה אינו מוביל למוצא מן הקיפאון שכפה ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

*  *  *

"סיפוח או היפרדות" חזר ושנה יו"ר הדמוקרטים גולן בהתראיינו השבוע לפודקאסט של "הארץ". לגישתו, זאת שאלת היסוד הניצבת בפני מדינת ישראל כאשר בחירות צפויות להתקיים בעוד 8 חודשים.

גולן הוא הוסיף כי חזון שתי המדינות לשני עמים אינו על סדר היום עכשיו. לשאלה המתבקשת, שלא נשאלה למרבה הצער, הוא לא נתן מענה: "מהי היפרדות" לשיטתו. 

לטענת יאיר גולן, "סיפוח או היפרדות" זו שאלת היסוד כעת, ולטעתו, חזון שתי המדינות לשני עמים אינו על סדר היום עכשיו. לשאלה המתבקשת, שלא נשאלה למרבה הצער, הוא לא נתן מענה: "מהי היפרדות" לשיטתו

ממכלול דבריו הרהוטים ניתן לדלות שני  עקרונות שיהיו בבסיס ה"היפרדות": האחד הוא שמדינת ישראל, שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי, צריכה להיות דמוקרטית ושוויונית כאמור במגילת העצמאות. האחר הוא שמרבית התושבים היהודים ביהודה ושומרון (למען הדיוק המשפטי יש לומר בגדה המערבית הכבושה) ישארו במקומותיהם. הוא נקב במספר – 80 אחוזים 0 והמשמעות היא שבאריאל, מעלה אדומים, עמנואל וסובב ירושלים, ימשיך להתנופף דגל כחול לבן.

ההימנעות מלהתחייב עתה על פתרון שתי המדינות יכולה לנבוע משתי סיבות. נימוק אחד הוא הנימוק האלקטורלי. מדינה פלסטינית שתוקם לצד ישראל בין הירדן לים אינו פופולרי בקרב האלקטורט היהודי בישראל.

אין ספק שמאז 7 באוקטובר 2023 הפתרון הזה איבד תמיכה למרות שהוא זוכה לתימוכין בינלאומי רחב, ודי לציין שבשנתיים שחלפו מדינות חשובות כצרפת, בריטניה וקנדה הכירו במדינה הפלסטינית. גם מדינות ערב המתונות ובראשן סעודיה ומצרים רואות בפתרון זה את הדרך המשמעותית אם לא הבלעדית לפתרון הבעיה הישראלית-פלסטינית.

נימוק אחר יכול להיות מה שניתן לכנות "ניהול הסכסוך נוסח יאיר גולן". אמנם מנהיג הדמוקרטים תומך בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, אך הוא אינו מוכן לעשות את הצעד המתבקש, שהוא תנאי יסוד לסיום הסכסוך, ולסגת לקווי 1967.

ההימנעות מלהתחייב עתה על פתרון שתי המדינות יכולה לנבוע משתי סיבות. נימוק אחד הוא הנימוק האלקטורלי. מדינה פלסטינית שתוקם לצד ישראל בין הירדן לים אינו פופולרי בקרב האלקטורט היהודי בישראל

תיקוני גבול לא משמעותיים נעשו גם לאחר מלחמת העצמאות ואין ספק שהם ייתכנו גם בעתיד, אך הותרת ערי ההתנחלות בשליטה ישראלית הם הרבה מעבר לכך. ראוי לזכור שגם מנחם בגין וגם יצחק רבין חזרו לקו הירוק "עד הסנטימטר האחרון" בהסכמי השלום מול מצרים וירדן. במילים פשוטות: הפתרון של יאיר גולן לא יהיה מקובל על הצד האחר. 

היעדרה של נכונות לסגת מן השטחים הכבושים תחזק את כוחם של גורמים קיצוניים בקרב הפלסטינים, ובמקביל תערער את מעמדה של הרשות הפלסטינית, שאמורה להיות הפרטנר של ישראל להסדר. למעלה מכך, סרבנות ישראלית לסיים את הסכסוך אחת ולתמיד בשל רצונה לאחוז בחלקים מיהודה ושומרון ולו לתקופה מוגבלת, עלולה לכבות את תקוות הפלסטינים למימוש זכויותיהם ותצית שוב את להבת הטרור.

המאבק המדיני על השליטה בארץ-ישראל/פלסטינה החל עם הצהרת בלפור לאחר מלחמת העולם הראשונה ועם תחילתו של המנדט הבריטי. דוד בן-גוריון הבין שכדאי להסתפק בהכרה בינלאומית במדינת הלאום היהודי, גם אם לא כל א"י תהיה שלה.

לעומתו, בימין הרוויזיוניסטי ובמנהיגות הפלסטינית העדיפו את רעיון "הכול או לא כלום". כך, מאז 15 במאי 1948 קיומה של המדינה שזור בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הכיבוש ב-1967, ספטמבר השחור ב-1970, פתח-לנד בלבנון, הסכם אוסלו ורצח יצחק רבין, האינתיפאדות, ההתנתקות של אריאל שרון – כל אלה היו מהלכים במסגרת הסכסוך. גם טבח 7 באוקטובר 2023 והתגובה הברוטלית הישראלית הם חלק ממנו.

ממשלת נתניהו הייתה הראשונה ששינתה כיוון וביטלה כל אפשרות למשא ומתן מדיני. "ניהול הסכסוך" תוך פגיעה ברשות הפלסטינית ומתן אפשרות לחמאס להתעצם תאמו את חזון הימין המשיחי שאיפשר לנתניהו להקים ממשלה שצועדת בעיניים פקוחות לפשיזם, וזאת כדי להיחלץ ממשפטו.

ממשלת נתניהו הייתה הראשונה שביטלה אפשרות למו"מ מדיני. "ניהול הסכסוך" תוך פגיעה ברשות הפלסטינית ומתן אפשרות לחמאס להתעצם תאמו את חזון הימין המשיחי שאיפשר לנתניהו להקים ממשלה

רעיון ה"סיפוח או היפרדות" אינו מוביל למוצא מן הקיפאון שכפה נתניהו על הסכסוך. כדי להיחלץ מן המסע ללא תקווה הזה צריך לחזור לרעיון שתי המדינות לשני עמים. כדי להגיע לשם יש להחזיר למרכז הבימה את השחקנים המתונים בשני הצדדים ולהרחיק את הקיצונים שהשתלטו עליה.

וכיוון שאנו נתונים במערכה מול איראן, ראוי לתת את הדעת לכך שפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכול לתרום גם לסיום המלחמה ולהוביל להסכם בין אירן למעצמות, כפי שהצדדים חתמו בימי נשיאותו של ברק אובמה.

מאיר בלייך הוא פעיל ב"מסתכלים לכיבוש בעיניים". עיתונאי, עורך ועו"ד, מרצה במכללת ספיר על משפט ואתיקה בתקשורת המונים עד פרישתו לגמלאות.